יוזף בק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
יוזף בק

יוּזף בק (פולנית: Józef Beck;‏ 4 באוקטובר 1894, ורשה5 ביוני 1944, סטנשטי, רומניה) היה מדינאי, דיפלומט ואיש צבא פולני בימי הרפובליקה הפולנית השנייה, ובעל מעמד מכריע במדיניות הפולנית בתקופה שקדמה למלחמת העולם השנייה.

בצעירותו היה בק חבר בארגונים פולניים חשאיים, שנוסדו על ידי יוזף פילסודסקי על מנת לקדם את עצמאות פולין, אשר בתקופה שקדמה למלחמת העולם הראשונה הייתה מחולקת בין שכנותיה. בתקופת מלחמת העולם הראשונה שירת בק ב"לגיון הפולני" אשר לחם לצד צבא האימפריה האוסטרו הונגרית תחת פיקודו של פילסודסקי, והיה לשלישו. בשנת 1926 היה בק בין היוזמים של ההפיכה האלימה שהעלתה את פילסודסקי לשלטון דיקטטורי בפולין.

בין 1926 ל-1930 שירת בק כמנכ"ל משרד החוץ הפולני, ובין 1930 ל-1932 כסגן ראש הממשלה ותת-שר החוץ. בק טופח על ידי פילסודסקי ליישם בעתיד את מדיניות החוץ הפולנית. ב1932 מינה אותו פילסודסקי לשר החוץ, במקומו של אוגוסט זאלסקי. זאלסקי היה בעל נטייה לצרפת, בעוד שבק תיעב את הצרפתים, ונטה למדיניות פרו-גרמנית.

מדיניות החוץ הפולנית באותה תקופה נדרשה לאיזון עדין ביחסים עם שתי שכנותיה החזקות ותאבות הכיבושים של פולין – גרמניה הנאצית וברית המועצות. ביולי 1932 חתם בק על הסכם אי-התקפה הסכם האי-התקפה הסובייטי-פולני עם ברית המועצות, וב1934 חתם על הסכם אי-התקפה עם גרמניה. הוא שאף להגיע להסכמה ולערבויות לביטחון פולין ממעצמות המערב בריטניה וצרפת, ואכן זכה לכך באביב שנת 1939 כאשר היה ברור כי הקורבן הבא של מדיניות ההתפשטות הגרמנית תהיה פולין. בשלב זה איש לא יכל להניא את היטלר משאיפותיו הטריטוריאליות בפולין, כך שמדיניותו של בק לא הרתיעה איש, אך הביאה לכך שההתקפה הגרמנית על פולין תביא למלחמה בינה לבין בריטניה וצרפת, שהפכה לאחר מכן למלחמת העולם השנייה.

יוזף בק נוסע עם הרמן גרינג, לצד נשותיהם, יולי 1935

בק תיעב את הסכמי המיעוטים, אשר הסדירו את יחסה של פולין אל מיעוטיה, היהודים, האוקראינים, הבלארוסים, הליטאים והגרמנים. הסכמים אלו נכפו על מדינות מרכז אירופה, ובהם פולין, בשנת 1919. הבעיה העיקרית הייתה כי בעוד שהיה על פולין וצ'כוסלובקיה לכבד את זכויות המיעוט הגרמני בקרבן, לא זכו המיעוטים הפולני והצ'כי בגרמניה להגנה כלשהי. גרמניה ניצלה את הסכמי המיעוטים על מנת להתערב בענייניה הפנימיים של פולין. מדיניותו של בק, והתקרבותו לגרמניה, נועדו על מנת להסדיר שאלות אלו עם גרמניה באופן ישיר, מבלי להזקק לחסותו של חבר הלאומים. כך, בשנת 1934 הכריז בק כי פולין אינה מחויבת עוד על פי הסכמי המיעוטים, ואף הורה על הדלקת מדורות ברחבי פולין, והשלכת עותקים מן ההסכם לתוכן.

