רמת ישי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
רמת ישי
Ramat Yishai COA.png
Yaar Hashomrim0011.jpg
רמת ישי. מראה כללי מחורשת השומרים בקריית טבעון
מחוז הצפון
מעמד מוניציפלי מועצה מקומית
ראש המועצה עופר בן אליעזר
גובה ממוצע ‎90‏ מטר
תאריך ייסוד 1925
סוג יישוב יישוב עירוני בעל 5 - 10 אלף תושבים
נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף דצמבר 2012:
  - אוכלוסייה 7,199 תושבים
  - שינוי בגודל האוכלוסייה ‎1.4%‏ בשנה עד דצמבר 2012
  - צפיפות אוכלוסייה 3,015 תושבים לקמ"ר
תחום שיפוט 2,388 דונם
מיקום רמת ישי
רמת ישי
רמת ישי
דירוג חברתי-כלכלי 8 מתוך 10
מדד ג'יני 0.4390
פרופיל רמת ישי נכון לשנת 2011 באתר הלמ"ס
שלט רמת ישי שבכניסה המערבית. בשלט מופיע שם היישוב, בניין חאן רמת ישי והדקל שנמצאים בכניסה הצפונית שמהווים את סמל היישוב
חאן רמת ישי - הפינה הצפון מערבית

רמת ישי היא מועצה מקומית במחוז הצפון בישראל, השוכנת בצפון עמק יזרעאל על כביש טבעון-נצרת, כ- 4 ק"מ ממזרח לקריית טבעון. היא קרויה על שמו של יש"י אדלר.

שטח השיפוט שלה הוא כ-2,300 דונם והיא הוכרזה כמועצה מקומית בשנת 1958.

מבנה בולט הקיים ביישוב הינו "חאן רמת ישי", בניין עתיק מוקף חומה שנבנה בתקופת הטורקים בארץ ישראל. מבנה זה, ועץ הדקל הניצב לצידו, מהווים את סמל היישוב. בעבר פעלה בשטח החאן משחטת עוף העמק.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המקום בו שוכנת רמת ישי היה מיושב עוד בתקופת בית שני, נמצאו ממצאים ארכיאולוגיים מהתקופות ההלניסטית והרומית ביזנטית כולל מבצר ביזנטי גדול.

ראשיתה של רמת ישי בהתארגנות של חברת "מנור" בפולין במטרה להקים יישוב שיהיה מבוסס על שילוב של חקלאות ותעשיית אריגה. לצורך כך רכשה החברה, אותה ייסדו ובראשה עמדו האחים מרדכי (מוט'ל) וצבי (הרמן) רוזנברג, את אדמות הכפר ג'ידה מקהילת ציון אמריקאית, שרכשה את האדמות מידי הערבים. בנובמבר 1925 הגיעו למקום המשפחות הראשונות ובתחילת 1926 הצטרפו אליהן משפחות נוספות כך שבאמצע 1926 מנה היישוב 54 משפחות ו-36 רווקים‏[1]. בין מקימי היישוב היו כ-50 משפחות מלודז' ומביאליסטוק, שהקימו מפעל טקסטיל ביישוב. המפעל לא הצליח מבחינה כלכלית, והוא נמכר במכירה פומבית להנהלה הציונית‏[2]. רבים מהמתיישבים עזבו את הארץ וחזרו לפולין והמעטים שנשארו התרכזו בחקלאות. מכת עכברים שאכלה את רוב התבואה גרמה להפסדים גדולים ל-25 המשפחות שהתגוררו במקום‏[3]. בשנת 1931 הופעל מפעל הטקסטיל מחדש בסיוע הקרן הקיימת וקרן היסוד, על ידי חברת הנול שהוקמה כדי לשקם את המפעל, ולמנוע את הרושם הרע בקרב יהודי פולין מכישלון הקמת המפעל. בשנת 1932 עבדו במפעל 8 עובדים שהפעילו חלק קטן מהנולים במקום. בסוף שנת 1933 עבר המפעל לבעלות קבוצה של עולים מגרמניה שהשקיעו בחידוש הציוד‏[4].

