שלמה גורן
|
||||||||||||||
|
||||||||||||||
הרב שלמה גורן (במקור: גורונצ'יק; כ"א בשבט ה'תרע"ח, 3 בפברואר 1918 - כ"ד בחשוון ה'תשנ"ה, 29 באוקטובר 1994) היה הרב הצבאי הראשי מקום המדינה ועד תשל"א (1971). שימש למשך תקופה קצרה הרב הראשי של תל אביב יפו ולאחר מכן הרב הראשי לישראל בשנים תשל"ב-תשמ"ג (1983-1972). תלמיד חכם גדול ומחבר ספרים פורה. חתן פרס ישראל לספרות תורנית בתשכ"א (1961), ופרס הרב קוק בתש"ג בעבור השנים תש"א-תש"ג (1943-1941) ובתשמ"ה (1985).
תוכן עניינים |
[עריכה] ביוגרפיה
נולד בעיר זמברוב שבפולין לאברהם וחיה ציפורה גורונצ'יק. בשנת 1925 עלה עם משפחתו לארץ ישראל. בתחילה התגוררה המשפחה בכפר חסידים, שאביו היה בין מייסדיו, ושם למד בבית הספר של המזרחי.
לאחר מכן עברה משפחתו לירושלים, והרב עבר ללמוד בתלמוד תורה "עץ חיים", שם הוכר כעילוי. בגיל 12 החל ללמוד בישיבת חברון בירושלים - מקרה חסר תקדים בישיבה זו. בגיל 17 נסמך לרבנות ופרסם את ספרו הראשון "נזר הקודש" (חידושים על משנה תורה לרמב"ם הלכות פסולי המוקדשים). בגיל 21 פרסם את ספרו "שערי טהרה", שבו ליקט את קטעי התלמוד הבבלי והירושלמי השייכים למשניות של מסכת מקוואות (עליה אין תלמוד ערוך), וחיברם יחד למעין תלמוד על מסכת מקוואות. כל ימיו גילה חיבה מיוחדת לתלמוד הירושלמי, לו ייחס מסורת הלכתית שונה מן התלמוד הבבלי. בשנת 1961 אף זכה בפרס ישראל ליהדות על עבודתו בחקר התלמוד הירושלמי.
נשא לאשה את צפיה גורן, בתו של הרב דוד כהן (הרב הנזיר), שהיה מתלמידיו המובהקים של הראי"ה קוק.
בשנים 1940 - 1944 למד באוניברסיטה העברית.
[עריכה] תקופת שירותו הצבאי
בשנת 1936, עם פרוץ "המרד הערבי הגדול", הצטרף לארגון ההגנה ונלחם בשורותיו באזור ירושלים.
כאשר הוקם צה"ל בשנת 1948, הקים הרב גורן את מערך הרבנות הצבאית ושירת שנים ארוכות כרב הצבאי הראשי בדרגת אלוף. תוך כדי מלחמת העצמאות ולאחריה עסק רבות בהבאת חללי צה"ל לקבורה ובהתרת נשות החללים והנעדרים מעגינותן.[1]
כרב הראשי הראשון לצה"ל, הרב גורן בנה את יסודותיה של הרבנות הצבאית, ובין השאר ידועות פעולותיו בנושאי הוצאת הסידור של צה"ל וקביעת נוסח צה"ל האחיד, מדידות ושרטוטים של הר הבית ופסיקה הלכתית תקדימית.
הרב גורן היה בין הראשונים שהגיעו להר הבית ולכותל המערבי במלחמת ששת הימים, שם אמר ברכת שהחיינו, אל מלא רחמים והלל בברכה. את כניסתו לעיר העתיקה ואת התפילות ליווה בתקיעות שופר. בספר "הר המריבה" הביא נדב שרגאי עדויות לפיהן שקל הרב גורן לאחר כיבוש הר הבית את האפשרות של פיצוץ המסגדים ואף שיתף אישים נוספים מצמרת צה"ל ברעיון זה. הרב גורן עצמו לא חזר על רעיון זה בשנים שלאחר מכן והכחיש כי אי פעם שקל ברצינות אפשרות מעין זו.[2] הרב גורן ונהגו היו הראשונים שהגיעו לקבר רחל בבית לחם ולמערת המכפלה בחברון[3].
באותה תקופה עלה בחשאי לכיפת הסלע שבהר הבית, המזוהה עם מקום קודש הקודשים, וצולם כשספר תורה בידו האחת ושופר בידו השנייה. בחזית הדרום עלה למקום המזוהה כהר סיני כשספר תורה בידו.
הרב גורן השתחרר מצה"ל בשנת 1971. ומחליפו כרב צבאי ראשי היה הרב מרדכי פירון.