יחסיו של בק עם חבר הלאומים הושפעו מאוד מיחסו השלילי להסכמי המיעוטים. בק לא הסתיר את יחסו השלילי לחבר הלאומים; פעמים רבות דיבר על פרישת פולין מן החבר, אך מצבה העדין, בין שתי שכנותיה, ברית המועצות וגרמניה, גרם לכך שתהייה קורבן קלאסי לתוקפנות, ובמקרה זה היה בק יכול להיעזר בסעיפי אמנת החבר אשר התייחסו להגנה קולקטיבית. בק לא סבר כי זו אפשרות ריאלית, אך בשל עצם קיומה של אפשרות זו, נותרה פולין בחבר הלאומים.

אחרי מותו של פילסודסקי במאי 1935, הפך בק לחבר בטריאומווירט ששלט בפולין. פרט לבק היו חברים בטריאומווירט אדוארד רידז שמיגלי, מפקד הצבא הפולני, והנשיא איגנצי מושצ'יצקי, שהיו חברים בתנועה הלאומנית השלטת, שכונתה "סנאציה" (פולנית: "הבראה"). חילוקי דעות בין השלושה, כמו גם העובדה שאיש משלושתם לא ניחן ביכולותיו של פילסודסקי או בכריזמה שלו, הביאו למשברים תכופים והולכים הן מבפנים והן מבחוץ. תקופה זו מתוארת על ידי ההיסטוריונים כ"דיקטטורה ללא דיקטטור".

בק הושפע מתורתו של פילסודסקי, שקראה להקמת פדרציה "Międzymorze” ("בין הימים") – פדרציה סלאבית בתחום שבין הים הבלטי והים השחור, אשר תהווה משקל נגד לרוסיה הקומוניסטית, ו"מעצמה שלישית" לצידן של גרמניה וברית המועצות. עם זאת הבין בק כי בעתיד הקרוב אין כל אפשרות ריאלית ליישומו של חזון זה, וניסה לייצב גוש דיפלומטי שתוביל פולין, ולו מדיניות עצמאית משלו, ובו חברים איטליה, פולין, יוגוסלביה, הונגריה ורומניה. למאמצים אלו הקדיש את עיקר זמנו בעת כהונתו כשר החוץ, ומאמצים אלו נכשלו כישלון צורב, שכן הן איטליה והן הונגריה הידקו את בריתן עם גרמניה, והמשבר בין הונגריה ורומניה על עתידו של חבל טרנסילבניה מנע כל שיתוף פעולה ביניהן, כמו גם רצונן של הונגריה ושל איטליה לחלק ביניהן את יוגוסלביה. מעל לכל עמדה העובדה כי אף אחת ממדינות אלו לא שאפה לקבל את מנהיגותה של פולין.

בחודש יוני 1936 נתקבל ראש בית"ר ונשיא הצה"ר, זאב ז'בוטינסקי, בוורשה אצל יוזף בק, והעלה בפניו את תוכנית האווקואציה, ליישוב מיליון וחצי יהודים מיהודי אירופה בארץ ישראל משני עברי הירדן, בתקופה של 10 שנים, שאחוז ניכר מהמתיישבים יבוא מפולין. עלייה כזו כזה עשויה הייתה לקדם את הקמתה של המדינה היהודית בארץ ישראל. הרעיון נתקבל על ידי קולונל בק, מאחר שבהגשמתה ראה דרך ליציאתם של היהודים מפולין, כאשר מדינה יהודית ריבונית תפתח את שעריה בפניהם.

