יעקב אטלינגר
 | |
| לידה |
17 במרץ 1798 כ"ט באדר תקנ"ח  קרלסרוהה, מרקיזות באדן |
|---|---|
| פטירה |
7 בדצמבר 1871 (בגיל 73) כ"ה בכסלו תרל"ב  אלטונה, ממלכת פרוסיה |
| מקום קבורה |
בית הקברות היהודי באלטונה  |
| מדינה |
הדוכסות הגדולה של באדן |
| השכלה |
אוניברסיטת וירצבורג |
| תקופת הפעילות |
? – 7 בדצמבר 1871 |
| השתייכות | יהדות אורתודוקסית בגרמניה |
| רבותיו | הרבנים אברהם בינג, אשר וולרשטיין ואברהם בנימין זאב המבורג |
| תלמידיו | הרש"ר הירש, רבי עזריאל הילדסהיימר |
| בני דורו | ידידו הרב יצחק ברנייס |
| חיבוריו | ביכורי יעקב; ערוך לנר; מנחה ערוכה; שו"ת בנין ציון; מנחת עני – דרשות |
| חתנים | רבי מרדכי הורוויץ, רבי ישראל מאיר פריימן, רבי משה אריה במברגר, משולם זלמן הכהן (גר') |
  | |
הרב יעקב יוקב אֶטלינגר (בכתיב מיושן: עטטלינגער; בגרמנית: Jakob Ettlinger; כ"ט באדר ה'תקנ"ח, 17 במרץ 1798 – כ"ה בכסלו ה'תרל"ב, 7 בדצמבר 1871) היה רב, פוסק הלכה וסופר. רבה הראשי של אלטונה, ממנהיגי היהדות האורתודוקסית בגרמניה. מחבר הספרים "ערוך לנר" על התלמוד הבבלי, "ביכורי יעקב" על הלכות סוכה, ושו"ת "בנין ציון".
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
נולד בקארלסרוהה לרב אהרן ולרחל רייכל, רב בית כנסת בעיר. למד תורה אצל אביו ואצל רב העיר, הרב אשר ולרשטיין (בנו של בעל השאגת אריה). המשיך את לימודיו בישיבת רבי אברהם בינג, אב בית הדין של וירצבורג שבבוואריה.
אטלינגר נישא לבת שבע בת הרב מאיר מווירצבורג[1]. לאחר נישואיו למד בחברותא, במשך שלוש שנים, עם הרב אליעזר ברגמן[2]. כמו כן למד בחברותא עם החכם יצחק ברנייס. הרב דוד ויסקאפף (אב בית דין וואלרשטין), שלמד עמו, העיד שהיה מסגף את עצמו ומתענה.
אטלינגר למד קבלה והתפרסם כמקובל כבעל בקיאות בספר הזוהר. בשנת 1819 לאחר פרעות "הפ-הפ" נמלט לפיורדא, לבית המדרש של בעל "שער הזקנים" רבי אברהם בנימין זאב המבורג. תוך כדי לימודיו אצל רבי אברהם בינג בווירצבורג, למד גם באוניברסיטה של העיר, ובכך נעשו הוא וחברו החכם ברנייס, מראשוני הרבנים הגרמנים בעלי רקע אקדמי. בהמשך נאלץ לפרוש מהלימודים בעקבות הפרעות הנ"ל. היה בעל ידע מוזיקלי, וכתב תווים בלחן מקורי לפיוט מעוז צור[3].
בשנת 1826 התמנה לרב המחוזות לאדנבורג ואינגולשטאדט והתיישב במנהיים. שם מונה לראש הקלויז של ר' אשר למלה ריינגנום והקים ישיבה שהכשירה תלמידים לרבנות, בהם הרש"ר הירש, הרב יעקב רוזנברג והרב אליקים געטשליק שלזינגר.