פעילותו הממושכת של הרב גורן להתרת עגונות זכתה לתהודה ציבורית רחבה, במיוחד בהתרת עגונות חללי הצוללת דקר והמשחתת אילת שטובעה מול חופי מצרים. היתר העגונות הראשון שלו כרב צבאי ראשי היה ההיתר שנתן לעגונות חללי מלחמת השחרור, כאשר הבסיס העיקרי לדיונו היה הקרב בכפר עציון.[4]
[עריכה] כהונתו כרב הראשי לישראל ולאחריה
בשנת תשכ"ח (1968) נבחר לרב הראשי של תל אביב אולם החל למלא את התפקיד רק בשנת תשל"א (1971)[5]. בשנת 1972 נבחר לרב הראשי האשכנזי לישראל, בהחליפו את הרב איסר יהודה אונטרמן. הרב גורן כיהן בתפקיד זה עד שנת 1983. תקופת כהונתו התאפיינה במחלוקות ומאבקים בלתי פוסקים בינו ובין הראשון לציון, הרב עובדיה יוסף. מאבקי כוח אלה פגעו קשות בשמה הטוב של הרבנות הראשית.
פסק דין מפורסם של הרב גורן עסק בעניינם של אח ואחות, חנוך ומרים לנגר, שהוכרזו כממזרים, כיוון שאמם התחתנה בלא להתגרש מבעלה הראשון. פסק הדין המקיף מצא דרך להתיר להם לבוא בקהל ישראל משום שאין עדים לגבי גיורו של האב וכן על סמך עדויות שהלה אינו שומר מצוות ואף אוכל חזיר והולך לכנסייה. פסק זה הביא לשיאו את הקרע בין הרב גורן לבין החוגים החרדיים, לאחר שרבנים חרדיים רבים הכריזו כי "פסקיו והוראותיו בטלים". בעקבות זאת יצא הרב צבי יהודה קוק להגנתו במאמר שפרסם בהצופה.
הרב גורן פרש מתפקידו כרב ראשי בשנת ה'תשמ"ג כאשר הרב אברהם אלקנה כהנא שפירא החליפו. לאחר שפרש הקים סמוך לכותל המערבי בירושלים את ישיבת האידרא (המילה אידרא בארמית פירושה "גורן") ועמד בראשה עד לפטירתו.
הרב גורן הביע דעות ניציות תקיפות בעניינים מדיניים. בעת פולמוס החתימה על הסכמי אוסלו כינה את ההסכמים "שטניים" וקרא להרוג את יאסר ערפאת, מה שעורר דרישות להעמדתו לדין, ואף לשלול את דרגתו הצבאית ואת הגימלה הנובעת ממנה.[דרוש מקור] בעקבות ההסכמים יצא בגילוי דעת לפיו יש לסרב לפקודת פינוי יישובים או בסיסי צבא והעברתם לידי הפלסטינים.[6]
נפטר בתל אביב בליל שבת פרשת חיי שרה התשנ"ה, ונטמן בבית הקברות בהר הזיתים.
[עריכה] משפחתו
לרב שלמה וצפיה גורן שלושה ילדים: תחיה שפירא - שופטת בבית המשפט המחוזי בתל אביב, הנשואה לכלכלן ד"ר אהוד שפירא, יושב-ראש פסגות בית השקעות ולשעבר ממלא-מקום מנכ"ל בנק לאומי; דרורית תמרי - פסיכולוגית, הנשואה לקרדיולוג ד"ר ישראל תמרי, העוסק גם בתרגום שירה סינית; ואברהם (רמי) גורן - עורך דין.
[עריכה] מספריו
- נזר הקדש: חידושים על רמב"ם הלכות פסולי המוקדשין, ירושלים תרצ"ה
- שערי טהרה: תלמוד על מסכת מקוואות מלוקט מתלמוד בבלי ירושלמי והסיפרות התנאית ירושלים ת"ש
- משיב מלחמה: שאלות ותשובות בענייני צבא, מלחמה וביטחון (ג' כרכים)
- הר הבית: גבולות הר הבית והלכותיו (משיב מלחמה ד')
- קובץ פסקי הלכות צבא, בהוצאת הרבנות הצבאית, תשי"ט
- תורת המועדים: מחקרים ומאמרים על מועדי ישראל לאור ההלכה, הוצאת א' ציוני, תשכ"ד
- מועדי ישראל
- פסק הדין בעניין האח והאחות, בהוצאת הרבנות הראשית לישראל, תשל"ג
- תורת השבת והמועד, בעריכת שלמה שמידט, בהוצאת ההסתדרות הציונית, תשמ"ב
- תורת המקרא: דרשות על פרשת השבוע, בעריכת הרב מיכה הלוי, הוצאת האידרא רבה, תשנ"ו
- תורת המדינה: הלכות מדינה
- ספר משנת המדינה: מחקר הלכתי היסטורי בנושאים העומדים ברומה של מדינת ישראל מאז תקומתה, בעריכת ישראל תמרי, הוצאת האידרא רבה, תשנ"ו
- תורת הפילוסופיה: לקט הרצאות בפילוסופיה יהודית, הוצאת האידרא רבה, תשנ"ח
- תורת הרפואה: מחקרים הלכתיים בנושאי רפואה, בעריכת חתנו ד"ר ישראל תמרי, הוצאת האידרא רבה, תשס"א
- תרומת הגורן: שאלות ותשובות אורח חיים א', תשס"ה
- הירושלמי והגר"א: על חידושי והגהות הגר"א
- ירושלמי ברכות: פירוש ובירור של מסכת ברכות בירושלמי, מוסד הרב קוק ירושלים תשכ"א
[עריכה] לקריאה נוספת
- גצל קרסל, לכסיקון הספרות העברית (עמ' 461), הוצאת הקיבוץ הארצי, תשכ"ה
- שפרה מישלוב, בעין הסערה: דמותו הציבורית ויצירתו התורנית של הרב שלמה גורן בשנים 1994-1948, תש"ע 2010, עבודה לקבלת תואר דוקטור.
