יהדות בוכרה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
יהדות בוכרה, סביבות 1890

יהדות בוכרה הוא כינוייה של קהילה יהודית במרכז אסיה, באזורים שהיום הם אוזבקיסטן וטג'יקיסטן. מקור שם הקהילה בעיר בוכרה שבאוזבקיסטן אשר הייתה בעבר עיר הבירה של אמירות בוכרה. בוכרה שימשה כמקום מושבה של קהילה יהודית גדולה וענפה והיוותה מרכז יהודי, תרבותי ורוחני גדול וחשוב. השפה המסורתית של הקהילה היא בוכרית.

מאז קריסת ברית המועצות היגרו רוב יהודי בוכרה לארצות הברית ולישראל.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי עדויות ערביות הייתה קהילה יהודית בבוכרה כבר ב-1240. עדותו של ההיסטוריון הערבי אבן אלפוטי (מן המאה ה-13) מלמדת על קוסם מוסלמי קנאי, שאיים ב-1240 על יהודי בוכרה. עדויות יהודיות מצביעות על נוכחות עוד במאה ה-17, בעוד שעדויות לשוניות ותרבותיות מצביעות על קשר בין יהדות בוכרה ליהדות פרס .ישנן עדויות נוספות, לפיהן יהודי בוכרה הגיעו במקור מחאלב שבסוריה.

בשנת ה'תקנ"ג (1793) הגיע לבוכרה מצפת השד"ר רבי יוסף ממן - שליח זה, שהיה הראשון שהגיע אל קהילת מרכז אסיה, השתקע בתוכה ונעשה למנהיגה הרוחני למשך 61 שנה. עד בואו הם היו מתפללים בנוסח פרס המבוסס על סידורו של רס"ג, וקבלה הייתה בידם שהם מצאצאי עשרת השבטים, אולם הרב ממן גילה להם שהם מצאצאי גולי ספרד והנהיג ביניהם את נוסח תפילת הספרדים. בכך התכוון להוציאם מבדידותם ולקשרם לאחיהם שבשאר התפוצות. הרב זכריה מצליח מתימן סבר שעל יהודי בוכרה לדבוק במסורתם הקדומה והוא התנגד לשינויים שהנהיג הרב ממן; כתוצאה מכך נוצרה בינו לבין האחרון מחלוקת בעניין נוסח התפילה. כמו כן, הרב מצליח הקים בעיר בוכרה ישיבה ובית ספר לשוחטים. הוא הביא לעיר סידורי תפילה מקושטא וממרכזי תורה אחרים, ולימד את היהודים המקומיים גם קבלה. בהשפעתו התחילו לעלות יהודים מבוכרה לארץ ישראל החל מה'תקפ"ז (1827).

שליחים נוספים מארץ ישראל פקדו ובאו את קהילת בוכרה. בשנת ה'תרמ"א (1881), בעת כהונת הרב יצחק חיים הכהן רבין כראב"ד ורב ראשי לכל מדינות בוכרה, הגיע מטבריה השליח רבי רפאל אוחנה. בשנת ה'תרמ"ב (1882) שימש מי שהיה לימים הראשון לציון, רבי יעקב מאיר, כשד"ר בשליחות כוללות ירושלים. יהודי בוכרה קיבלוהו בכבוד רב וקראו בשמו לכל ילדיהם שנולדו בימי שהותו אצלם. הוא עודד את עלייתם לארץ ישראל. השפעתו על יהודי בוכרה הייתה גדולה גם לאחר שחזר משליחותו, ומשהחלו האחרונים לעלות לירושלים בהמוניהם משנת ה'תרמ"ט (1889) ואילך, היה הרב מאיר מעורה בהתיישבותם בעיר.

ארגון חיי הקהילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תלמידים יהודים עם המורה שלהם בסמרקנד, 1910
נערות יהודיות בסמרקנד. סוף המאה ה-19 - תחילת המאה ה-20

בין המאה ה-12 ומהפכת פברואר ב-1917, אורגנה הקהילה היהודית בעיר בוכרה בצורה מסורתית. 12 יהודים - קולונתארי-ג'יזיה - שהיו גובים את המסים מהקהילה, נבחרו כל שלושה חודשים. מעל שנים-עשר הגובים עמד ראש העדה - קולונתאר ראשי - שהיה נבחר על ידי בעלי הבתים. מלבד זה היו בוחרים רב ועוד שני סגנים, אחד לכל שכונה.

