שלמה גורן
|
||||||||||||||
|
||||||||||||||
הרב שלמה גורן (במקור: גורונצ'יק; כ"א בשבט ה'תרע"ח, 3 בפברואר 1918 - כ"ד בחשוון ה'תשנ"ה, 29 באוקטובר 1994) היה לוחם במלחמת העצמאות, הרב הצבאי הראשי מקום המדינה ועד תשל"א (1971). שימש למשך תקופה קצרה הרב הראשי של תל אביב יפו ולאחר מכן הרב הראשי לישראל בשנים תשל"ב-תשמ"ג (1983-1972). תלמיד חכם גדול ומחבר ספרים פורה. חתן פרס ישראל לספרות תורנית בתשכ"א (1961), ופרס הרב קוק בתש"ג בעבור השנים תש"א-תש"ג (1943-1941) ובתשמ"ה (1985).
תוכן עניינים |
ביוגרפיה [עריכה]
הרב גורן נולד בעיר זמברוב שבפולין לאברהם וחיה ציפורה גורונצ'יק. בשנת 1925 עלה עם משפחתו לארץ ישראל. בתחילה התגוררה המשפחה בכפר חסידים, שאביו היה בין מייסדיו, ושם למד בבית הספר של המזרחי.
לאחר מכן עברה משפחתו לירושלים, והרב עבר ללמוד בתלמוד תורה "עץ חיים", שם הוכר כעילוי. בגיל 12 החל ללמוד בישיבת חברון בירושלים - מקרה חסר תקדים בישיבה זו. בגיל 17 נסמך לרבנות ופרסם את ספרו הראשון "נזר הקודש" (חידושים על משנה תורה לרמב"ם הלכות פסולי המוקדשים). בגיל 21 פרסם את ספרו "שערי טהרה", שבו ליקט את קטעי התלמוד הבבלי והירושלמי השייכים למשניות של מסכת מקוואות (עליה אין תלמוד ערוך), וחיברם יחד למעין תלמוד על מסכת מקוואות. כל ימיו גילה חיבה מיוחדת לתלמוד הירושלמי, לו ייחס מסורת הלכתית שונה מן התלמוד הבבלי. בשנת 1961 אף זכה בפרס ישראל ליהדות על עבודתו בחקר התלמוד הירושלמי.
נשא לאשה את צפיה גורן, בתו של הרב דוד כהן (הרב הנזיר), שהיה מתלמידיו המובהקים של הראי"ה קוק.
בשנים 1940 - 1944 למד באוניברסיטה העברית.
הרב גורן היה צמחוני, החלטה שהתקבלה אצלו אחרי ביקור בבית מטבחיים בקנדה במסגרת פיקוח כשרות.[דרוש מקור]
תקופת שירותו הצבאי [עריכה]
בשנת 1936, עם פרוץ "המרד הערבי הגדול", הצטרף לארגון ההגנה ונלחם בשורותיו באזור ירושלים.
כאשר הוקם צה"ל בשנת 1948, הקים הרב גורן את מערך הרבנות הצבאית ושירת שנים ארוכות כרב הצבאי הראשי בדרגת אלוף. תוך כדי מלחמת העצמאות ולאחריה עסק רבות בהבאת חללי צה"ל לקבורה ובהתרת נשות החללים והנעדרים מעגינותן[1].
ביולי 1951 נסע הרב גורן בתיאום עם שלטונות ממלכת ירדן לבית לחם כדי להביא לקבר ישראל את גופת חלל מלחמת השחרור שמואל חרל"פ. בדרכו חזרה לירושלים התירו לו מלוויו הערבים להתפלל בקבר רחל[2].
כרב הראשי הראשון לצה"ל, הרב גורן בנה את יסודותיה של הרבנות הצבאית, ובין השאר ידועות פעולותיו בנושאי הוצאת הסידור של צה"ל וקביעת נוסח צה"ל האחיד, מדידות ושרטוטים של הר הבית ופסיקה הלכתית תקדימית.
