משתמש:קודקוד צהוב/ארגז חול/דב שפיר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הדף נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הדף בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית.
אם הדף לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך לפני כן רצוי להזכיר את התבנית למשתמש שהניח אותה, באמצעות הודעה בדף שיחתו.
הדף נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הדף בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית.
אם הדף לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך לפני כן רצוי להזכיר את התבנית למשתמש שהניח אותה, באמצעות הודעה בדף שיחתו. שיחה
דב שפיר
אל"מ דב שפיר ראש מספן כוח האדם 1968.
אל"מ דב שפיר ראש מספן כוח האדם 1968.
לידה 28 דצמבר 1931 (גיל: 92)
י"ח טבת ה'תרצ"ב
תל אביב
כינוי ברל'ה
השתייכות צבא הגנה לישראל
תקופת הפעילות 1948–19750. (כ־17,802 שנים)
דרגה אלוף משנה (ים) אלוף משנה
תפקידים בשירות
פעולות ומבצעים
מלחמת העצמאות  מלחמת העצמאות
מלחמת סיני  מלחמת סיני
מלחמת ששת הימים  מלחמת ששת הימים
מלחמת ההתשה  מלחמת ההתשה
מלחמת יום הכיפורים  מלחמת יום הכיפורים
תפקידים אזרחיים
דירקטור בחברת טבע תעשיות פרמצבטיות, יו"ר הוועד הפועל של החברה ויו"ר ועדת הביקורת שלה.

דב שפיר שירת בשייטת 13 ונעשה מפקדה כולל במלחמת ששת הימים. היה ראש מספן כוח האדם בחיל הים. לאחר שחרורו מצה"ל נעשה דירקטור בחברת טבע תעשיות פרמצבטיות ומשקיע בשוק ההון. הנו חבר במועצת המנהלים של מכללת אשקלון ובחבר הנאמנים של אוניברסיטת חיפה. תורם להקמת 'המרכז ללימודי אסטרטגיה ימית' ולשחזור של הספינה העתיקה ממעגן מיכאל.

משפחה ולימודים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אביו יעקב היה טכנאי טקסטיל הגיע מלודז' לארץ ישראל בשנת 1918. והשתתף במפעל הטקסטיל שהוקם ברמת ישי. [1] לאחר אי הצלחת המפעל חזר יעקב לפולין ונישא לפנינה –פסיה- ממשפחת שפירא. לזוג נולדו שני בנים ובת. הדוד שפירא שהיה ממייסדי בני ברק השיג משלטונות המנדט הבריטי אשרת עליה במסגרת 'איחוד משפחות' . בשנת 1928 עלתה המשפחה, בשמה החדש 'שפירא'. לארץ ישראל והתגוררה בתל אביב. חלק ממשפחת האב היו כבר בארץ ישראל. מרבית משפחת האם נשארה באירופה והושמדה בשואה.
ב-28 בדצמבר 1931 נולד למשפחת שפירא בן הזקונים שנקרא 'דב' על שם המגיד ממזריטש. ההורים שלפי הגדרתו של שפיר היו 'דתיים מודרניים' ייעדו לבנם חינוך דתי. מגן הילדים בגבעתיים זכור לשפיר ביקורו של חיים נחמן ביאליק. שנתיים ראשונות למד בבי"ס 'אליאנס' בשכונת נוה צדק וכאשר פרצו מאורעות תרצ"ו-תרצ"ט הועבר לבית ספר ביל"ו ממנו הוא זוכר את ד"ר שאול טשרניחובסקי שהיה גם רופא בית הספר. מגיל 6 למד לשחות בים של תל אביב. והמשיך בברכת השחיה בגן הדסה בתל אביב. במהלך מלחמת העולם השניה בעקבות ההפצצות על תל אביב עברה המשפחה לבני ברק.
כאשר סיים את ביה"ס היסודי וחגג את הבר מצווה ציפו הוריו שימשיך לימודיו בתיכון דתי. אך שפיר שחבריו היו בתנועות הנוער העובד דרש להרשם לתיכון רגיל. אביו יעקב השיב ש”אינו אוהב את הרעיון אך מכבד את רצונו”. שפיר עבר ללמוד בגימנסיה ריאלית בלפור בתל אביב. בתיכון היה חבר בתנועת הנוער השומר הצעיר, גדנ"ע והשתתף מלחמת העצמאות.

גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שירות בחיל הים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר הקמת צה"ל התגייס שפירא לחיל הים ועבר טירונות בבסיס החיל בחוף סידנא עלי. בעת ארועי אלטלנה הוצב עם חבריו על אבטחת המפקדה בגג מלון 'סן רמו'. במהלך ההפגנה משך את תשומת לבו של מפקד הקורס אהרון בן יוסף בכך שהפעיל מקלע בצורה מדויקת מבלי לגרום לנפגעים. בן יוסף הציע לו להתנדב ל'יחידת המתאבדים' יחידת חבלה ימית. קבוצת המתנדבים התרכזה ב'בית הירוק' ביפו ולאחר זמן עברה לקיסריה. שם עבר שפירא קורס צלילה.[2] באוגוסט 1948 קיבל יוסף דרור את הפיקוד על היחידה וארגן אותה מחדש. דרור בחר בשפיר עם הדר קמחי, הרצל לבון ומנשה מילר להיות מדריכי הצלילה. האימונים היו קשוחים ביותר. יחידה זו יחד עם יחידת הסירות היוו את הבסיס להקמת שייטת 13.

קצונה וקורס - בשנת 1950 כמדריך צלילה קיבל שפירא את דרגת סג"מ. ובשנת 1952 כבר בדרגת סגן עבר 'קורס קצינים בסיסי' בבסיס ההדרכה בפיקוד יששכר שדמי שהיה בפרדס חנה.

קורס קומנדו ימי - בשנת 1953 יצא שפיר יחד עם בועז עצמון לקורס קומנדו ימי בפורטסמות' שבאנגליה. לקראת היציאה נדרש לשנות את שם משפחתו. טענתו שהשם 'שפירא' הינו שם עברי לא התקבלה. בדרכון השרות שהונפק נרשם 'דב שפיר'. מדריכי הקורס השתתפו במלחמת העולם השניה. הקורס היה יסודי במהלכו תירגל שפיר את נושא הצלילה במערכת סגורה. והכיר את הקיאקים. בקורס היו גם חניכים אנגלים ושני בלגים. נדרש מאמץ רב בים ובחוף. היות ולשפיר ועצמון כבר היו בעלי נסיון בצלילה זכו להערכה מחבריהם. אך לא ניתן מידע על אמצעי חבלה או מוקשי עלוקה.
כאשר חזר נעשה מפקד יחידת הצוללים בשייטת. קיים את האימונים בחופי ישראל. לאחר שנוכחו בתאונות תוך כדי צלילה קבע את הנוהל שצוללים בזוגות. בקורסי הלוחמים הכניס את נושא הערכה הדדית וכך ידע למיין ולסנן.

חדירה מבצעית כאימון – שפיר דרש לקיים חדירה לנמל אויב כאימון והוכחת יכולת. בשנת 1954 אושר ביצוע אימון חדירה לנמל בירות. המשימה לשתי זוגות צוללים שפיר עם צבי גבעתי ובועז עצמון עם דוד אלבכרי. לעבור על שובר הגלים הראשי להגיע לרציף והביא את שם האנייה העוגנת ממול. מבצע הוכחת היכולת נקרא בשם 'מבצע רירי' ניתנה תשומת לב רבה. הכח יצא עם אח"י נגה (ק-22) במרחק מול החוף הורדו שתי סירות אם. בפיקוד ראובן פנחס. התקרבו לנמל ושחו לנקודה המתוכננת בשובר הגלים. כאשר עלו על השובר התברר כי המידע לא היה מלא ולאורך שובר הגלים הוקם קיר ביטון בגובה 3 מטר. סיירו לאורך השובר עד שנמצאה דרך לטפס מעל החומה. חדרו לנמל וחזרו באותה דרך. ראו את אחד השומרים ולא ברור עם ראה אותם בירידה למים. הרמטכ"ל משה דיין הגיע לתחקיר ושיבח את הלוחמים. הוכחת היכולת עברה בהצלחה.

סגן מפקד שייטת – בשנת 1957 החליף שפיר את הדר קמחי כסגן מפקד השייטת כאשר המפקד היה יצחק רהב ואחריו על ידי יוחאי בן נון. בתפקיד זה מימש את יזמתו של יצחק רהב והחל לשלוח לוחמי שייטת 13 לקורס חובלים. ארגון השייטת יחידת לחימה זוג צוללים ופלגת לחימה ארבע זוגות.

