יון אליאדה רדולסקו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-colors-edit-find-replace.svg יש לשכתב ערך זה. ייתכן שהערך מכיל טעויות, או שהניסוח וצורת הכתיבה שלו אינם מתאימים.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
יון אליאדה רדולסקו, ציור דיוקן מאת מישו פופ
Ion Heliade Radulescu - Semnatura.gif

יון אליאדה רדולסקו , ידוע גם כ"יון הליאדה רדולסקו" או "אליאד" ( ברומנית Ion Heliade Rădulescu או Ion Eliade Rădulescu6 בינואר 1802 טרגובישטה - 27 באפריל 1872בוקרשט) היה סופר, משורר, מסאי, בלשן, מתרגם, פוליטיקאי ועיתונאי רומני, ממנהיגי התנועה המפכנית ב-1848 בוולאכיה, אחד ממעצבי התרבות והשפה הרומנית המודרנית במחצית הראשונה של המאה ה-19, יושב ראש ראשון של האקדמיה הרומנית. רוב חייו היה מורה במכללת "ספנטול סבה" (סבא הקדוש) בבוקרשט שנפתחה מחדש בעזרתו. נאבק בשרידי התרבות הפנריוטית ובשימוש ביוונית כשפת הוראה בבתי הספר בוולאכיה וכמעריץ של השפה האיטלקית, אחות רומאנית של הרומנית, עורר פולמוסים עקב יצירת נאולוגיזמים על בסיס האיטלקית.

פטריוט רומני בעל אחוזות, מבחינה פוליטית השתייך, בימי "אביב העמים" בוולאכיה, למחנה השמרני והעלה על נס את תרומת מעמד הבויארים להתפתחות ארצו. עקב פעילותו ב-1848 הוגלה לכמה שנים ממולדתו.

קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

רקע משפחתי, שנות ילדותו ולימודיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית הוריו של אליאדה רדולסקו ומקום לידתו בטרגובישטה

אליאדה רדולסקו נולד בעיר טרגובישטה בוולאכיה בשנת 1802 כבן של איליה רדולסקו,בעל אחוזה עשיר, ושל אם ממוצא יווני, אופרוסינה דניאלופול. שלשה מאחיו נפטרו מדבר לפני שנת 1829. הוריו פרשו בילדותו על יון חסות מיוחדת ודאגו לחינוכו. איליה רדולסקו העניק לבנו במתנה בית על יד שכונת אובור בבוקרשט, שהשתייך בעבר למלומד גיאורגה לאזר. בבעלות המשפחה נמצא גם גן רחב ידיים בקרבת האגם חרסטראו, כמו כן אחוזות בפגראש וישוב גרבוב. אליאדה רדולסקו התחיל לימודיו ביוונית אצל מורה יווני ובנוסף למד לבד לקרוא ברומנית, בכתיב הקירילי שהיה נהוג אז, תוך כדי התעמקות בסיפורי הרומן של אלכסנדרו על אודות חייו ומלחמותיו של אלכסנדר הגדול. בהמשך היה בשנת 1813 לתלמידו של הנזיר נאום רמניצ'אנו, אחר כך למד בבית הספר היווני בסקיטו מגוריאנו והחל משנת 1818 למד אצל גיאורגה לאזר בתיכון "ספנטול סבה" היוקרתי. בין השנים 1820-1821 יון רדולסקו הצעיר היה לעוזרו של גיאורגה לאזר והדריך תלמידים באריתמטיקה וגאומטריה. באותן השנים אימץ את שם המשפחה הנוסף אליאדה (או הליאדה או אליאד) לפי השם ביוונית של אביו איליֶה.

