יהדות לבנון
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יהדות לבנון הייתה קהילה יהודית קטנה (מהקטנות ביותר במזרח התיכון) אשר מעולם לא מנתה יהודים רבים. מאז פריצת המתחים העדתיים במדינה, החלה הגירה המונית של היהודים ונכון לשנות האלפיים הקהילה כמעט וחדלה להתקיים.
תוכן עניינים |
[עריכה] היסטוריה
ראשית הקהילה היהודית בלבנון, היא בשנת 40 לספירה כאשר יהודים התיישבו בחופי לבנון, וישנן עדויות כי בתקופת הפיניקים היולימאים הפיניקים במסעותיהם.
עם חורבן בית המקדש השני, לבנון ובעיקר בירות הפכה להיות עיר-מעבר ליהודים הרבים שהובאו מממלכת יהודה. אמנם אין ידיעות רבות על יהודי לבנון מאז חורבן בית שני אך ידוע שיהודים התגוררו בעיר צידון, שאליה היו עולים לרגל יהודים רבים היות שקבור שם הנביא צפניה, אשר קברו הפך להיות קדוש ליהודים ולמוסלמים.
בשנת 1492 הגיעו ללבנון יהודים מגירוש ספרד כמו לכל שאר חלקי האימפריה העות'מאנית.
ב-1948 עם קום מדינת ישראל, רבים מיהודי סוריה, אשר נפרעו ונטבחו בסוריה, ברחו ללבנון. רובם התגוררו בביירות, ב-1830 היו כ-200 יהודים בעיר ב-1840 היו 575 יהודים וב-1951 היו כ-6000 יהודים. עד 1960 היהודים היוו 1% עד 3% מהאוכלוסייה הכללית. לאחר תחילת ההשפעה הסורית בלבנון, הורע היחס בלבנון כלפי היהודים והחלה נהירה המונית של יהודי לבנון לדרום אמריקה, צרפת, איטליה ואף לישראל. בשנת 1974, לאחר גלי העלייה שעזבו את לבנון, נשארו בקהילה היהודית רק כ-1,800 נפש ורובם עזבו בשנים שלאחר מכן, כך שמ-9,000 יהודים בשנת 1958 נותרו בלבנון כיום כ-50 - 100 יהודים בלבד.
במדינה זו, יותר מאשר במדינות מוסלמיות במזרח התיכון מצבם של היהודים היה טוב יחסית, בזכות מיעוט המוסלמים בארץ וקשרי היהודים עם בני העדות הלא-מוסלמיות בלבנון. בתקופה בה הנוצרים היוו בלבנון רוב מוחלט, היה מצב היהודים טוב אולם עם העלייה באחוז המוסלמים בלבנון עלתה האלימות כלפי היהודים. יהודי הר הלבנון שמרו קשר עם הדרוזים ואלו הגנו עליהם מפני פורעים. יהודי ביירות לעומת זאת, שמרו על יחסים עם הנוצרים המארונים. בביירות, הקימו היהודים מיליציה הנקראה "צבא יהודי". המיליציה, אשר הורכבה מלוחמים נוצרים ומומנה על ידי היהודים, פעלה בעיקר ברובע היהודי בביירות והגנה על היהודים מתקיפות.
במשך שנות התפתחות היישוב היהודי בארץ ישראל וסגירת שערי הארץ על ידי הבריטים, שימשו יהודי לבנון כחוליה מקשרת ליהודי ארץ ישראל. הם סייעו להברחת יהודים דרך גבול הצפון אל יישובים יהודים בגליל. בשנת 1947, עם החלטת האו"ם בכ"ט בנובמבר נערכו פרעות רבות ביהודים וגם פגעו בהם הפליטים הפלסטינים שעזבו את ישראל בתום מלחמת העצמאות. בשנת 1950, הוטלה פצצה על אחד מבתי הכנסת היהודיים אשר גרמה להרוג אחד. במשך תקופה רבה, יהודי לבנון סבלו מהטרדות מצד המוסלמים והפליטים הפלסטינים, אשר כללו בין השאר, סחיטת כספים רבים על מנת לממן את ה"מאבק הפלסטיני".
[עריכה] נשיאי הקהילה היהודית
- עזרא ענזרות, עד 1910
- יוסף ד. פרחי 1910-1924
- יוסף דישי ביי 1925-1927
- יוסף ד. פרחי 1928-1930
- סלים הררי 1931-1934
- יוסף ד. פרחי 1935-1938
- יוסף דישי בי 1939-1950
- יוסף עטייה 1950-1976
- יצחק ששון 1977-1985
- אלי חלק 1985- ?
[עריכה] רבנים ראשיים
רבני הקהילה היהודית בלבנון בין השנים 1908 - 1978:
- רבי דנון 1908-1909
- יעקב מסלטון 1910-1921
- שלמה טגר 1921-1923
- שבתי בוחבוט 1924-1950
- בן-ציון ליכטמן 1932-1959
- יעקב עטייה 1949-1966
- חאוד חרים 1960-1978
[עריכה] ראו גם
[עריכה] לקריאה נוספת
- מיכה בר עם, אתרים יהודים בלבנון- קובץ צילומים מראשית שנות השמונים של אתרים יהודים בלבנון ושל אחרוני היהודים בה של הצלם מיכה בר עם, הוצאת אריאל, תשמ"ד 1984, ירושלים.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- אתר המוקדש ליהדות לבנון
אורי מ' קופפרשמידט, תמיכת הפאטריארך המארוני ערידה ביהודים נרדפי הנאצים, על אהדתו של הפטריארך המארוני בלבנון לעם היהודי ולרעיון הציוני, פורסם בפעמים, 29, תשמ"ז 1986, עמ' 72-80- מינה רוזן, יהודים בשירות פח'ר אד-דין השני שליט הלבנון, 1635-1586, פורסם בפעמים, 14, עמ' 44-32
נתן שור, "יהודי הלבנון בתקופה העות'מאנית בראי ספרות הנוסעים", פעמים 24 (תשמ"ה 1985), עמ' 117-144. מאמר הסוקר את הידיעות על הקהילות היהודיות בלבנון החל מן המאה השבע-עשרה ועד למאה העשרים, מתוך האתר של פרויקט מה-יא"ה (מפעל התיעוד - יהודי ארצות האסלאם), אוניברסיטת תל אביב- שְׁלומִי רֵייסְקִין, ביבליוגרפיה על יהודי לבנון באתר "דעת"