בשנת 1836, לאחר מותו של הרב המקומי רבי עקיבא ישראל ורטהיימר, אטלינגר מונה לרבה הראשי של העיר אלטונה, תפקיד שנשא עד סוף ימיו. גם שם הקים ישיבה, ומבין תלמידיו באלטונה היה הרב עזריאל הילדסהיימר. כאב בית דין, קיבל הכרה לשיפוט בעניינים אזרחיים על ידי השלטונות הדנים. סמכות זו בוטלה בניגוד לרצונו בשנת 1863.
בשנת 1844 התקיים בבראונשווייג כנס של רבנים רפורמים. רבי יעקב אטלינגר, שראה בכך איום על עתיד היהדות, הוביל מחאה של 116 רבנים נגד הרפורמה. מעבר לכך החל בכתיבה להסברת עמדת היהדות האורתודוקסית. כתיבת טענות הנגד האורתודוקסיות הוטלו על הרב אלכסנדר זוסמן אדלר, לימים רבה של ליבק. המאמרים פורסמו בחוברת "שלומי אמוני ישראל" וכתב העת בגרמנית, "שומר ציון הנאמן" שכלל מוסף בעברית. בכתב עת זה ראו אור מעל מאתיים גליונות במשך כעשר שנים.
רבי יעקב פעל לטובת היישוב היהודי המתחדש בארץ ישראל, וכהוקרה על כך קיבל את תואר הכבוד נשיא ארץ ישראל[9]מהרבנים הספרדים והאשכנזים בירושלים.
ענוותנותו משתקפת בצוואתו, שבה ציווה שאחרי פטירתו לא ייקרא צדיק ושעל קברו ייחרטו רק שמות ספריו והשנים שבהן כיהן כרב באלטונה.
פטירתו והנצחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]
רבי יעקב אטלינגר נפטר בליל נר ראשון של חנוכה, כ"ה בכסלו ה'תרל"ב ונקבר באלטונה[10] נוסח מצבתו ומצבת 2 נשותיו גיננדל חנה ושבע בת שבע פורסמו בספר אוה למושב[11]
הרב יוסף חיים זוננפלד, שהתגורר כל ימיו בירושלים בדירת "בית יעקב" שנתרם על ידי מעריצי רבי יעקב אטלינגר, היה מציין את יום הזיכרון של הרב אטלינגר מדי יום ראשון בחנוכה, תוך ציון העובדה שמספר ספרי ה"ערוך לנר" היו 8, ונפשו ידעה לקרוא לסדרת ספריו "ערוך לנר" כי ביום הזה נערכה העברת נר נשמתו לישיבה של מעלה וכבה נר גופו בעולם הזה.
כמו כן הונצח שמו בבית כנסת ובאולם שמחות על שמו ברמת שלמה בירושלים.
אף שציווה לא להספידו, היו שהזכירו בצער רב את עובדת פטירתו בדרשותיהם, לפעמים תוך כריכת הדבר עם פטירת רבה של פרשבורג "הכתב סופר" מעט אחריו[12].
תלמידיו[עריכת קוד מקור | עריכה]
- הרב ד"ר עזריאל הילדסהיימר, אב בית דין אייזנשטט וראש הסמינר לרבנים בברלין. מחבר שו"ת רבי עזריאל וחידושי רבי עזריאל על הש"ס.
- הרב שמשון רפאל (הרש"ר) הירש, אב בית דין ניקלסבורג ופפד"מ. מחבר חורב ואגרות צפון ושו"ת שמש מרפא ופירוש על התורה ותהילים.
- הרב אליקים געטשליק שלזינגר, יושב הקלויז בהמבורג.
- הרב דר. יוסף הכהן אלטמן, אב בית דין קרלסרוהה.
- הרב ליב בודנהיימר אב בית דין קרפלד.
- הרב יוחנן ויטקובר. עורך ומחבר אגודת פרחים ועוד פיוטים ושירים.
- הרב אליהו פלסנר אב בית דין אסטרווא ומחבר שו"ת בעניין נחירה ועוד.