קורס פיקוד ומטה בשנת 1958 עבר רס"ן שפיר קורס פיקוד ומטה במחנה גלילות.

גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפקד טרפדת[עריכת קוד מקור | עריכה]

כאשר מפקד חיל היםיוחאי בן נון שהיה מפקד שייטת 13 קיבל את הפיקוד על חיל הים רצה להעביר את הפיקוד על השייטת לשפיר שהיה סגנו. ואילו שפיר, שכל שירותו היה בקומנדו הימי, ביקש לקבל נסיון בפיקוד על כלי שיט. דרישה זו לא הייתה חריגה מפקדי השייטת שקדמו לו יצחק רהב ויוחאי בן נון בסיום תפקידם עברו לשייטת המשחתות והגיעו לפיקוד פריגטה ומשחתת. שפיר חשב שיהיה יותר מועיל אם ירכוש נסיון בימאות וניהוג כלי שיט לפני הפיקוד על השייטת. במרץ 1960 עבר לפלגה 914 שהייתה בפיקוד סא"ל יצחק שושן. רס"ן שפיר הוסמך כמפקד טרפדת ונעשה סגן מפקד הפלגה. בתקופה זו ערך השתלמות עבודת מטה למפקדי הטרפדות וזכה להערכתו של מפקד הפלגה שושן. [3]

פיקוד על שייטת 13[עריכת קוד מקור | עריכה]

בדצמבר 1960 סיים את שירותו בטרפדות וקיבל את הפיקוד על שייטת 13. שייטת 13 הייתה פתיחות עוד מתקופתו של יוחאי בן נון לשמיעת דברי הלוחמים בנושאים שונים. הציווי למפקד היה ”אהוב את החייל ...” שפיר קידם את נושא ההתייחסות האישית הכניס צורת מיון שהסתמכה על פרופיל פסיכולוגי וסקר סוציומטרי בין הלוחמים בסיוע פסיכולוג 'בני שליט'.
הגברת המקצוענות – מיד לאחר קבלת הפיקוד ערך שפיר לקציני השייטת השתלמות של חודש ימים בעבודת מטה. במהלך כהונתו הקים את בית הספר להכשרות מקצועיות של השייטת.
משלחת לאיטליה מפקד חיל הים יוחאי בן נון חיפש תשובות לכיווני קידום חיל הים. שפיר יצא בתחילת 1961 לאיטליה עם יקותיאל נץ וחיים שחל. כשחזר החליט שפיר להשקיע בכלי שיט שיביאו את הלוחמים אל היעד ויוכלו לעבור מרחקים בתוך הנמלים. החזירים שנרכשו עוד בשנות החמשים ולא יצאו משלב הניסויים הפכו תחתיו ליחידה לוחמת שהוכיחה את עצמה. שפיר הטיל את המשימה על צבי גבעתי הלוחם אמנון בן ציון הצולל והמנהלן והטכנאי ישראל אונפוס. המשימה הייתה לבצע תרגיל חדירה ויציאה מנמל במסלול מלא ללא תקלות. לאחר כחצי שנה הצליח הצוות לבצע זאת.
יזום יחידה 707 – כאשר משימות בדיקות תחתית ועבודות צלילה בנמל התרבו ובאופן טבעי הוטלו על שייטת 13 נוצרה בעיה. שפיר ידע שהצלחת מבצע קומנדו ימי מותנית בלימוד מודיעין ויצירת הפתעה בזמן במקום ובשיטה. על מנת לאפשר את ריכוז המאמץ במשימה התקפית יזם את הפרדת פעילות הביטחון השוטף והעבודות התת מימיות. באפריל 1963 יזם את הקמת יחידת הצוללים ההגנתית. הקמת היחידה הוכיחה את עצמה בכך שבנוסף לעבודות הימיות ואבטחת הנמלים סייעה ליחידות צה"ל בפשיטות המחייבות חציית נחלים והשטה לחוף. ואפשרה לשייטת 13 לרכז מאמץ במצעים התקפיים שהניבו הצלחה.

לאחר כ-5 שנים כמפקד השייטת יצא שפיר בשנת 1965 ללימודים בקורס הגבוה של מכללת הצי הצרפתי בפריז. הלימודים ברמה של תואר שני נגמרו בסוף מאי 1967 ושפיר שחזר לארץ קיבל שוב את הפיקוד על שייטת 13.