הרב גורן היה בין הראשונים שהגיעו להר הבית ולכותל המערבי במלחמת ששת הימים, שם אמר ברכת שהחיינו, אל מלא רחמים והלל בברכה. את כניסתו לעיר העתיקה ואת התפילות ליווה בתקיעות שופר. בספר "הר המריבה" הביא נדב שרגאי עדויות לפיהן שקל הרב גורן לאחר כיבוש הר הבית את האפשרות של פיצוץ המסגדים ואף שיתף אישים נוספים מצמרת צה"ל ברעיון זה. הרב גורן עצמו לא חזר על רעיון זה בשנים שלאחר מכן והכחיש כי אי פעם שקל ברצינות אפשרות מעין זו[3]. הרב גורן ונהגו היו הראשונים שהגיעו לקבר רחל ולמערת המכפלה[4].
באותה תקופה עלה בחשאי לכיפת הסלע שבהר הבית, המזוהה עם מקום קודש הקודשים, וצולם כשספר תורה בידו האחת ושופר בידו השנייה. בחזית הדרום עלה למקום המזוהה כהר סיני כשספר תורה בידו.
לאחר המלחמה כתב יורם טהרלב פזמון בשם "רבנו גורן" למנגינה עממית. השיר שזכה לביצועים של אריק לביא, יפה ירקוני, מייק בורשטיין ואחרים, מתאר בנימה הומוריסטית את קורות הרב גורן במלחמה.
הרב גורן השתחרר מצה"ל בשנת 1971. ומחליפו כרב צבאי ראשי היה הרב מרדכי פירון.
פעילותו הממושכת של הרב גורן להתרת עגונות זכתה לתהודה ציבורית רחבה, במיוחד בהתרת עגונות חללי הצוללת דקר והמשחתת אילת שטובעה מול חופי מצרים. היתר העגונות הראשון שלו כרב צבאי ראשי היה ההיתר שנתן לעגונות חללי מלחמת השחרור, כאשר הבסיס העיקרי לדיונו היה הקרב בכפר עציון[5].
כהונתו כרב הראשי לישראל ולאחריה [עריכה]
בשנת תשכ"ח (1968) נבחר לרב הראשי של תל אביב אולם החל למלא את התפקיד רק בשנת תשל"א (1971)[6]. בשנת 1972 נבחר לרב הראשי האשכנזי לישראל, בהחליפו את הרב איסר יהודה אונטרמן. הרב גורן כיהן בתפקיד זה עד שנת 1983. תקופת כהונתו התאפיינה במחלוקות ומאבקים בלתי פוסקים בינו ובין הראשון לציון, הרב עובדיה יוסף. מאבקי כוח אלה פגעו קשות בשמה הטוב של הרבנות הראשית.
פסק דין מפורסם של הרב גורן עסק בעניינם של אח ואחות, חנוך ומרים לנגר, שהוכרזו כממזרים, כיוון שאמם התחתנה בלא להתגרש מבעלה הראשון. פסק הדין המקיף מצא דרך להתיר להם לבוא בקהל ישראל משום שאין עדים לגבי גיורו של האב וכן על סמך עדויות שהלה אינו שומר מצוות ואף אוכל חזיר והולך לכנסייה, ועל כן אינו נחשב ליהודי וממילא לא היה לאשה צורך בגירושין כדי להינשא לאדם אחר. פסק זה הביא לשיאו את הקרע בין הרב גורן לבין החוגים החרדיים, לאחר שרבנים חרדיים רבים הכריזו כי "פסקיו והוראותיו בטלים". בעקבות זאת יצא הרב צבי יהודה קוק להגנתו במאמר שפרסם בהצופה.
הרב גורן פרש מתפקידו כרב ראשי בשנת ה'תשמ"ג כאשר הרב אברהם אלקנה כהנא שפירא החליפו. לאחר שפרש הקים סמוך לכותל המערבי בירושלים את ישיבת האידרא (המילה אידרא בארמית פירושה "גורן") ועמד בראשה עד לפטירתו. כיהן כנשיא ישיבת הר ברכה בשתי שנותיו האחרונות, ובתקופה זו היה נוסע להעביר בה שיעור מדי שבוע.
הרב גורן הביע דעות ניציות תקיפות בעניינים מדיניים. בעת פולמוס החתימה על הסכמי אוסלו כינה את ההסכמים "שטניים" וקרא להרוג את יאסר ערפאת, מה שעורר דרישות להעמדתו לדין, ואף לשלול את דרגתו הצבאית ואת הגימלה הנובעת ממנה.[דרוש מקור] בעקבות ההסכמים יצא בגילוי דעת לפיו יש לסרב לפקודת פינוי יישובים או בסיסי צבא והעברתם לידי הפלסטינים[7].