- אביעד יחיאל הולנדר, דיוקנו ההלכתי של הרב שלמה גורן - עיונים בשיקולי הפסיקה ודרכי הביסוס במאמריו ההלכתיים, עבודה לקבלת תואר דוקטור
בקולנוע:
- הרב (אלוף) שלמה גורן, בבימויו של אמנון טייטלבאום
[עריכה] קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
- מאמריו ושיעוריו
- רשימת המאמרים של שלמה גורן באתר רמב"י
- רשימת המאמרים של שלמה גורן, באתר רמבי"ש
- שעורים של הרב שלמה גורן, באתר ישיבה
- אודותיו
- דוד תדהר (עורך), "הרב שלמה גורונצ'יק", אנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ג (1949), עמ' 1482
- אלוף משנה שלמה גורן הרב במדים, דבר, 15 בינואר 1960
- לדמותו של הרב גורן, אתר ישיבה
- נדב שרגאי, גורן היה כאן, באתר הארץ, 26 במאי 2006, על כניסתו של הרב גורן להר הבית במלחמת ששת הימים
- הקלטה של הרב גורן מספר על מלחמת ששת הימים וכיבוש הר הבית
- מאמר על אמירת הלל בליל יום העצמאות על פי החלטת הרב גורן מאת הר"ז זרמתי באתר תורת אמ"ת
- אריה אדרעי, מלחמה, הלכה וגאולה - צבא ומלחמה במחשבת ההלכה של הרב שלמה גורן, קתדרה 125, תשרי תשס"ח
- אבי רט, הרב שלמה גורן זצ"ל, "מגד ירחים", גיליון 121, חשוון תש"ע, עמ' 4 והמשך בעמ' 2
[עריכה] הערות שוליים
- ^ גבורי ישראל שנפלו הובאו לקברות בהר הרצל, דבר, 18 בנובמבר 1949; א.תלמי, פרשת חיפוש הגופות, דבר, 18 בנובמבר 1949; ב-228 ארונות מובלים חללי ירושלים למנוחת נצחים בהר-הרצל, מעריב, 17 בנובמבר 1949; חודש ימים נמשך ליקוט עצמות הקדושים, מעריב, 17 בנובמבר 1949 המשך; "בזכותם אנו חיים בירושלים" (שיחה עם הרב הצבאי הראשי סגן-האלוף ש.גורונצ'יק), מעריב, 17 בנובמבר 1949; א.ירושלמי, מסע האבל של 228 ארונות, מעריב, 20 בנובמבר 1949; ליקוט עצמות והתרת העגונות של חללי גוש עציון, אתר ההיסטוריה וההנצחה של גוש עציון
- ^ נדב שרגאי, הר המריבה, כתר, 1995, עמ' 30-29. ראו גם: שלמה גורן, הר הבית, הוצאת האידרא רבה ומסורה לעם, עמ' 19.
- ^ ראיון עם הרב גורן באתר מערת המכפלה
- ^ היתר העגונות של גוש עציון, ב"אתר ההנצחה והמורשת בכפר עציון"
- ^ יצחק אלפסי, קווים לתולדות רבינו הגדול זצ"ל, המעלות לשלמה (ספר לזכרו), ירושלים תשנ"ה, עמ' 19
- ^ ירון אונגר, גבולות הציות והסרבנות לפקודה צבאית, אתר הכנסת
| הקודם: איסר יהודה אונטרמן |
הרב הראשי האשכנזי | הבא: אברהם אלקנה כהנא שפירא |
| הרבנים הצבאיים הראשיים של צה"ל | ||
|---|---|---|
|
