לילית אפורה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Information-silk.svgלילית אפורה
Strix nebulosa.jpg
מצב שימור

מצב שימור: ללא חשש (LC)

נכחד נכחד בטבע סכנת הכחדה חמורה סכנת הכחדה פגיע קרוב לסיכון ללא חששconservation status: least concern
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
מחלקה: עופות
סדרה: דורסי לילה
משפחה: ינשופיים
סוג: לילית
מין: לילית אפורה
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Strix nebulosa
‏(פורסטר, 1772)
תחום תפוצה
מפת תפוצה

לילית אפורה (שם מדעי: Strix nebulosa) היא מין דורס לילי גדול ממשפחת הינשופיים הנפוץ בחצי הכדור הצפוני. היא מקננת בבתי-גידול מיוערים, הנמצאים בעיקר ליד אזורים פתוחים. הלילית האפורה נמנית עם הינשופיים הגדולים ביותר, ובעלת פרצוף-השמע הגדול ביותר מכל דורס אחר. היא נוהגת לצוד בעיקר מכרסמים קטנים תוך כדי צלילה אווירית, ובעזרת חושי השמיעה והראייה המחודדים שלה. לרוב הלילית אינה בונה את קנה בעצמה, אלא משתלטת על קן מאוכלס או נטוש. הלילית האפורה אינה נודדת, למעט בתקופות מחסור במזון, ואינה תלויה בעונות השנה כדי להתרבות. יש לה מעמד מרכזי בשמירה על איזון המערכת האקולוגית כמרסנת את אוכלוסיות המכרסמים.

מאפיינים גופניים וטקסונומיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

השוואה בין לילית אפורה בעלת תצוגת נוצות מלאה לבין גוף הלילית האפורה ללא נוצות (בורוד) המוזיאון הזואולוגי, קופנהגן, דנמרק
ניתן לראות את הא-סימטריה בין פתחי האוזניים (החללים השחורים מאחורי העיניים (גולגולת של ינשוף ממין Aegolius funereus, ראו הערה‏[1])

הלילית האפורה שייכת לסוג "לילית" אותו היא חולקת עם 14 מינים חיים אחרים. שמה המדעי Nebulosa נגזר מהמילה הלטינית Nebulosus שמשמעותה "ערפילי".

הלילית האפורה היא הארוכה ממשפחת הינשופיים, אך לא הכבדה מביניהן. היא נראית גדולה מאד בשל נוצותיה הצפופות והפלומתיות, כנפיה הארוכות המתארכות מעבר לגופה, זנבה הארוך וראשה הגדול, אך למעשה גודלה הוא כגודל תרנגולת צעירה. רגליה חלשות וקטנות בהשוואה לינשופים אחרים בסדר גודל זהה, כגון Bubo virginianus ולפיכך אינה יכולה לצוד טרף גדול, כגון עופות מים וחתולים.

ככל הליליות, אין לה ציצות אוזניים.‏[2] מופע הנוצות זהה בזכרים ובנקבות בדרך כלל, אך הנקבות לעתים מעט יותר כהות. הנקבה גדולה מן הזכר, כמו אצל רוב הינשופיים. לילית אפורה בוגרת מתאפיינת בצבע נוצות אפור כהה עם פסים וכתמים בצבעי אפור בהיר ולבן. פרצוף-השמע האפור והבולט, מפוספס בטבעות מעגליות בצבעי אפור כהה וחום המקיפות את מרכז הפנים. עיניה צהובות ושקועות עמוק, כדי להגן מפני טרף נאבק; פרצוף-שמע זה הוא הגדול מבין פרצופי-השמע של העופות הדורסים, והלילית יכולה לשנות את צורתו כרצונה על ידי שימוש בשרירי פנים מיוחדים. פרצוף-השמע פועל כמין צלחת-לוויין המכוון צלילים אל פתחי האוזניים, שאינן מאוזנות (אסימטריה בעצם הרקה), כדי להקל על זיהוי מקור הקול. צווארה מעוטר בסינר לבן שבמרכזו עניבת פרפר שחורה המשווה לה מראה חכם ומעורר כבוד.

