סוכה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
סוכה בירושלים, בעלת דפנות עץ להגנה מפני הקור הירושלמי וכן להגברת יציבות הסוכה, לשם הידור המצווה.
סוכות בשכונת בתי אונגרין בירושלים

ביהדות, סוכה היא מבנה ארעי הבנוי על פי כללים הלכתיים מוגדרים, אליו מועברות פעולות המגורים העיקריות, בעיקר האכילה והשינה, למשך שבעת ימי חג הסוכות. המילה סוכה נגזרת מן השורש סכ"כ ומשמעותה מבנה הסוכך על האנשים שבתוכו, ומכאן נובע גם שמו של הסכך. הישיבה בסוכה היא מצוות עשה התלויה בזמן מהתורה, חובה לגברים ורשות לנשים.

המילה סוכה מופיעה מספר פעמים בתנ"ך, ביחיד וברבים. צורת הרבים סֻכּוֹת מופיעה בתנ"ך בהקשרים שונים: לעתים כצורת הרבים של סוכה, לעתים כעיר במצרים, לעתים כעיר בעבר הירדן ולעתים כשם של חג שמצווה לחגוג אותו (שהוא חג הסוכות של ימינו). בספר הזוהר הסוכה מכונה "צילא דמהמנותא" (=צל האמונה, השכינה).[1]

מבנה הסוכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כלל חשוב ומרכזי בסוכה שהיא אמורה להוות דירת ארעי: "סוכה דירת עראי בעינן" ‏‏.[2] מכלל זה נגזרות הרבה הלכות הקשורות לצורת בנייתה של הסוכה, כמו שאפשר לבנותה על גמל או שאיננה חייבת לעמוד בפני רוח שאיננה מצויה. בהלכה נאמרו דינים שונים לגבי תהליך הבנייה, גודל הסוכה, מספר הדפנות, חומרי הבניה ועוד, אולם החלק העיקרי בסוכה, שרוב ההלכות דנות בו, הוא הקירוי המכונה סכך, מלשון סיכוך והסתרה מן השמש.[3] חלק מהלכות הסוכה נגזרות מכך ובכללם הצורך לבנותה תחת כיפת השמים ולא תחת עצם כלשהו, הצורך לבנותה כדי שתהיה עמידה בפני רוח מצויה, והצורך לבנותה באופן ש"צילתה מרובה מחמתה", כלומר שלמעלה מ 50% משטח הרצפה מוצל, כאשר השמש בנקודה הגבוהה. את הסכך יש להניח רק לאחר שיש דפנות לפי הכלל "תעשה ולא מן העשוי".

דיני מבנה הסוכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סוכת ילדים זו, על־אף גודלה הקטן, עדיין מספיקה כדי להחשב כסוכה כשרה לכל דבר ועניין: גובהה עולה על מטר, רוחבה עולה על שבעים סנטימטר והיא מדופנת ומסוככת כהלכה.

גודלה המינימלי של הסוכה הוא ריבוע של שבעה טפחים וגובהה עשרה טפחים (כ 56*56 ס"מ רוחב, ו80 ס"מ גובה). הגובה המקסימלי הוא 20 אמות (כ 10 מטרים) (שכן מבנה מעל גובה זה איננו מוגדר עוד מבנה ארעי). לאורכה ולרוחבה המקסימליים אין הגבלה, אך במקרה של סוכה גדולה במיוחד עלולות להופיע בעיות טכניות כמו למשל בהעמדת הסכך באופן כשר. באופן מפתיע, סוכה עשויה להיות כשרה גם במצבים הרחוקים ממבנה משמעותי- כמו למשל מצב של שתי דפנות שלמות מחוברות בניצב ודופן שלישית סמלית, הגדולה במעט יותר מטפח והעומדת במרחק קטן מעט מ־3 טפחים מן הדופן הסמוכה, כך שרואים את צד זה כאילו יש בו דופן רציפה באורך ד' טפחים.[4] לעומת זאת סוכה אשר דפנותיה עשויות מבד המתנופף ברוח רגילה (סוכות מסוג זה נפוצות מאוד בשנים האחרונות) אינה כשרה לעתים, ויש להקיף אותה משלושה כיוונים בדופן יציבה ברוח עד לגובה 80 ס"מ, שיעור הגובה המינימלי של דפנות הסוכה. סוכה עגולה כשרה כאשר גודלה המינימלי חוסם ריבוע של סוכה כשרה .[5]

סוכות הנבנות על עמודים מפאת חוסר בשטח
סוכות עם סכך דקלים.

