מרד רשיד עלי אל-כילאני

המלחמה האנגלו-עיראקית (1941)
דגל עיראק במהלך הפלישה הבריטית ב־1941
תאריך: 18 באפריל - 31 במאי 1941 מקום: עיראק תוצאה: ניצחון לבריטניה. החזרת המונרכיה לשלטון בעיראק. שינויים בטריטוריות: אין הצדדים הלוחמים הממלכה המאוחדת עיראק מפקדים גנרל סר אדוארד קוויניאן רשיד עלי אל-כילאני כוחות שתי דיוויזיות חמש דיוויזיות אבידות 1,200 בסך הכול (נעדרים והרוגים). 2,500 הרוגים, 6,000 שבויים.

מרד רשיד עלי אל-כילאני הוא מרד מזוין שהתנהל מ-18 באפריל עד 31 במאי 1941, בו נלחמו מורדים עיראקים פרו-נאצים (בעזרת סיוע אווירי של גרמניה ואיטליה) כנגד בית המלוכה העיראקי וההצבא הבריטי. המרד נקרא על שם מנהיגו, רשיד עלי אל-כילאני.

רקע

לאחר מלחמת העולם הראשונה ניתן לבריטניה מנדט על עיראק.

ב־1930 נחתם חוזה בין בריטניה לעיראק, לפיו בריטניה רשאית להחזיק כוחות ובסיסים בעיראק, וכן כוחות בריטים יכלו לנוע בחופשיות ברחבי המדינה. ההמונים בעיראק זעמו על ההסכם, שלמעשה הותיר את מדינתם תחת שליטה בריטית. החוזה נשאר בתוקפו גם לאחר שעיראק קיבלה את עצמאותה ב־1932. מטרתם של הבריטים בהסכם זה הייתה לשמר את שליטתם במאגרי הנפט במדינה.

ב־1939 רצו הבריטים שראש הממשלה העיראקי, נורי א-סעיד, יכריז מלחמה על גרמניה בעקבות הפלישה הגרמנית לפולין, אולם עיראק לא עשתה כן. ב-3 באפריל 1941 התחוללה הפיכה בעיראק שהעלתה לשלטון את המנהיג הפרו-נאצי רשיד עלי אל-כילאני וסילקה את העוצר עבד אל-אילאה מארמון המלוכה. כילאני שלט בפועל במדינה וניסה לטרפד את הזכויות שניתנו לבריטניה בחוזה מ-1930. למורת רוחה של בריטניה, הוא חיזק את קשריו עם גרמניה הנאצית.

הבריטים הקימו צבא שנקרא "כוח עיראק" בפיקודו של גנרל אדוארד קווינאן. כוח זה נחת בבצרה ב־18 באפריל 1941, בטענה שבצרה שייכת לבריטים לפי החוזה מ־1930. הנחיתה אבטחה את נמל בצרה, שאותו ראה וינסטון צ'רצ'יל כחיוני לאספקה אמריקאית לבריטניה ולהגנה על האינטרסים של מדינתו.

המערכה

פרשת חבניה

ב־30 באפריל הגיע כוח צבאי עיראקי לבסיס חיל האוויר המלכותי הבריטי בחבנייה וגילה שהבריטים לא עשו תנועה כלשהי. הבריטים דרשו שהעיראקים יסיגו את כוחותיהם מן האזור ואף הציבו להם אולטימטום. ב־2 במאי, לאחר פקיעת האולטימטום, תקפו הבריטים את הכוח העיראקי.

לבריטים היו 96 מטוסים זמינים באופן מידי, 2200 חיילים שהגנו על הבסיס, וכן 12 כלי רכב משוריינים. לחיל האוויר העיראקי היו מטוסים מתוצרת בריטניה, ארצות הברית ואיטליה. לאחר מספר ימים אף הגיעו לאזור מפציצי בלנהיים לסייע לבריטים.

תגבורת בריטית ושביתת נשק

באמצעות כוחות היבשה שבבסיס ובעזרת גייסות עיראקים (חיילים עיראקים שירתו גם בצבא הבריטי), הסיגו הבריטים את הכוח העיראקי אל העיר פלוג'ה. הקרבות האוויריים התנהלו בעיקר מעל הבסיסים האוויריים העיראקיים. המצור על חבניה הוסר, ותגבורת בריטית בשני טורים (של הצבא הבריטי והליגיון הערבי) הגיעה מארץ ישראל ועבר הירדן. במהלך הקרבות הגיעו לעיראק מתנדבים מן היישוב, מההגנה, הפלמ"ח והאצ"ל, ואף מפקד האצ"ל, דוד רזיאל (אשר נהרג בהפצצות הגרמניות על הבסיס הבריטי בחבניה). מלבד זאת, בריטניה נעזרה בכורדים ואשורים מקומיים ששנאו את המשטר העיראקי. בעקבות הגעת התגבורת, נסוג הצבא העיראקי גם מפלוג'ה והתנהל מרדף אחריו עד לבגדאד. במהלך חודש מאי 1941 נמלטו רשיד עלי אל-כילאני וחברי ממשלתו לאיראן ולאחר מכן לגרמניה. ב-31 במאי נחתם הסכם שביתת נשק בין הממשלה העיראקית לבין הבריטים, ולמחרת חזר העוצר עבד אל-אילאה מגלותו לעיראק. כניסת הכוחות הבריטים לבגדאד עוכבה למשך יומיים שבמהלכם התחולל פוגרום "הפרהוד" ביהודי בגדאד על ידי המון מוסת בהשראת האידאולוגיה של מנהיגי המרד. הפוגרום הסתיים יומיים לאחר מכן כשחיילים בריטים נכנסו לעיר והחלו לירות על הפורעים.

סיוע צבאי למורדים

במהלך כל המלחמה קיבלו המורדים סיוע צבאי מגרמניה הנאצית ואיטליה, שמטוסיהן ששירתו בעיראק נצבעו בצבעי חיל האוויר העיראקי. כמה ממטוסי הלופטוואפה המריאו ממוסול כדי להפציץ את חבנייה (הפצצה שבה נהרג מפקד האצ"ל דוד רזיאל) ולטוס מעל לשמי ירדן, כנראה, כדי להטיל מורא על הבריטים. צרפת של וישי, ששלטה בסוריה, נתנה סיוע צבאי לקבוצות הפרו-נאציות ואף סיפקה דלק למטוסים גרמניים שנחתו בסוריה בדרכם לעיראק. החשש הבריטי מפני יצירת ראש גשר של מדינות הציר בסוריה והאיום שנשקף לתעלת סואץ, הביאו לפלישה בריטית לסוריה וללבנון שבועות אחדים לאחר סיום הלחימה בעיראק.

תוצאות

המונרכיה חזרה לשלטון לאחר מפלתו של כילאני, ועיראק ואיראן שימשו ב־1942 גשר של בעלות הברית לאספקה לברית המועצות. בעיראק נותר כוח בריטי עד 26 באוקטובר 1947, אז הוענקה לעיראק עצמאות מלאה.

ראו גם

• פעולת האצ"ל בעיראק

הערות שוליים

עיינו גם בפורטלים:
	פורטל המזרח התיכון
	ההיסטוריה