בשנות ה-30 חולקו אדמות היישוב בין בעלי האדמות בהגרלה, בלא להיענות לבקשת התושבים במקום שנחלותיהם ירוכזו במקום אחד. כך נוצר מצב שהתושבים הבודדים במקום התפרסו על פני שטח רחב‏[5]. במהלך המרד הערבי הגדול, בליל שבועות תרצ"ח, עלו ערבים על המושבה במטרה למחותה מעל פני האדמה, שרפו את המפעל, הרגו את הנוטר צבי לוין ופצעו תושב נוסף. מפעל הטקסטיל שוקם שוב, הפעם על ידי משה לסמן מלודז', ושם המפעל שונה ל"עמק טקסטיל". ליישוב הגיעו גם מספר מתיישבים מעולי תימן שעבדו במפעל‏[6].

ב-1943 הוחלט להפנות תרומה של 10,000 לא"י של ישי אדלר לפיתוח המקום, בתנאי שהמתיישבים ישמרו על מסורת ישראל‏[7], ובשנת 1944 הוחל בהקמת עשרה בתים ביישוב ושם המקום הוסב לרמת ישי‏[8]. בשנת 1947 נסגר מפעל הטקסטיל, ובעקבות זאת באוגוסט 1947 נותרו במקום רק 15 משפחות. באותו חודש הונחה מכספי תרומות‏[9] אבן פינה לבית כנסת ומרפאה להנצחת ד"ר שמואל דיקר, תרומת אביו התעשיין יוצא לודג' יהושע דיקר, בתכנון האדריכל בנימין צ'לנוב. המפעל חזר במהרה לפעול ובאפריל 1948 היו ברמת ישי 30 משפחות שעיקר פרנסתן הייתה על המפעל‏[10]. במאי 1949 היו במקום 45 משפחות‏[11]. ביוני 1950 הוקמה ממול לרמת ישי מעברה שבה התגוררו 500 משפחות באוהלים‏[12]. המעברה חוסלה בשנת 1953 עם מעבר 200 משפחות למגדל העמק[13].

לקראת סוף שנת 1951 התרחב היישוב לכ-160 משפחות, והוקמו בו מאפייה גדולה, נגרייה ועוד מפעלים‏[14]. בשנת 1953 נבנו במקום בית חרושת לעורות ומטווייה‏[15]. בשנים 1953-1954 דרש ועד היישוב את הרחבת תחומה על מנת שתוכל לגדול ולקלוט תושבים נוספים‏[16]. בשנת 1957 הקימה תנובה משחטה במקום, אולם לאחר זמן קצר היא נסגרה מהעדר כדאיות כלכלית. בשנת 1959 כשל מפעל עמק טקסטיל והגיע לכינוס נכסים‏[17]. נסיון לשקם את המפעל כשל והוא נסגר סופית. בשנת 1961 הגיע היישוב למצב קשה, כאשר רק 60 מפרנסים מתוך 210 משפחות במקום מצאו תעסוקה ביישוב‏[18]. בשלב זה הוקמה במקום משחטת עוף העמק על בסיס משחטת תנובה שנסגרה קודם לכן. באוקטובר 1963 הונחה אבן פינה לאזור תעשייה שהוקם במקום עבור יישובי הסביבה‏[19].

בנובמבר 1958 הוכרזה רמת ישי כמועצה מקומית והוצאה ממועצה אזורית קישון[20]. רמת ישי הייתה בין חלוצות הרשויות המקומית בישראל בהעמדת נשים בראשן. בשנת 1962 הועמדה בראש הרשות המקומית אישה כראש ועדה קרואה, ובסוף שנת 1969 הייתה למועצה היחידה שגם ראש המועצה וגם סגניתה היו נשים‏[21][22]. בראשית שנות ה-70, עם העברת ראשות המועצה מיהודית שושני לזלדה שחם, הייתה הרשות הראשונה שבראשה עמדו שתי נשים שונות לאורך השנים. בשנת 1977 נבחר לתפקיד ראש מועצת רמת ישי דרור פוגל. באותה שנה מנה היישוב רק כ-800 תושבים, אך מכאן ואילך הוא התפתח במהירות: נבנו ושופצו מבני ציבור רבים, לרבות בריכת שחייה חדשה, מבנים חדשים לבית הספר המקומי ואולם כדורסל מפואר, ומשפחות רבות נוספו ליישוב. פוגל, שכיהן בתפקיד עד שנת 1992, יזם והוציא אל הפועל את בנייתן של שתי שכונות חדשות ביישוב, קדמת ישי והדר ישי, שנבנו על אדמות חקלאיות שהופשרו לבנייה למגורים. הוא נהרג בעת שהדריך טיול בירדן בשנת 1999. מחליפו ניר חבקין יזם את בניית חטיבת הביניים "היובל" וקידם את הרחבת היישוב.