מלחמת ששת הימים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – הזירה הימית במלחמת ששת הימים

שפיר קיבל את הפיקוד על השייטת בתקופת ההמתנה למלחמת ששת הימים לאחר שהמשימות הוטלו כוחות השייטת פוזרו בין שבעה משימות לביצוע כולן במקביל וחלק מהכוחות היו כבר בים. כך שלמעשה לא תכנן ולא הצליח לקיים נוהל קרב מסודר לאף אחת מהפעולות. פיזור הכוח בניגוד לעקרון המלחמה של ריכוז המאמץ נעשה מתוך הנחה בסיסית שהפעילות תיעשה בלילה הראשון ותנצל את גורם ההפתעה.
פיקוד צה"ל שמר את גורם ההפתעה למהלומה האווירית בבוקר ה-5 ליוני. באותו הלילה כבר הייתה בכל היעדים אבטחה מוגברת המטרות שינו את מיקומן בנמלים והקשו על הגילוי. שפיר יעד לעצמו לשלוט על פעולת פורט סעיד (1967) בצמוד למפקד הכח אל"מ בנימין תלם באח"י יפו (ק-42) אך ראש מחלקת ים]] יצחק רהב דרש שישאר לידו במוצב הפיקוד הימי בסטלה מאריס.

בים התיכון:

  • פעולת פורט סעיד (1967) יש לראות כהצלחה. הכח חדר לנמל, סרק את הרציפים שתוכננו לו, התחמק מסירת סיור שהיממה במטעני נפץ ויצא מבלי להתגלות. לא הודבקו מוקשים היות ולא נמצאו כלי שיט ברציפים. הצוללים נאספו על ידי סירת האיסוף ויצאו. לדעת שפיר היה ניתן להימנע מהטבעת שני החזירים, מעשה שהקטין למחצית את כושר הפעולה הת מימי. אילו היו נמצאים כל שיט מצריים להדביק להם מוקשים המחיר נראה סביר יותר. פעולה מוצלחת אשר לא הניבה פירות מחוסר מטרות.
  • פעולת אלכסנדריה (1967) שש זוגות צוללים יצאו מהצוללת אח"י תנין (צ-71) שחו לחוף טיפסו על שובר הגלים וחדרו לנמל שהוא רב ידיים במיוחד. כלי השיט של הצי המצרי הרחיקו עצמם והצוללים הדביקו מוקשים למטרות משניות ויצאו מהנמל. כל אותה עת המתינה להם הצוללת באיזור בו מתקיימים סיורים של ספינות נגד צוללות. איתור מטרה נמוכה על ידי שחיינים בלילה הינו אתגר גבולי. הצוללים לא הצליחו לאתר חזרו לחוף התחבאו כמעט יום שלם והצליחו להיחלץ מהמון זועם ונפלו בשבי. בהשוואה לפעולת הצוללים האיטלקיים בנמל אלכסנדריה במהלך מלחמת העולם השניה לקח חיל הים הישראלי סיכון רב בהרבה עם אמצעים דלים.[4] במהלך השבי התנהגו הלוחמים למופת עמדו במכות ועינויים ולא סיפרו על הצוללת שחיכתה להם. הם שמרו על כבודם וכבוד מדינתם.[5]
  • בגזרה הסורית הופעלו שלש כוחות שהתבססו בספינות איטיות לא ניתן היה לקרב אותן לחוף לפני החשיכה. כח אחד הגיע עד לנקודת הטבילה ולוח הזמנים לא אפשר להמשיך. כח שני הייתה טעות בניווט והגיע דרומה יותר מהיעד. כח שלישי שכלל שני חזירים, מספינת דיג הגיע מאוחר מדי לנקודת ההורדה.

צה"ל עבר לפעילות התקפית נגד סוריה רק ביום הרביעי למלחמת ששת הימים. אלמנט ההפתעה כבר לא היה גם בלילה הראשון. המטה הכללי החליט שאין צורך במשימות אלה. שלושת הפעולות בגזרת החוף הסורי היו ניתנות לביצוע בלילות הבאים לוא היה בהן צורך.

בים האדום הכח שהתארגן באילת בפיקודו של שאול זיו למשימת פשיטה ימית על נמל ערדקה הפשיטה לא אושרה לביצוע.
הגנת אילת -באותו לילה של 5 ביוני נעשתה במבואות אילת היערכות של סירות נפץ וכלי שיט אחרים במארב כנגד משחתות מצריות, שעלו במפרץ אילת במגמה להפגיזה. הכוחות נערכו במארב והמתינו אך המצרים העריכו שלא יצליחו לצאת את המפרץ באור יום פנו לאחור ולא נוצר מפגש.
רמת הגולן – ביום הרביעי למלחמה, כשהתברר שאין יותר משימות לשייטת 13 כיחידה, שלח שפיר את הלוחמים להצטרף לצנחנים ברמת הגולן.