פעילותו כמחנך ובחברה הספרותית[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחרי פסק זמן בזמן המרד של טודור ולדימירסקו בשנת 1821 ונפילתו למשכב של המנטור שלו, לאזר, פתח אליאדה מחדש את התיכון "ספנטול סבה" ושימש בה כמורה המוביל, בהתחלה ללא שכר. במרוצת הזמן הצטרפו אליו אקדמאים נוספים כמו אופרוסין פוטֵקה והקרואטי קרול וולשטיין שפתח כיתה לאמנות. בפעילותו נתמך על ידי השליט החדש הנסיך גריגורה הרביעי גיקה שהיה מעוניין לעודד את החינוך בשפה הרומנית במקום ההוראה ביוונית שהייתה בעיניו "היסוד לכל הרעות". בשנות ה-1820 המאוחרות אליאדה התגייס יותר ויותר במדיניות התרבותית החדשה. ב-1827 הקים יחד עם דיניקו גולסקו את החברה הספרותית הרומנית שרשמה על מצעה את נושא פיתוח מוסדות החינוך ברחבי ולאכיה. החברה הספרותית שמושבה התמקם בפודול מוגושואיי בבוקרשט קיבלה לשורותיה אישים רבים ,ביניהם הנסיכים גאורגה ביבסקו וברבו שטירביי, לימים שליטים של ולאכיה. פעילות החברה היה משולבת עם ארגון הבונים החופשיים ואליאד נהיה בונה חופשי בדומה לרבים מהאקדמאים בדורו.

"קוריירול רומנסק" - חלוץ העיתונות ברומנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1828 פרסם בסיביו את ספרו הראשון - מסה על הדקדוק הרומני והחל מ 8 באפריל 1829 הוציא בבוקרשט את העיתון "קוריירול רומנסק" ("Curierul românesc" "השליח הרומני"), ששיחק תפקיד בעל ערך בחיי התרבות של ארצו במשך שנים רבות. ב1836 צרף לו מוסף ספרותי שנקרא "קוריירול דה אמבלה סקסה" ( (הקורייר לשני המינים) שהופיע עד שנת 1847. העיתון הופיע כשבועון, מאוחר יותר היה דו ירחי עד ל-1839 כשהתחיל להופיע שלוש-ארבע פעמים בשבוע. עם הכותבים שתרמו לו נמנו קוסטקה נגרוצי,דימיטריה בולנטיניאנו, יואן קטינה , וסילה קרלובה, יאנקו וקרסקו וכו'. אליאדה פרסם בו את שירו הידוע יותר - "המעופף" Zburătorul.

מפעלי הפצת התרבות ולבטים פוליטיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1830 יחד עם דודו, ניקולאיה רדולסקו,אליאדה פתח את בית הדפוס הפרטי הראשון בוולאכיה. הוא שכן בשכונת אובור במקום, על יד "הבאר של מברוגני" Cişmeaua Mavrogheni, שנקרא לאחר מכן "השדה של אליאד" Câmpul lui Eliad. בין הספרים שהדפיס מקום נכבד תפסו גם תרגומיו בעיקר מצרפתית (מיצירות מאת למרטין, וולטר, ז'אן ז'אק רוסו, ז'או פרנסואה מרמונטל וכו', כמו כן ספרי לימוד - למשל לאמנות השירה ולאריתמטיקה (של לואי-בנז'מן פרנקר) נכנס לשרות המדינה - עלה לדרגת קלוצ'ר - ונתבקש על ידי משטר - גם בתקופת הכיבוש הרוסי והתקנון האורגני (1829) של המושל הרוסי קיסליוב, להדפיס את רשומות הרשמיות של הממשל - ה"מוניטורול אופיצ'יאל". למרות שהפיק רווחים מקשר זה עם המשטר, שמר אליאד על קשרים עם המחנה הרפורמיסטי האופוזיציוני. יחד עם נציגים בולטים בקרבו הקים את "החברה הפילהרמונית" שהייתה אגודה למטרות תרבותיות אבל שימשה גם כיסוי לפעילות פוליטית. בשנת 1834 אחרי העלייה לכס המלכות של הנסיך אלכסנדרו השני גיקה, אליאד הפך לאחד מיועציו ומעין "משורר חצר". בכמה משיריו ונאומיו באותן השנים קיבח הצורה אפולוגטית את השליט תוך הצגתו כמונרך אידאלי. כשהשליט נכנס לעימות עם האופוזיציה הרפומיסטית, אליאדה שמר על נייטרליות מתוך עמדה ששני הצדדים מייצגים מעמדות מופלים לטובה לעומת מעמד האיכרים המנוצל. מתח בקורת על הגישה הרדיקלית של מיטיקה פיליפסקו ותמצת את עמדתו במלים: "אני שונא את הרודנות ומפחד מהאנארכיה".

