יואכים פון ריבנטרופ

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-colors-edit-find-replace.svg יש לשכתב ערך זה. הסיבה לכך היא: NPOV.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
יואכים פון ריבנטרופ

יואכים פון ריבנטרופּגרמנית: Joachim von Ribbentrop‏; 30 באפריל 1893 - 16 באוקטובר 1946). מראשי המשטר הנאצי בגרמניה. הוצא להורג לאחר שנמצא אשם במשפטי נירנברג בפשעי מלחמה ובעריכת מלחמה תוקפנית.

שנותיו הראשונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ריבנטרופּ נולד בווסל שבריין התחתון, בנו של קצין. בנערותו חי מספר שנים מחוץ לגרמניה, וכתוצאה מכך דיבר אנגלית וצרפתית באופן שוטף. הוא שירת בצבא במהלך מלחמת העולם הראשונה, עלה לדרגת קצין, ואף זכה בצלב הברזל. לאחר המלחמה הצטרף לשירות הדיפלומטי והוצב בקונסטנטינופול.

לאחר עזיבת השירות הדיפלומטי, התעשר מסחר ביינות. הוא הצטרף למפלגה הנאצית בשנת 1932, לאחר שכבר בשנת 1930 פגש באדולף היטלר והשניים התרשמו זה מזה עמוקות. ריבנטרופּ הפך למעריץ של היטלר, ואילו זה הפך אותו ליועצו בעניין מדיניות חוץ. בשנת 1933 קיבל דרגת כבוד מן האס אס.

במנגנון הנאצי[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר עליית הנאצים לשלטון הצטרף ריבנטרופּ לממשלה בתפקיד שר לתפקידים מיוחדים, ניהל את המשא ומתן בדבר ההסכם הימי האנגלו-גרמני בשנת 1935, וברית האנטי קומינטרן בשנת 1936. ברית זו שכרתה גרמניה עם האימפריה היפנית, הייתה בעלת ערך תעמולתי בלבד, אך משהצטרפה אליה אף איטליה בשנת 1937 היוותה הברית את השלד ל"ברית הברזל" בין מדינות הציר במלחמת העולם השנייה.

בשנת 1936 נשלח ריבנטרופּ לשמש כשגריר בלונדון, שם היו לו, כפי שהתפאר, ידידים בדרגים רמים, והמשא ומתן המוצלח על ההסכם הימי, נתן גושפנקא לכישוריו. ספק אם בחירה זו הייתה נבונה. ריבנטרופ שילב בהתנהגותו שחצנות בלתי נסבלת כלפי חוץ (הוא נהג ללבוש "מדים" דיפלומטיים שעליהם סמל הנשר הגרמני המחזיק בטפריו את כדור הארץ), עם חנופה בלתי מוגבלת להיטלר. לא היה זה האיש הראוי להיות שגרירו של היטלר בלונדון בתקופה שבה נדרש שיתוף הפעולה הבריטי להגשמת תוכניות ההשתלטות של היטלר, שהחלו לעלות על פסים מעשיים. נסיונותיו להפגיש את ראש הממשלה הבריטי סטנלי בולדווין עם היטלר נכשלו, ובמנהגיו ובדרך התנהגותו הצליח להרגיז רבים בצמרת הבריטית.

בשנת 1938 נקרא להחליף את קונסטנטין פון נויראט בתפקיד שר החוץ. פון נויראט היה מאחרוני השמרנים שנותרו במשרה בעלת עוצמה במדינה הנאצית, שריד לממשלתו של פרנץ פון פאפן. עם סילוקו, ומינו ריבנטרופּ הכנוע והחנפן במקומו, (ולאחר חילופים דומים בצמרת הצבא) יכל היטלר להמשיך בתוכניותיו הגרנדיוזיות.

הסכם ריבנטרופּ-מולוטוב[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הסכם ריבנטרופ-מולוטוב

ריבנטרופ היה בעל תפקיד בארגונה של ועידת מינכן ולאחר מכן בסיפוחן של בוהמיה ומורבייה. אך השפעתו האמיתית על מדיניות החוץ הייתה בייזומו והוצאתו לפועל של הסכם ריבנטרופ מולוטוב.