- הרב ליב עטלינגר [אחיו] ר"מ קלויז ר' למלה במנהיים ומחבר מעדני מלך.
- הרב יעקב רוזנברג אב בית דין דיסלדורף ופולדא.
- הרב דר. מאיר פייכטוונג אב בית דין נייטרא.
- הרב אהרן אוירבך, אב בית דין בון. [אחי הנחל אשכול].
- הרב דוב בער צאמבער - דיין בברלין
צאצאיו[עריכת קוד מקור | עריכה]
לרב אטלינגר היו שלושה בנים, בהם ד"ר בן ציון עטלינגר, חתנו של הגביר ר' שמריהו צוקרמן ממוהילב[13], בנו זה אף ההדיר חלק מכתבי אביו.
חמישה מחתניו היו רבנים ידועי שם:
- הרב משולם זלמן הכהן (גר'), כיהן כרב במאסטריכט ובשוורין ובכמה קהילות נוספות.
- הרב ד"ר מרדכי [מרכוס] הלוי הורוויץ, רבה של פרנקפורט, מחבר שו"ת מטה לוי, אבני זיכרון ורבני פרנקפורט.
- הרב ד"ר ישראל מאיר פריימן, רבה של פילענע ואוסטרובו, מחבר הפירוש ענפי יהודה על ספר והזהיר.
- הרב משה ליב הלוי במברגר, רבה של באד קיסינגן, בנו של רבי יצחק דב במברגר ה'יד הלוי'.
- הרב הדרשן ד"ר יוסף איזקסון, רבה של רוטרדם, אשר מספר תשובות בשו"ת בניין ציון נכתבו על ידו.
ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]
רוב ספריו הוצאו לאור באלטונה.
- ביכורי יעקב - על הלכות סוכה, 1836
- ערוך לנר - פירוש לתלמוד, על מסכתות: ראש השנה, סוכה, יבמות, סנהדרין, מכות, כריתות, נדה 1850–1873
- שו"ת בנין ציון החדשות, 1878, תרל"ח.
- שו"ת בנין ציון השלם - ג' חלקים בעריכת: יהודה אהרן הלוי הורוויץ (ירושלים 1989, ועם הוספות שם 2002)
- מנחת עני - דרשות על התורה, 1874
- מנחת עני על הגדה של פסח, ירושלים 1974
- שומר ציון הנאמן (צילום: גראסמאן, ניו יורק 1963)
- מנחה ערוכה - דרשות, נאומים, מאמרים, כרוזים. ליקט וערך: יהודה אהרן הלוי הורוויץ. ירושלים 2008.
- רואי השמש - מגנזי חכמי אשכנז והערוך לנר על ברכת החמה. ליקט וערך: יהודה אהרן הלוי הורוויץ. ירושלים 2009.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- הרב יהודה אהרן הלוי הורוויץ, "מבוא לתולדותיו", בתוך: שו"ת בנין ציון השלם, ירושלים: תשמ"ט. חלק א' עמ' 1–52.
