לילית אפורה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Information-silk.svgלילית אפורה
Strix nebulosa.jpg
מצב שימור

מצב שימור: ללא חשש (LC)

נכחד נכחד בטבע סכנת הכחדה חמורה סכנת הכחדה פגיע קרוב לסיכון ללא חששconservation status: least concern
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
מחלקה: עופות
סדרה: דורסי לילה
משפחה: ינשופיים
סוג: לילית
מין: לילית אפורה
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Strix nebulosa
‏(Johann Reinhold Forster,‏ 1772‏[1])
תחום תפוצה
מפת תפוצה
שמות נוספים
  • Strix cinerea ‏(J. F. Gmelin, 1788)‏[2]
  • Strix barbata ‏(John Latham, 1790)‏[2]
  • Strix nebulosa elisabethae[3]

לילית אפורה (שם מדעי: Strix nebulosa) היא מין דורס לילה ממשפחת הינשופיים הנפוץ בחצי הכדור הצפוני. היא שוכנת ביערות הצפון, ומעדיפה לדור בסמוך לאזורים פתוחים שבהם היא נוהגת לצוד. הלילית האפורה נמנית עם דורסי הלילה הגדולים ביותר, ואולי אף הגדולה מביניהם. נוצותיה משוות לה חזות גדולה. הן מנומרות בגווני אפור, חום ולבן, ומאפשרות לה להסתוות היטב בבית הגידול שלה.

האוכלוסייה העולמית מונה כ-60,000 פרטים, לפיכך מצב השימור שלה מוגדר "ללא חשש".‏[4] המין מוגן בחוק הפדרלי של ארצות הברית ובחוק המדינתי של אלסקה. הלילית האפורה הוכרזה אף כציפור הרשמית של מניטובה, קנדה.

היסטוריה של המין ומיון[עריכת קוד מקור | עריכה]

הלילית האפורה חוברת לסוג "לילית" מממשפחת הינשופיים, שאותו היא חולקת עם 24 מינים נוספים.‏[5]

גודלה הניכר של אוכלוסיית הלילית האפורה הצפון-אמריקנית בעבר, תרם כפי הנראה לעובדה כי תוארה לראשונה בשנת 1772 על ידי חוקר הטבע יוהאן ריינהולד פורסטר, באזור מפרץ הדסון שבאונטריו, קנדה.‏[6] הקן הראשון של הלילית האפורה תועד בשנת 1826 על ידי ג'ון ריצ'רדסון באזור ימת הדובים הגדולה (Great Bear Lake) שבטריטוריות הצפון-מערביות של קנדה.‏[2] אוכלוסייה זו הפכה ברבות הימים לתת-המין Strix nebulosa nebulosa, ולמין עצמו הצטרפו שני תתי-מינים נוספים: האחד, S. n. lapponica, ששמו ניתן לו על ידי חוקר הטבע השבדי קארל פטר טונברג בשנת 1798, 26 שנים לאחר שתועד תת-המין הראשון, והשני, S. n. yosemitensis, אשר הופרד מתת המין הראשון על סמך מחקרי דנ"א ומאפיינים התנהגותיים.‏[7][8][2]

תפוצה ובית-גידול[עריכת קוד מקור | עריכה]

תפוצת הלילית האפורה מתפרשת על פני חצי הכדור הצפוני בחלקים מאירואסיה ומצפון אמריקה. היא מין הלילית היחיד שחי הן בעולם החדש והן בעולם הישן, ואחת ממיני דורסי הלילה המעטים החיים בשני חלקיו של האזור ההולארקטי (האזור הנארקטי והפליארקטי).‏[9][10] היא שוכנת ביערות הטייגה, ומעדיפה במיוחד לשהות ביערות האשוחית והאורן, המשקיפים על שטחים פתוחים שבהם היא יכולה לצוד, כגון ביצה מיוערת, כרי דשא או אזורי בירוא יערות. היא מצויה בטווח גבהים רחב: משפלות[דרושה הבהרה] עד לרום של 2,400 מעל גובה פני הים בסיירה נבדה ו-3,200 מטרים ביוטה[דרוש מקור].