לאחר המלחמה{ש}} בתחקירים שערך בשייטת 13 לאחר המלחמה נידונו הפעולות והלקחים מהן .
ציון החדירה לנמלי אויב - בהחלטתו של שפיר זכו הלוחמים שחדרו לנמלי אלכסנדריה ופורט סעיד ברקע אדום ל'כנפי העטלף'.

מלחמת התשה[עריכת קוד מקור | עריכה]

{[ערך מורחב|הזירה הימית במלחמת ההתשה}} בתחילת יולי 1967 לאחר שכוח קומנדו מצרים חדרו לסיני ומיקשו את מסילת הרכבת. הוטל על השייטת לבצע פעולות חבלה בצד המצרי.
מבצע ברזלית - ב-5 ביולי עברו שתי כוחות בפיקוד שאול זיו וגדי שפי בשחיה את תעלת סואץ ומיקשו את מסילת הרכבת בקטע בין קנטרה לפורט סעיד. הייתה זו הפעם הראשונה שנעשתה חציית התעלה והכוחות חשו בזרם חזק מצפון לדרום מה שגרם להם להגיע לחוף המערבי דרומית לנקודות המיקוש. הכוחות התגנבו צפונה הניחו את המטענים במקום שתוכנן.[6]
כמעט פציעה – בתחילת המלחמה קיבל שפיר מהרב שלמה גורן ספר תהילים קטן ונשא עמו בכיס החזה. בהיותו בקרבת תעלת סואץ נקלע יחד עם מפקד הגזרה להפגזה מצרית וחיפש מחסה בבורות הפגזים. רסיס פגע בספר ולא חדר לגוף.
מבצעי ברק – ב-14 ביולי נדרשה הפגנת נוכחות בתעלת סואץ. המשימה ירדה בלא נוהל קרב שפיר עצמו לא נמצא במקום. לוחמים מהשייטת מיחידה 707 ומחולית החוף של בסיס אשדוד השיטו סירות גומי עם דגל ישראל בתעלת סואץ. כח השריון שהיה אמור לאבטח את הפעילות לא כיסתה את כל הגזרה. בדרום התעלה נפתחה אש על הסירה והמצרים שבו את יעקב כהנוב ואברהם יסעור אנשי חולית החוף שהפעילו אותה.

גזרת הירדן וים המלח נדרשו לסייע בהעברת כוחות צה"ל לפשיטות מזרחית נהר הירדן. השייטת לקחה על עצמה לבצע בעצמה את המארבים והפשיטות.

החזרת השבויים – כמפקד שייטת עמד בקשר עם הגורמים המטפלים בהחזרת השבויים. בנוסף לששת הלוחמים שנשבו בפעולת אלכסנדריה. נעשה אחראי וטיפל גם בשני אנשי יחידת החוף יעקב כהנוב ואברהם יסעור עד שבינואר 1968 הוחזרו כולם לישראל.

מספן כח האדם[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביוני 1968 סיים את תפקידו בשייטת 13 ועבר לתפקיד ראש מחלקת כוח אדם בחיל הים. בתקופת תפקידו התחוללהמלחמת ההתשה ויחד עם זאת ראה שפיר את העתיד והכניס חידושים בהתייחסות לכח האדם. מעצם אופיו בנה יחסים טובים עם אנשי צה"ל המקבלים ראשי אגפים ומחלקות במטה הכללי כולל מאיר שמגר שהיה אז הפרקליט הצבאי הראשי.

מעבדת יחסי אנוש שפיר נעזר בפסיכולוג החילי ראובן גל ובשנת 1970 קיים 'מעבדה ליחסי אנוש' לדרג מפקדי כלי השייט. הסדרה שנערכה במשך שלושה ימים במתקן החינוך במעלות, פתחה אופקים וסייעה לחשיבה יצירתית ויחסי אנוש טובים בין הצוותים. למעשה היה זה המשך לקו ”אהוב את החייל ...” שיזם יוחאי בן נון.

