לדבלי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
לדבלי בערוב ימיו עם גיטרה 12 מיתרים. צולם על ידי אלן לומקס.

האודי ויליאם לדבטר שנודע בשם הבמה לדבלי או לד בליאנגלית:Huddie William Ledbetter ‏, LeadBelly או Lead Belly; ‏ 23 בינואר 1888 - 6 בדצמבר 1949) היה מוזיקאי פולק, גוספל ובלוז אפרו-אמריקאי, נגן וירטואוז בגיטרה בת 12 מיתרים, מפוחית, אקורדיון, פסנתר וכינור. בשל זכרונו ללחנים ותמלילים היה למאגר חי של מוזיקה עממית מדרום ארצות הברית, זכרונו החי תועד על ידי חוקרי הפולקלור ג'ון ואלן לומקס ושיריו היוו תשתית לצמיחת מוזיקת הפולק של ניו יורק. בנוסף לאיסוף ותיעוד לדבלי עסק גם בכתיבת שירים, בין תמליליו שירים בנושאי בלוז סטנדרטיים כעבודה קשה, נשים, אלכוהול, פשע, גזענות, חיי בית סוהר וכדומה ושירים ביקורתיים אודות אירועים אקטואליים ואודות דמויות כאדולף היטלר, תאודור רוזוולט, ג'ין הארלו, נערי סקוטסבורו, הווארד יוז ועוד.

תולדות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לדבלי נולד בחווה חקלאית על גבול לואיזיאנה וטקסס. ב-1903 כבר פעל כמוזיקאי והגיע לסנט פול בוטומס עם משפחתו. הוא למד לנגן פסנתר מצפייה בפסנתרנים ואימץ את שיטת הנגינה של הרגטיים ביד שמאל לגיטרה ולגיטרת 12 מיתרים, שיטה אותה פיתח לכדי וירטואוזיות‏[1]. ב-1912 כתב את שירו הראשון על נושא אקטואלי "טיטניק" ובו הוא מבקר את ההפרדה הגזעית ששררה על סיפון הטיטניק ששקעה‏[2]. באותה עת עבר לדאלאס והכיר את בליינד למון ג'פרסון, הופיע יחד איתו ולמד ממנו שירים ואת שיטת נגינתו בגיטרה (פינגר סטייל).

אופיו הקשה גרם לו להסתבך לא אחת עם החוק. ב-1915 נאסר בעוון "החזקת אקדח" ונענש בעבודת פרך בקבוצה כבולה בשלשלאות (Chain Gang), ממנה נמלט. ב-1918 רצח אחד מקרובי משפחתו במהלך קטטה ונכלא בבית סוהר לעבודות פרך. בשל כוחו הפיזי הרב הצטיין בעבודה ולפיכך הותר לו להופיע בפני האסירים וצוות הסוהרים ושם גם למד שירים רבים. ב-1925 שוחרר לאחר שכתב שיר-בקשה לחנינה למושל טקסס שחנן אותו.

כלא "אנגולה", יולי 1934, צילם: אלן לומקס.

אולם ב-1930 נאסר שוב, לאחר נסיון דקירה של אדם במהלך קטטה בלואיזיאנה. שלוש שנים לאחר מכן, בעודו יושב בכלא "אנגולה", הגיעו לראיין אותו ולהקליטו חוקרי הפולקלור האב והבן ג'ון ואלן לומקס, אשר שמעו שבכלא בלואיזינה יושב אדם שהוא ארכיון מהלך לשירי-עם. הקלטותיו של לדבלי הועברו לספריית הקונגרס. במהלך 1934 הגיעו השניים לבקרו והקליטו מאות שירים. במקביל כתב ג'ון לומקס עתירה לחנינה עבור לדבלי למושל לואיזיאנה, שחנן אותו ב-1 באוגוסט 1934. כיוון שארצות הברית הייתה שקועה בשפל הגדול ולדבלי נזקק לעבודה קבועה על-מנת לקיים את תנאי שחרורו, שכר אותו ג'ון לומקס כנהג. עד סוף השנה סייע ללומקס האב במסעותיו בדרום ארצות הברית.