תפוצת תת-המינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאפיינים גופניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

השוואה בין לילית אפורה בעלת מופע נוצות מלא לבין הגוף חסר הנוצות (בורוד).
פרצוף-השמע הגדול של הלילית

הלילית האפורה היא ינשוף גדול ממדים, ‏[9] אולם חזותה החיצונית אינה מעידה על המסה האמיתית שלה, שכן נפחן ואורכן של נוצותיה הם אלה המשווים לה מראה של ציפור גדולה. ‏[1] אורכה ומוטת כנפיה הופכים אותה לינשוף הארוך בצפון אמריקה, ולגדולה מבין הליליות, אך משקלה נמוך מזה של אוח השלג והאוח הענק (Bubo virginianus).‏[11][12] נוצותיה צפופות בעיקר בחלקים הרגישים – בטנה, ראשה ורגליה – ומספקות לה חיפוי מפני האקלים הקר השורר בבית הגידול שלה ומפני טרף הנאבק בה. עובי הנוצות בחלקו העליון של ראשה עשוי להגיע לכדי 10 סנטימטרים.‏[13] ככל הליליות, ראשה עגול וחסר ציצות אוזניים, והיקפו יכול להגיע עד ל-51 סנטימטרים. ‏[9]

מופע נוצותיה מסייע לה להתמזג בנוף בית הגידול החורפי שלה, המאופיין בגזעים ובענפים אפרפרים לבנים העטויים בחזזיות. ‏[14] פרצוף השמע הבהיר שלה הוא הגדול מבין פרצופיהם של שאר הדורסים.‏[13], את מרכז הפנים מקיפים שישה או יותר מעגלים קונצנטריים חומים. עיניה הצהובות, מוקפות בחצאי סהר שחורים, ואלו מוקפים בחצאי סהר לבנים גדולים יותר, היוצרים צורת X שקצותיו מעוקלים כלפי חוץ. צבע המקור בגווני שנהב עד צהוב. הוא מוקף בנוצות שחורות הנראות כזקן ומשני צדדיו נוצות לבנות שצורתן כצורת שפם. בשל כך, מכונה הלילית בשפה הגרמנית בשם Bartkauz שמשמעותו "ינשוף מזוקן".‏[1] מתחת לפניה מופיעים שני כתמים לבנים אופקיים וכתם שחור ביניהם, הנראים כמין סינר התוחם את צווארה. הנוצות שבראשה ובחלקו העליון של גופה הן בגווני אפור. הן מעוטרות בצפיפות בפסים ובכתמים חומים ולבנים בלתי סדירים. מעורפה ומטה העיטורים צפופים פחות, ומאופיינים בפסים אנכיים כהים. בטנה בהירה יותר ומפוספסת בגוונים כהים.

אורך כולל: 57 עד 70 ס"מ.‏[9] אורך כנף: 387 עד 483 מ"מ.[הסברים 1]
מוטת כנפיים: 130 עד 160 ס"מ. אורך זנב: 285–347 מ"מ.
אורך חיים: עד 16 שנים בטבע, ו-27 שנים בשבייה. עומס הכנף: 0.35 גרם לסנטימטר רבוע.
משקל: כ-568 עד 1,900 גרם; הנקבה שוקלת כ-300 גרם יותר מהזכר בממוצע.
סימוכין: הערת שוליים מספר 1 לאורך הזנב (‏[1]), והערת שוליים מספר 9 לשאר הנתונים (‏[9]).

תת המין הצפון אמריקני כהה וחום יותר מתתי המין האחרים. יש לו עיטורים אפורים, שאינם ברורים דיים בחלקו העליון, ועיטורים רבים יותר בחלקיו התחתונים. גבותיו הלבנות וזקנו השחור בולטים פחות. לעומתו, פניו של תת-המין S. n. lapponica אפורות פחות ופסיו בחלקו התחתון נעלמים בהדרגה. הוא בהיר יותר, אך מנגד, עיטוריו בולטים יותר. אצל המין נצפו סטיות במופעי הנוצות הנורמליים: אצל מספר פרטים נמצא מחסור מסוים בפיגמנטים (Leucism), ופרט אחד אף אובחן כמלניסטי. כמו כן תועדה הכלאה עם אוח ענק.

היא נחשבת לינשוף פרימיטיבי יחסית למרבית ינשופי צפון אמריקה האחרים, הואיל וחלק מהפרטים נולדים עם טפרים או הקרנות דומות במפרק כף היד של הכנף.‏[15] אולם, בניגוד להואצין הדרום אמריקאי ולטוראקיים האפריקאים להם מבנים דומים, לטפריה אין תפקיד ממשי כמסייעי טיפוס ותנועה. בשל כך, סביר כי תוספות אלו הן שרידי איברים קדומים, דומים לאלו של הדינוזאורים המנוצים המעופפים.‏[15][16][17][18]

התנהגות[עריכת קוד מקור | עריכה]

למעלה: לילית אפורה בתעופה.
למטה: וידאו של לילית אפורה מפגינה את יכולת שיווי המשקל שלה כשעומדת היא על ראשו של עץ, בקוויבק, קנדה.

גודל גופן ומשקלן הקטן יחסית הן של הלילית האפורה והן של רבים ממיני דורסי הלילה, מאפשרים להם לעוף בקלילות. מערכת שיווי המשקל שלה מאפשרת לה לעמוד ביציבות גם על ענפים דקיקים הגדלים בצמרת העץ.