הלילית האפורה הינה ינשוף פרימיטיבי יחסית למינים אחרים בצפון אמריקה. חלקן נולדות עם טפרים או הקרנות דומות במפרק כף-היד של הכנף, אך בניגוד להואצין הדרום אמריקאי או הטוראקו האפריקאי שלהם מבנים דומים, לטפריה של הלילית האפורה אין תפקיד משמעותי בסיוע לגוזל להאחז בענף כשהוא זז עליו. תוספות אלו הן ככל הנראה שרידי איברים קדומים.

  • אורך: בין 61 ל-84 ס"מ. אורכה הממוצע של הנקבה הוא 72 ס"מ ושל הזכר 67 ס"מ.‏[3][4]
  • מוטת כנפיים: יכולה להגיע ל-152 ס"מ. בממוצע, 142 ס"מ לנקבה ו-140 ס"מ לזכר.‏[4]
  • משקל: בין 790 ל-1,454 גרם. משקלה הממוצע של הנקבה הוא 1,390 גרם ושל הזכר 1,290 גרם.‏[4]
  • אורך חיים: בערך 7—13 שנים בטבע ומעל 27 שנים בשבי.‏[5][3]

תפוצה, בית-גידול ותתי-מין[עריכת קוד מקור | עריכה]

הלילית האפורה נפוצה באופן לא אחיד בצפון אמריקה, צפון אסיה וצפון אירופה. היא שוכנת במגוון בתי-גידול מיוערים (כולל ביצות מיוערות באזורי טונדרה דרומיים ולאורך קו העצים הארקטי), אך לרוב היא נמצאת בקצה יער המשקיף על שדה (טבעי או מעשה ידי-אדם), ליד כרי דשא הרריים ובביצות כבול מיוערות. הלילית האפורה מעדיפה לקנן בחלק נסתר ועבות של היער; העצים האהובים עליה הם אשוחית, אורן ושַׁדָּר, צפצפה, אך ייתכנו מקרים בהם היא מקננת בראשו של גזע עץ כרות או בגומחה באדמה.

תתי-מין[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתי-גידול אפשריים של הלילית האפורה
יער ליד אחו
יער ליד אחו, הפארק הלאומי יוסמיטי, קליפורניה, ארצות הברית.
טייגה
טייגה, ליד ארכנגלסק, רוסיה.
ביצת כבול
ביצת כבול ליד יער, אגם פיט, קולומביה הבריטית, קנדה.

התנהגות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעת חיפוש אחר מזון
הנברן הוא טרפה העיקרי של הלילית האפורה בצפון (singing vole, Microtus miurus)

הלילית האפורה היא אמנם דורס לילי, אך גם פעילה לעתים גם בשעות היום, בעיקר בעונת הרבייה והקינון ובימים מעוננים. מעוף הלילית האפורה מאופיין בחבטות כנפיים איטיות ועדינות ובריחוף קצר בין ענפים, לרוב פחות משישה מטרים מגובה הקרקע, בשעה שאין טרף בסביבה. בשעת ישיבתה על הענף היא מאזינה לטרף בריכוז רב, מסתתרת, נחה, עושה את צרכיה או פולטת צְנֵפָה. היא שומרת על חום גופה באמצעות מנוחה בעלווה צפופה, וכשחם היא מתנשפת ומרפה את כנפיה כדי לחשוף את החלקים הלא מנוצים מתחת לכנף.

קולות ותקשורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קריאתה הראשית של הלילית האפורה רכה, רועמת ועמוקה (ראו קישורים חיצוניים בתחתית הדף). היא נשמעת כ"whooo-ooo-ooo-ooo, ונפלטת לאט במשך 6–8 שניות; וחוזרת ונשנית כל 15–10 שניות. קריאה זו משמשת כהצהרה על "כיבוש" טריטוריה ועשויה להישמע למרחק של 800 מטרים בתנאים טובים.‏[8] הלילית פוצחת בקריאות טריטוריאליות בשעת בין-הערביים; והן מגיעות לשיאן לקראת חצות ומעט לאחר מכן. הנקבה פולטת קריאה נרגשת הנשמעת כ"ooo-uh" בזמן חיזור או כאשר הזכר מתקרב עם מזון לקן. בעת שהלילית הבוגרת רוגזת כאשר היא סמוכה לקן, היא נוהגת לרטון, לצווח, ולהקיש במקורה; בשעת סכנה, היא מנפחת את נוצותיה, פורשת את כנפיה, מקישה במקורה ורוטנת.

תזונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הלילית האפורה ניזונה בחיק הטבע בעיקר ממכרסמים קטנים המהווים 80-90% מתזונתה.‏[9] היא אינה פוחדת בדרך כלל מבני-אדם וכאשר היא רעבה, היא עשויה לתור אחר מזון לצד כבישים ובמקומות ישוב. הטרף אותו היא נוהגת לצוד, משתנה בהתאם לאזור בו היא נמצאת: בצפון (אזורי אלסקה, קנדה, אורגון וכו'‏[4]), היא ניזונה כמעט באופן בלעדי מנברנים ובדרום היא ניזונה מתפריט מגוון יותר. מקורות מזון אפשריים הם עכברים, טמיאסים, סנאים, ארנבים וארנבות קטנים, סמורים, חפרפרות וחדפים; ציפורים קטנות, זוחלים, דו-חיים, דגים וחרקים הנאכלים לעתים רחוקות מאד. (תועדו מקרים בהם היא צדה שכווים, ניצים קטנים, וברווזים).‏[5]

בעת חיפושה אחר מזון, היא יושבת במקום מוגבה (כמו ענף עץ או גדר), משקיפה לעבר שטח פתוח כגון אחו ומאזינה לסובב אותה. פרצוף-השמע מעניק לעופות הדורסים יתרון משמעותי על טורפים אחרים הודות לניתוב הצלילים אל המערך הא-סימטרי של האוזניים, המסייע להם לאתר טרף, במיוחד בשעות האפלות של היממה. שמיעתה החדה של הלילית האפורה, מאפשרת לה לחשב את מיקומו המדויק של הטרף, אפילו אם הוא נמצא תחת שכבת שלג בעובי 60 ס"מ וממרחק של כ-30 מטרים.‏[10] כמו כן, ראייתה החדה מאפשרת לה לזהות טרף ממרחק רב, גם אם הוא נמצא על שלג ביום בהיר מאד.

כשהלילית האפורה מאתרת מכרסם בימים מושלגים, היא דואה בדממה ממקום מושבה אל עבר מיקום הטרף, מרחפת מעליו מספר רגעים, צוללת לתוך השלג ותופסת את המכרסם עם טפריה החדים. בעזרת רגליה החזקות והארוכות היא יכולה לחדור שכבת שלג היכולה לתמוך באדם שמשקלו 80 ק"ג וללכוד טרף הנמצא בעומק של 45 סנטימטר.‏[11][10][3] התנהגות זו מתאפיינת בעיקר אצל מין לילית זה ומצריכה שמיעה חדה יותר מזו המאפיינת את מיני הינשופים האחרים.‏[12]
"סימני צלילה" טריים מציגים לעתים חותם של נוצות הכנף המתוחה; ובמקומות רבים סימנים אלה מעידים על הימצאותה של אוכלוסיית הליליות האפורות באותו אזור. טרף קטן נבלע בדרך כלל בשלמותו בעוד שטרף גדול יותר יקרע לגזרים ויאכל בחתיכות. הצנפות הכהות והדחוסות מאד גדולות; 7.5—10 ס"מ אורכן ו-2.5—5 ס"מ עוביין.‏[4]

הרכב וכמות התזונה של הלילית האפורה על פי מחקר שנעשה בצפון-מזרח אורגון ב-1982–1988‏[13]
מספר מיני מכרסמים מתת משפחת " Arvicolinae" סנאי-כיס צפוני (Thomomys talpoides) נברן אדום-גב (Myodes) חדפים
אוגר יערוני (Peromyscus)
נברן האברש (Phenacomys) Neotamias amoenus
(מין של טמיאס)
יונקים אחרים ציפורים דגים חרקים בסה"כ פרטים שנטרפו
אחוז מהתזונה הכללית 51.6 28.8 13.9 2.2 0.9 0.8 0.7 0.7 0.1 פחות מ-0.05 0.1 4,546
משקל בגרמים של פרט 26 115 19 27 56

נדידה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הלילית האפורה אינה נודדת לצורכי רבייה או לשם התיישבות זמנית במעונות-חורף באזורים חמים.