מהנדסים מתוך החיל – שפיר ראה את התפתחות הטכנולוגית באמצעי הגילוי והלחימה וחזה את הצורך בבוגרי טכניון במקצעות המכונה, אלקטרוניקה ובנין אניות. השיטה של עתודה אקדמית לא הספיקה למלאות את הדרוש. הצליח לשכנע את ראש אכ"א שלמה להט לשלוח אנשים מתוך החיל לטכניון. נוצרו 100 תקנים לסטודנטים במימון אכ"א, כ-25 תלמידים כל שנה, בארבע שנות לימודים. אנשים שהוכיחו עצמם בשירות גויסו להמשך שירות לאחר הכשרה מקצועית כמהנדסים. ראש אכ"א החדש משה נתיב תמך בנושא שהורחב גם לחיל האוויר. וכך נוצרו מהנדסים טובים לתפקידים הטכנולוגיים בצה"ל. טיפוח יחידות הלחימה בתפקיד זה המשיך לטיפח את יחידה 707 שיזם את הקמתה. צרכי מלמת ההתשה הוסיפו משימות לחימה והפכה להיות 'יחידת חבלה ימית' מצא שימוש ללוחמים שלא יכלו או לא רצו להמשיך בשייטת 13. לזכותו של שפיר גם הגדלת היחידה והצלחתה במשימות.
בנוסף לעסוק בכח אדם המשיך לעקוב אחרי התפתחויות אמצעי הלחימה. באוגוסט 1969 המליץ אל"מ דב שפיר לרכישת סירות גדולות יותר 'מארק 5' עם 2 מנועים 40 כ"ס, ליחידות הלחימה.[7] דור המשך – שפיר זוקף לזכותו את המנהג שבנות של משרתי הקבע וגמלאי הזרועות -חיל הים וחיל האוויר - יקבלו עדיפות בגיוס לחילות בהם שרתו הוריהם ולהוות 'דור המשך'.

מלחמת יום הכיפורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

יחד עם קצין מחיל האוויר ומכוחות היבשה שימש כצוות חשיבה בלתי שגרתית למצוא נקודות תורפה במערכי האוייב, יעדים שכיבושם או הריסתם ישפיעו על תוצאות המערכה. להביא לידי ביטוי את הפוטנציאל של כוחות מיוחדים. אחד מהמבצעים שיוזמו על הצוות היה ניתוק קווי התקשורת התת מימיים אשר שימשו לקשר בין מוקדי הפיקודים הסורי והמצרי. המבצע בוצע בהצלחה על ידי לוחמי יחידה 707 מול חוף בירות. ולמשך מספר ימים קריטיים נאלצו לדבר באלחוט והיו חשופים לאמצעי ההאזנה של אמ"ן. שלטונות לבנון הפעילו צוללים לתיקון הקווים והעמידו ספינת משמר שתסייר מעליהם למנוע ניתוק חוזר.[8]

לימודים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שפיר סיים לימודים בגימנסיה בלפור בשנת 1947. עבר שפיר קורס קומנדו ימי באנגליה בשנת 1953.
בשנת 1958 למד שפיר בבית הספר לפיקוד ומטה של צה"ל.
בשנת 1965 יצא לקורס בית הספר הגבוה ללחימה בצרפת École Supérieure de Guerre Naval הנחשב כתאר אקדמאי שני.
בשנים 1969 -1972 למד באוניברסיטת תל-אביב במגמה להיסטוריה ורכש תאר ראשון המבסס את אתאר השני שקיבל במכללה הצרפתית.

באזרחות[עריכת קוד מקור | עריכה]

חברת טבע -בזכות המניות של משפחת גרוטו מונה שפיר בשנת 1975 לדירקטור בחברת טבע תעשיות פרמצבטיות. לקראת הנפקה בארצות הברית נערך שידרוג ארגוני ופעילות הדירקטוריון נעשתה יותר ממוסדת. בשנת 1992 עמד ד"ר מאיר חת בראש הדירקטוריון ושפיר שימש כיו"ר הוועד המנהל של החברה למשך 10 שנים.
בשנת 2002, כאשר אלי הורוביץ סיים את תפקיד המנכ"ל ונעשה יו"ר הדירקטוריון, עמד שפיר בראש ועדת הביקורת של החברה. בשנת 2010 פרש מתפקיד זה ונשאר במעמד 'דירקטור של כבוד'.

נדל"ן - במקביל לתפקידיו בחברת טבע כיהן שפיר בשנים 1994 – 2005 כדירקטור בחברת 'דנבר נכסים ובנין' שהייתה חברה ציבורית..