כרוב דורסי הלילה, וכנובע משמם, הלילית האפורה פעילה בעיקר בשעות הלילה, ולעתים גם בעת דמדומי הערב ולפני עלות השחר. בעונת הרבייה היא פעילה לעתים גם בשעות היום. בזמן מנוחה, היא מצטנפת על ענפי העץ, לרוב בסמוך לגזעו או לחופתו, ומקפלת קמעה את פרצוף השמע שלה כדי להסתוות באופן אופטימלי.

צלילים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הלילית האפורה אינה משמיעה את קולה בתדירות הדומה לזו של רוב דורסי הלילה. קריאתה מורכבת מסדרת המיות עמוקות, שוות אורך ומרווח, אשר מספרן יכול להגיע עד ל-12.‏[14][9] כל סדרה נמשכת כ-6 עד 8 שניות, ומרווח הזמן הממוצע ביניהן הוא 33 שניות.

קריאת הזכר נמשכת בין 8–10 שניות ומורכבת מרצף של 10–12 המיות רכות ועמומות מעט, והמרווח ביניהן הוא כ-0.6 שניות.‏[1] קריאתו מתחילה באופן חרישי ובהדרגה מתווספות לה עוד ועוד המיות. המיית הזכר יכולה להישמע בלילות שקטים עד למרחק של כ-400 מטרים. לזכר צורה נוספת של התבטאות, שאותה הוא משמיע לעתים קרובות ליד הקן, כאשר הוא מביא לבת זוגו מזון או כאשר הוא מתעתד להזדווג איתה. תקשורת זו נשמעת אף היא כרצף המיות עמוקות, אך מהירות יותר.

קריאת הנקבה דומה לזו של הזכר, אך היא צרודה למדי וצלילה גבוה יותר. קריאה זו שכיחה אצל נקבות רווקות ולפעמים מושמעת גם בעת ההזדווגות. הנקבה משמיעה מעין ציוץ כאשר היא מפצירה בזכר להגיש לה מזון או כאשר היא מתקשרת עם פרטים מרוחקים[דרושה הבהרה].

הגוזלים מפיקים צווחות בנות הברה או שתיים, והבוגרים משמיעים צלילים נוספים שהם קרקורים, ציוצים וקולות גרוניים.

טריטוריה ונדידה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גודל הטריטוריה של הלילית האפורה מותנה בכמות המזון המצויה בשטח, בצורת השטח ובגורמים נוספים. במקרים אחדים תועדו טריטוריות שגודלן נע בין 10 ל-25 קמ"ר, ומנגד תועדו טריטוריות קטנות יותר בגודל 2.6 קמ"ר ואף בגודל 0.47 קמ"ר.‏[1] ללילית האפורה אין נטיה לנדוד, אלא לדור במקום מסוים לאורך זמן, כל עוד המזון מצוי בו. הצורך לנדוד מושפע מהתנודות בגודל אוכלוסיית הטרף המצוי בקרבתה: בתקופות חורפיות שבהן ניכר מחסור בטרף, היא תרה אחר מקום שבו הטרף מצוי בשפע רב יותר, ולפיכך היא משתקעת באזורים המרוחקים מגבולותיה הרגילים. ניתן למצוא אותה במקומות שונים, כגון במדינת ניו יורק, בצפון נורבגיה, בדרום פולין, באוקראינה ובצפון-מזרח גרמניה.

תיעוד מספר ממצאים של נדידת הלילת האפורה

  • בפארק הלאומי יוסמיטי, מעדיפה הלילית לדור ברום בינוני, באזור המעבר שבין היער לכרי הדשא, ובחורף היא עפה במורד ההר אל שטחים לא מושלגים ששם אספקת הטרף גדולה יותר.‏[19]
  • עקב התנוונות אוכלוסיית הנברנים מדי 3 עד 5 שנים בדרום-מזרח מניטובה, רבות מן הליליות האפורות עוברות לצפון ולצפון-מזרח בחיפוש אחר מזון. פרטים אחדים נדדו כ-700 ק"מ צפונה, ותועדו שוב לאחר 2—3 שנים עם שובם חזרה, לעתים לאותו קן, לאחר שאוכלוסיית הנברנים גדלה שוב.‏[20]
  • פרט שאינו בוגר דיו נדד כ-753 ק"מ מויניפג למינסוטה, ונקבה אחת משבדיה נמצאה כשבע שנים מאוחר יותר ברוסיה, במרחק של כ-900 קילומטרים מהאזור שבו טובעה.‏[9][1]

בעונת החורף הלילית האפורה נוטה לעבור מבתי הגידול הרגילים שלה ולשהות בקרבת בתי חוות וכרי דשא.