נפטר בתל אביב בליל שבת פרשת חיי שרה התשנ"ה, ונטמן בבית הקברות בהר הזיתים.
משפחתו [עריכה]
לרב שלמה וצפיה גורן שלושה ילדים: תחיה שפירא - שופטת בבית המשפט המחוזי בתל אביב, הנשואה לכלכלן ד"ר אהוד שפירא, יושב-ראש פסגות בית השקעות ולשעבר ממלא-מקום מנכ"ל בנק לאומי; דרורית תמרי - פסיכולוגית, הנשואה לקרדיולוג ד"ר ישראל תמרי, העוסק גם בתרגום שירה סינית; ואברהם (רמי) גורן - עורך דין.
מספריו [עריכה]
- נזר הקדש: חידושים על רמב"ם הלכות פסולי המוקדשין, ירושלים תרצ"ה
- שערי טהרה: תלמוד על מסכת מקוואות מלוקט מתלמוד בבלי ירושלמי והסיפרות התנאית ירושלים ת"ש
- משיב מלחמה: שאלות ותשובות בענייני צבא, מלחמה וביטחון (ג' כרכים)
- הר הבית: גבולות הר הבית והלכותיו (משיב מלחמה ד')
- קובץ פסקי הלכות צבא, בהוצאת הרבנות הצבאית, תשי"ט
- תורת המועדים: מחקרים ומאמרים על מועדי ישראל לאור ההלכה, הוצאת א' ציוני, תשכ"ד
- מועדי ישראל
- פסק הדין בעניין האח והאחות, בהוצאת הרבנות הראשית לישראל, תשל"ג
- תורת השבת והמועד, בעריכת שלמה שמידט, בהוצאת ההסתדרות הציונית, תשמ"ב
- תורת המקרא: דרשות על פרשת השבוע, בעריכת הרב מיכה הלוי, הוצאת האידרא רבה, תשנ"ו
- תורת המדינה: הלכות מדינה
- ספר משנת המדינה: מחקר הלכתי היסטורי בנושאים העומדים ברומה של מדינת ישראל מאז תקומתה, בעריכת ישראל תמרי, הוצאת האידרא רבה, תשנ"ו
- תורת הפילוסופיה: לקט הרצאות בפילוסופיה יהודית, הוצאת האידרא רבה, תשנ"ח
- תורת הרפואה: מחקרים הלכתיים בנושאי רפואה, בעריכת חתנו ד"ר ישראל תמרי, הוצאת האידרא רבה, תשס"א
- תרומת הגורן א: שאלות ותשובות על אורח חיים, הוצאת האידרא רבה, תשס"ה
- תרומת הגורן ב: שאלות ותשובות על יורה דעה, הוצאת ידיעות אחרונות, תשע"ב
- הירושלמי והגר"א: על חידושי והגהות הגר"א
- ירושלמי ברכות: פירוש ובירור של מסכת ברכות בירושלמי, מוסד הרב קוק, ירושלים תשכ"א
לקריאה נוספת [עריכה]
- הרב שלמה גורן: בעוז ובתעצומות - אוטוביוגרפיה, בעריכת אבי רט, הוצאת ”ידיעות ספרים“, ה'תשע"ג.
- גצל קרסל, לכסיקון הספרות העברית (עמ' 461), הוצאת הקיבוץ הארצי, תשכ"ה
- שפרה מישלוב, בעין הסערה: דמותו הציבורית ויצירתו התורנית של הרב שלמה גורן בשנים 1994-1948, תש"ע 2010, עבודה לקבלת תואר דוקטור.