במסגרת "החברה הפילהרמונית" התחיל ללמד החל משנת 1834, כשלצידו המוזיקאי יואן אנדרי ואכמן וק. אריסטיה. באותו זמן המשיך לתרגם סופרים כמו ביירון, מולייר, סרוואנטס (1839) , בדרך כלל מגרסאות צרפתיות. מעוניין גם בהתפתחות האמנויות במקומיות, אליאדה כתב חוברת על הציור והאדריכלות ואף אירגן בשנת 1837 תערוכה קבועה לאמנויות פלסטיות, הראשונה מסוגה בוולאכיה.

רפורמה בכתיב ובאוצר המלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בספר "הדקדוק הרומני" שפרסם בשנת 1828 בסיביו הציע רפורמה של הכתיב ברומניה על בסיס כמה עקרונות:פישוט האפלבית הקירילי שהיה אז בשימוש, פונטיזם של הכתיב, שאלת נאולוגיזמים מהשפה הלטינית והשפות הרומאניות.

בשנות ה-1840 במוקדמות פרסם אליאדה את הספרים "הקבלות בין השפה הרומנית והאיטלקית" ו"הקבלות בין הניבים הרומנים האיטלקים או צורתם או דקדוקם של ניבים אלה" (1841). כתב בעקבותיהם סינופסיס של דקדוק השפה הרומנית-איטלקית ובשנת 1847 רשימה כוללנית של המלים הרומניות שמוצאם סלאבי, יווני, טורקי, הונגרי, וגרמני. כמו כן תיכנן באותן שנים להוציא לאור "ספריה אוניברסלית" שתכלול את הכתבים הפילוסופיים הכי חשובים.

מהפכת 1848[עריכת קוד מקור | עריכה]

אליאדה , פרט מתוך התמונה קיבוצית של חברי הממשלה הזמנית המהפכנית בוולאכיה, 1848

בשנות ה 1840, למרות סלידתו מרדיקליזם, הצטרף אליאדה לקשר המחתרתי נגד השליט גאורגה ביבסקו, במיוחד כמחאה נגד התוכניות של הנסיך להחכיר את המכרות בוולאכיה למהנדס רוסי בשם טרנדפילוב. אליאדה כתב פמפלט בחרוזים (Măceşul) ("ורד הכלב") על הפרשה.

|}

עטיפת ספרו של אליאדה שפורסם בפריז - דו"ח על ההיסטוריה של התחייה הרומנית או על אירועי 1848 בוולאכיה Mémoire sur l’histoire de la Regéneration Roumaine ou sur les événements de 1848 accomplis en Valachie (1851)