כאשר היא מותקפת או כשפולש חודר לשטחה, מעדיפה הלילית האפורה לעופף אל מחסה המצוי בנבכי היער ולא להיאבק. אם אינה מצליחה להתחמק ממנו, היא פורשת ומנמיכה את כנפיה, מקישה במקורה ומנפחת את נוצותיה כדי לשוות לעצמה חזות מאיימת. עם זאת, בימי החורף שבהם המזון מלוקט בדוחק, מפגינה הלילית האפורה התנהגות לוחמנית המסייעת לה להבריח דורסים אחרים, ולעתים אף להרוג אותם.

תזונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשל גודלה, מתמחה הלילית בציד נברנים – מכרסמים קטנים הדומים לעכבר, המהווים כ-98% מהתפריט שלה. במניטובה, אחת מפרובינציות קנדה, היא ניזונה בעיקר מנברן השדות מהמין Microtus pennsylvanicus. עם זאת, במקומות שבהם הנברנים אינם מצויים, מהווים בעלי חיים אחרים את החלק הארי של תזונתה: בקליפורניה לדוגמה, היא ניזונה ממינים ממשפחת Geomyidae, הגדולים באופן ניכר מהנברנים. לעתים טורפות הליליות חדפים ולעתים נדירות גם ציפורים אחרות, צפרדעים וחסרי חוליות כגון חיפושיות, ואף פגרי יצורים גדולים יותר.

למעלה: לילית אפורה פורצת את שכבת השלג כדי ללכוד טרף.
למטה: לילית אפורה על ערימת חציר, בבלדונל (Baldonnel) שבקולומביה הבריטית, קנדה.

בדומה לדורסי לילה אחרים, מעדיפה הלילית האפורה לשחר לטרף ממקום גבוה. היא משקיפה לעבר שטח הציד שבקרבתו היא אורבת, ומאזינה לסובב אותה בעזרת פרצוף-השמע הגדול שלה. חוש שמיעתה החד מאפשר לה לאתר את מיקומו המדויק של הטרף, גם אם הוא חבוי תחת שכבת שלג בעובי של 25 ס"מ ובמרחק 30 מטרים. ‏[9][1][21] חוש הראייה שלה חד אף הוא, והיא מסוגלת להבחין בטרף הנמצא במרחק של עד כ-90 מטרים ממנה.‏[11][21]

כאשר הלילית מאתרת טרף אפשרי, היא דואה מעליו מספר רגעים. אם הוא משנה את מיקומו, היא מתנפלת עליו בצלילה, לופתת אותו ברגליה ומסתייעת בטפריה השחורים והארוכים כדי ללפות שטח נרחב מגופו. יש בכוחה לשבור קרום שלג[הסברים 2] המסוגל לתמוך באדם השוקל כ-80 קילוגרמים, והיא מסוגלת לחדור אף לעומק של כ-45 סנטימטרים.‏[9] בזמן הצלילה מותירה הלילית האפורה באמצעות כנפיה, סימנים על השלג המעידים על הימצאותה באזור.

לילית אפורה יחידה מסוגלת לצרוך כ-1,400 נברנים בשנה.‏[22] כאשר היא חשה רעב, החשש שלה מבני אדם פוחת. דוגמה מובהקת לכך היא מעשה בלילית אפורה מפנסילבניה שצדה טרף סמוך מאוד לקרבת בני אדם, ושהסכימה ליטול מידיהם פגרי עכברים שהוצעו לה.‏[23]

הצנפות גדולות יחסית: אורכן כ-35 עד 110 מ"מ, ורוחבן כ-18 עד 44 מ"מ.‏[1][24] [דרושה הבהרה]

רבייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תהליך החיזור של הזכר אחר הנקבה, מתבצע כאשר הלה נושא בפיו בשר ציד בתקווה כי הנקבה תיאות לקבל את מנחתו.‏[25] אם תקוותו מתממשת, נוצר ביניהם קשר שבמהלכו הם מזדווגים. רוב בני הזוג הם מונוגמיים כל עוד נמשכת עונת הרבייה. הם מצטנפים יחדיו על ענפי העץ ובדרך זו הם מפגינים את חיבתם זה לזו.