בק תיעב את צ'כוסלובקיה, שעמה הייתה פולין נתונה בסכסוך מתמשך בדבר העיר טשין, וכן היה בסכסוך אישי עם שר החוץ הצ'כי (ולאחר מכן הנשיא) אדוארד בנש, דבר שהכביד על יחסי פולין-צ'כוסלובקיה שגם כך היו רעועים. עם האדמירל מיקלוש הורטי העוצר ההונגרי, היה בק ביחסים טובים, והשתעשע עמו ברעיונות בדבר חלוקתה של צ'כוסלובקיה בין הונגריה ופולין. בימים של הסכם מינכן לא עמדה פולין לצידה של צ'כוסלובקיה אל מול נסיונות גרמניה לספחה, ואף קיבלה נתח מן המדינה הצ'כית במסגרת ההסכמים שנחתמו.

לאחר צ'כוסלובקיה, היה זה תורה של פולין להכלל במסגרת הדרישות הטריטוריאליות של היטלר שלא יודעו שובעה. בינואר 1939 ביקר שר החוץ הגרמני יואכים פון ריבנטרופ בפולין, והעלה בפני בק את הרעיון למסור לגרמניה את דנציג, בתמורה לשטחים באוקראינה. לאחר מכן החלו הגרמנים להעלות דרישות לקבלת השליטה בעיר החופשית דנציג, ולסלילת דרך גרמנית אקס-טריטוריאלית דרך המסדרון הפולני, שתחבר את פרוסיה המזרחית, אשר הסכמי ורסאי הפכו אותה למובלעת גרמנית בשטח פולין, עם שאר הרייך הגרמני. כן דרשו הגרמנים כי פולין תצטרף ל"חוזה האנטי-קומינטרן" כנגד ברית המועצות.

ב-31 במרץ הכריזה בריטניה על ערבותהּ לגבולות פולין, בעקבות הכרזה זו ביקר בק בלונדון. בעקבות ביקור זה ביטל היטלר את הסכם האי-ההתקפה הגרמני-פולני, שנחתם לתקופה של עשר שנים בשנת 1934.

ב-5 במאי 1939 נשא בק את הדברים הבאים בנאום לעם הפולני:

Cquote2.svg

השלום הוא יקר ערך ורצוי. דורנו, אשר ידע מלחמות רבות, ודאי ראוי לשלום. אך השלום, כמו כמעט כל דבר בעולמנו, נושא עמו מחיר. מחיר גבוה, אך ניתן לאומדן. אנו בפולין איננו מכירים ברעיון של שלום בכל מחיר. ישנו ערך נוסף אשר בחייהם של אנשים, אומות ומדינות הינו מעל לכל מחיר – הכבוד.

Cquote3.svg

מדיניות עיקשת זו של פולין הביאה את המדינה למצב חמור, כאשר ברית בין גרמניה וברית המועצות – הסכם ריבנטרופ מולוטוב – נחתמה באוגוסט 1939. בנספח סודי להסכם זה חולקה פולין בין גרמניה ובין ברית המועצות; ההתקפה הגרמנית על פולין הפכה לבלתי נמנעת. בימים האחרונים של השלום, בין חתימת ההסכם עם ברית המועצות, ובין ההתקפה הגרמנית, עשו ממשלות בריטניה וצרפת ככל יכולתן כדי לגרום למגעים ישירים בין בק ובין היטלר, ולמנוע את המלחמה, אך היטלר היה נחוש לפתוח במלחמה. על אף נסיונות דיפלומטיים, בליל 31 באוגוסט 1939 ביים היטלר התקפה על תחנת רדיו גרמנית שנערכה כביכול על ידי פולנים (למעשה היו אלו אנשי SS מחופשים), והורה לצבאותיו לפלוש לפולין ביום שלאחר מכן.

לאחר כיבושה של פולין בידי שכנותיה, גרמניה וברית המועצות, נמלט בק לרומניה, שם נכלא. בשבתו במעצר כתב את זיכרונותיו בשם "דו"ח סופי", ובשנת 1944 מת בעודו בשבי ברומניה.

במאי 1991 הוחזרו שרידיו של בק לאדמת מולדתו, והוא נטמן בבית הקברות פובזקי בפולין, שבו נטמנים גדולי האומה הפולנית.