עידוד חברות הזנק - בשנת 1995 הצטרף שפיר כדירקטור ל'חממת ניות' שהוקמה אז בנצרת ועברה ליקנעם. החממה תמכה בחברות הזנק בתחום תכנה ומכשור רפואי שמרביתן הצליחו. שפיר כיהן בתפקיד זה עד שנת 2012.
בשנת 2006 רכש עם חבר חלק מ'חממת שדה בוקר' החממה הוגדרה על ידי משרד התמ"ת כמצטיינת באותה שנה.

השקעות - שפיר משקיע בחברות הזנק בתחום מדעי החיים טכנולוגיה רפואיות כגון 'קדימהסטם'.

אסטרטגיה ואקדמיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת 1975 לאחר שיחרורו מצה"ל ניהל שפיר מכון אסטרטגי בשם STRATIS שהקים הבנקאי סם זקס משיקגו. במכון בוצעו מחקרים עבור אברהם טמיר ומאוחר יותר הועבר לאהרון יריב באוניברסיטת תל אביב.
שפיר חבר במועצת המנהלים של המכללה האקדמית אשקלון ובחבר הנאמנים של אוניברסיטת חיפה.
בשנת 2014 השקיע עם נשיא אוניברסיטת חיפה פרופ' פרד שטאובר במרכז ללימודי אסטרטגיה ימית ושיכנע את תא"ל מיל שאול חורב לעמוד בראשו.

מלגות ותרומות – במהלך השנים תרם שפיר למלגות לסטדנטים בתחום 'מדעי הים'. בשנת 2014 נעשה התומך העיקרי וסייע להשיג תורמים נוספים לשחזור של הספינה העתיקה ממעגן מיכאל. שנעשתה על ידי החוג לציווילזציות ימיות ביזמתו של פרופסור יעקב כהנוב.

משפחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1951 פגש שפיר בפתח תקוה את רות ממשפחת גרוטו שהייתה אז גננת ולימדה ילדי עולים במושב עין ורד בגוש תל מונד. משפחת גרוטו הייתה מבעלי מפעל התרופות הראשון בארץ 'צרי', שהתמזג לחברת [טבע תעשיות פרמצבטיות]]. ב-4 באוגוסט 1954 נישאו רותי ודב שפיר ועברו להתגורר בחיפה. רותי נעשתה פסלת והציגה את עבודותיה בתערוכות בגלריות שונות.
לזוג שפיר נולדו 3 ילדים: הבכורה ד"ר טל שפיר מלמדת באוניברסיטת חיפה עוסקת במחקר מדעי המח ובתרפיה בתנועה. הבן ד"ר ערן שפיר שירת כקצין מחלקת נשק בספינת טילים. פיזיקאי ויזםבחברת הזנק בתחום האלקטרואופטיקה. הבת ענבל עוסקת בתרפיה באמנות.
רותי שפיר ז"ל הלכה לעולמה ב-15 בינואר 2013 הלויתה נערכה בבית העלמין בקיבוץ החותרים.

מכתביו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • תחקירי שייטת 13 במלחמת ששת הימים, מוזיאון ההעפלה וחיל הים.
  • כיווני התפתחות לקומנדו הימי מוזיאון ההעפלה וחיל הים.
  • דברים על אל"מ איזי רהב ז"ל באתר משמר המורשת הימית.

מקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

[[קטגוריה:דירקטורים ישראלים [[קטגוריה:מפקדי שייטת 13 [[קטגוריה:ראשי מספן כוח האדם

  1. ^ מושב "מנור" בג'ידה, דבר, 12 באוגוסט 1926
  2. ^ מייק אלדר, ע' 120 -124.
  3. ^ יצחק שושן, הקרב האחרון של המשחתת אילת ע' 125.
  4. ^ יוניו ולריו בורגזה, שדי הים פרק 11 ע' 142 -173.
  5. ^ רותי רודנר, ההחלטה היתה לצאת וליפול בשבי 'בין גלים' מס 175, אוגוסט 1988 ע' 8 -13.
  6. ^ מייק אלדר, שייטת 13 ע' 335-336.
  7. ^ שאול סלע, מחברת טיוטא לכתיבת היסטוריה מוזיאון ההעפלה וחיל הים עמ' 98
  8. ^ מייק אלדר , 'שייטת 11' ע' 355.