באביב 1848 אליאדה התקבל כחבר באגודה החשאית "פראציה" (Frăţia האחווה) שהוקצה על ידי בלצ'סקו, יון גיקה, כריסטיאן טל, ואלכסנדרו גולסקו. כמו כן התחבר למורה הצרפתי בעל השקפות רפומיסטיות, ז'אן-אלכסנדר וייאן שגורש בסופו של דבר מוולאכיה. ב-19 באפריל 1848 אליאדה נאלץ מסיבות כלכליות להפסיק את פרסום ה"קוריירול רומנסק". בנוגע למצע המהפכה אליאדה הסתייג בעיקר מפרויקט הרפורמה האגררית וערערור מעמד בויארים בעלי האחוזות. פרט לכך היה בעד עצמאות לאומית, הענקת זכויות אזרחיות, שוויון, הרחבת הרכב הפרלמנט (האסיפה), הקצבת חמש שנים לכהונת השליטים ובחירתם על ידי האסיפה הלאומית, חופש העיתונות, וביזור המינהל. ב-21 ביוני 1848 באסיפה עממית המונית בשדה איסלז על יד העיר טרגו מגורלה, אליאדה רדולסקו קרא בפני המשתתפים את עקרונות מצע המהפכנים - מה שכונתה בתולדות רומניה "ההכרזה מאיסלאז". כעבור 4 ימים המהפכנים הצליחו לדחוק בשליט ביבסקו להתפטר ולברוח והשלטון עבר לידי ממשלה זמנית בראשות ה"מיטרופוליט" (ארכיבישוף) נאופיט. חברי הממשלה היו אליאדה עצמו כשר החינוך, כריסטיאן טל, שטפאן גולסקו, גאורגה מאגרו, וגאורגה סקורטי. מהר התעוררו מחלוקות בעיניין הרפורמה האגררית - הדרישה לחלוקת האדמות לאיכרים - אליה אליאדה התנגד. "הוועדה לעיניני הרכוש" המורכבת מנציגים של האיכרים ושל בעלי האחוזות, שהוקמה ביולי 1848 ובראשה עמדו אלכסנדרו ראקוביצה ויון יונסקו דה לה בראד, פוזרה על ידי אליאדה אחרי שלא הצליחה להגיע לפשרה. לדעתו, על חלוקת האדמות תצטרך להלחיט אסיפה לאומית חדשה בעתיד.

בזמן הזה האימפריה הרוסית השכנה עקבה מקרוב בחשדנות ועוינות אחרי התהפוכות בוולאכיה והחליטה לפעול. ביחס לאימפריה העות'מאנית המהפכנים ,לרבות אליאדה , נזהרו בכבודה והתכוונו לשמור איתה יחסים טובים מפני שראו בה משקל - נגד מול הלחצים של רוסיה. באמצעות שליח שלו, סולימאן פאשה, הסולטאן אבדילמג'יט הראשון כפה על הממשלה הזמנית בבוקרשט להתפטר לטובת טריומווירט שנקרא Locotenenţă domnească (לוקוטננצה דומניאסקה) שכללה את אליאדה, את טל ואת ניקולאיה גולסקו. לבסוף, רוסיה לחצה על הטורקים לכפות בספטמבר 1848 את החזרה לממשל ה"תקנון האורגני" שהייתה קיימת לפני ההפיכה. יחד עם כריסטיאן טל אליאדה נמלט לביניין הקונסוליה הבריטית בבוקרשט וקיבלו שם מקלט זמני תמורת ערבות כספית.

בגלות צרפת[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנסיבות שנוצרו אליאדה נפרד מאשתו ומילדיו שמצאו מקלט באימפריה העות'מאנית בעוד הוא עצמו קיבל רשות לעבור לחבל באנאט שהיה בשליטת האימפריה האוסטרית ומשם נסע לצרפת, בדומה לחבריו, טל ומאגרו. בגלות צרפת פעל הרבה להפצת השקפותיו על העיניין הרומני , פרסם בעיתונים הצרפתיים "לה פרס" (La Presse), לה סמן (La Semaine) , "לה סיאקל" (Le Siècle). בנוסף בשנים 1850-1851 אליאדה פרסם בפריז, ברומנית ובצרפתית, את זכרונותיו על ימי המהפכה בוולאכיה. עם האישים שהכיר בבירת צרפת נמנה אף ההוגה האנרכיסטי פייר-ז'וזף פרודון שביקש באותן השנים לקדם את הפרויקט שלו לעידוד בעלי הרכוש הקטנים- בסתירה עם מגמות הליברליזם הכלכלי והסוציאליזם כאחד.צוות עיתונו של פרודון ,"לה ואה די פפל" (La Voix du peuple) התוודע לבעיות הרומנים באמצעותו של אליאדה. ניקולאיה יורגה ראה מאוחר יותר בצורה שלילית את אופן הצגת האינטרסים הרומניים על ידי אליאדה בפני דעת הקהל הזרה. לדבריו אליאדה, שנרתע מרעיון איחוד הנסיכויות הרומניות עם טרנסילבניה, שיכנע את ההיסטוריון אליאס רניו (Élias Regnault) לסגת מתמיכתו באיחוד כל השטחים המאוכלסים ברומנים ולשנות את דיווחו על המהפכה הרומנית ב-1848. בהתמידו בהתנגדותו לתוכניות לרפורמה האגררית ובהבעת תמיכתו ל"תקנון האורגני" השמרני, אליאדה הסתכסך עם רבים מחבריו המהפכנים כמו בלצ'סקו, ק.א.רוסטי, האחים גולסקו וגם כריסטיאן טל בו חשד כי ניהל רומן עם מריה, אשתו. בדעות שביטא בהתכתבותו הפרטית הביע תכופות ביקורת מרירה על עמו תוך כדי טענות כי הרומנים הם "עצלנים" ו"רודפי שמלות". משום כך היה סבור כי נדרשים להשגחה ומנהיגות מתאימה. מצבו הכלכלי הידרדר על רקע חובות מצטברים והגיע לא פעם לפת לחם.