מין זה אינו בונה את קניו בעצמו, כך שזוגות רבים של ליליות אפורות נוטים לקנן בקנים שננטשו על ידי עופות אחרים, כגון העקב, הנץ גדול והעורב השחור. על אף שהלילית אינה צריכה להשקיע מאמץ בבניית הקן, שכרה יוצא בהפסדה, שכן לעתים קרובות הביצים נשברות כתוצאה מנפילתן ממבנהו הרעוע של הקן הנטוש, שאינו עומד במעמסת הקינון. לכן, כאשר היא מוצאת מקומות קינון כגון גזע עץ שבור, סבך הנוצר ממחלת הצמחים מטאטא המכשפה, וקנים שנוצרו על ידי אדם, גוברים הסיכויים להישרדות מקום הקינון. לעתים רחוקות היא מקננת גם על סלעים, בתוך גומחות בקרקע הסמוכות לגזע עץ, על גבי ערימות חציר ובמבנים.‏[26] כשהמזון אינו מצוי בשפע, זוגות אחדים מעדיפים לא לקנן כלל וכלל.‏[27]

הטלת הביצים נעשית בדרך כלל בין מחציתו של חודש מרץ לחודש אפריל, ולפעמים יכולה להתמשך עד חודש יולי.‏[27] גודל התטולה הוא לרוב כ-3 עד 6 ביצים. צבען צחור כשלג ומשקלן כ-50 גרם.‏[1] בדומה לגודלה של הטריטוריה, כך גם גודל התטולה מושפע אף הוא מזמינות המזון. לפיכך ציפור רעבה שבחרה לא לנדוד, עלולה לספק תטולה קטנה במיוחד, או להימנע מרבייה כלל וכלל. הטלת הביצים בקן, מתבצעת בהפרש של יום עד שלושה בין אחת למשניה. הנקבה נשארת בקן ודוגרת באופן רצוף על הביצים. כעבור חודש, בוקעים הגוזלים במרווחים שווים למרווחים שבהם הוטלו הביצים.‏[22]. הטיפול בצאצאים נעשה בשיתוף פעולה בין הזכר לנקבה: לאחר ההטלה היא מגדלת את גוזליה, ועוזבת אותם רק כדי לעשות את צרכיה ולפלוט צנפות. הזכר יוצא לתור אחר מזון, ובחזרתו הוא מאחסן את עודפי המזון על שפת הקן. במשך תקופת הקינון משפחת הלילית האפורה צורכת כ-15 עד 25 נברנים ביום.‏[21] על כן, כדי לשמר את כוחותיו, ניזון הזכר מטרף בגודל קטן, ואת רוב הטרף הגדול שלכד הוא מביא לקן. הנקבה חותכת לפיסות קטנות מן הטרף ומאכילה את הגוזלים. עם גדילתם נאלץ הזכר לצוד אף במשך היום כדי לספק את דרישות בני משפחתו. כאשר אינו תר אחר טרף, הוא נח בעלוות עץ סמוך.

למעלה: לילית אפורה בגרמניה.
למטה: במניסוטה, ארצות-הברית.

הגוזלים נולדים עיוורים. פלומתם לבנה, עורם ורוד, גוון עיניהם צהוב בהיר ומשקלם כ-40 גרם. הם פוקחים את עיניהם בהגיעם לגיל ארבעה עד שישה ימים. במשך הזמן מופע הנוצות אפור יותר, ומוכתם בלבן, וכן פניהם עוטות גוון אפור כהה. במשך השבועיים הראשונים לחייהם, אמם מקפידה על ניקיון הקן. היא בולעת שאריות מזון, קליפות ביצים, צנפות ואת לשלשת גוזליה.

עם הגיעם לגיל שבועיים משקלם מגיע לכחצי קילוגרם, ובסביבות החצי השני של החודש הראשון לחייהם (20–29 יום), הם מוסיפים כ-100 גרמים למשקלם ומתחילים לחקור את סביבת הקן, אף על פי שהם עדיין אינם יכולים לעוף. הם יוצאים בהדרגה מהקן, כיוון שכל אחד מהם בוקע בזמן אחר ולפיכך נמצא בשלב התפתחותי שונה. בעידוד האם, צועדים הגוזלים על שפת הקן, טופחים בכנפיהם ואוחזים בקצותיו עם טפריהם, עד אשר הם אוזרים אומץ וקופצים ממנו. בדרכם חזרה הם מפעילים את כושר הטיפוס שלהם, כאשר הם נצרכים לשוב לקן במעלה העץ. אמם מגוננת עליהם בחירוף נפש, ומרחיקה באיומים כל פולש. ‏[22] אם איומיה נפלו על אוזניים ערלות, מצטרף הזכר לפעילות ויחדיו הם מסתערים על כל יצור המהווה סכנה לגוזליהם. בני זוג נצפו תוקפים עורבים שחורים ליליות אפורות, עקבים אדומי זנב, ניצים גדולים, אוחים ענקים, קויוטים ואף בני אדם.