ליליות אפורות צפוניות שונות בדפוסי הנדידה שלהן מאחיותיהן הדרומיות יותר. כמו שהוזכר לעיל, האוכלוסיות הצפוניות מסתמכות כמעט ורק על נברנים. לכן, הן צריכות לנדוד למקומות אחרים בחיפוש אחר מזון כאשר מספר הנברנים מדלדל. לעומת זאת, לאוכלוסיות הדרומיות יש תפריט מגוון יותר ולא מוגבלות למין אחד של טרף, מה שמבטיח לרוב מקור מזון תמידי, וכפועל יוצא מכך, גם התיישבות יציבה באזורן.

במניטובה לדוגמה, נברן הדשא (Microtus pennsylvanicus) והאוגר Myodes מהווים את הטרף העיקרי של הלילית האפורה; במהלך עונת הרבייה, משפחת ליליות אפורות יכולה לצרוך בין 15—25 נברנים ביום. מדי 3—5 שנים, אוכלוסיית הנברנים בדרום-מזרח מניטובה מתנוונת, ועקב כך רבות מן הליליות האפורות עוברות לצפון ולצפון-מזרח בחיפוש אחר מזון; ליליות אפורות מסומנות תועדו נודדות מרחק של כ-700 ק"מ צפונה. כאשר אוכלוסיית הנברנים גדלה שוב, הן חוזרות אחרי 2—3 שנים, לפעמים לאותו הקן.‏[14]

כמו כן, בחורפים קשים בהם אוכלוסיית הטרף מדלדלת, מספר רב של ליליות אפורות נצפות נודדות דרומה למזרח קנדה ולצפון–מזרח ארצות הברית באמריקה ובאירופה לגרמניה ואוקראינה.

  • אין להתבלבל בין הגירה לבין התרחקותן של הציפורים מאזורי המחיה של הוריהן.

רבייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Chouette Puy dy Fou.jpg
Great Grey Owl photographed in Minnesota, 2005.jpg
קוויבק, קנדה (סרטון, מומלץ לראות בתצוגה מוגדלת)

הלילית האפורה יכולה להתרבות במשך כל השנה.

בדרך כלל, החיזור מתחיל באמצע החורף. הזכר בוחר אתר קינון אפשרי ומסב את תשומת לבה של הנקבה באמצעות קריאות, והיא בתורה בוחנת מספר אתרי קינון לפני שהיא בוחרת אחד. בחיזור עצמו הזכר מבצע מופע אווירי עבור הנקבה ולאחר מכן מתקרב אליה, מחזיק מתנת-אוכל במקורו ומעבירה אל מקורה כאשר שניהם עוצמים את עיניהם. ליליות אלו הינן מונוגמיסטיות במשך עונת הרבייה ועד עזיבת הגוזלים, ונצפות ביחידות או בזוגות. לעתים קרובות הן מבלות את זמנן בניקוי נוצות בן/בת-הזוג והאכלה הדדית. אזורי הקינון מוגנים בקנאות רבה מפני ליליות אפורות אחרות, אך אזורי חיפוש המזון חופפים בצורה נרחבת; דבר זה מוביל לצפיפות גבוהה מהמצופה מן דורסים גדולים; בבתי-גידול טובים יכולים להתקיים 5 זוגות ב-2.6 קמ"ר.‏[4]