בשנת 1851 התאחד אליאדה עם משפחתו באי כיוס, שם נשארו עד 1854. מלחמת קרים היוו הזדמנות לשיפור מעמדו ולחזרה לרומניה. רוסיה נאלצה להסיג את כוחותיה מהנסיכויות הרומניות ואליאד התמנה על ידי השער הנשגב לנציג של הרומנים במטה של מפקד הצבא, עומר פאשה, בעיר הבולגרית שומן. הוענק לו התואר "ביי" , אך לדברי יורגה, עומר פאשה לא השתמש ממש בשרותיו. בסוף שנת 1854 אליאדה חזר לבוקרשט אך לא לזמן רב. כוחות הכיבוש האוסטריים בפיקודו של הגנרל יוהאן קורוניני-קרונברג השתלטו על ולאכיה בתור "כוח ניטראלי" ודרשו את גרושו המידי. בחזרה לפריז, אליאדה המשיך לפרסם ספרים על נושאים פוליטיים ותרבותיים, כולל ניתוח של המצב באירופה בעקבות הסכם השלום בפריז מ 1856 ומסה על כתבי הקודש (ביבליה) (1858). ב-1859 פרסם תרגום משלו של הספטואגינטה לרומנית תחת הכותרת Biblia sacră ce cuprinde Noul şi Vechiul Testament כשלאור החלטות הוועידה בפריז, "המפלגה הלאומית", המורכבת ממהפכנים לשעבר, התחילה לקדם את רעיון בחירת האסיפה הנקראת "דיוואן אד הוק" לצורך האיחוד בין מולדובה ובין ולאכיה, אליאדה רדולסקו נמנע מלתמוך במועמד מסוים לתפקיד השליט העתידי אך הביע התנגדות נחרצת למועמדותו של אלכסנדרו השני גיקה.

שנותיו האחרונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1859, שנת האיחוד בין מולדובה וולאכיה ובחירתו של אלכסנדרו יואן קוזה בראש המדינה המאוחדת, אליאדה חזר לבוקרשט. בתקופה זו הוסיף לשם המשפחה שלו את שם אביו רדולסקו. לא הפסיק לכתוב , על נושאים מוגוונים, בעיקר על היסטוריה ובקורת ספרות והוציא קובץ חדש של שירים. בשנת 1863 השליט קוזה העניק לו קצבה של 2000 ליי לשנה. בשנת 1867, שנה אחרי הקמתה, האקדמיה הרומנית (אז "החברה האקדמית") בחרה באליאדה כיושב ראש הראשון שלה ונשאר בתפקיד זה עד יום מותו. האליטה האינטלקטואלית החדשה, למשל חברי החוג "ז'ונימיה" מתחה ביקורת קשה על כתיבתו. בבחירות לפרלמנט בשנת 1866 אליאדה נבחר כנציג של העיר טרגובישטה בבית התחתון. כש קרול לבית הוהנצולרן נבחר לשליט רומניה, אליאדה היה יחיד מנציגי ולאכיה שהצטרף לאופוזיציה של ניקולאיה יונסקו וחסידים אחרים של סימיון ברנוציו. בנאום בפרלמנט הרומניה אליאדה השווה את הבאתו של קרול הגרמני לשלטון הפנרים של פעם. העבודות האחרונות שפרסם היו ספר לימוד לפואטיקה (1868) וספר על האורתוגרפיה (הכתיב). בשנים הללו התחיל להראות סימנים של הפרעה נפשית כשראה עצמו מעין נביא ומושיע של המולדת. התחיל לברך את ידידיו בברכה הלא שגרתיות : "שישוע ומרים המגדלית ישמרו אותך!".