הזכר מתחיל להאכיל את הגוזלים בעצמו באופן הדרגתי, בעוד שהנקבה מחפשת טרף לעצמה או מסייעת לו. בשבוע החמישי או השישי לחייהם מסוגלים הגוזלים לעוף היטב, ובעת ההיא אמם עוזבת את הקן ומותירה אותם תחת השגחת האב אשר ממשיך להאכילם עד השבוע ה-13–20, שבו הם כבר עצמאים לחלוטין ומסוגלים לתפוס את מזונם בעצמם. התנהגות בלתי רגילה לעופות נצפתה אצל זוגות אחדים, בה, במקרה אחד, בני הזוג העדיפו להשקיע מאמץ רב יותר בגידול גוזל עיוור, ובמקרה אחר הנקבה נשארה ליד גוזל פצוע עד שיהיה מסוגל לעוף.‏[22] התנהגות זו חריגה מכיוון שהשערות אחדות גרסו כי כאשר מקורות המזון מצומצמים, הגוזל החזק והגדול יותר מועדף מאחיו החלש והקטן, כדי לאפשר הישרדות של לפחות חלק מבני הקן. יתר על כן, במקרה אחר גוזל צעיר היה יתום מהוריו, אשר נעלמו מסיבה לא ידועה, ועל כן החוקרים הביאוהו בסמוך לקן אחר, מתוך תקווה כי בני הזוג יאמצו אותו.‏[22] כפי שקיוו, בתוך יומיים הזכר התחיל להאכיל את היתום כאילו היה בנו. במהלך השנה הקרובה, הגוזלים הופכים לבגרים מבחינה מינית, אולם נשארים בקרבת הקן עד גיל 4–5 חודשים. כאשר ניסיון קינון לא עולה יפה, לפעמים יש והנקבה מנסה להעמיד צאצאים פעם נוספת (לא ידוע אם מזדווגת היא עם הזכר הראשון), אך פעולה זו תלויה במצבה, שפע המזון והתקופה בו היא נמצאת.

איומים ושימור[עריכת קוד מקור | עריכה]

על אף סברות העבר, נחשבת הלילית האפורה לנדירה פחות, אם כי עדיין נתקל המחקר עליה בקושי מסוים עקב נדידותיה היחסיות.‏[9] על פי איגוד השימור העולמי (IUCN), נכון לשנת 2012 מצב שימור המין מוגדר כ"ללא חשש", מפאת תפוצתו רחבת הידיים ויציבות האוכלוסייה.‏[4] עם זאת, תת-המין S. n. yosemitensis, אשר אוכלוסייתו מונה כ-200 עד 300 פרטים, מוגדר על ידי "מחלקת חיי הבר והדגה של קליפורניה" (California Department of Fish and Wildlife) כמין הנתון בסכנת הכחדה.‏[19][28] בשנת 2004 הוערך כי גודל האוכלוסייה העולמית הוא כ-60,000 פרטים: האוכלוסייה האירואסיתית מורכבת מכ-4,400 זוגות, ולעומתה רק במינסוטה דווח קיומם של כ-10,000 זוגות בחורף 2004–2005, כך שתת-המין הצפון האמריקני שכיח יותר.‏[9][29]

למעלה: לילית אפורה על ענף עץ.
למטה: לילית אפורה על גבי מתקן לאיסוף חציר, בבלדונל.

המין מוגן בחוק הפדרלי של ארצות הברית ובחוק המדינתי של אלסקה.‏[30] מקומות אחדים תומכים בלילית תוך שימוש באמצעים שונים, ביניהם הקמת קינים מלאכותיים – שיטה אשר הצליחה בשבדיה וקנדה.‏[1]

כאמור, בתקופות רעב ליליות אפורות נודדות אחר מזון, מה שגורם לחלקן להפך חלשות למדי ואף להגיע לסף גוויעה. רבות מהן יושבות לעתים קרובות לצד הכביש כדי למצוא מכרסמים הנוברים באשפה המושלכת אל תעלות ניקוז. בעקבות זאת, באופן בלתי נמנע קרבה כזו לכלי-רכב (איום אשר לא מצוי בבית גידולן הצפוני), נוסף על חולשתן הגופנית, מובילה למוות מפגיעת הרכבים.‏[15][31] לרבות מקרי תמותה אלו, גם לילית אפורה בריאה עלולה להיפגע אם מדרימה היא יותר מדי: הלילית האפורה צדה כשפניה מופנות לעבר הקרקע, מרוכזת במידה רבה בציד, ומחמת זאת ברוב המקרים היא לא תבחין בסכנה של רכב מתקרב, עמוד, קווי חשמל וכו' עד שיהיה מאוחר מדי. כתוצאה מהתנגשויות כאלו, שברי כנף ורגליים הם שכיחים, ונזקי לאוזניים נהיים בלתי הפיכים, שכן היא מסתמכת על חוש השמיעה שלה כדי לאתר את טרפה בצורה מדויקת, ואיבודו יהפוך את הישרדותה בטבע לבלתי-סבירה.