לדבלי עם רעייתו מרת'ה פרומיס

בראשית 1935 הגיע לדבלי עם לומקס לניו יורק והתקבל בסקרנות הקהל לשמוע את "המורשע המזמר". CBS ומגזין טיים הפיקו את הסרט הראשון בסדרת "The March of Time" אודות לדבלי בפברואר 1935‏[3], המתעד בין היתר את חתונתו עם חברתו מרת'ה פרומיס (Martha Promise) שהגיעה מלואיזיאנה. באותה שנה הוחתם לחוזה הקלטות בחטיבת "מוזיקת הגזע" של קולומביה רקורדס (ARC race records), אך הקלטותיו לא זכו להצלחה כלכלית.

לדבלי המשיך ללוות את ג'ון לומקס בהרצאות בין היתר באוניברסיטת הארוורד, כמו כן תיעד לומקס את תמלילי שירי העם ששמע מלדבלי בספר Negro Folk Songs as Sung by Lead Belly בשנת 1936. לאחר מכן חזר לניו יורק והופיע בהארלם. ב-19 באפריל 1937 פרסם המגזין "לייף" כתבת צבע גדולה על לדבלי‏[4] העובדה ש"ידיים שרצחו אדם" מנגנות בווירטואוזיות על גבי גיטרה הייתה לסנסציה.

באותה עת התיידד לדבלי עם ריצ'רד רייט, חבר המפלגה הקומוניסטית של ארצות הברית ובעל טור בבטאונה "העובד היומי" (Daily Worker), באמצעות רייט התוודע לדבלי לוודי גאת'רי ופיט סיגר הצעיר והופיע עמם במועדונים בניו יורק. ב-1939 שוב הסתבך לדבלי באישום של תקיפה, אך חולץ באמצעות אלן לומקס בן ה-24, שגייס עבורו כסף לסיוע משפטי. בעונת 1940 - 1941 אירח אלן לומקס את לדבלי בתוכנית הרדיו שלו. הוא הקליט בתקליטי RCA והיה לאמן הבלוז או הפולק השחור הראשון שהצליח באירופה ויצא לסיור בצרפת ב-1949[5].

לאחר שחזר מצרפת אובחן כלוקה ב-ALS (שנקראה אז "מחלת לו גריג"). הופעתו האחרונה הייתה באוניברסיטת טקסס באוסטין, במופע מחווה למיטיבו ג'ון א. לומקס.

לאחר מותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1950 הפיק פיט סיגר תקליט ובו הוא מלמד נגינה בגיטרת 12 מיתרים (כלי אותו אימץ בהשראת לדבלי), בסגנונו של לדבלי.

המוזיקאים בוב דילן, ג'ניס ג'ופלין, ואן מוריסון, קית' ריצ'רדס ("האבנים המתגלגלות"), רוי אורביסון, רוברט פלנט ("לד זפלין") וקורט קוביין התבטאו כולם לגבי גדולתו של לדבלי כזמר, יוצר, נגן ומתעד של הבלוז ושל מוזיקת העם וכהשראה מרכזית עבורם‏[6].

השירים שנכללו ב"ספר השירים של לדבלי" (בפרפרזה על "ספר השירים האמריקאי הגדול") זכו לעשרות גרסאות כיסוי לדוגמה:

בשנת 1976 הופק סרט הקולנוע "Leadbelly"‏‏[7].

שם הבמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שם הבמה שלו, הניתן לתרגום כ"בטן עופרת" או "בטן יצוקה" ניתן לפירוש במספר דרכים. ברור שזהו משחק מילים עם שם משפחתו לדבטר או ביטוי של השם במבטא דרומי כבד. מעבר לכך, גרסה אחת טוענת שהשם בא לו מכך שספג קליע בבטנו‏[5], גרסה אחרת טוענת שמקור השם נובע מחוזקו הפיזי הבלתי רגיל שבא לידי ביטוי פעם כאשר אסיר-עמית דקר אותו בסכין ולדבלי, מדמם קשות, מצא כוחות לקחת את הסכין ופנה לדקור את דוקרו‏[5].

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Lornell, Kip and Wolfe, Charles. The Life and Legend of Leadbelly (Da Capo Press, 1999)
  • The Leadbelly Songbook. Moses Asch and Alan Lomax, Editors. Musical transcriptions by Jerry Silverman. Forward by Moses Asch. New York: Oak Publications, 1962.
  • Leadbelly: A Collection of World Famous Songs by Huddie Ledbetter. Edited with John A. Lomax. Hally Wood, Music Editor. Special note on Leadbelly's 12-string guitar by Pete Seeger. New York: Folkways Music Publishers Company, 1959.
  • Negro Folk Songs as Sung by Lead Belly. With John A. Lomax. New York: Macmillan, 1936

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]