בית המלוכה העיראקי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף מלך עיראק)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ממשל ופוליטיקה של
עיראק
סמל עיראק

ראו גם:

דגל עיראק 1921 - 1959

בית המלוכה העיראקי הוא ענף של השושלת ההאשמית, שמוצאה הנטען ממשפחת הנביא מוחמד. ראשיתו של בית המלוכה במלך חיג'אז חוסיין בן עלי. בנו פייסל הראשון, מלך עיראק הומלך על ידי האימפריה הבריטית על עיראק בשנת 1921. בן נוסף עלי בן חוסיין מחיג'אז הגיע לעיראק לאחר שאיבד את כתר חיג'אז במלחמה עם אבן סעוד בשנת 1925. ילדיהם של שניים אלו נישאו זה לזה, והיוו את בית המלוכה העיראקי.

קורותיו של בית המלוכה רצופות בטרגדיות משפחתיות, ובסך הכל מלכו על עיראק שלושה מלכים, שאיש מהם לא האריך ימים. ב-1958 ביצע קצין עיראקי בשם עבד אל-כרים קאסם הפיכה בבגדאד, ובמסגרתה נרצחו שני השרידים האחרונים לבית המלוכה העיראקי, המלך פייסל השני והעוצר לשעבר עבד אל-אילה. כיום קיים טוען לכתר, הנסיך ראאד, אך סיכוייו לזכות בכתר קלושים.

רקע היסטורי ומוצא[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקורו של בית המלוכה העיראקי הוא בשושלת ההאשמית, אשר בניה נשאו, מאז המאה ה-13 בתואר "שריף" של ערי הקודש מכה ומדינה, ומוצאם הנטען הוא ממשפחתו של הנביא מוחמד.

עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה היה ראש השושלת חוסיין בן עלי ששימש כשריף של מכה מאז 1908. חוסיין בן עלי הסתכסך עם שליטי האימפריה העות'מאנית, כרת ברית עם בריטניה, והניף את נס המרד הערבי. לאחר המלחמה, כאשר חולקו נכסי האימפריה העות'מאנית במזרח התיכון, הייתה בריטניה מחויבת לחוסיין ולצאצאיו על פי מכתבי חוסיין-מקמהון ליצירת ממלכה ערבית גדולה שתשתרע על פני חצי האי ערב, עיראק, סוריה וארץ ישראל. הסכמות אלו עמדו בסתירה להסכם חשאי בין בריטניה וצרפת, הסכם סייקס-פיקו לפיו יחולק אותו שטח עצמו בין המעצמות. מייד לאחר המלחמה החלו חוסיין ובניו, פייסל, עבדאללה ועלי לנסות ולקבל את המובטח להם, ולהקים ממלכות בסוריה, עבר הירדן, חצי האי ערב ועיראק.

המלכתו של פייסל על סוריה ועיראק[עריכת קוד מקור | עריכה]

באפריל 1920 החליטה ועידת סן רמו על הענקת מנדט לצרפת לשלטון מטעם חבר הלאומים בסוריה. במקביל הכתיר עצמו פייסל כמלכה של סוריה, על מנת למנוע מהלך שיעביר את השטח לשלטון צרפתי. ביולי 1920 גירש הצבא הצרפתי את פייסל מעיראק, והשליט עליה את שלטון צרפת, על פי המנדט שקיבלה צרפת מחבר הלאומים.

הבריטים, שחשו כי הם חבים לפייסל, לאביו ולאחיו, חוב של כבוד בשל שירותם במלחמת העולם, ושלא רצו בסכסוכים עם צרפת, ראו עצמם כמחויבים לפצות את בניו של חוסיין על אבדן השלטון בסוריה. לעבדאללה נמסר השלטון בעבר הירדן, ואילו לפייסל נמסר השלטון בשטחי המנדט הבריטי על מסופוטמיה, שהתגבשו לכלל מדינה עצמאית למחצה הקרויה "עיראק". ביולי 1921 נערך משאל עם ובו החליט העם העיראקי לקבל את פייסל כמלכו. באוגוסט 1921 הוכתר פייסל כמלך עיראק.