עונת הרבייה מתחילה בדרך כלל בסוף החורף. הלילית האפורה מקננת במקום הנמצא במרחק 1.3 ק"מ מקרחת-יער גדולה או אחו, מבודדת היטב מפעילות אנושית. היא מעדיפה קן-ענפים; לרוב כזה שנמצא בתוך עץ, על ראשו של גזע עץ שבור ועבה או על סבך עבה של דבקון (הדבקון גדל כטפיל על העץ). לרוב היא משתלטת על קינים נטושים של ציפורים אחרות כמו שלך וניצים (הנץ הגדול הוא "מספק" עיקרי לקיני ליליות אפורות באירופה); הלילית האפורה אף נצפתה מפחידה ומבריחה ציפורים מקינן ומשתלטת עליו. שלא כמו ינשופים אחרים, הלילית האפורה מסדרת ומשפצת את הקן לפני השימוש בו. רפידות הקן יהיה לרוב עשויות מעלי עצי-מחט, פרוות חיות (בעיקר איילים), טחבי-עלים וקליפת עצים. היא עלולה להיות מאד תוקפנית ליד הקן שלה; ידוע על מקרים בהן הגנה על צאצאיה מפני טורפים גדולים כדובים שחורים ושונרים ואף תקפה וגירשה את האחרונים. אתר קינון לדוגמה הן ביצות הכבול המיוערות בדרום-מזרח מניטובה אשר מספקות בית חשוב לליליות אפורות מצפון מניטובה ומערב אונטריו.

ההטלה מתרחשת בדרך כלל בתקופה שבין מרץ ויוני; זמן וגודל התטולה והצמחת נוצות מוצלחת תלויים בזמינות המזון והטמפרטורות. גודל התטולה נע בין 1 ל-9 ביצים (שלוש ביצים בממוצע); צבען לבן וצורתן אליפסה, קצת יותר קטנות מביצת תרנגולת. כל אחת מוטלת בהפרש של יום-יומיים בין אמצע מרץ לתחילת אפריל. הדגירה מתחילה ישר עם צאת הביצה הראשונה ונמשכת בערך 28–36 ימים. הגוזלים בוקעים במשקל 37.5 גרם בערך,‏[15] וגידולם נעשה במאמץ משותף: הנקבה נשארת בקן ומטפלת בילדיה והזכר יוצא לחפש מזון ושומר על הקן. כשהוא חוזר הוא מזין את האוכל ישירות למקור בת-זוגו והיא, בתורה, מאכילה אותו בחתיכות לגוזלים. כשהמזון נדיר, הנקבה דואגת בראש ובראשונה להאכיל את ילדיה במזון המרבי אשר נמצא. עקב כך, היא תקריב את מזונה שלה ותאכיל את הגוזלים; מרעיבה את עצמה ומאבדת עד חצי ממשקל גופה.

דוגמאות לגבי זמני הטלה במקומות שונים[16]
אלברטה אונטריו קליפורניה דרום איידהו וצפון–מערב ויומינג
תקופה סוף מרץ–מאי סוף אפריל–תחילת יוני אמצע אפריל–סוף מאי (שיא התטולה) ממוצע הטלת הביצה הראשונה: תחילת מאי


פלומת הגוזלים היא בצבע אפרפר בחלקם העליון, ובחלקם התחתון בצבע לבן; המעטה העליון של גוזלים מבוגרים יותר הוא בצבע חום-זית עם פסים כהים ונקודות לבנות עליהם, בעוד התחתון בצבע אפור בהיר ולבן עם פסים כהים, וכתמי-פנים שחורים כהים. מראה מבוגר מתפתח בחמשת החודשים הראשונים אך ציפורים בנות שנה ניחנות בקצה נוצות תעופה לבן.‏[5] הם מאד סקרנים, ובוחנים בקביעות את גבולותיהם. אף על פי שהם עוזבים את הקן בגיל 3–4 שבועות ויכולים לטפס היטב, הם אינם מסוגלים לעוף. לפני התעופה הראשונה (פרחון), שמתרחשת אחרי שמונה שבועות בערך, אפשר לראותם צועדים על ראש הקן שלהם, מעודדים על ידי אמם, טופחים בכנפיהם ואוחזים בקצה הקן עם טפריהם. הם נשארים קרוב לקן עד גיל 4–5 חודשים,‏[5]

כאשר ההורים עדיין דואגים להם (לרוב הנקבה עוזבת זמן קצר אחרי התעופה הראשונה של הגוזלים, והזכר נשאר להאכילם). הליליות האפורות מתרבות באופן חד-שנתי, אך יעמידו צאצאים חדשים במקרה והתטולה הראשונה אבדה. בנוסף, הן לא יתרבו בכל שנה, אלא רק בזמן שהמזון מצוי בשפע.

איומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אוח ענק (Bubo virginianus), אחד האויבים העיקריים של הלילית האפורה. מניטובה, קנדה

בעיקרון, הלילית האפורה אינה מאויימת, אף על פי שצפיפות האוכלוסייה מאד נמוכה בדרך כלל. השינויים המרכזיים החלים באוכלוסייה קשורים בקשר ישיר לזמינות הטרף.

בכל מקרה, לפעמים ליליות אפורות הופכות לטרף בעצמן. דובים, דָּלָקים, דורסים גדולים (בעיקר נץ גדול, אוחים ועיט זהוב) ושונרים הם אויביה הטבעיים, בעוד שהאדם הוא האויב הגדול והאחראי העיקרי לאובדן ביצים וגוזלים. דוגמה: ה-Bubo virginianus הוא גורם המוות העיקרי בצפון מינסוטה ודרום-מזרח מניטובה, אף על פי ששניהם מוטרדים לפעמים בידי עורבים.‏[17]

בשנות מחסור, ליליות אפורות ינדדו דרומה בחיפוש אחר מזון. הן גוועות ברעב ומאד חלשות (לפחות 20% מהן גוועות ברעב‏[18]); לעתים קרובות הן ישבו לצד הכביש כדי למצוא מכרסמים הנוברים באשפה המושלכת אל תעלות. באופן בלתי נמנע, קרבה כזו לכלי-רכב בנוסף לחולשה הגופנית מביאות לרוב למוות מפגיעת הרכב. גם ליליות אפורות בריאות יכולות להפגע אם הן מדרימות יותר מדי. הלילית האפורה צדה כשפניה מופנות לעבר הקרקע; עוקבות אחר טרפן בעזרת השמיעה. כיוון שהיא כל-כך מרוכזת בציד, ברוב המקרים היא לא תבחין בסכנה של רכב מתקרב, עמוד וכו' עד שיהיה מאוחר מדי. שברי כנף ורגליים הם שכיחים, ונזק לאוזניים כתוצאה מההתנגשות יכול להיות בלתי ניתן לתיקון; איבוד שמיעה מוביל לחוסר יכולת לאתר טרף בצורה מדויקת, דבר גרוע מכיוון שהיא מסתמכת כל-כך על חוש השמיעה יותר מאשר על הראייה כדי לאתר טרף; איבוד חוש כזה יהפוך את ההישרדות בטבע לבלתי-סבירה.

בנוסף, ישנם הגורמים של בירוא יערות, המצמצם את מקומות הקינון והמגורים; רעיית יתר על ידי בהמות, המצמצמת את בית-גידולם של מיני הטרף של הלילית האפורה; ציד והתחשמלות.

שימור ובשבי[עריכת קוד מקור | עריכה]

Baldonnel, קולומביה הבריטית, קנדה.

הלשכה לניהול אדמות מדינה (אחת ממחלקות הפנים של ארצות-הברית) מחשיבה את הלילית האפורה כמין רגיש; היא מוגנת הן בחוק הפדרלי והן בחוק המדיני.[דרוש מקור]

בחלק מן המקומות מופעלת מערכת הגנה על הלילית האפורה תוך שימוש באמצעים שונים; במניטובה נבנה חיץ במרחק 20–30 מטר מן העץ במטרה למנוע כריתתו, הסתרת הקן והגנה מפני טורפים (ההגנה חלה גם על קינים ריקים; אלו זכורים אצל הלילית האפורה והיא עוברת אליהם במקרה של מחסור בטרף); אספקת קינים ומבני-מנוחה מלאכותיים על העצים המצליחים להגן על ההתרבות בשבדיה ובקנדה; והארגון The Owl Foundation המגן על הינשופים ועוזר להם להתרבות.‏[14][3][19]

הלילית האפורה נמצאת בגני-חיות ברחבי העולם, כמו גן-החיות בקלגרי, קנדה; גן-החיות בדאדלי, אנגליה; וגן-החיות בפראג, צ'כיה.