דפנות הסוכה צריכות להיות מחיצות, אך יכולות להיות עשויות מכל חומר, ואפילו מבעל חיים קשור, או מאדם.[6] פוסקי זמננו דנו בשאלה האם מחיצות שקופות כשרות אף הן. הדפנות יכולות אף להיות פרוצות במספר רב של פתחים וחלונות, כל עוד "פרוץ מרובה על העומד", ובלבד שהפרצה לא תהיה רחבה יותר מעשרה טפחים.[7] יתר על כן, הדפנות אינן חייבות להגיע עד לסכך - די בכך שהם מגיעות לגובה עשרה טפחים, ובכך הם יחשבו כאילו מגיעים עד לסכך מדין "גוד אסיק מחיצתא".

הגבלה נוספת היא שעל הדפנות להיות חזקות מספיק כדי "שלא תהא הרוח מצויה מנידה אותם תמיד[8]", הלכה זו הנה בעייתית ביותר לנוכח המנהג הנפוץ, בו דפנות הסוכה עשויות מיריעות, המורכבות על שלד עץ או מתכת. לכאורה, ניתן היה לפתור בעיה זו על ידי מתיחה וקשירה הדוקה של היריעה, אך פוסקי ההלכה כתבו שאין לעשות כן, מחשש שהקשר ינתק בלא שבעל הסוכה ישים לב.

פתרון לבעיה זו מוצע בשולחן ערוך, והוא לארוג בתוך היריעה קנים במרווח הפחות משלושה טפחים, וכך, אף עם היריעה תנוע באמצע, הדופן תחשב כאחידה מדין לבוד. בשנים האחרונות נפוצות "רצועות לבוד" או מוטות מתכת המתבססים על עיקרון זה - סביב הסוכה נמתחות רצועות או מונחים מוטות ברזל, אשר המרווח ביניהם הוא פחות משלושה טפחים. הם מגיעים עד גובה עשרה טפחים, ובכך מכשירים את הדופן.

הסוכה איננה חייבת להיות מחוברת לקרקע ואפשר לבנות אותה על גבי עגלה, ספינה או גמל.[9] כיום נפוץ מימוש הלכה זו אצל חסידי חב"ד בהתקנת סוכות ניידות על גבי מכוניות, למתן אפשרות לציבור לקיים את מצוות הישיבה בסוכה.

דיני הסכך[עריכת קוד מקור | עריכה]

סכך הסוכה חייב להיות מחומר צמחי תלוש, שאינו מקבל טומאה.[10] (באופן כללי, כלי עץ אינם מקבלים טומאה כל עוד אין להם "בית קיבול", או שהם מיוחדים לישיבה או שכיבה). בתור גזירה, אסרו חז"ל לסכך בכל כלי שפעם היה מקבל טומאה, אף אם כבר איבד תכונה זו,[11] וכן אסרו להשתמש בסכך שמשיר את עליו לתוך הסוכה, או שריחו רע.

כמות הסכך הנדרשת היא מעל מחצית שטח התקרה, כדי שתהיה "צלתה מרובה מחמתה". אין גבול עליון לכמות הסכך המותרת, וכלשון המשנה: "אף על פי שאין הכוכבים הנראים מתוכה - כשרה". עם זאת, רבנו תם הבין מתוך דברי הגמרא, שסכך שעבה כל כך שהגשם אינו יכול לחדור דרכו - פסול. הבנתו זו לא הייתה מוסכמת על כל הראשונים, ובעוד האשכנזים נוהגים להקפיד על דרישה זו, מרבית הפוסקים הספרדים לא ראו בה חובה.