משנת 2008 ראש המועצה המקומית הוא עופר בן אליעזר.

בהיותו יישוב חקלאי או יישוב באזור פיתוח, עובדים המעתיקים את מקום מגוריהם ליישוב וגרים בו לפחות שישה חודשים רצופים, נהנים מכך שאם התפטרו לשם כך מעבודתם, ההתפטרות תיחשב להם כפיטורים.‏[23]

אוכלוסייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) נכון לדצמבר 2012, מתגוררים ברמת ישי 7,199 תושבים. האוכלוסייה גדלה בקצב גידול שנתי של ‎1.4%‏. לפי נתוני הלמ"ס נכון לדצמבר 2012, המועצה המקומית מדורגת 8 מתוך 10, בדירוג החברתי-כלכלי. אחוז הזכאים לתעודת בגרות מבין תלמידי כיתות י"ב בשנת ה'תשע"ב (2011-2012) היה 77.8%. השכר החודשי הממוצע של שכיר במשך שנת 2011 היה 11,074 ש"ח (ממוצע ארצי: 7,964 ש"ח).‏[24]

חינוך, תרבות וספורט[עריכת קוד מקור | עריכה]

קיר טיפוס ע"ש שגיא בלאו, מבט מלפנים

ברמת ישי פועלים שני בתי ספר - בית הספר הממלכתי "ארזים" (יסודי) וחטיבת הביניים "היובל".

מתחם המתנ"ס שבמרכז היישוב, ומדרחוב החנויות שמתלווה אליו הוא מרכז התרבות ביישוב, במתחם המתנ"ס רחבה גדולה המשמשת את היישוב לאירועים, ספרייה ציבורית, אולם תיאטרון והקרנות קולנוע בשם "בית מרים". ברחבת המתנ"ס ממוקם מועדון נוער. ביישוב יש קן של תנועת "הנוער העובד והלומד".

באפריל 2011 הושקה ביישוב תנועת נוער חדשה בשם "מנו"ר" (מנהיגות נוער רמת ישי) ששמה מרמז על הניסיון הראשון להקים בארץ יישוב תעשייתי בשם "מנור" בשנות ה-20 של המאה ה-20.

בשנות ה-90 נבנה ברמת ישי "קיר שגיא", מתקן ספורטיבי לטיפוס קירות שהוא הגבוה בארץ והיחיד בתקן האולימפי, ובו מתקיימת מדי שנה אליפות ישראל בטיפוס קירות. הקיר נבנה לזכרו של בן היישוב שגיא בלאו, שנהרג בלבנון בפיגוע התאבדות ב-19 באוקטובר 1988.

ביישוב פועל גם "מועדון הוקי גלגליות רמת ישי", אחד המועדונים המובילים בישראל בהוקי גלגיליות עם 2 זכיות בליגת העל הישראלית לבוגרים וזכייה אחת בגביע המדינה לבוגרים. בנוסף, מחלקת הנוער של המועדון מכילה חמישה שחקני נבחרת ישראל עד גילאי 17, בנוסף פועלת ביישוב קבוצת כדורסל בשם הפועל רמת ישי שב-2012 התאחדו עם הפועל קריית טבעון.

פעם בשנה, בתקופת האביב, נערכת צעדת רמת ישי על שם [ מאיר שוספי], בן היישוב שנפל בשנת 1969 בעת מילוי תפקידו בחטיבת גולני.