מצב היהודים בבוכרה ככלל היה קשה. הם חיו במעמד של "דמי" ("בלתי מוסלמים"). בהיותם אזרחים מדרגה שנייה חלו עליהם חוקים וגזרות משפילים. הם לא גויסו לצבא, חויבו במס גולגולת (ג'יזיה) שהמוסלמים היו פטורים ממנו, הוטל עליהם להניף סמרטוט על בתיהם כדי להבדילם מבתי המוסלמים, בית יהודי חייב היה להיות נמוך מביתו של מוסלמי, נאסרה עליהם הכניסה העירה לאחר שקיעת החמה, נאסר עליהם לחבוש מצנפת אלא כובע בעל צורה מיוחדת ועשוי חומר מיוחד, ואל אלה נוסף אי-שוויון בפני החוק - קולו של מוסלמי היה עדיף על קולו של יהודי. חרף נטל המסים והגזרות הגנו השלטונות על חייהם, על ביטחונם ועל רכושם של האזרחים היהודים.

בפברואר 1917 הוקמה ועדה שמנתה שבעה חברים, שכללה גם את הרב, במקום השלטון היחיד של הקולונתאר. בלימודים בבתי הספר ובגני הילדים נכללו גם לימודי הדת והשפה העברית. לתחום סמכותו של הוועד נכנסו גם ניהול בתי-הספר הציבוריים היהודיים, הספריות, התיאטראות היהודיים, בתי חולים, גביית נדבות וחלוקתן להחזקת בתי כנסיות וכלי קודש, פיקוח על עזרה סוציאלית, קבורה, הגנה על ענייני חברי הקהילה, סיפוק צרכיה, לימוד זכות על המשטר החדש בקרב היישוב המקומי, וכדומה. זאת עד ל-1925, בה בוטל קיומה של הרפובליקה הבוכרית העצמאית.

מבחינה כלכלית, בעבר עבדו יהודי בוכרה בענפים חקלאיים ככותנה, משי, צמר ופירות ומאוחר יותר גם במכונות חקלאיות, בכימיקלים ובתעשיות המתכת.

שכונת הבוכרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שער ספר תקנות שכונת הבוכרים
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – שכונת הבוכרים

שכונת הבוכרים בירושלים הוקמה ב-1894 והיא מהשכונות הוותיקות שמחוץ לחומות. היא נחשבה לשכונה היהודית המפוארת ביותר בעיר. כוונתם של מייסדיה (בהם רבי שלמה מוסיוף) הייתה להקים עיר במתכונת אירופית עם רחובות רחבים בצורת שתי וערב. שוכנים בה בתי כנסת מהמפוארים בארץ, ויש בה פעילות דתית רבה.

העדה כיום[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאכלי עדות רבות, כמו האוכל העיראקי והפרסי - מושפעים מהאוכל הבוכרי המסורתי[דרוש מקור].

ז'אנר המוזיקה הים-תיכונית בישראל הושפע רבות מהמוזיקה הבוכרית. אחד מבני הקהילה המפורסמים הוא הזמר אברהם טולמסוב, ששר בשפה הבוכרית.

רבני העדה היום[עריכת קוד מקור | עריכה]

רבני העדה הבוכרית הם הסמכות הרוחנית והתורנית העליונה בעדה הבוכרית.

  • הרב פנחס הכהן רבין - רבה של העדה הבוכרית בישראל
  • הרב יצחק אמינוף - רבה של העדה בתל אביב וראש ישיבת הרמב"ם ובית יוסף בתל אביב

בעדה מספר רב של ראשי ישיבות.

  • הרב אבנר בנימינוב - ראש ישיבת בית רפאל
  • הרב ישראל פנחסי - ראש כולל האר"י בני ברק
  • הרב בצלאל פנחסי - ראש ישיבת ברכת אפרים
  • הרב יצחק יגודיוב - ראש ישיבת היכל התורה
  • הרב שלמה יגודיוב - ראש ישיבת שערי תורה
  • הרב לוי פנחסי - ראש ישיבת אור אברהם
  • הרב שמואל אלישיוב - ראש מוסדות שערי ציון.

בין בני התורה בעדה בישראל ראשי כוללים ומחברי ספרים.

סדרת ספרים חשובה יש לעדה הבוכרית בשם "תפארת בנים" ובה חמישה חלקים, הכוללים בתוכם חידושי תורה וחקרי הלכה מרבנים, אברכים ובני ישיבות, ספרים אלו ראו אור על ידי איגוד בני הישיבות יוצאי בוכארא מיסודו של הרב יהודה הכהן רבין זצ"ל הרב הראשי ליהדות בוכרה בישראל.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ד"ר גיורא פוזיילוב, מבוכארה לירושלים, משגב, ירושלים, 1995
  • זרח כוכב מיעקב, ירושלים, תשמ"ט

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]


יהדות אסיה
אוזבקיסטןאזרבייג'ןאינדונזיהאיראןאפגניסטןארמניהבוכרהגאורגיהיהודי ההריםהודוהונג קונגטג'יקיסטןטורקיהיפןכורדיסטןלבנוןמיאנמרסוריהסיןסינגפורעיראקחצי האי ערבפקיסטןקוצ'יןקזחסטןקירגיזסטןקפריסיןרוסיהתימןצפון תימן)
ילדים יהודים עם המורה שלהם בסמרקנד