סכך פסול במרכז הסכך, פוסל את הסוכה אם רוחבו 4 טפחים. שטח ריק ללא כל סיכוך פוסל את הסוכה ב3 טפחים. אפשר לסכך בסכך פסול מצד הסוכה, (ליד הדפנות) אם רוחבו קטן מ4 אמות, כיוון שרואים את הדופן כאילו היא עקומה ומגיעה עד תחילת מקום הסכך הכשר, ובלבד שלא יאכל ויישן מתחת לסכך הפסול (דופן עקומה).

הסכך אינו חייב לעמוד על הדפנות עצמם, אלא הוא כשר גם כאשר הוא מונח בגובה מעל הדפנות. במקרה כזה אנו מחשיבים את הדפנות כאילו הם ממשיכים ועולים למעלה (גוד אסיק). אמנם במקרה שיש סכך פסול בצד הסוכה, צריכה הדופן לעמוד צמוד לסכך, שכן אין להסתמך באותה דופו גם על דופן עקומה וגם על גוד אסיק.

מצוות הסוכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בניית סוכה בשכונת כרם אברהם בירושלים

המצווה בחג הסוכות היא לגור בסוכה ממש ולעשות בה את כל הפעולות השגרתיות שנעשות כל השנה בבית: לאכול, לשבת, ללמוד ואף לישון, כל שבעת ימי החג, זכר לסוכות בהן ישבו בני ישראל במדבר או ענני הכבוד שסוככו עליהם לאחר יציאתם ממצרים. ('תשבו כעין תדורו').

המקור למצוות הסוכה מצוי במקרא בספר ויקרא (כג מ-מ"ג) ובספר דברים (טז י"ג-ט"ו). דיני הסוכה מפורטים בעיקר במסכת סוכה שבסדר מועד, ברמב"ם בהלכות סוכה פרקים ד-ו, בשולחן ערוך אורח חיים תרכ"ה-תר"מ ובקיצור שולחן ערוך סימן קל"ד.

בניית הסוכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נהוג להתחיל את בניית הסוכה כבר במוצאי יום כיפור, ובכך להתחיל בקיום מצווה ראשונה מיד לאחר יום כיפור שהוא יום כפרת העוונות. הסוכה אינה צריכה להבנות דווקא לשם מצוות סוכה, וכל סוכה שהוקמה לצל - כשרה.

אכילה ושינה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברנרד פיקרט: יהודים הולנדים פורטוגזים ספרדים במאה ה-18 יושבים לסעוד בסוכה.

מצווה לאכול ולשתות בסוכה, ואסור לאכול אכילת קבע מחוץ לסוכה, אך אכילה מועטה (אכילת ארעי) מותרת.

לעומת זאת, לגבי שינה מחוץ לסוכה, נאסרה בין שינה ארוכה ובין שינה קצרה, מכיוון שאפשר להימשך משינה קצרה לשינה ארוכה. בפועל, רבים מהאוכלים בסוכה אינם ישנים בה, היות שהשינה בסוכה מחוץ לבית גורמת להם צער, והמצטער פטור מן הסוכה. נהוג בכמה חסידויות ובינן חסידות חב"ד ובעלז שלא לישון בסוכה וכן הוא גם מנהג כמה קהילות בפרס.

הפטורים מהסוכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נשים פטורות מהישיבה בסוכה, ככל מצוות עשה התלויות בזמן (מצוות עשה שהזמן גרמן), וכן פטורים הילדים הקטנים.