הסכם זה, הנחשב עד היום לאחד משיאי הציניות בדיפלומטיה הבינלאומית, נהגה כפי הנראה על ידי היטלר וריבנטרופ לאחר מתן הערבות הבריטית לפולין באפריל 1939. ב-28 באפריל 1939, הודיע היטלר בנאום על ביטול הסכם אי ההתקפה הפולני-גרמני, וההסכם הימי האנגלי-גרמני. היה זה אות ברור כי בכוונתו לפנות מזרחה, ולתקוף את פולין. לשם כך היה להיטלר צורך להבטיח תמיכה של בעל ברית חזק, לאחר שהתברר כי האנגלים והצרפתים אינם מתכוונים הפעם לעמוד מן הצד ולתת לגרמניה לספח עוד מדינה ל"רייך השלישי". אות רב משמעות הוא כי בנאומו זה לא התייחס היטלר כלל לרוסיה ולא התקיף את המשטר הקומוניסטי, כהרגלו בעת שנאם בנוגע למדיניות החוץ.

בצהרי יום 23 באוגוסט 1939 נחת ריבנטרופ במטוסו במוסקבה, ושם חתם על "הסכם אי התקפה" שהיה מעין ברית בין גרמניה הנאצית ורוסיה הקומוניסטית. להסכם זה היה נספח סודי אשר חילק את הטריטוריות במזרח (ובהן פולין) בין הרוסים והגרמנים. הסכם זה לא רק שנתן להיטלר יד חופשית לפעול כנגד פולין, אלא גם עודד אותו לכך, וקבע את תג המחיר שדרש סטלין בעד הסכמתו לפעולה. תמונתו של ריבנטרופ המרים עם סטלין כוס ברכה לחיי הפיהרר "שהעם הגרמני אוהב אותו כל כך", הדהימה את העולם. תוך כשבוע ימים פרצה מלחמת העולם השנייה.

מלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ריבנטרופ (יושב, משמאל) עם באלדור פון שיראך (עומד, מימין) בבית הדין לפשעי מלחמה בנירנברג

עם פרוץ המלחמה נעשה תפקידו של ריבנטרופ בעל חשיבות משנית. עד מהרה הסתכמו יחסי גרמניה עם מדינות העולם ביחס של מדינה גרורה, או ביחס של אויב המצוי במלחמה. בשנת 1941, עם כניסת היפנים למלחמה לאחר המתקפה על פרל הארבור, עשה ריבנטרופ מאמץ לגרום ליפנים להתקיף את ברית המועצות, דבר שהיה מסייע מאוד לגרמנים במלחמתם במזרח. ניסיונות אלו נכשלו. אופייני הוא הדבר שהכרזת המלחמה של גרמניה על ארצות הברית, החלטה כבדת משקל וגורלית, הוכרזה על ידי היטלר, מבלי להיוועץ עם ריבנטרופ, ואף בניגוד לדעתו.

לאחר כיבוש שטחים נרחבים במזרח במהלך מסע המלחמה עם רוסיה, ניסה ריבנטרופ לקחת חלק בניהולם של השטחים הכבושים, ואף אסף לשם כך ראשי תנועות לאומניות של העמים שנכבשו (אוקראיני, ליטאים ואחרים) על מנת לנסות ולפעול להשלטת ממשלות בובה שתפעלנה לפי הוראות משרד החוץ הגרמני. פעולות אלו לא עלו בקנה אחד עם תוכניותיו של היטלר לשיעבודה של האוכלוסייה, הורדת רמת החיים לרמה של ימי הביניים, אכלוס השטחים ב"ארים", והשמדת היהודים בשטחים שנכבשו. היטלר הורה לריבנטרופ לחדול ממאמצים אלו.

לאחר המלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסיום המלחמה הורה היטלר למנות את ארתור זייס-אינקווארט במקומו של ריבנטרופ לשר החוץ בממשלה שהוקמה על ידי קרל דניץ לאחר מותו של היטלר (אך דניץ בחר שלא לעשות כן). היה זה מינוי חסר משמעות, ועד מהרה מצאו עצמם הן זייס-אינקווארט והן ריבנטרופ על ספסל הנאשמים בנירנברג. ריבנטרופ נמצא אשם בכל האישומים כנגדו, והוצא להורג בתליה בנירנברג, בשנת 1946. מילותיו האחרונות היו "האל יגן על גרמניה! משאלתי האחרונה היא כי גרמניה תבין את מהותה, ותסייע להבנה בין המזרח ובין המערב. אני רוצה שלום בעולם".

גופתו של ריבנטרופ. 16 באוקטובר 1946

זכרונותיו של ריבנטרופ יצאו לאור בשנת 1953