יון אליאדה רדולסקו נפטר בשנת 1874 בביתו ב"סטראדה פולונה" מס. 20 Strada Polonă בבוקרשט. בלווייה השתתפו מעריצים רבים והוא נקבר בחצר הכנסייה ע"ש מברוגני.

נישואיו וצאצאיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1823 הכיר את מריה אלכסנדרסקו איתה התחתן כעבור זמן. לזוג נולדו שבעה ילדים (חמש בנות ושני בנים), מתוכם שניים - בן ובת - מתו בילדותם. בהמשך יחסי בני הזוג התערערו כשלמריה היו תכופות התפרצויות קנאה. יש משערים כי לאליאדה היו פרשות אהבה מחוץ לנישואים. לעומת זאת הוא עצמו היה קנאי ומתוך חשד כי המשורר גריגורה אלכסנדרסקו חיזר אחרי אשתו נאחז בשנאה כלפיו ושינה דעתו,עד אז חיובית, על יצירותיו.

אליאדה והשפה הרומנית המודרנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

גישתו ההתחלתית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בגישתו לשפה תמך אליאדה, בצורך למודרניזציה שלה, להתאמתה לתקופה המודרנית, ונאבק נגד החינוך בשפה היוונית וצרפתית. כשניזון מהאידאלים של עידן האורות ומהשאיפות לעצמאות לאומית, אליאדה פנה לבני זמנו:

"צעירים, דאגו לשפה הלאומית, דברו וכתבו בה! תתכוננו ללמוד ולטפח אותה - ומשמעות טיפוחה היא לכתוב בה על כל המדעים והאמנויות, על כל התקופות והעמים. רק השפה מאחדת, מחזקת ומגדירה את הלאום. עסקו בה קודם כל ומעל לכל, ועל ידי כך תגשימו את המדיניות היסודית ביותר, תבססו את הקמת הלאומיות"

.רפורמה ראשונה שיזם בשנת 1828 הייתה בתחום הכתיב: צימצם את האלפבית הקירילי שבו נכתבה השפה הרומנית, ל 27 אותיות בלבד, המיועדות לשקף את ההיגוי הפונטי. כנימוק להצעתו הביא דוגמת האלפבית הלטיני כפי שהיה בשימוש ברומא הקדומה. בהמשך התחיל במערכה לעידוד הנהגת נאולוגיזמים משפות רומאניות אחיות, תוך כדי התאמתם לפונטיקה הרומנית. באותה תקופה רומנים שחיו אזורים השונים של המרחב הדנובי-קרפטי הרגישו כי צו השעה הוא לאחד את הניבים השונים וליצור אוצר מלים ספרותי סטנדרטי. רעיון זה נתמך בעבר על ידי נציגי "האסכולה הטרנסילבנית": גאורגה שינקאי ופטרה מאיור. הם ביקשו לאחד את השפה סביב השפה הרומנית הכנסייתית, ששימשה את הפולחן בכנסייה היוונית-קתולית הרומנית ("המאוחדת עם רומא") ובכנסייה האורתדוקסית הרומנית. אליאדה היה הראשון שדגל בהקמת רגולטור - לימים האקדמיה הרומנית - שירחיב את הפעילות בתחום טיפוח השפה ושיעזור ליצור שפה ספרותית סנדטדרטית המבוססת על הניב ממונטניה (ולאכיה) ששימש בסיס לטקסטים הדתיים שפורסמו במאה ה16 על ידי הדיאקון קורסי.