הלילית האפורה בתרבות ויחסיה עם האדם[עריכת קוד מקור | עריכה]

Walsrode Bird Park, גרמניה

הלילית האפורה הינה מאזנת אקולוגית וחשובה כלכלית לאדם; היא מאתרת ומסלקת נבלות, ומהווה בלם לאוכלוסיית המכרסמים. בנוסף, היא ציפור שקשה לראותה ולכן מושכת צפרים רבים מרחבי העולם. במקומות בהם היא חולקת בית עם האדם, היא סובלנית למדי לגביו ותוכל לחיות בדו-קיום לצדו, אך תעדיף מקומות מבודדים יותר.

היא ידועה במספר כינויים; חלקם מתייחסים למאפייניה הפיזיים ולמקום מגוריה כמו ינשוף לפלנדי, ינשוף מזוקן, וינשוף האֵפֶ‏ר, וחלקם מסמלים אמונות מיסטיות הקשורות בה כגון "רוח-הרפאים של הצפון", ינשוף הרפאים ו"השד האפור".‏[20][21][22]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ לא נמצאה תמונה חופשית של גולגולת לילית אפורה, אך העיקרון דומה אצל הינשופים
  2. ^ Great Grey Owls, AvianWeb
  3. ^ 3.0 3.1 3.2 3.3 The Great Grey Owl, NorthwestWildlife
  4. ^ 4.0 4.1 4.2 4.3 4.4 4.5 Great Gray Owl, The Owl Pages
  5. ^ 5.0 5.1 5.2 5.3 Great Gray Owl Biology, Owling.com
  6. ^ Great Gray Owl - Strix nebulosa nebulosa, The Owl Pages
  7. ^ Early History of the Great Gray Owl in the New and Old World, The Owl Pages
  8. ^ Great Grey Owl call Jim Burns, North American Owls: Journey Through a Shadowed World, P.209, Willow Creek Press, March 2004, ISBN 9781572236820
  9. ^ Strix nebulosa, AnimalDiversity.ummz.umich.edu
  10. ^ 10.0 10.1 The Great Gray Owl, NatureNorth.com
  11. ^ Great Grey Owl, Dudleyzoo.org.uk
  12. ^ Lynch, Wayne, Owls of the United States and Canada: A Complete Guide to Their Biology and Behavior. The Johns Hopkins University Press (2007), ISBN 978-0-8018-8687-4
  13. ^ Evelyn L. Bull and Mark G. Henjum, Ecology of the Great Gray Owl , Sierra forest Legacy.org, 1982–1988
  14. ^ 14.0 14.1 Manitoba owl research
  15. ^ AnAge Database of Animal Ageing and Longevity
  16. ^ BC Conservation Data Centre: Strix nebulosa
  17. ^ James Duncan, Owls of the World: Their Lives, Behavior and Survival
  18. ^ Voous, K. H, Owls of the northern hemisphere, London: William Collins Sons and Company, 1989, P.320, ISBN 978-0262220354
  19. ^ The Owl Foundation
  20. ^ Great Grey Owl-names Jim Burns, North American Owls: Journey Through a Shadowed World, P.200, Willow Creek Press, March 2004, ISBN 9781572236820
  21. ^ Great Grey Owl-names Kim Long, Owls: A Wildlife Handbook, P.25, Johnson Books, May/01/1998, ISBN 978-1555662004
  22. ^ Great Grey Owl-names Robert W. Nero, The Great Gray Owl: Phantom of the Northern Forest, Smithsonian, November/17/1980, ISBN 978-0874746723
  23. ^ Manitoba - Official Symbols & Emblems