חוק ההסמכה (גרמניה)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

חוק ההסמכהגרמנית: Das Ermächtigungsgesetz), או בשמו הרשמי תיקון מצוקת העם והרייך (בגרמנית: ‎ Behebung der Not von Volk und Reich), הוא חוק שחוקק הרייכסטאג הגרמני ב-23 במרץ 1933, והעניק לממשלה סמכויות חקיקה מלאות, ובכך איפשר לממשלה לעקוף את הפרלמנט (הרייכסטאג עצמו), בו למפלגה הנאצית לא היה רוב מוחלט. העברת חוק זה הוא אחד מהשלבים העיקריים בתהליך השלטת הדיקטטורה הנאצית על גרמניה וחיסול רפובליקת ויימאר - הגלייכשאלטונג.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-30 בינואר 1933 מונה אדולף היטלר לעמוד בראש ממשלת גרמניה, כאשר ברייכסטאג, שנבחר בנובמבר 1932, המפלגה הנאצית הייתה הגדולה ביותר אך היו לה רק כשליש המושבים. היטלר מיהר להתחיל בהשתלטות מוחלטת על המדינה.

ב-27 בפברואר הוצת בניין הרייכסטאג על-ידי מארינוס ון דר לובה, פועל הולנדי מובטל. הנאצים מיהרו להאשים בשרפה קנוניה קומוניסטית, ובעקבות כך הוצא "צו שריפת הרייכסטאג" שבא להגן על האומה מהאיום הקומוניסטי כביכול, בו הושעו סעיפים בחוקה, וניתנו לממשלה סמכויות מרחיקות לכת לפגוע בחופש האזרח ובחופש העיתונות.

באווירה זו נערכו ב-5 במרץ בחירות נוספות לרייכסטאג. למרות ההגבלות החמורות שהוטלו על האופוזיציה ערב הבחירות, לא הצליחה המפלגה הנאצית לזכות ברוב מוחלט בבחירות, אלא רק לכ-44 אחוז מהקולות.

חקיקת החוק[עריכת קוד מקור | עריכה]

חוק ההסמכה נועד להבטיח לנאצים שליטה מוחלטת למרות היעדר הרוב המוחלט בפרלמנט. הפרלמנט החדש התכנס בפוטסדאם, ללא צירי המפלגה הקומוניסטית שהשלטונות מנעו מהם לתפוס את מקומם, ורבים מהם היו במעצר. ב-23 במרץ, יומיים אחרי כינוס הרייכסטאג החדש, תוך כדי אווירת ההפחדה שהטילו הנאצים, התקיים הדיון על החוק. בעדו הצביעו 441 צירים, כאשר רק 94 צירי המפלגה הסוציאל-דמוקרטית התנגדו לו, ובראשם אוטו ולס שאף נשא נאום תקיף כנגד החוק. לדעת חוקרים רבים, לחוק ההסמכה לא היה תוקף חוקי, שכן הרוב שנדרש לו הושג בכוח‏[1].

תוכן החוק[עריכת קוד מקור | עריכה]

החוק קבע שבנוסף לפרלמנט, גם לממשלה יש סמכויות חקיקה מלאות, סמכות לחוקק חוקים שנוגדים את האמור בחוקה, וסמכויות לאשר הסכמים עם מדינות זרות. החוק נחקק לתקופה של ארבע שנים, אולם עם תום תקופה זו כבר לא היה שום כוח פוליטי במדינה שהתנגד לנאציזם, תוקף החוק הוארך לתקופה נוספת, והוא נותר בתוקף עד סוף מלחמת העולם השנייה.

בכך ויתרו המפלגות על כוחן, הביאו לקיצה את חוקת ויימאר הדמוקרטית, ונתנו להיטלר את המשענת החוקית לשלטונו הרודני.

תרגום לשון החוק[עריכת קוד מקור | עריכה]

Ermaechtigung-1.jpg

החוק לביטול מצוקות העם והרייך:

הרייכסטאג חוקק את החוק הבא, שקיבל את אישורו של הרייכסרט ועומד על הצורך לבצע תיקונים בחוקה, שעליהם אנו מכריזים:

חלק 1: בנוסף להליך הקבוע בחוקה, חוקי הרייך עשויים להחקק בידי הממשלה של הרייך. זה כולל חוקים המסתמכים על פסקה 85, שורה 2 ופסקה 87 שבחוקה.

חלק 2: חוקים שנחקקו בידי הממשלה של הרייך עשויים לחרוג מהאמור בחוקה כל עוד הם לא פוגעים במוסד הרייכסטאג ובמוסד הרייכסרט. סמכותיו של הנשיא נשארות ללא שינוי.

חלק 3: חוקים שנחקקו בידי הממשלה של הרייך יאושרו בידי הקאנצלר ויפורסמו בעיתון הרשמי של הרייך. החוקים יכנסו לתוקפם ביום הכרזתם, אלא אם צויין יום אחר לפרסומם. פסקה 68 עד פסקה 77 שבחוקה לא ייושמו על חקיקה של ממשלת הרייך.

חלק 4: בריתות וחוזים בין הרייך למדינות זרות שמתנגשות עם חוקי הרייך, לא ידרשו את אישורים של גופים העוסקים בחקיקה. ממשלת הרייך תאשר את התיקונים הנדרשים להוצאתם לפועל של בריתות וחוזים אלו.

חלק 5: חוק זה יכנס לתוקפו מרגע הכרזתו ויאבד את תוקפו באחד באפריל 1937, או אם הממשלה הנוכחית של הרייך תוחלף באחרת.

  • חלק 1 של החוק מתייחס לפסקה 85 של חוקת ויימאר המנחה את הדרך בה הרייכסטאג והרייכסרט מאשרים את תקציב הרייך, ולפסקה 87 של החוקה המגבילה את הלוואות הממשלה.
  • חלק 3 של החוק מתייחס לפסקות 68 עד 77 בחוקה הקובעות את התנאים לתהליך החקיקה ברייכסטאג.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "מסעות בזמן- משלום למלחמה ולשואה" ד"ר קציאה טביביאן עמוד 116. הוצאת מט"ח 2009