- אדם פרזיגר, זהות אורתודוקסית ומעמדם של יהודים שאינם שומרי הלכה: עיון מחודש בגישתו של הרב יעקב עטלינגר. בתוך: אורתודוקסייה יהודית; היבטים חדשים. עורכים: יוסף שלמון, אביעזר רביצקי ואדם פרזיגר. ירושלים: מאגנס, תשס"ו.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ספרי רבי יעקב יוקב עטלינגר, באתר אוצר הספרים היהודי השיתופי
- ערוך לנר - מס' סוכה, באתר היברובוקס
- ערוך לנר - מס' ראש השנה, באתר היברובוקס
- ערוך לנר - מס' יבמות, באתר היברובוקס
- ערוך לנר - מס' סנהדרין, באתר היברובוקס
- ערוך לנר - מס' מכות, באתר היברובוקס
- ערוך לנר - מס' כריתות, באתר היברובוקס
- ערוך לנר - מס' נידה, באתר היברובוקס
- שו"ת בנין ציון, 1868, באתר היברובוקס
חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]
- "עֶטְלִינְגֶר, יעקב", יהודה דוד אייזנשטיין (עורך), אנציקלופדיה אוצר ישראל, ניו יורק: פרדס, תשי"ב, חלק ח, עמודים 51–52, באתר היברובוקס
- הרב דוד הלחמי, רבי יעקב עטלינגר בעל "ערוך לנר" זצ"ל, שערים, 19 בדצמבר 1957
- "יעקב אטלינגר", במהדורת 1901–1906 של האנציקלופדיה היהודית (באנגלית)
- הרב יעקב עטלינגר באתר "MyTzadik"
- פרקי חיים וקובץ מאמרים ומסמכים מחיי הרב עטלינגר, המעין, טבת תשל"ב, עמ' 24–62
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ אוה למושב עמ' 1
- ^ בעיתון הלבנון 27 דצמבר 1871 עמ' 5 נדפס מאמרו של רבי דוד וייסקופ האב"ד וואלרשטיין על דמותו של הרב יעקב אטלינגר אחר פטירתו, ובו כתוב כי בעל הערוך לנר "זכה לדיבוק חברים עם הצדיק המנוח והמפורסם לתהלה הגאון הגדול רבי אליעזר בערגמאן איש ירושלים ת"ו, והם התאחדו יחדיו זה בזה בהלכה ברורה כברזל בברזל יחד".
- ^ הקלטה של הלחן נמצאת ביוטיוב: https://youtu.be/QjXNYTKVmOI.
- ^ משלי כז יח
- ^ ברכות כח, א
- ^ ראשי תיבות נתינת שטר וקנין
- ^ ע"פ קהלת ח, א
- ^ הנוסח הובא באוה בספר אוה למושב עמ' 119-120
- ^ להלן נוסח אגרת הנשיאות שנשלחה לו מרבני הספרדים והאשכנזים בארץ ישראל
כתב מינוי נשיאות ארץ ישראל מטעם רבני וחכמי הספרדים והאשכנזים[עריכת קוד מקור | עריכה]
בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. מִי יִתֵּן מִצִּיּוֹן תֵּשׁוּעַת יִשְׂרָאֵל. אָדָם אֶחָד מֵרִיבּוֹא מָצָאנוּ, וְגַם אִשָּׁה בְּכָל אֵלֶּה מָצָאנוּ. אָמַר הַמֶּלֶךְ הֶחָכָם עָלָיו הַשָּׁלוֹם, נוֹצֶר תְּאֵינָה יֹאכַל פִּרְיָהּ[4], וְרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לַבְּרָכָה אָמְרוּ, הָאַי מַאָן דֵלָבַשׁ מַדַּה כוּ'[5]. הִנְנוּ מַקְנִים אַרְבַּע אַמּוֹת קַרְקַע מֵאֲחוּזַּת כּוֹלְלוֹת עִיר הַקּוֹדֶשׁ לְמַעֲלַת הָרַב הָאַי גָּאוֹן יַעֲקֹב תִּפְאֶרֶת יִשְׂרָאֵל כְּבוֹד מוהר"ר יַעֲקֹב עֶטְטלִינגֵער נֶרוֹ יָאִיר, בֶּהִקַנֶא נשו"ק[6] וֵאָגֵדַן אֲנַחְנוּ מְמַנִּים אוֹתוֹ גַּבַּאי וְגִזְבָּר וֵאַמָרכֹּל כּוֹלֵל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְהִנְנוּ קוֹרְאִים אוֹתוֹ נָקוּב בְּשֵׁם נָשִׂיא אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וּבְיָדוֹ אֲנָךְ לְפַקֵּח וּלְהַשְׁגִּיחַ בְּכָל עִנְיְנֵי אֶרֶץ הַקּוֹדֶשׁ וְכוּ'. וְעַל דְּבַר אֱמֶת וְצֶדֶק חָתַמְנוּ שְׁמוֹתֵינוּ פֶּה עִיר הַקּוֹדֶשׁ יְרוּשָׁלַיִם תובב"א בְּשִׁלְהֵי חוֹדֶשׁ רַחֲמִים שְׁנַתֹ, חוֹכְמַתּ אַדַם תַּאִי"ר פָּנָיו[7], לפ"ק, וְהַכֹּל שָׁרִיר וּבָרוּר וֶאֱמֶת וְיַצִּיב וְנָכוֹן וְקַיָּם.