המשאל, בו זכה פייסל ברוב של 96% לא היה אלא מתן "חוות דעת של נכבדים", ונראה כי התוצאה נקבעה מראש על ידי השלטונות הבריטים. מנקודת פתיחה זו, נראה היה לאורך כל שלטונם של פייסל ויורשיו, כי בית המלוכה ההאשמי הוא נטע זר בעיראק, וכי הוא שולט בניגוד לרצון נתיניו, ותוך תלות מוחלטת במעצמות הזרות, ובראשן בריטניה.‏[1]

מלכותו של פייסל הראשון[עריכת קוד מקור | עריכה]

פייסל הצליח לשלוט היטב בממלכתו החדשה. ב-1922 נחתם ההסכם האנגלו-עיראקי שביסס את יחסי הממלכה העיראקית עם בריטניה על בסיס עצמאי יותר, מאשר הבסיס של שלטון באמצעות מנדט. הסכם זה הוחלף ב-1930 בהסכם חדש שהעניק לעיראק עצמאות מלאה, אך קבע כי בריטניה תחזיק בה בסיסי צבא, וכי היא מחויבת להיוועץ עם בריטניה בשאלות כלכלה, חוץ וביטחון. ב-3 באוקטובר 1932 הוכרז על ביטול המנדט, וקבלת עיראק כחברה בחבר הלאומים.

המלך שלט באמצעות חוקה, שהתקבלה ביולי 1924 שביססה פרלמנט דו-בתי, בחירות לפרלמנט, ומשטר של מונרכיה פרלמנטרית. עם זאת, משטר זה לא השיג יציבות, היה נתון לזעזועים קשים, ובמיוחד לשרירות ליבו של המלך שפיזר את הפרלמנט, מינה שרים וראשי ממשלה, לפי רצונו.‏[2] במדינה התפתח ימין קיצוני אנטי-האשמי ואנטי בריטי, ובמהלך הזמן גם פרו-נאצי, והתפתח מאבק בין סיעות שבטיות ואתניות, קציני צבא, ופעילים אידאולוגיים מימין ומשמאל. עם זאת, במהלך כהונתו של פייסל, הצליח פייסל בכוח אישיותו לשלוט מבלי שמאבקי הכוח יקבלו את הצורה האלימה שקיבלו לאחר מותו.

התפתחות חשובה אירעה באמצע שנות ה-20 כאשר התגלה נפט בשפע באדמות עיראק. הזיכיון לחיפוש הנפט ולהפקתו ניתן לתאגיד רב לאומי שכונה חברת הנפט העיראקית אשר החזיקה במונופול על הפקת הנפט בעיראק במשך כל התקופה בה התקיימה הממלכה. כספי הנפט היוו חלק ניכר מהכנסת המדינה העיראקית, והם איפשרו את פיתוחה. עם זאת, בעיות המיעוטים האופייניות לעיראק היוו גם בתקופה זו עילה למשברים תמידיים, ולחימה בכורדים ומעשי טבח במיעוט האשורי הכתימו את תקופת כהונתו של פייסל.

בשנת 1925 איבדה משפחתו של חוסיין, אביו של פייסל, את השליטה בנחלותיה שבחיג'אז עליה השתלט בית סעוד מייסד המדינה ערב הסעודית. עלי בן חוסיין מחיג'אז, אחיו של פייסל הגיע לבגדאד והשתקע בה. ביחד עמו הגיעו בתו עליה ובנו עבד אל-אילה.

ב-8 בספטמבר 1933 מת פייסל במפתיע, והוא כבן חמישים. בנו ראזי הוכתר כמלך, ובתוך חודשים ספורים נישא לעליה, בת דודתו.

מלכותם של ראזי ופייסל השני[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראזי קיבל לידיו את השלטון בעיראק, והוא כבן עשרים ואחת שנים. לו ולרעייתו עליה נולד בן בשנת 1935, ונקרא בשם פייסל. ראזי לא נהנה מהסמכות האישית שהייתה לאביו, ויכולתו לשלוט בסיעות השונות המתמודדות על השלטון בעיראק הייתה פחותה. ב-1935 החלה שורה של מרידות שאותה היה צורך לדכא באופן צבאי, ושהובילה להפיכה צבאית בראשותו של בכר צדקי. צדקי נרצח ב-1937 והשלטון שב לידי הממסד האזרחי. ראזי מת בתאונת דרכים ב-4 באפריל 1939.

את מקומו של ראזי ירש בנו, פייסל, שהיה אך בן 4. משום כך מונה בן דודו של ראזי, עבד אל-אילה בנו של עלי, כעוצר.