- אביעד יחיאל הולנדר, דיוקנו ההלכתי של הרב שלמה גורן - עיונים בשיקולי הפסיקה ודרכי הביסוס במאמריו ההלכתיים, עבודה לקבלת תואר דוקטור
בקולנוע:
- הרב (אלוף) שלמה גורן, בבימויו של אמנון טייטלבאום
קישורים חיצוניים [עריכה]
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
- מאמריו ושיעוריו
- רשימת המאמרים של שלמה גורן באתר רמב"י
- רשימת המאמרים של שלמה גורן, באתר רמבי"ש
- שעורים של הרב שלמה גורן, באתר ישיבה
- אודותיו
- דוד תדהר (עורך), "הרב שלמה גורונצ'יק", אנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ג (1949), עמ' 1482
- אלוף משנה שלמה גורן הרב במדים, דבר, 15 בינואר 1960
- נדב שרגאי, גורן היה כאן, באתר הארץ, 26 במאי 2006, על כניסתו של הרב גורן להר הבית במלחמת ששת הימים
- הקלטה של הרב גורן מספר על מלחמת ששת הימים וכיבוש הר הבית
- מאמר על אמירת הלל בליל יום העצמאות על פי החלטת הרב גורן מאת הר"ז זרמתי באתר תורת אמ"ת
- אריה אדרעי, מלחמה, הלכה וגאולה - צבא ומלחמה במחשבת ההלכה של הרב שלמה גורן, קתדרה 125, תשרי תשס"ח
- אבי רט, הרב שלמה גורן זצ"ל, "מגד ירחים", גיליון 121, חשוון תש"ע, עמ' 4 והמשך בעמ' 2
- הרב אליעזר מלמד, גדול וגיבור, פורסם ברביבים כרך ג', פרק י', עמ' 113-119
- עשר תשובות מהרב גורן, יצאו לאור בפניני הלכה, ליקוטים בענייני העם והארץ, עמ' 219-295 מאת הרב אליעזר מלמד.
- אבי גז, על הר הבית, עם הרב גורן, מקור ראשון, מוסף "שבת"
- כרטיס הקבר של שלמה גורן באתר הר הזיתים
הערות שוליים [עריכה]
- ^ גבורי ישראל שנפלו הובאו לקברות בהר הרצל, דבר, 18 בנובמבר 1949; א. תלמי, פרשת חיפוש הגופות, דבר, 18 בנובמבר 1949; ב-228 ארונות מובלים חללי ירושלים למנוחת נצחים בהר-הרצל, מעריב, 17 בנובמבר 1949; חודש ימים נמשך ליקוט עצמות הקדושים, מעריב, 17 בנובמבר 1949 המשך; "בזכותם אנו חיים בירושלים" (שיחה עם הרב הצבאי הראשי סגן-האלוף ש. גורונצ'יק), מעריב, 17 בנובמבר 1949; א. ירושלמי, מסע האבל של 228 ארונות, מעריב, 20 בנובמבר 1949; ליקוט עצמות והתרת העגונות של חללי גוש עציון, אתר ההיסטוריה וההנצחה של גוש עציון
- ^ הרב הצבאי הראשי התפלל על קבר רחל, דבר, 20 ביולי 1951
- ^ נדב שרגאי, הר המריבה, כתר, 1995, עמ' 30-29. ראו גם: שלמה גורן, הר הבית, הוצאת האידרא רבה ומסורה לעם, עמ' 19.
- ^ ראיון עם הרב גורן באתר מערת המכפלה
- ^ היתר העגונות של גוש עציון, ב"אתר ההנצחה והמורשת בכפר עציון"
- ^ יצחק אלפסי, קווים לתולדות רבינו הגדול זצ"ל, המעלות לשלמה (ספר לזכרו), ירושלים תשנ"ה, עמ' 19
- ^ ירון אונגר, גבולות הציות והסרבנות לפקודה צבאית, באתר מרכז המחקר והמידע (ממ"מ) של הכנסת, 19 בינואר 2010
| הקודם: הרב איסר יהודה אונטרמן |
הרב הראשי האשכנזי | הבא: הרב אברהם אלקנה כהנא שפירא |
| הרבנים הצבאיים הראשיים של צה"ל | ||
|---|---|---|
|
- לוחמי ההגנה
- אלופי צה"ל
- זוכי פרס ישראל לספרות תורנית
- חוקרי יהדות ישראלים
- חוקרי התלמוד הירושלמי
- רבני הציונות הדתית בישראל
- רבנים ראשיים לישראל
- רבנים ראשיים לצה"ל
- תל אביב-יפו: רבנים ראשיים
- תלמידי ישיבת עץ חיים
- יהודים הקבורים בהר הזיתים
- זוכי פרס הרב קוק
- אנשי העלייה הרביעית
- משפחת כ"ץ-כהן
- חיילי צה"ל במלחמת ששת הימים
- צמחונים ישראלים