- דָא גּוּשְׁפַּנְקָא דֵשָׁדַר מַלֵכָּא דְק[וּ]שֵׁטָא יר"ה לִי לִשְׁמִי רִאשׁוֹן לְצִיּוֹן; יִצְחַק קוֹבוֹ ס"ט (חוֹתָם).
- זֶה שְׁמִי; רַחֲמִים שְׁלֹמֹה קַלֶנִי ס"ט.
- זֶה שְׁמִי; מָרְדְּכַי אֶלִיפַז סוּסִין ס"ט.
- זֶה שְׁמִי; מָרְדְּכַי בִּנְיָמִין נָבוֹן ס"ט (חוֹתָם כּוֹלְלוֹת עיה"ק יְרוּשָׁלַיִם תובב"א)[8]
כּוֹלְלוֹת הָאַשְׁכְּנַזִּים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- הַקָּטָן אֶלִיעֵזֶר בֵּן לַאֲבִי אֲדוֹנִי מוֹרִי הָרַב יוֹסֵף בִּנְיָמִין בֵּעֶרגמַאַן זִיכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא שַׁדַר דְעִיר הַקֹּדֶשׁ תובב"א.
- נְאוּם נַחְמָן נָתַן קוֹרוֹנַל מֵאַמְשְׂטֶרְדָּם.
- מוֹטֶל בְּדַמֶּשֶׂק אר"ש יִצְחָק מִפְּרָאַג.
- חוֹתָם כּוֹלֵל עַדַת יְשׁוּרוּן יְלִידֵי דַּיטְשְׁלַנְד הי"ו בְּעִיר הַקוֹדֶש יְרוּשְׁלֶם תובב"א.
- ^ תמונת מצבתו, בפורום אוצר החכמה
- ^ להלן נוסחי מצבת הרב ונשותיו
נוסח מציבת רבי יעקב עטלינגר[עריכת קוד מקור | עריכה]
פֹּה נִטְמָן! אַדוֹנֵינוּ מוֹרֵינוּ וּרַבֵּינוּ הָרַב מוהר"ר יַעֲקֹב יוֹקֵל בְּהַרַב הַמֻּפְלָא וְהַמֻּפְלָג מוהר"ר אַהֲרֹן זִכְרוֹ לִבְרָכָה עְטטלִלינגֶר אב"ד ור"מ פֹּה ק"ק אַלְטוּנַה וְהַמְּדִינָה בַּעַל הַמְּחַבֵּר סִפְרֵי בְּכוֹרֵי יַעֲקֹב וְתוֹסֶפֶת בִּיכּוּרִים - עַל הִלְכוֹתּ סֻוּכָּה וְלוּלָב, עִיטוּר בִּכּוֹּרִים הוּא עַרוּך לַנֵּר - עַל סֻכָּה, עַרוּך לַנֵּר - עַל יְבַמוֹתּ מַכּוֹת כְּרִיתּוּתּ וְנִדַה, בִּנְיַן צִיּוֹן - שְׁאֵלוֹת וּתְשׁוּבוֹת, מִנְּחַתּ עֲנִי - עַל הַתּוֹרָה, וְעוֹד הִשְׁאִיר אַחֲרָיו בְּרָכָה בִּכְתַב יָד, וְהָיוּ כָּל יְמֵי שִּׁבְתּוֹּ עַל כֵּס הַהוֹרָאָה פֹּה בְּקְהִלַתֵּנוּ שִׁישַּׁה וּשְׁלוֹשִׁים (36) שָׁנָה, עַד אֲשֶׁר עָלְתָה רוּחוֹ לַשָּׁמַיִם אוֹר לְיוֹם עֶרֶב שַׁבָּת קֹדֶשׁ א' דְּחַנוּכַּה תרל"ב, תנצב"ה.
