יהדות אינדונזיה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

יהדות אינדונזיה היא אחת מהקהילות היהודיות הקטנות ביותר באזור המזרח הרחוק.

קיימות עדויות להתיישבות מוקדמת באיי סונדה אך לא ברור מתי חיו יהודים באיים וכמה יהודים התגוררו בהם. באמצע המאה ה-19 הגיע יעקב ספיר לאינדונזיה, שם פגש יהודי ממוצא הולנדי שסיפר לו כי בג'קרטה (שנקראה אז בָּ‏‏טַ‏בְיָ‏‏‏ה) מתגוררות כ-20 משפחות יהודיות (מרביתן קשורות למשטר הקולוניאלי ההולנדי); וכי ידוע לו כי קיימים יהודים גם בסמרנג ובסורביה. ספיר דיווח לאמסטרדם על צורכי הקהילה היהודית באינדונזיה, ונשלח אליה רב; בנוסף, החלה הגירה של סוחרים יהודים מבגדד ומעדן וב-1921 דיווח ישראל כהן, שליח ציוני כי באי ג'אווה יושבים כ-2000 יהודים. בשנות השלושים ובמהלך מלחמת העולם השנייה הגיעו יהודים רבים ממזרח אירופה לאינדונזיה והתיישבו במקום. עדות לשגשוג החיים היהודיים באינדונזיה בתקופה שבין מלחמות העולם היא העיתון הציוני "Erets Israel" שהופיע מ-1926 ועד לתחילת הכיבוש היפני ברציפות. במקביל, עוד טרם הכיבוש היפני סבלו היהודים מאנטישמיות, בעיקר מצד גורמים הולנדיים אשר לאחר מכן השתלבו במפלגה הנאצית ההולנדית. לאחר כבוש הולנד על ידי גרמניה במאי 1940 הגיע גודל הקהילה לשיאו, אך המספרים המדויקים אינם מוסכמים: בעבר נשמעה הטענה כי בקהילה 3000 חברים, אבל אנשי "טמפו דולו" הזכירו מספר של כ-9000-10000. בתקופת הכיבוש היפני באינדונזיה נכלאו יהודים רבים, שהיו תושבים ללא-אזרחות או אזרחים הולנדיים. יהודים אלו היו נתונים ליחס קשה מצד השלטון היפני, והועסקו בעבודות כפייה, כפי שהעיד השבוי אברהם קיסין בספרו "בשבי חילי המיקאדו".

לאחר הקמת מדינת ישראל, ועם תום מלחמת העצמאות האינדונזית ב-27 בדצמבר 1949, עלו רוב חברי הקהילה היהודית לישראל, וכן היגרו רבים לארצות הברית ולאוסטרליה, וגודל הקהילה הצטמצם באופן משמעותי. בני הקהילה שעלו לישראל הקימו בה את עמותת "טמפו דולו"מלאית : "הזמן הקודם") של עולי אינדונזיה. בשנת 1951 עוד התגוררו במדינה 1,500 יהודים ובשנת 1958 ירד מספרם לכ-450. בשנת 1962 הוערך‏[1] מספר היהודים באינדונזיה בכ-175, בשנת 1963 הוערך מספרם בכ-50, ובשנת 1969 דווח כי נותרו באינדונזיה כ-45 יהודים בלבד, מתוכם כ-20 בג'קרטה וכ-25 בסורביה. ב-1997 הוערך שוב מספר היהודים במדינה על כ-20 בסך-הכל. בשנת 1990 העיד ישראלי שביקר באינדונזיה באמצעות דרכון זר, כי פגש במדינה 2 נשים יהודיות בסמאראנג.

במדינה שני בתי כנסת: אחד בעיר מנאדו שבאי סולאוסי והשני בעיר סורביה, ועומד ללא רב‏[2]. ב 22 בנובמבר 2010 דווח העתון ניו יורק טיימס שבית הכנסת במנאדו הוא הפעיל היחיד באינדונזיה, בנוכחות כ-10 יהודים לאחר שבית הכנסת בסוראבאיה נסגר על ידי מפגינים בזמן מבצע עופרת יצוקה. בית הכנסת ממוקם בבניין קולוניאלי ישן שהשתייך לרופא הולנדי והוא בית כנסת אורתודוקסי-ספרדי. פעילים של תנועת חב"ד מאוסטרליה שמו להם לאחרונה למטרה לשמר את החיים היהודיים בסורביה, ולייבא לאינדונזיה את משנת חב"ד.

יהדות אינה אחת מחמש הדתות הרשמיות באינדונזיה. אירועים אנטישמיים מתרחשים באינדונזיה, למרות גודלה המזערי של הקהילה - בעיקר (אך לא רק) על רקע הסכסוך הישראלי-ערבי; בין היתר מוביל בתעמולה אנטישמית העיתון המוסלמי Media Dakwah והפרוטוקולים של זקני ציון ניתנים למכירה חוקית באינדונזיה.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ הכהן, מנחם, "דע את עמך", סקירה על הפזורה היהודית בעולם - תשכ"ב 1962, אתר "דעת"
  2. ^ הכהן, שם; תמונה של בית הכנסת ניתן לראות באתר בית התפוצות

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

Jeff Hadler, "Translations of Antisemitism: Jews, the Chinese, and Violence in Colonial and Postcolonial Indonesia," Indonesia and the Malay World 32.94, November 2004, pp. 291-313.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]


יהדות אסיה
אוזבקיסטןאזרבייג'ןאינדונזיהאיראןאפגניסטןארמניהבוכרהגאורגיהיהודי ההריםהודוהונג קונגטג'יקיסטןטורקיהיפןכורדיסטןלבנוןמיאנמרסוריהסיןסינגפורעיראקחצי האי ערבפקיסטןקוצ'יןקזחסטןקירגיזסטןקפריסיןרוסיהתימןצפון תימן)
ילדים יהודים עם המורה שלהם בסמרקנד