ארובה (טריטוריה)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ארובה
Aruba
Flag of Aruba.svg Coat of arms of Aruba.svg
דגל סמל
מוטו לאומי:
המנון לאומי: Aruba Dushi Tera
מיקום ארובה
יבשת אמריקה
שפה רשמית הולנדית, פאפימנטו
עיר בירה
(והעיר הגדולה ביותר)
אורנייסטאד
12°31′8″N 70°02′8″W
משטר מונרכיה חוקתית
ראש המדינה
מושל

ראש ממשלה

המלך וילם-אלכסנדר
פרדיס רפונגול

מייק אימן

הקמה
קבלת עצמאות מהאנטילים ההולנדיים

1 בינואר 1986
שטח[1]
- דירוג עולמי
180 קמ"ר 
217 בעולם
אוכלוסייה[2]‏ (הערכה)
- דירוג עולמי של אוכלוסייה
- צפיפות
- דירוג עולמי של צפיפות
109,153 נפש 
189 בעולם
606.41 נפש לקמ"ר
19 בעולם
תמ"ג[3]‏ (הערכה לשנת 2005)
- דירוג עולמי
- תמ"ג לנפש
- דירוג עולמי לנפש
2,258 מיליון $ 
187 בעולם
20,687 $
62 בעולם
מטבע פלורין של ארובה ‏ (AWG)
אזור זמן UTC -4
סיומת אינטרנט .aw
קידומת בינלאומית 297+
מפת האי ארובה

ארובההולנדית: Aruba) היא טריטוריה הולנדית ששוכנת על אי בים הקריבי, 40 קילומטר מצפון לחצי האי פרגוואנה (Paraguaná) שבונצואלה. האי שייך לקבוצת איי ABC (ארובה, בונייר וקורסאו) באנטילים הקטנים. בטריטוריה חיים כ-120,000 תושבים‏[4] על כ-193 קמ"ר. יחסית ליתר הקריבים, האי יבש ובו פחות צמחייה טרופית. בירת ארובה היא אורנייסטאד (Oranjestad). האי מישורי ברובו ואקלימו טרופי ימי, חם ולח בכל עונות השנה.

תוכן עניינים

היסטוריה [עריכה]

עד אמצע שנות השמונים היו בתי הזיקוק לנפט ונצואלי הענף הכלכלי הראשי של האי. אז נסגרו בתי הזיקוק לראשונה ומאותה עת כלכלת האי החלה נעה לכיוון התיירות. האי מארח כ-600,000 תיירים בשנה, רבים מהם מארצות הברית. עיקר המשיכה של האי בים הצלול ובחופיו המרהיבים.

ארובה נפרדה ב-1 בינואר 1986 מיתר איי האנטילים ההולנדיים והפכה למרכיב אוטונומי נפרד בממלכת ארצות השפלה (המסגרת המדינית של הולנד והאנטילים ההולנדיים, קוראסאו, סן מרטן וארובה). ראש המדינה בארובה היא מלכת הולנד ביאטריקס, אשר מיוצגת על ידי מושל. ראש ממשלתה הראשון של ארובה היה הני אימן, יהודי, (1986 - 1989) וכיום מכהן בראשות ממשלתה אחיו הצעיר מייק אימן.

כלכלה [עריכה]

מקור הקיום העיקרי הוא תיירות, כ-600,000 תיירים מבקרים באי מדי שנה. ענפים אחרים הם חקלאות (הגידול העיקרי הוא פרחי אלוי), דיג, מפעלי זיקוק נפט ושירותים פיננסיים ואחרים. חברות אמריקניות, הולנדיות ואחרות מנצלות פרצות מס וכן מיעוט ופיגור בבקרת מס באמצעות חברות "מעבר לים" (off-shore) שמרכזן או חלק כלשהו ממרכיביהן בארובה.

תחבורה [עריכה]

אורך כל הדרכים באי הוא 380 קילומטר. יש בו נמל-תעופה המשמש את חברת התעופה המקומית וחברות זרות, המקיימות שירותים קבועים בין האי למדינות אמריקה הצפונית ואירופה.

אוכלוסייה [עריכה]

80% מוּלָטִים והשאר שחורים, הודים ואירופאים (רובם הולנדים). 82% הם קתולים ,8% פְּרוֹטֶסְטַנְטִים והיתר הינדו, מוסלמים ואחרים. השפה הרשמית היא הולנדית, אך התושבים דוברים שפה מקומית בשם 'פפיאמנטו'. הריבוי הטבעי השנתי הממוצע (2002) 0.7%. כיום יש בארובה כ-150 תושבים יהודים.

עיר בירה: אורנייסטאד, 22,000 תושבים (2005).

משטר: האי הוא חלק מממלכת הולנד. בשנת 1986 נפרד מיתר האיים האנטילים השייכים להולנד. בראש השלטון עומד מושל כללי, המתמנה על ידי ממשלת הולנד. קיימת אוטונומיה פנימית מלאה, וענייני האי מתנהלים על ידי ממשלה שבראשותה עומד המושל.

אזורים [עריכה]

לא נהוגה באי חלוקה מנהלית. יחד עם זאת, לצורכי מרשם אוכלוסין הוגדרו 8 אזורי מרשם:

  • צפון Noord/Tanki Leendert
  • אורנייסטאד מזרח Oranjestad East
  • אורנייסטאד מערב Oranjestad West
  • פרדרה Paradera
  • סנט ניקולס צפון San Nicolas North
  • סנט ניקולס דרום San Nicolas South
  • סנטה קרוז Santa Cruz
  • סבנטה Savaneta

ראו גם [עריכה]

קישורים חיצוניים [עריכה]

הערות שוליים [עריכה]

  1. ^ דירוג שטח - מתוך ספר העובדות העולמי של ה-CIA, כפי שפורסם ב-26 במרץ 2013
  2. ^ דירוג אוכלוסייה - מתוך ספר העובדות העולמי של ה-CIA, כפי שפורסם ב-26 במרץ 2013
  3. ^ דירוג תמ"ג - מתוך ספר העובדות העולמי של ה-CIA, כפי שפורסם ב-26 במרץ 2013
  4. ^ נכון לנובמבר 2011, לפי האתר "ארובה אונליין"