עורב שחור

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Information-silk.svgעורב שחור
Corvus corax (NPS).jpg
מצב שימור

מצב שימור: ללא חשש (LC)

נכחד נכחד בטבע סכנת הכחדה חמורה סכנת הכחדה פגיע קרוב לסיכון ללא חששconservation status: least concern
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
מחלקה: עופות
סדרה: ציפורי שיר
משפחה: עורביים
סוג: עורב
מין: עורב שחור
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Corvus corax
‏(ליניאוס)
תחום תפוצה
Corvus corax map, transparent background.png
Corvus corax

עורב שחור (שם מדעי: Corvus corax) הוא מין עוף בסוג עורב שבמשפחת העורביים ובסדרת ציפורי השיר. הוא אחד מהעופות בעלי התפוצה הטבעית הנרחבת ביותר מבחינת שטח וכמות פריטים ועל כן באנגלית הוא מכונה Common raven (עורב מצוי). בישראל אין מין זה נפוץ במיוחד: הוא נדיר למדי בהרי הצפון והמרכז, וזוגות מעטים מקננים בנחלי מדבר יהודה ובנגב. העורב השחור הוא הציפור הלאומית של בהוטן.

תפוצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המין נמצא במדינות ובטריטוריות הבאות:

משערים כי הוא נמצא אף במדינות ובטריטוריות הבאות, אך טרם תועד בוודאות: לבנון, לוקסמבורג, מלטה, סבאלברד.

מקום חיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

העורב השחור מעדיף שטחים פתוחים למחייה: טונדרה חסרת עצים או יערות נטושים, הרים ומצוקים, חופי ים, גדות נהר גדולים, מישורים ומדבריות. אולם, זהו עוף סתגלן ביותר וניתן למוצאו במרבית אתרי המחיה למעט יערות גשם טרופיים. באזורים אחדים של תפוצתו, בעיקר באירופה ובאסיה, ניתן לראותו גם באזורים מיושבים ואף באזורים אורבאניים על אף אופיו החששן. באזור תפוצתו החדשה יותר, ביבשת אמריקה, מקושר יותר לאזורי הטבע הפראיים ולמקומות הנטושים.

ניתן לראות את המין במנוחה בעיקר על מדפי סלעים או על בצמרות עצים. אך כיום ניתן לראותו במנוחה גם על עמודי חשמל ושילוט חוצות, אשר הפכו להיות לו לאתרי קינון בעידן המודרני.

תיאור המין[עריכת קוד מקור | עריכה]

עורב שחור אוכל פגר

העורב השחור נקרא כך בזכות צבען השחור של נוצותיו. הוא הגדול ביותר מבין ציפורי השיר: אורכו 54 עד 69 סנטימטרים, ומוטת כנפיו נעה בין 115 ל-130 סנטימטרים. משקלו נע בין 689 ל-1625 גרמים. למין זנב בצורת יתד. על הגרון נוצות מרובות שצבען שחור מעט דהוי הנוטה להתפרע, הן משתתפות בהתקשרות בין פריטים. המקור עבה וגס. למין חד-צורתיות זוויגית, על אף שלעתים הנקבות קטנות במעט מהזכרים. בעת תעופה יוצרות נוצות הכנף מבנה דמוי יד עם אצבעות.

רבייה וגידול צאצאים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קיים מידע מועט על האופן בו זוגות עורבים חוברים יחדיו למטרות רבייה. מופעי ראווה בין פריטים מתרחשים תדיר לאורך כל השנה, וקשה להבחין בוודאות בינם לבין חיזור. מופעי הראווה מתגברים בעוצמתם בסתיו ובחורף. יש עדויות על זוגות הנשארים כל השנה, אך אין עדות לזיווג לכל החיים. המין נצפה תדיר במבנה חבורתי או כזוג בשעת תעופה.

עונת הרבייה מתרחשת פעם יחידה ובכל שנה, מאמצע פברואר וממשיכה לחודש מאי. הנקבה מזמינה את הזכר להזדווג עימה על ידי מספר תנועות: הליכה שפופה, השמטת הכנפיים וניעור והגבהת הזנב.

מרבית ההטלות מתרכזות בחודשים מרץ ואפריל. כאשר בכל תטולה בין 3 ל-7 ביצים, עליהן דוגרים במשך 20-25 יום עד בקיעתם. הקן הוא אסימטרי בצורתו ובנוי מענפים ומזרדים. הגוזלים פורחים מהקן כעבור 7-5 שבועות מבקיעתם. לעתים קרובות נשארים במחיצת הוריהם לעוד שבוע שבועיים עד לעצמאות מלאה מהם. בגרות מינית אצל הזכרים והנקבות כאחד, כעבור 3 שנים.