בניגוד למצוות אחרות, שבהן נאמר "לפום צערא אגרא" (לפי הצער - השכר), בסוכה קיים דין ייחודי לפיו "מצטער פטור מן הסוכה"‏‏,[12] כלומר אדם שהשהות בסוכה גורמת לו לצער ועגמת נפש, פטור ממנה. הרמב"ם, למשל, מציין שאדם שאינו יכול לישון בסוכה בשל הרוח או הזבובים והפרעושים פטור מלקיים את המצווה‏‏.[13] לכן במקרה של מזג אוויר גשום או קר, אין כל טעם להמשיך ולשהות בסוכה, והממשיך להישאר בה נידון לגנאי ולא לשבח. חכמי המשנה המשילו את המצב, בו יורדים גשמים בחג הסוכות, לעבד שמזג כוס לרבו וזה האחרון שפך בתגובה דלי של מים בפניו. בדומה למצטער מן הסוכה, גם חולים פטורים מישיבה בסוכה. הנימוק לדין מצטער הוא "תשבו כעין תדורו", שהאדם מצווה לשבת בסוכה כפי שהוא גר בביתו, "ואין האדם דר במקום שבו הוא מצטער" .[14]

מנהגי הסוכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שגריר ארצות הברית בישראל, דניאל שפירו, מקשט עם אזרחים ישראליים את הסוכה בלשכתו.

נוי סוכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

את הסוכה נוהגים לקשט בקישוטים ותמונות הנקראים בלשון חז"ל "נוי סוכה".[15]

אושפיזין[עריכת קוד מקור | עריכה]

רבים נוהגים להזמין לסוכה את שבעת האושפיזין (אברהם, יצחק, יעקב, משה, אהרן, יוסף ודוד) כל אחד מהם ביום אחר מימי החג- לפי סדר זה, או לפי סדר כרונולוגי בו יוסף בא לפני משה. נהוג גם להזמין אורחים בשר ודם להתארח בסוכה לארוחות החג.

רבנים, אישי ציבור ומנהיגים דתיים נוהגים לקבל אורחים בסוכתם, לפי ההלכה "חייב אדם להקביל את פני רבו ברגל".[16] על פי מנהג זה, אף נשיא המדינה נוהג לקבל בסוכתו את הציבור הרחב.

טעמי עשיית הסוכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סוכות בשכונת מאה שערים בירושלים

הטעם המוזכר בתורה למצות הסוכה הוא זכר לסוכות בהן ישבו בני ישראל במדבר. חכמי המשנה רבי אליעזר ורבי עקיבא נחלקו באשר לטיבן של סוכות אלו:[17] בעקבות מחלוקתם יש מהפרשנים שהסבירו שסוכות אלו היו סוכות של ממש (אבן עזרא, רשב"ם), ויש שסוברים שהסוכות היו ענני הכבוד האלוהי שסוככו על ישראל במדבר (אונקלוס, רש"י, רמב"ן, שולחן ערוך).

יש שסברו כי הטעם לבניית סוכה, היא הבעת אמונה באל וקבלת מרותו, מכיוון שהאדם מתבקש לעזוב את ביתו החזק והמוגן, בדיוק לאחר שכבר אסף את תבואתו, ולהתגורר בחוץ במקום רעוע בזמן מעבר, שבו מזג האוויר מצטנן ומתחיל להיעשות קר בחוץ, ועל כן נקראת הסוכה "צילא דמהמנותא" - צל האמונה, שהאדם שם מבטחו בהשגחת האל ומאמין בו שיגונן עליו, ולא שם מבטחו באמצעים פיזיים שונים.

