יהדות וייטנאם
הקהילה היהודית בווייטנאם היא קטנה באופן יחסי, המונה כיום כ-300 איש.[1] אף על פי שהיהודים היו נוכחים בווייטנאם והיהדות נהוגה מאז סוף המאה ה-19, מרבית היהודים הם למעשה ישראלים לשעבר, עם מעט יהודים וייטנאמים ילידים.[2]
עד עצמאות המדינה[עריכת קוד מקור | עריכה]
המאה ה-19[עריכת קוד מקור | עריכה]
היהודים הראשונים שביקרו בווייטנאם הגיעו ככל הנראה בתקופת שושלת נגווין ובעקבות ההתיישבות הצרפתית במדינה במחצית השנייה של המאה ה-19. יש קומץ התייחסויות להתיישבות היהודית בסייגון בדפי ה"ג'ואיש כרוניקל" בשנות ה-60 וה-70 של המאה.
"האנציקלופדיה היהודית" מזכירה סוחר ובעל ספינות צרפתי בשם ז'ול רוף שהיה פעיל בהודו-סין בתקופה זו והפך ל"חלוץ ההשפעה הצרפתית במדינה." לפי האנציקלופדיה של הידע היהודי,[3] "בשנת 1872 [רוף] הפך לאחד החלוצים בהתפתחות הודו-סין הצרפתית." הוא נזכר במקורות אחרים כי גם כיוצר התוכנית למסילת הברזל של סייגון בקוצ'ינצ'ינה, וכן כמייסד ומנכ"ל אחת מחברות הסחר המשמעותיות באזור.[4]
בשנים 1883–1886 לחמו חיילים וקצינים יהודים בצבא הצרפתי באזור.
תחילת המאה ה-20[עריכת קוד מקור | עריכה]
על פי האנציקלופדיה היהודית האוניברסלית, יהודי צרפתי הקים בית ספר צרפתי בהאנוי בשנת 1902.[5][6]
חברת "כל ישראל חברים" הייתה פעילה במידה מסוימת בהייפונג במהלך שנות ה-20 של המאה ה-20.[7]
על פי "האנציקלופדיה היהודית האוניברסלית", בשנים 1929–1932, הקונסול האמריקאי בסייגון היה דיפלומט בשם הנרי סמואל ווטרמן, שהיה יהודי. בשנת 1930 דיווח ווטרמן לארצות הברית על צמיחת הקומוניזם בווייטנאם, אך הממונים עליו במשרד החוץ הוזילו את הדיווח שלו באומרו כי "הרשויות הצרפתיות ממלאות אותו הרבה אוויר חם על האיום הקומוניסטי."[8] עם זאת התברר כי הדיווחים של ווטרמן המתארים את סן קונג היו מדויקים והתייחסו לדאנג קונג סן וייטנאם (המפלגה הקומוניסטית של וייטנאם), שהופנו ממוסקבה וקנטון, ואכן היה "איום גובר על השלטון הקולוניאלי בדרום-מזרח אסיה. ."[9]
בשנת 1939, האוכלוסייה בשילוב מוערך של הקהילות היהודיות בהייפונג, האנוי, סייגון ובדה נאנג מנו כאלף יהודים.[10] לפי הדיווחים היו גם שמונים יהודים בטונקין בתקופת שלטון וישי, מתוכם ארבעים ותשע היו בלגיון הזר.[11]
בשנת 1940 "חוק מעמד היהודים" האנטישמי של שלטון וישי יושם בווייטנאם על ידי המושל ז'אן דקו. בנובמבר 1940 היהודים הוגבלו למקצועות מסוימים, וביולי 1941 ילדים יהודים לא הורשו להיות יותר מ-2% מתלמידי בתי הספר הציבוריים. באוקטובר 1942 הודחו חמישה עשר עובדי ממשלה מתפקידיהם בשל היותם יהודים החוקים האנטי-יהודיים בוטלו בינואר 1945.[12]
הרפובליקה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1954, עם פירוק הודו-סין הצרפתית, וייטנאם השיגה עצמאות כמדינה מפוצלת, עם צפון קומוניסטי ודרום קפיטליסטי. ראש הממשלה הצרפתי שניהל משא ומתן על נסיגת צרפת ובכך העניק לווייטנאם את עצמאותה היה פייר מנדס פראנס, שהיה במקרה יהודי. לפני הפינוי הצרפתי, על פי הדיווחים האוכלוסייה היהודית בהודו-סין (שכללה את וייטנאם, לאוס וקמבודיה) מנתה כ-1,500 איש, ורוב היהודים עזבו עם הצרפתים, ולא הותירו אחריהם שום מבנה קהילתי יהודי מאורגן.[13] בעדויות משנת 1957 אין זכר לאוכלוסייה יהודית באזור.