בנוסף, בעיצוב השפה הספרותית, אליאדה הגן על קווים מנחים אטסתטיים, תוך דגש של שלשה עקרונות ביסוד בחירת המלים המועדפות:א. עקרון אוצר המלים "נכון", נבחר בעדיפות ראשונה מבין המלים ממוצא לטיני שבשפה המדוברת, ב. עקרון ה"הרמוניה" - שהמלים ממקור לטיני תופענה בצורתם השגורה בפי העם, אפילו עם חלו בהם שינויים פונטיים במהלך מאות השנים , וג. עקרון ה"אנרגיה" - העדפת המלים הקצרות והקולעות ביותר למשמעותן מתוך המלים הנרדפות הנהוגות במרחב דובר רומנית. התנגד לכתיב האטימולוגי שנראה לו מיותר וגם לגישה הטהרנית שצידדה בהסרת הנאולוגיזמים הנפוצים ממקור זר, כשהוא בדעה שיצא שכרה בהפסדה. לקביעות מוקדמות אלה של אליאדה הייתה השפעה לא מבוטלת על גיבוש השפה הספרותית במחצית השנייה של המאה ה-19. המשורר הלאומי של רומניה, מיכאי אמינסקו שתרם תרומה ניכרת בתהליך זה, העריך מאוד את הגישה של אליאדה ש"כתב כפי שמדברים". גם הפילולוג אוביד דנסושיאנו סבר שבהשקפה על השפה אליאדה התעלה מעל בני זמנו.

ההשפעה האיטלקית[עריכת קוד מקור | עריכה]

השלב השני במחקריו הלשוניים של אליאדה התבסס על אימוץ התאוריה של קונדיאק,לפיה שפה יכולה להתפתח באמצעות מוסכמות. בשלב זה הוא התחיל לשלול את השקפתו הקודמת ולצדד בכתיב אטימולוגי. בשנות ה-1840 המוקדמות התחיל לטעון שרומנית ואיטלקית אינן שפות שונות זו מזו, אלא ניבים של השפה הלטינית ועל בסיס רעיונות אלה תמך בהחלפת מלים רומניות רבות על ידי מלים איטלקיות, אדקווטיות יותר בעיניו. בפועל התחיל להשתמש בשפת כלאיים מוזרה רומנית-איטלקית ובכתיב אטימולוגי:

Quand va resbomba ultima trumbâ
Quare quele maǐ închise morminte înveste şi desferrâ
Şi fie-quare sbura-va, şi corbu şi columba
În valea quea mare la vecǐnica pace au durere

עיוותים אלה משכו מאוחר יותר בקורת חריפה ומגחכת מצד אמינסקו ורבים אחרים. ‏[1] היו קיימות מקבילות "לטיניסטיות" מנייריסטיות בהשקפות הלשוניות של הטרנסילבני אוגוסט טרבוניו לאוריאן ובאלה של המולדבי גאורגה אסאקי שהושפעו על ידי השפה הצרפתית והטביעו את חותמן על שפת הבויארים של תקופתו, כפי שהעיר המבקר גאראבט איבראיליאנו. איבראיליאנו ציין כי אסאקי שיבח את מה שראה כנסינונו של אליאדה להחיות את השפה של אנשי טריאנוס שהגיעו לדאקיה. בין המבקרים של עיוותים מלאכותיים אלה בשפה יש לציין את אלקו רוסו ואת חברי החוג ז'ונימיה. אלקו רוסו הסביר את המניעים הנפשיים למגמות אלה כנובעים מהפוביה אנטי-סלבית או יותר נכון אנטי-רוסית: השנאה הפוליטית המודרנית כלפי רוסיה השליכה אותנו לאיטליאניזם, לצרפתיזם ול -איזמים אחרים,שאין להם דבר וחצי דבר עם הרומניזם, בעוד שהסכנות הפוליטיות לשעבוד הנשמה הרומנית ,שהולידו אותה, עברו כבר מהעולם. הרומניזם האמיתי צריך כיום לזקוף את הראש. גם מבקר הספרות ג'ורג'ה קלינסקו קישר את גישתו המאוחרת של אליאדה לרגשות האנטי-רוסיים שלו מזמן חוויותיו בימי מהפכת 1848. "מתוך שנאה לפאנסלביזם ולרוסים, שהשתדלו להדגיש את ההשפעות הסלביות על השפה הרומנית, אליאדה ראה את עצמו משרת את המולדת על ידי סילוק כל העקבות הסלביות מהשפה. קלינסקו סבר שחוסר העקביות של אליאדה בתחום השפה, כולל התנועות הבלתי צפויות שלו מרעיונות סבירים לרעיונות הכי מטורפים , נבעה מהאוטודידקיות שלו. בסך הכל לניסויים לשוניים אלה של אליאדה היו השפעות שוליות ומבקריו, כולל אמינסקו, הצביעו על הניגוד ביניהם ובין עקרונותיו המוקדמים. אליאדה בעצמו נראה כי היה מודע לכך ברגעים שבהם נהג להתפאר:"שפה זו, כפי שהיא כתובה כיום על ידי האנשים דוברי רומנית, היא פרי עבודתי". אחד מאנשי הספרות המעטים שכן הושפעו על ידי הגישה האיטליאניסטית של אליאדה, היה המשורר אלכסנדרו מצ'דונסקי בצעירותו. מהמורשת של אליאדה נשארו בכל זאת גם שורה של מלים ממקור איטלקי, שימושיות בתאור גוונים או מושגים שלרומנית לא הייתה עד אז מילה מתאימה, לדוגמה: adorabil, absurd, actual, abject, absolut, colosal,conjugal, consecvent, implacabil, inefabil, inert, ingrat, legitim, mistic, pervers, suav, venerabil etc ‏[2]

הנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

האנדרטה לאליאדה רדולסקו ממול לאוניברסיטה בבוקרשט
  • אנדרטה לאליאדה רדולסקו - יצירת הפסל האיטלקי אטורה פרארי הוצבה ממול לאוניברסיטה במרכז בוקרשט
  • אולם קריאה באקדמיה הרומנית נקראת על שמו
  • 1880 הוקם פרס של האקדמיה הרומנית על שמו

באותה שנה הוענק לבוגדן פטריצ'ייקו האשדאו בעד ספרו "דברים מימי אבותינו" בשווי 5,000 ליי זהב. ב-1890 סביב פרס זה התעוררה שערוריה כאשר הנסיך דימיטריה סטורדזה, נציג המפלגה ה"ליברלית", האשדאו ואחרים סירבו להעניק את הפרס למחזאי יון לוקה קאראג'אלה בגלל השתייכותו לחוג "ז'ונימיה" ודעותיו האנטילאומניות .

  • בית ספר תיכון בעיר טרגובישטה נושא את שמו
  • הכפר זידור Ziduri במחוז בוזאו נקרא על שמו.
  • המשורר מיכאי אמינסקו הקדיש לו בית בשיר שלו "האפיגונים" שבו מוקיר את תרומות הסופרים הרומנים המוקדמים

Eliad zidea din visuri şi din basme seculare
Delta biblicelor sânte, profeţiilor amare,
Adevăr scăldat în mite, sfinx pătrunsă de-nţeles;
Munte cu capul de piatră de furtune deturnată,
Stă şi azi în faţa lumii o enigmă nesplicată
Şi vegheaz-o stâncă arsă dintre nouri de eres.‏[3]

Out of dreams and secular tales, Eliad was building
The delta of Biblical saints, of bitter prophecies,
Truth bathed in myth, a sphinx imbued with meaning;
A mountain with its head of stone misplaced by the storm,
He still stands today, before the world, as an unsolved enigma
And watches over a burnt rock from between clouds of heresy.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ G.Călinescu (1972) p.63
  2. ^ G.Călinescu(1963) p.63-64
  3. ^ Mihai Eminescu , Epigonii (wikisource)

מקורות וקישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Răzvan Pârâianu În amintirea lui Ion Heliade Rădulescu. Aniversarea a 200 de ani de la naşterea sa

  • George Călinescu Istoria literaturii române - Compendiu, Editura pentru literatură, Bucureşti, 1963

(ג'ורג'ה קלינסקו - תולדות הספרות הרומנית - תקציר, ההוצאה לספרות, בוקרשט, 1963) (ברומנית)