הוגי דעות, כמו המהר"ל מפראג והרב קוק, ראו בסוכה סמל למלכות בית דוד ולממלכתיות ישראלית שנמשלת לסוכה על פי הנאמר בעמוס (פרק ט' י"א) "בַּיּוֹם הַהוּא אָקִים אֶת סֻכַּת דָּוִיד הַנֹּפֶלֶת, וְגָדַרְתִּי אֶת פִּרְצֵיהֶן וַהֲרִסֹתָיו אָקִים, וּבְנִיתִיהָ כִּימֵי עוֹלָם" ועל פי הנאמר בחז"ל "ראויים כל ישראל לשבת בסוכה אחת".[18] המהר"ל סבר כי ממשלות אומות העולם נקראות בתים בשל חוזקן ויציבותן ואילו מלכות ישראל נקראת סוכה, מפני שקלה להפלה אבל כוחה הוא מהשמים, בקדושתה ומוסריות‏‏.[19] הגר"א, כפי שנמסר בשמו בספר קול התור, מצא רמז להקבלה בין מצוות סוכה ומצוות ישיבת ארץ ישראל בפסוק "ויהי בשלם סוכו, ומעונתו בציון" [20] ואמר, שהמייחד את שתי המצוות הללו הוא, שנכנסים לתוכן עם כל הגוף ומקיימים אותן אף בשעת השינה. עוד הוסיף כי כמו שבמצוות סוכה קיים דין של תעשה ולא מן העשוי- כך גם בעניין ישוב ארץ ישראל (בהתאם למשנתו הגורסת פעולות אקטיביות ליישוב הארץ).[21]

ישנם חוקרים שטוענים שחג הסוכות הנחוג כיום הוא גלגול של מנהג חקלאי, שעיקרו הקמת סוכה בשטח החקלאי ערב האסיף וישיבה בה לזמן קצר, וזאת על מנת להגן על התבואה הבשלה מפני מזיקין וגנבים למיניהם. הדים לכך שסוכה שימשה גם לעבודות חקלאיות ניתן למצוא בספר ישעיהו א' 8: "וְנוֹתְרָה בַת-צִיּוֹן, כְּסֻכָּה בְכָרֶם; כִּמְלוּנָה בְמִקְשָׁה, כְּעִיר נְצוּרָה". אולם דברים אלו אינם עומדים בסתירה לכל טעמי המצווה אחרים.

אחד מספקות החוקרים לגבי מקור החג נובע מהעובדה שצורת המגורים האופיינית למדבר היא האוהל ולא הסוכה. הארכאולוג זאב משל הציע פתרון אפשרי לבעיה זו. הוא מציין כי הבדווים בדרום סיני תרים במשך רוב השנה אחר מרעה בשטחים ההרריים ונעדרים מנווי המדבר. רק בתקופת גדיד התמרים, בסוף הקיץ, נאספות כל המשפחות, שרעו בנפרד, אל נווה המדבר ובמשך מספר שבועות שוקק המקום חיים. עץ התמר הוא מרכז החיים והעניין באותה תקופה וכל חלקיו מנוצלים, בין היתר, לבניית סוכות בהן דרים בשבועות אלו. משל סבור כי זהו המקור לחג הסוכות. הוא מציין כי גם באל עריש שבצפון סיני קיים שימוש בסוכות, אלא ששם עיקר הפרנסה הוא על גידול התמרים והבדואים צמודים למטעי התמרים במשך רוב השנה ותופעת ההתכנסות לזמן קצר וההווי המיוחד הנלווה אליה כמעט ואינם מורגשים.‏‏[22]

סוכות כיום[עריכת קוד מקור | עריכה]

סוכה בקיבוץ עין הנציב, 2011.

יהודים רבים ברחבי העולם מקיימים את מצוות בניית הסוכה לחג הסוכות, ובפרט בישראל. מקובל לארח ולהתארח בחג בסוכותיהם של שכנים ומכרים, וכמו כן רווחות תחרויות מקומיות לסוכה היפה ביותר. ישנם פיתוחים רבים שחודשו כדי להקל על הישיבה בסוכה. למשל, בבתים המיועדים למגזר הדתי נבנות לעתים מראש "מרפסות סוכה", החשופות לכיפת השמים ומאפשרות להקים סוכה כהלכה בתוך המרפסת.

יש מקומות בהם הקמת סוכה עלולה להיתקל בהתנגדות של השכנים. רושם לכך ניתן למצוא באנקדוטה מפורסמת, המספרת על יהודי שבנה סוכה, וכששכניו התלוננו עליה לרשויות, היא הוכרזה כמבנה בלתי חוקי, והוצא צו הריסה שימומש בתוך שבוע ימים, אם בעליה לא יפרקוה עד אז.