על פי דיווחים מסוימים הו צ'י מין הציע בשנת 1946 כי צפון וייטנאם תוכל לשמש בסיס בית לממשלה יהודית בגולה לפני הקמת מדינת ישראל. דוד בן-גוריון אז ראש ההנהלה החדש של ההסתדרות הציונית העולמית, דיבר לראשונה על המפגש הזה עם העיתונות בשנת 1966.[14]
רפובליקת וייטנאם[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1971 נותרו בדרום וייטנאם כ-12 יהודים צרפתים, כולם בסייגון.[15] במהלך מלחמת וייטנאם שירתו כ-30,000 יהודים-אמריקאים בכוחות צבא ארצות הברית; ביניהם, קולונל ג'ק ג'ייקובס שזכה במדליית הכבוד על גבורה על שירותו.[16]
הרפובליקה הסוציאליסטית של וייטנאם[עריכת קוד מקור | עריכה]
בהדרגה, כאשר הממשלה הקומוניסטית החלה לקיים רפורמות כלכליות, גדל מספר המבקרים היהודים במדינה.
בשנת 2006 פתחה חב"ד מרכז בהו צ'י מין סיטי, הנחשב למרכז הכלכלי של וייטנאם. בשנת 2014 פתחה חב"ד את המרכז היהודי בהאנוי.
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Cassedy, Ellen "Economic opportunities lure Jews to land of Ho Chi Minh" Jewish Telegraphic Agency 2007-09-30 "Archived copy". אורכב מ-המקור ב-7 ביוני 2011. נבדק ב-2010-04-16.
{{cite web}}: (עזרה); (עזרה) - ^ International Religious Freedom Report 2005 – Vietnam. U.S. Department of State.
- ^ by Jacob de Haas, published by Behrman's Jewish Book House, 1946, page 404
- ^ Jewish Encyclopedia: Rueff, Jules.
- ^ Landman, Isaac The Universal Jewish Encyclopedia...: An Authoritative and Popular Presentation of Jews and Judaism Since the Earliest Times, 1942 Page 626; Comay, Joan & Cohn-Sherbok, Lavinia Who's Who in Jewish History: After the Period of the Old Testament Routledge, 1995 ISBN 0-415-12583-9 Page 231
- ^ "École française d'Extrême-Orient: History". אורכב מ-המקור ב-11 באוקטובר 2008. נבדק ב-2 בנובמבר 2008.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Alliance Israélite Universelle: Nord-Vietnam". אורכב מ-המקור ב-13 באוקטובר 2008. נבדק ב-18 באוגוסט 2008.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Appy, Christian G. Cold War Constructions: The Political Culture of United States Imperialism, 1945–1966 University of Massachusetts Press, 2000, Page 279
- ^ Blatt Young, Marilyn and Buzzanco, Robert A Companion to the Vietnam War Blackwell Publishing, 2002, Page 122 ISBN 0-631-21013-X
- ^ Statistics of Jews, American Jewish Committee, 1940.
- ^ Jennings, Eric Vichy in the Tropics: Petain's National Revolution in Madagascar, Guadeloupe, and Indochina, 1940–44 Stanford University Press, 2004 ISBN 0-8047-5047-5 Page 145
- ^ Dommen, Arthur J.The Indochinese Experience of the French and the Americans: Nationalism and Communism in Cambodia, Laos, and Vietnam Indiana University Press, 2001 ISBN 0-253-33854-9 Page 69
- ^ Elazar, Daniel J. People and Polity: The Organizational Dynamics of World Jewry Wayne State University Press, 1989 ISBN 0-8143-1843-6 Page 472
- ^ "Ben-gurion Reveals Suggestion of North Vietnam's Communist Leader". Jewish Telegraphic Agency (באנגלית אמריקאית). 1966-11-08. נבדק ב-2020-07-10.
- ^ Cohen, Roberta The Jewish Communities of the World: Demography, Political and Organizational Status, Religious Institutions, Education, Press Institute of Jewish Affairs in association with the World Jewish Congress, 1971, Original from the University of Michigan ISBN 0-233-96144-5 Page 74
- ^ David A. Rausch. Friends, colleagues, and neighbors: Jewish contributions to American history. Baker Books, 1996. ISBN 0-8010-1119-1, ISBN 978-0-8010-1119-1
| יהדות אסיה | ||
|---|---|---|
|