פריטים החיים בבר עשויים להגיע לתוחלת חיים של 13 שנים, אולם מרבית הפריטים מתים בשנים הראשונות של חייהם. בשבי, תועדו פריטים בשבי שתוחלת חייהם הייתה 44 שנה ובמקרה אחר 80 שנה, אך הממוצע המתועד עומד על 24 שנה.

התנהגות[עריכת קוד מקור | עריכה]

עורבים שחורים מפגינים בהתנהגותם יכולות אינטליגנציה ודינמיקות חברתיות מורכבות ומסוגלים לפתור בעיות חדשות בדרכים חדשניות.

עורבים שחורים נוטים להתלהק ולשחור אחר מזון בקבוצות גדולות, כאשר המשאבים מרשים זאת. פריטים שאינם מתרבים, משחרים יחד בצורה שיתופית. אולם מרבית הפריטים חיים ביחידות או בזוגות. זוגות בעונת הרבייה מקימים טריטוריה שגודלה משתנה בין 5 ל-40 קמ"ר, בהתאם למשאבים הצפויים בטריטוריה. המין אינו נודד, אך ניתן לשער שאוכלוסיות אחדות בקצוות התפוצה משנות את מיקומן בהתאם למשטר האקלים. תנועת המין בהליכה על הקרקע ובתעופה, הוא מסוגל בדאייה ובנסיקה.

לעורבים מערכת תקשורת קולית ייחודית ומגוונות, הקולות מושמעים באמצעות הגרון וכן על ידי הקשות מקור וניעור כנפיים. נמצא כי הקולות משרתים בין 15-33 הקשרים חברתיים שונים ולמטרות שונות: קריאות אזהרה, קריאות מרדף, קריאות הנאה וקריאות הגנה ופרסום הטריטוריה. נטען כי המין מחקה בעלי חיים שונים, אך עניין זה לא תועד באופן חד משמעי, סביר יותר כי קולות אחדים שנשמעו הזכירו קולות בעלי חיים אחרים. פריטים צעירים נוהגים לפתוח בקונצרט קולות הנמשך דקות עד שעות אחדות ומקיף מגוון קולי, כל זאת כהתנהגות חברותית תוך מינית.

לעורבים גם תקשורת פיזית מפותחת, כאשר תצוגות שונות מסמלות איום ופיוס ובאות כדי לשמר את מעמד הפרט בלהקה. סירוק נוצות הדדי נצפה לעתים. זוגות השומרים על טריטוריה, עשויים לרדוף אחרי פולש לנחלתם למרחק קילומטרים אחדים ולתוקפו במידת צורך.

תזונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עורבים שחורים הם אוכלי נבלות מובהקים, אך ניזונים גם ממגוון אורגניזמים חיים : פרוקי רגליים, דו-חיים, יונקים קטנים, עופות וזוחלים. כאשר ייגשו לנבלה ייזונו אף מהחרקים המפרקים אותה (בעיקר מרימות וחיפושיות). ניצפו מקרים בהם ניזונו משליה של יונקים גדולים ככבשים. תוכן הקיבה מראה כי עיקר התזונה מתבססת על מזון מהחי, בעיקר עופות וחרקים, אולם המין אינו בוחל במזון צמחי כדגנים, בלוטים, פירות וניצנים. את המזון הם אוספים מהקרקע ונוטים לאגור שיירים כאגוזים, עצמות, שברי ביצים ופיסות בשר שאינן ניתנות לעיכול. עורבים צעירים מתנסים באסיפת חפצים שאינם אכילים כלל, בחודשים הראשונים לאחר עזיבתם את קן הוריהם.

אקולוגיה של המין[עריכת קוד מקור | עריכה]

לעתים רחוקות נצפה המין נטרף, גם לא כפרט צעיר או כביצים בקן. יונקים טורפים כסמוריים (דלק למשל) וכלבייםזאב מצוי וזאב ערבות), דורסי יום ודורסי לילה נוהגים לטרוף פריטים החוסים בקן. עורבים בוגרים לא יהססו לתקוף טורף שמאיים על צאצאיהם.

נצפו מקרים שבהם המין ממתין לאוכלי נבלות אחרים, בפרט עורביים אחרים, כדי להימנע מסכנה.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]