לקראת סוכות נפתחים ברחבי ישראל, ובפרט בריכוזים הדתיים, דוכנים ומקומות מכירה ייחודיים המוכרים חומרים לבניית הסוכה. ישנן חברות המייצרות סוכות מחומרים שונים, וסכך עשוי ממחצלות או מנסרים לשימוש רב פעמי. עיריות רבות נוהגות לגזום עצים בתחומם ולספק ענפים לסכך לתושביהם באופן מסודר.

בשנת 2010 יזם הארגון היהודי-אמריקני "Reboot" את התחרות האדריכלית "סוכה סיטי" לעיצוב סוכה מודרנית, במסגרת פעילותו לקידום חידושים בתרבות ובמסורת היהודית. בתחרות השתתפו מאות מעצבים, בסופה הוקמו בכיכר יוניון בניו יורק 12 סוכות על פי ההצעות הזוכות, ומתוכן נבחרה אחת להישאר בכיכר במהלך חג הסוכות.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ זוהר, ח"ג ק"נ ע"א
  2. ^ ‏סמ"ג - חלק מצות עשה - מצווה מג, מהר"ל ספר נצח ישראל - פרק לה,‏ ביאור הלכה סימן תרל"ד ד"ה אפילו
  3. ^ "בסכות תשבו שבעת ימים וגו' כי בסוכות הושבתי את בני ישראל וגו' הם ענני כבוד שהקיפם בהם לבל יכם שרב ושמש." (שולחן ערוך, אורח חיים, תרכ"ה, א)
  4. ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר זמנים, הלכות שופר וסוכה ולולב, פרק ד', הלכה ב'
  5. ^ רמב"ם ושו"ע סי' תרלד סע' ב
  6. ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר זמנים, הלכות שופר וסוכה ולולב, פרק ד', הלכה ט"ז
  7. ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר זמנים, הלכות שופר וסוכה ולולב, פרק ד', הלכה י"ב
  8. ^ שולחן ערוך אורח חיים, תרל, י
  9. ^ שם ד' ו'
  10. ^ משנה סוכה א, ד
  11. ^ בבלי סוכה טו, ב - טז, א
  12. ^ תלמוד בבלי, מסכת סוכה, דף כ"ה, עמוד ב‏'
  13. ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר זמנים, הלכות שופר וסוכה ולולב, פרק ו', הלכה ב'
  14. ^ ‏{(בעלי התוספות סוכה כו ע"א)
  15. ^ חסידי חב"ד אינם נוהגים לקשט את הסוכה בנימוק שהמצווה אינה זקוקה לתוספת של קישוטים חיצוניים.
  16. ^ תלמוד בבלי, מסכת ראש השנה, דף ט"ז, עמוד ב'. תלמוד בבלי, מסכת סוכה, דף כ"ז, עמוד ב'. משנה תורה לרמב"ם, ספר מדע, הלכות תלמוד תורה, פרק ה', הלכה ז'
  17. ^ תלמוד בבלי, מסכת סוכה, דף י"א, עמוד ב'
  18. ^ תלמוד בבלי, מסכת סוכה, דף כ"ז, עמוד ב'
  19. ^ ‏המהר"ל ספר נצח ישראל - פרק לה‏
  20. ^ ספר תהילים, פרק ע"ו, פסוק ג'
  21. ^ לפי הדרש יש לקרוא את הפסוק כך: "ויהי בשלם: סוכו ומעונתו בציון").
  22. ^ זאב משל, דרום סיני, עמ' 88-90, שהל"י-שרותי הוצאה לאור ישראליים, 1971


הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.

P judaism.svg
ערך זה עוסק במצווה אחת מתוך תרי"ג מצוות: מצוות הישיבה בסוכה. להרחבה עליה בתרי"ג מצוות במניין ספר החינוך, לחצו עליה.