שכיחותה תלויה בשימור יערות הצפון משימוש בחומרי הדברה, ובעיקר מכריתת עצים, אף על פי שנראה כי התאימה את אורח חייה להפרעה זו כאשר הבירוא מנוהל באופן יעיל.‏[1][20] לדוגמה, על פי תוכנית שימור אחת במניטובה, החוטבים אינם כורתים את העצים הנמצאים מסביב לעץ הקינון, ומשאירים עצים אחדים באזור מבורא המשמשים לה כמקום ישיבה בעת שתרה היא אחרי טרף, ומקבצי עצים המחוברים במסדרונות אקולוגיים.

לפעמים היא אף הופכת לטרף בעצמה:אויב עיקרי שלה הוא האוח הענק (Bubo virginianus), אשר כבד ותוקפני ממנה, ונוטה לחסל פרטים כאשר קיים מחסור בטרפו – ארנבת השלג (Lepus americanus) ומיני שכוויים. בדומה לו, הנץ הגדול, העקב רחב-הכנפיים (Buteo platypterus), העקב אדום הזנב, הדוב השחור האמריקני, העיט הזהוב, הדלק האמריקני (Martes americana), השונר הקנדי והעורב השחור הם אויביה הטבעיים, אשר יכולים להרוג אותה או את צאצאיה אם אלו נשארו בלא השגחה. מלבד זאת, לפעמים נתקפת היא מחלות כגון קדחת מערב הנילוס, אשר לרוב קטלניות.

בתרבות, אטימולוגיה ויחסיה עם האדם[עריכת קוד מקור | עריכה]

שמה המדעי Nebulosa נגזר מהמילה הלטינית Nebulosus שמשמעותה "ערפילי".‏[24] כמו כן, היא ידועה במספר כינויים: חלקם מתייחסים למאפייניה הפיזיים ולמקום מגוריה כמו "ינשוף לפלנדי", "ינשוף מזוקן", "ינשוף מנומר", "ינשוף האשוחית", "ינשוף מפויח" ו"ינשוף האֵפֶ‏ר", וחלקם מסמלים אמונות מיסטיות הקשורות בה כגון "שד יערות הצפון", "ינשוף הרפאים" ו"הרוח האפורה".‏[1][24][32][31]

הלילית האפורה משמשת כציפור הרשמית של מניטובה, קנדה. באלסקה, קהילת דוברי שפות האתבסקה מחשיבה את הלילית האפורה, לה נתנו את השם Nuhl-tuhl שפירושו "מהלך כבד", כמקור מזון טוב בשל השומן אותו היא צוברת במהלך החורף. לפי מסורתם, רק זקני הקהילה אוכלים את לילית זו, שהרי מאמינים הם כי צעיר האוכל אותה נדון לגדילה מהירה ומוות.‏[30]

ציפור זו משמשת מאזנת אקולוגית כמדללת אוכלוסיית מכרסמים, ובכך תורמת לאדם החקלאי המחשיב את אלו האחרונים כמזיקים המחבלים ביבוליו.‏[30] בנוסף, היא מושכת צפרים רבים מרחבי העולם, המחשיבים אותה למין נדיר לצפייה.‏[14][30][21]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