בעת מלחמת העולם השנייה הייתה עיראק מחויבת לסייע לבריטניה, על פי ההסכם האנגלו-עיראקי, אך למעשה פסחה על שני הסעיפים, לא הכריזה מלחמה על גרמניה ואיטליה, ובאפריל 1939 עלה לשלטון בהפיכה צבאית המנהיג הפרו נאצי רשיד עלי אל-כילאני. אל-כילאני גירש את עבד אל-אילה, והמשיך לשלוט בשמו של הפעוט פייסל, לו מינה עוצר חדש, קרוב משפחה רחוק של השושלת ההאשמית בשם שריף שראף בין פואז. אל-כילאני דרש כי הבריטים יסלקו את חייליהם מעיראק. המשבר התפתח לכלל מלחמה, היא המלחמה האנגלו-עיראקית בסיומה כבשו הבריטים את עיראק, הדיחו את אל-כילאני שיצא לגלות, והחזירו את עבד אל-אילה לתפקיד העוצר ואת הפוליטיקאי הפרו בריטי נורי סעיד לתפקיד ראש הממשלה.

בשנת 1950 מתה עליה, ששימשה בתפקיד המלכה האם, בטרם עת, לאחר מאבק במחלת הסרטן. בשנת 1953 כאשר הגיע פייסל לבגרות, התפטר עבד אל-אילה מתפקיד העוצר, ופייסל המשיך לשלוט בעצמו. בתקופה זו התרחשה מהפכת הקצינים החופשיים במצרים, ובתי המלוכה ברחבי המזרח התיכון נראו כעומדים בסכנה. במיוחד היה מדובר בבתי המלוכה ההאשמיים, שנתפסו כנטע זר הנתון לחסות בריטית.

פייסל השני ניסה לחזק את בריתו עם שליטי המדינות השכנות ועם בריטניה. ב-1955 חתם על ברית בגדאד, עם בריטניה, טורקיה, פקיסטן ואיראן, וב-1958 הכריז על איחוד בינו ובין ממלכת ירדן, בנוסח הרפובליקה הערבית המאוחדת שהוכרזה על ידי מצרים וסוריה.

ב-14 ביוני 1958 ביצעו קצינים נאצריסטים בראשותו של הקולונל עבד אל-כרים קאסם הפיכה צבאית. במסגרת ההפיכה נרצחו פייסל ועבד אל-אילה, וההמון התעלל בגופותיהם.

לאחר מותו של פייסל המשיכו צאצאיו של עלי בן חוסיין לשאת את התואר "הטוענים לכתר מלכות עיראק". בתחילה נשא את התואר בנו הצעיר של עלי, זייד, ולאחריו נשא את התואר בנו ראאד. לתואר זה אין משמעות של ממש.

תרשים בית המלוכה העיראקי[עריכת קוד מקור | עריכה]

 
 
 
 
 
 
 
 
 
Sharif Husayn.jpg
חוסיין בן עלי
1853 - 1931
שריף ואמיר של מכה 1908 - 1904
מלך חיג'אז 1916 - 1924
ח'ליפה של כל המוסלמים - 1924
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
זייד בן חוסיין
1898 - 1970
טוען לכתר
1958 - 1970
 
 
1307109799 king-faisal-i-of-iraq-kopiya.jpg
פייסל הראשון, מלך עיראק
1883 - 1933
מלך עיראק 1921 - 1933
 
 
Ali of Hejaz.jpg
עלי בן חוסיין מחיג'אז
1879 - 1975
מלך חיג'אז 1924 - 1925
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
ראאד בן זייד
1936 -
טוען לכתר
1970 -
 
 

ראזי
1912 - 1939
מלך עיראק 1933 - 1939
 
 
 
Aliya bint Ali, regina dell'Iraq.jpg
עליה בינת עלי
1911 - 1950
המלכה האם של עיראק 1939 - 1950
 
 
Prince Abdul Ilah of Iraq at Mount Vernon.jpg
עבד אל-אילה
1913 - 1958
עוצר של עיראק 1939 - 1953
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
Faisal 5.jpg
פייסל השני
1935 - 1958
מלך עיראק 1939 - 1958
 
 


ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ י. שמעוני, מדינות ערב, פרקי היסטוריה מדינית, הוצאת עם עובד, 1994, עמ' 126
  2. ^ שמעוני, עמ' 195