יהודה לייב קצנלסון

ד"ר יהודה לייב בנימין קצנלסון (נכתב לעתים כצנלסון; בכתיב יידי: קאַצענעלסאָן; בכתיב רוסי: Лев (Иегуда Лейб Вениамин) Израилевич Каценельсон;‏ 29 בנובמבר 1846, י' בכסלו ה'תר"ז, צ'רניגוב – 1917, ה'תרע"ז, פטרוגרד), הידוע בשם העט שלו בוקי בן יגלי (נהגה "יוֹגלי"; על שם נשיא שבט דן בספר במדבר), היה רופא, סופר ופובליציסט יהודי-עברי מתקופת התחייה.

ביוגרפיה

קצנלסון נולד בשנת 1846 בצ'רניגוב שבדרום-מערב האימפריה הרוסית (כיום באוקראינה). למד במספר ישיבות והוסמך כרב בבית המדרש לרבנים בז'יטומיר. למד באקדמיה הרוסית לרפואה ושירת כרופא צבאי. במלחמה העות'מאנית-רוסית (1877-‎1878) יצא לחזית כרופא. בתום המלחמה התיישב בבירה סנקט פטרבורג, ובהּ שימש כרופא כל חייו.

עוד בצעירותו החל להשתתף בעיתונים העבריים מצד אחד, ובכתבי עת רפואיים ברוסית מצד שני. בעברית פרסם פיליטונים, רשימות מענייני דיומא ומאמרים פוליטיים חברתיים. כן החל לכתוב על מדע הרפואה, למן התלמוד ועד לרפואה המודרנית ברוסיה של ימיו. לימים כונסו מאמריו אלה בספרו "התלמוד וחכמת הרפואה".

קצנלסון לא היה ציוני בראשית דרכו הציבורית. הוא תמך בטריטוריאליסטים, והיה מן המטיפים הנלהבים להתיישבות יהודית חקלאית בכל מקום שהדבר ניתן, בייחוד בדרום רוסיה ובמושבות היהודיות בארגנטינה. על אהבת האדמה ועבודתה כתב גם את ספרו העברי 'שירת הזמיר', שיצא לאור בוורשה בשנת תרנ"ה (1894).

בשנת 1909 ביקר בארץ ישראל וסייר במושבות הראשונות. לאחר הביקור חל מהפך בדעותיו, הוא נטש את הטריטוריאליזם והחל לתמוך בציונות המעשית.

לאחר פרישתו של שמעון דובנוב נתמנה קצנלסון לעורך הראשי של הייברסקיה אנציקלופדיה. כן הרצה ברוסית בשיעורים למדעי המזרח, שעסקו בין השאר בהתיישבות היהודית בארץ ישראל. ספריו נתפרסמו גם מחוץ לרוסיה, וקנו להם קוראים אוהדים בארץ ישראל, בארצות הברית ובארגנטינה. מהדורות מספריו העבריים נדפסו בארץ ובארצות הברית.

יהודה לייב קצנלסון נפטר בסנקט פטרבורג בשנת 1917 (תרע"ז).

דמותו יוצאת הדופן של קצנלסון, והשילוב בין רופא רוסי לבין סופר עברי התומך בתנועת התחייה, הביאו לו פרסום רב בכל רחבי העם היהודי. מספר מונוגרפיות על חייו ועל יצירותיו נכתבו בידי סופרים עבריים בעלי שם, בהם דוד פרישמן, יעקב פיכמן, בן ציון כץ, מנחם ריבולוב וראובן בריינין, פישל לחובר וישראל כהן.

בעיר תל אביב קרוי רחוב על שמו, הנושא את כינויו הספרותי "בוקי בן יגלי".

כתבי בוקי בן יגלי

• שירת הזמיר: ספור / מאת בוקי בן יגלי, ורשה: אחיאסף, תרנ"ה 1894. ‬(סדרת 'ספורי בוקי בן יגלי (ל. קצנלסון)'; חוברת א)‏

• אגדות וספורים (עם הקדמה מאת ראובן בריינין), ניו יורק: תרע"ח-1918.
• כל כתבי י"ל קאצענעלסאן, בשלשה חלקים (יצאו לאור על ידי יוסף לוריא), סנקט פטרבורג: תרס"ה-1905.
• מה שראו עיני ושמעו אזני: זכרונות מימי חיי, ירושלים: מוסד ביאליק, תש"ז-1947.‏
• מערפלי ימי-קדם: ציור היסטורי, אודסה: אחיאסף, תרע"ב-1912.
• ‫רמ"ח אברים: פרקים אחדים ממשנת יצירה, סנקט פטרבורג: תרמ"ח-1887.
• ‫שירת הזמיר: מבחר ספורים (בצרוף תולדותיו כתובות בידי יעקב פיכמן), תל אביב: עם עובד, תש"ד-1944.
• התלמוד וחכמת הרפואה, ברלין: הוצאת חיים, תרפ"ח-1928.

לקריאה נוספת

• ישורון קשת, 'בוקי בן יגלי על רקע זמנו', הדאר, מ"ז, תשכ"ח-1968.

קישורים חיצוניים

• כתבי בוקי בן-יגלי בפרויקט בן-יהודה

• דוד פרישמן, ד"ר יהודה לייב קצנלסון: מאמר ראשון, מאמר שני, בפרויקט בן יהודה
  • מתוך הספדו של פרישמן על קצנלסון
• יהודה לייב קצנלסון, במהדורת האינטרנט של האנציקלופדיה היהודית בשפה הרוסית (ברוסית)
• זלמן אפשטיין, לערכו המדעי של התלמוד (ציון לבוקי בן יגלי ז"ל), "הארץ", אדר תרצ"ד, בפרויקט בן-יהודה
• י. ל. בהנוביץ, מזכרונותיו של בוקי בן יגלי (ליובל הכ"ה של העתונות העברית היומית), הזמן, 13 בפברואר 1911