סרטונים:[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

סימוכין עיקריים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקורות נוספים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.00 1.01 1.02 1.03 1.04 1.05 1.06 1.07 1.08 1.09 1.10 1.11 1.12 Claus König, Friedhelm Weick and Jan-Hendrik Becking, "Owls of the World" (2nd ed.), p. 382–384, Bloomsbury Publishing, 2009. ISBN 9781408108840.
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 Heimo Mikkola and Alan Sieradzki (April 2012), "Early History of the Great Gray Owl in the New and Old World", Ontario Birds 3(1): 26–29.
  3. ^ "Ageing and Variation of Great Gray Owls", Ontario Field Ornithologists.
  4. ^ 4.0 4.1 BirdLife International 2012, "Strix nebulosa", In: IUCN Red List of Threatened Species, Version 2013.2. Accessed on 11 May 2014.
  5. ^ Magnus S Robb, Arnoud B van den Berg & Mark Constantine; "A new species of Strix owl from Oman", Dutch Birding 35 (2013): 275-310.‏
  6. ^ Tom Iredale, "Forster, Johann Reinhold (1729–1798)", Australian Dictionary of Biography, National Centre of Biography, Australian National University, published in hardcopy 1966, accessed online 7 May 2014.
  7. ^ Joshua M. Hull et al (2014), "A New Subspecies of Great Gray Owl (Strix nebulosa) in the Sierra Nevada of California, USA.", Journal of Raptor Research 48(1): 68-77.‏
  8. ^ Joshua M. Hull et al (2010), "Range-wide genetic differentiation among North American great gray owls (Strix nebulosa) reveals a distinct lineage restricted to the Sierra Nevada, California.", Molecular Phylogenetics and Evolution, 56(1): 212-221.‏
  9. ^ 9.00 9.01 9.02 9.03 9.04 9.05 9.06 9.07 9.08 9.09 9.10 Heimo Mikkola, "Owls of the World: A Photographic Guide".
  10. ^ 11.0 11.1 Floyd Scholz and Tad Merrick "Owls".
  11. ^ Stephen Charles Brown, "Arctic Wings: Birds of the Arctic National Wildlife Refuge", Volume 2: p. 117; Braided River, 2006. ISBN 9780898869750.
  12. ^ 13.0 13.1 13.2 "Great Grey Owl", Birds > Our Animals, Dudley Zoological Gardens
  13. ^ 14.0 14.1 14.2 Paul Bannick and Martyn Stewart, "The Owl and the Woodpecker: Encounters with North America's Most Iconic Birds", p. 162, The Mountaineers Books, 2008. ISBN 9781594850950.
  14. ^ שגיאת ציטוט: תג <ref> לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשם The_Owl_Foundation
  15. ^ Philip J. Currie, "Feathered Dragons: Studies on the Transition from Dinosaurs to Birds", Indiana University Press, 2004. ISBN 9780253343734.
  16. ^ Pei-ji Chen, Yuan Wang, Yuan-qing Wang and Mee-Mann Chan; "The Jehol Fossils: The Emergence of Feathered Dinosaurs, Beaked Birds and Flowering Plants", Academic Press, 2011. ISBN 9780080557885
  17. ^ John A. Long and Peter Schouten, "Feathered Dinosaurs: The Origin of Birds", Oxford University Press, 2008. ISBN 9780195372663.
  18. ^ 19.0 19.1 "Great Gray Owl", Birds > Animals > Nature & Science, "Yosemite National Park California", National Park Service U.S. Department of the Interior.
  19. ^ 20.0 20.1 "Cutting for Wildlife", Nature North.
  20. ^ 21.0 21.1 21.2 21.3 "Manitoba's Provincial Bird Emblem, The Great Gray Owl", Naturenorth. Accessed online 7 may, 2014.
  21. ^ 22.0 22.1 22.2 22.3 22.4 E. L. Bull and M. G. Henjum "Ecology of the great gray owl".‏
  22. ^ Donald S. Heintzelman, "Hawks and Owls of Eastern North America".
  23. ^ 24.0 24.1 24.2 Kim Long, "Owls: A Wildlife Handbook".
  24. ^ Verna R. Johnston and Carla J. Simmons, "California Forests and Woodlands: A Natural History", p. 138–139, University of California Press, 1996. ISBN9780520202481.
  25. ^ Allan P. Sandilands, "Birds of Ontario: Habitat Requirements, Limiting Factors, and Status".
  26. ^ 27.0 27.1 "Strix nebulosa Great Gray Owl", BC Conservation Data Centre: Species Summary, Ministry of Environment, The Province of British Columbia government website.
  27. ^ "Threatened and Endangered Birds", Threatened and Endangered Species > Nongame Wildlife Program > Wildlife Programs, California Department of Fish and Wildlife.
  28. ^ T. D. Rich et al (2004), Partners in flight: North American landbird conservation plan, Cornell Lab of Ornithology, Ithaca, NY.
  29. ^ 30.0 30.1 30.2 30.3 Tim Osborne (1994), "Great Gray Owl", Birds > Animals > You are here: ADF&G Home » Species > Alaska Department of Fish and Game.
  30. ^ 31.0 31.1 Elena D. Ulev (2007), "Strix nebulosa" In: Fire Effects Information System, U.S. Department of Agriculture, Forest Service, Rocky Mountain Research Station, Fire Sciences Laboratory (Producer). Accessed 14 May 2014.
  31. ^ Robert W. Nero, "Great Gray Owl: Phantom of the Northern Forest", Smithsonian Institution Press, 1987. ISBN 9780874746730.
  32. ^ "Errol", Harry Potter Wiki.
  33. ^ "Twilight", Guardians of Ga'Hoole Wiki.

הסברים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ בתחום האורניתולוגיה, אורך הכנף נמדד במ"מ מקצה עיקול הכנף ועד קצה נוצת התעופה הראשית (primary) הארוכה ביותר (נוצות אלו נקראות בעברית אברות יד). ניתן לראות את אופן המדידה בתמונה זו מויקי שיתוף (התמונה השנייה מלמעלה, מצד שמאל).
  2. ^ קרום שלג (snow crust) הוא שכבתו העליונה של מעטה שלג, החזק מהשכבות התחתונות לו.