נֹסַח מַצֵּבַת נְּשׁוֹתַּיו[עריכת קוד מקור | עריכה]
נֹסַח מַצֵּבַת אִשְׁתּוֹ הָרִאשׁוֹנָה גְענֵנדֶל חַנָּה[עריכת קוד מקור | עריכה]
שם רעייתו הראשונה גננדל חנה עטלינגען' נכתב בראש המציבה בראשי תיבות; גנענדל עטלינגען
גַּנֵי פְּרָחִים (נִדְמֶה) נָדַמָּה חַיֶּיהָ/ עָנִי וְדַל תָּמְכוּ יָדֶיהָ/ דָּלוּ מַעְלָה פְּרִי מַעֲשֶׂיהָ/ עֵט בַּרְזֶל יַּחוּק שְׁבָחֶיהָ/ לְיוֹצְרָהּ עַבְדָּהּ בְּכָל (שְׁנוֹתֶיהָ) שְׁעוֹתֶיהָ/ נָגַע בָּהּ בְּחֵצִי יָמֶיהָ/ נִקְרְאָה דַּרְכָּהּ לָאוֹר בְּצִדֵּקוֹתֶּיהַ; הָרַבָּנִית מַּרַתּ גְנֵענֵדֶל בַּת פו"מ כֹּ"ה קּוֹיפְמַאן טוּרלְאַך אֵשֶׁת הָרַב אב"ד, נִפְטְרָה לֵיל [יוֹם רִאשׁוֹן] וְנִקְבְּרָה בְּיוֹם ט"ז טֵבֵת תר"ג לפ"ק
נֹסַח מַצֵּבַת אִשְׁתּוֹ הַשְּׁנִיָּה שֶׁבַע-בַּת שֶׁבַע[עריכת קוד מקור | עריכה]
שם רעייתו השניה שבע נרמז במציבה בראשי תיבות 2 פעמים.
הָרַבָּנִית הַצְּנוּעָה וְהַחֲסוּדָה מִנָּשִׁים בָּאֹהֶל תְּבֹרַךְ מַרַת שֶׁבַע אֵשֶׁת הָרַב הַגָּאוֹן מו"ה יַעֲקֹב יוֹקֵב עְטְּטלִינגֶּער זַ"ל אַב"ד דְּקְהִילַתֵּנוּ נִפְטֶרֶת יוֹם א' ו' תִּשְׁרֵי תרמ"ד לפ"ק, שְׁמֵךְ בְּכָל עֵת (חֵלְדֵךְ) חֶלְקֵךְ בַּחַיִּים/ כַּשֶּׁמֶן תּוּרַק עַד אֲשֶׁר עָלִיתּ לְשָׁמַיִם; כַּפֵּךְ פָּרַשְׂתְּ לֶעָנִי וּלְאֶבְיוֹן עֵזֶר הָיִית/ מַּרֵי נֶפֶשׁ שִׂמַחתּ וּמֵעַל פָּנִים דִמְעַה מַחִיתּ; אַשְׁרַיִּךְ! חְבֵלֶך נָפְלוּ בִּנְעִימִים/ שָׁם בְּגַן עֵדֶן חֶלְקֵךְ עִם תְּמִימִים; תנצב"ה.
- ^ ראו ב'יד שאול' מאת יוסף שאול נתנזון.
- ^ ספר אוה למושב, עמ' 117
| תקופת חייו של הרב יעקב אטלינגר על ציר הזמן |
|---|
 |