מרכז מסחרי[עריכת קוד מקור | עריכה]

היישוב נמצא בצומת דרכים המחברת בין עמק יזרעאל לצפון הארץ, ובזכות זאת קיים ביישוב מרכז מסחרי גדול הכולל ברים ומסעדות.

ראשי המועצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

להלן רשימה של ראשי מועצת רמת ישי מאז הפיכתה למועצה מקומית בשנת 1958.

ראש המועצה חודש ושנה לתחילת הקדנציה
אמנון ינאי דצמבר 1959
יהודית שושני נובמבר 1962[25]
עודד ינאי נובמבר 1965
יהודית שושני נובמבר 1969
זלדה קרמר מרץ 1971
יהודית שושני 1974[26]
משה זיידנר ספטמבר 1976
דרור פוגל אוקטובר 1978
דרור פוגל אוקטובר 1983
דרור פוגל אוקטובר 1988
זאב שוורץ נובמבר 1993
יצחק ניר חבקין נובמבר 1998
יצחק ניר חבקין נובמבר 2003
עפר בן אליעזר נובמבר 2008

אוקטובר 2013

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • גלעד (גילי) חסקין, "מ׳מנור׳ לרמת ישי - גלגוליו של ניסיון התיישבותי בדגם של כפר תעשייתי", אופקים בגיאוגרפיה 71, 2008, עמ' 160-184

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערים תאומות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מושב "מנור" בג'ידה, דבר, 12 באוגוסט 1926
  2. ^ התעשייה בג'ידה, דבר, 2 בספטמבר 1928
  3. ^ ג'ידה, דבר, 2 בספטמבר 1930
  4. ^ ביהח"ר לאריג של ג'ידה לידיים חדשות, דבר, 2 באוקטובר 1933
  5. ^ חתום: ירוחם, מה יהא גורל ישוב ג'ידה?, דבר, 16 באוגוסט 1938
  6. ^ זאב ענר, סיפורי מושבות, עמ' 233-235
  7. ^ ג'דה - רמת ישי, דבר, 8 בספטמבר 1943
  8. ^ אבן פינה לבתים ברמת ישי, דבר, 26 בינואר 1944
  9. ^ חגיגה כפולה ברמת ישי, דבר, 24 באוגוסט 1947
  10. ^ א.מ., רמת ישי (ג'ידה), דבר, 16 באפריל 1948
  11. ^ חוסר שיכון מעכב קליטת עולים ברמת ישי, דבר, 24 במאי 1949
  12. ^ מחנה מעבר לעולים בגוש נהלל, דבר, 21 ביוני 1950
  13. ^ שאול בן חיים, העיירה שקמה בטעות - ונדונה לכליה, מעריב, 9 בינואר 1959
  14. ^ י. סטרינסקי, רמת ישי (ג'דה לשעבר), דבר, 24 באוקטובר 1951
  15. ^ רמת ישי תובעת הרחבת תחומיה, דבר, 9 באוגוסט 1953
  16. ^ אברהם מ., רמת ישי דורשת הרחבה ועצמאות, דבר, 21 ביוני 1954
  17. ^ י. שדמי, המטוויות התארגנו - האורגים נפגעו, מעריב, 6 באוקטובר 1959
  18. ^ מ. טננבוים, רוב תושבי רמת ישי יושבים על מטלטליהם, מעריב, 17 בינואר 1961
  19. ^ מרכז למלאכה ומסחר יוקם ברמת ישי, דבר, 31 באוקטובר 1963
  20. ^ מועצה מקומית הוקמה ברמת ישי, דבר, 28 בנובמבר 1958
  21. ^ נשים בראש מועצת רמת ישי, דבר, 21 בנובמבר 1969
  22. ^ גדעון רום, כשהנשים שולטות ברמה, דבר, 1 בדצמבר 1969
  23. ^ תקנה 12(ב) לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים, והתפטרות שרואים אותה כפיטורים), תשכ"ד-1964
  24. ^ פרופיל רמת ישי באתר הלמ"ס
  25. ^ יהודית שושני - ראש מועצת רמת ישי, דבר, 16 בנובמבר 1962
  26. ^ שביט בן - אריה, חברות הכנסת: נשים מובילות בישראל, תשע"א, ע' 61-60.