סינאן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
פסל סינאן בביייקצ'קמג'ה סמוך לאיסטנבול
מסגד שחזדה מחמט באיסטנבול
מסגד רוסתם פאשה באיסטנבול
פאר יצירתו של סינאן - מסגד סלימיה באדירנה

מימר סינאןטורקית: Mimar Sinan, בערבית: سنان آغا או معمار سنان) (15 באפריל 1489 - 17 ביולי 1588) היה אדריכל החצר של הסולטאנים העו'תמאניים סלים הראשון, סולימאן המפואר, סלים השני ומוראט השלישי. במהלך חמישים שנות פעילותו תכנן סינאן כמעט 500 מבני ציבור ומבנים פרטיים ברחבי האימפריה העות'מאנית (בעיקר באיסטנבול), דבר שהקנה לו את התואר "מיכלאנג'לו של המזרח". מייחסים לו את תכנון מבנה שער שכם המפואר בירושלים.

קריירה צבאית[עריכת קוד מקור | עריכה]

סינאן נולד בשנת 1489 בעיירה הסמוכה לקייסרי שבאנטוליה למשפחה ארמנית‏[1]נוצרית, ובהיותו בן 23 גויס לשורות הצבא העות'מאני והגיע לאיסטנבול. כעבור זמן קצר התאסלם והחליף את שמו הפרטי מיוסף לסינאן. במסגרת שירותו הצבאי החל ללמוד נגרות ומתמטיקה. במהרה התגלה כישרונו הגדול באדריכלות, והוא החל להתמקצע בתחום זה, והפך לאחד הקצינים הבולטים בחיל ההנדסה של סלים הראשון. הוא גילה יכולת מרשימה בתכנון גשרים מהירי בנייה; מתקני הגנה ותקיפה; ואף הצליח לבנות ספינות שאפשרו לצבא העות'מאני לחצות נהרות. תרומתו הגדולה של סינאן לצבא העות'מאני הביאה לקידומו המהיר, וסולימאן המפואר מינה אותו למפקד המשמר המלכותי.

במהלך הקרבות שבהם השתתף, עקב סינאן אחר כושר עמידותם של מבנים בפני ירי רובים או תותחים, ויישם את המידע הזה מאוחר יותר, כאשר עסק בפועל באדריכלות. הוא גם נחשף לסוגים שונים של סגנונות בנייה, ובמסעותיו הצבאיים במקומות שונים, כמו רודוס, קורפו, אזור הבלקן, אירופה והמזרח התיכון, בחן מקרוב סוגי אבנים; חומרי מלט; טכניקות בנייה וכדומה.

קריירה אזרחית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1539 מונה מפקדו הישיר של סינאן, צ'לבי לוטפי פאשה (Çelebi Lütfi Pasha), לתפקיד הווזיר הגדול של איסטנבול. הוא שחרר את סינאן משירותו הצבאי‏[2] ומינה אותו לתפקיד האדריכל העירוני של איסטנבול. במסגרת תפקיד זה היה בסמכותו של סינאן לקבוע את גורלו של כל בית בעיר, וכן לתכנן ולעקוב אחר כל פעולות הבנייה והתחזוקה הציבוריות בעיר, כולל סלילת כבישים, חציבת תעלות ומערכות ניקוז ובניית גשרים.

כעבור כמה שנים קודם סינאן לתפקיד "אדריכל האימפריה העות'מאנית", מינוי שהיה רב כוח והשפעה, והקנה לו חשיבות עצומה במנהל העות'מאני. הוא החל להכשיר אדריכלים צעירים, והעביר את מורשתו ואת הידע שלו הלאה.

ייחודו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת הקריירה של סינאן הייתה האדריכלות העות'מאנית פשוטה ומעשית. רוב המבנים נבנו אז על פי תכנון מקובל וזהה, והמראה היה פשוט ובסיסי. עקב רגישות האזור לרעידות אדמה, נבנו בתים רבים בגושי אבן וברזל, דבר שהכביד על מראה הבית ודרש כמות חומר גדולה ועבודה קשה. חדשנותו של סינאן הייתה ביצירת מבנים יפים וייחודיים, ללא שימוש בחומר בנייה רב מדי, ועם זאת בעלי יציבות ועמידה יוצאים מהכלל.

סגנונו ועבודתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

את עבודתו של סינאן ניתן לחלק לשלוש תקופות: השנים הראשונות (עד שנת 1550); תקופת ההכשרה (עד שנת 1570); וימי הזוהר שלו (עד מותו בשנת 1588).

בשנים הראשונות תכנן סינאן מבנים שחיקו פחות או יותר את סגנון הבנייה העות'מאני הפשוט, אם כי כבר אז שילב ביצירותיו חומרים ורעיונות עיצוב ותמיכה, שראה במסעותיו בעולם. מבנה לדוגמה מהימים ההם הוא מסגד חוסרו פאשה, שאותו בנה בחאלב שסוריה בשנת 1537 עבור מפקדו, שהיה מושל העיר. המסגד ניכר בפשטותו, ואפילו מעט בגסותו, אפיון שהלך ונעלם מעבודתו של סינאן בחלוף השנים. הפרויקט הרשמי הראשון שביצע במסגרת תפקידו כאדריכל האימפריה, היה מתחם האסקי חורם‏[3] ‏(Haseki Hürrem) באיסטנבול, שהקים עבור רוקסלנה, אשתו של סולימאן המפואר (האסקי – אשת הסולטאן, שילדה לו בן; הורם – שמה המוסלמי של רוקסלנה, שפירושו "המאושרת"). גם כאן מדובר בתכנון פשוט למדי, אך המראה אלגנטי ו"זורם" יותר. אחד המבנים היותר "סינאניים" מתקופה זו, הוא המסגד והמדרסה שבנה ב-1548 בפקודת מיחרימה סולטאנה, בתו היחידה של סולימאן המפואר, באיסטנבול. במבנים אלו ניכרים כבר המרתפים המרווחים והמקושתים; צריחי המסגד הדקיקים והעגולים; הכיפה העגולה הגדולה במרכז, שסביבה חצאי כיפות, ועוד. יצירת המופת של סינאן מתקופה זו היא מסגד שחזדה מחמט (Ṣehzade Mehmet) באיסטנבול, שנבנה לזכר יורש העצר של סולימאן המפואר, שמת בדמי ימיו. מבנה המסגד מתנשא לגובה עצום, וכולל כיפה ענקית בראשו, המוקפת בששה חצאי כיפות תומכים. כבר בתכנון מבנה זה התכתב סינאן עם מבנה איה סופיה, ועל מנת להאפיל עליו תכנן לשחזדה 4 חצאי כיפות, לעומת שני חצאי הכיפות של איה סופיה.

התקופה השנייה ביצירתו של סינאן החלה בשנת 1550, עם בניית מתחם סולימאניה באיסטנבול, לכבוד סולימאן המפואר. מדובר בקומפלקס ענק‏[4] הכולל מסגד, ארבע מדרסות, מטבח ציבורי, בית חולים, בית מחסה, בית מרחץ (חמאם), בית הארחה ופונדק לעוברי אורח. סינאן נעזר במאות עוזרים ומתכננים, והצליח להשלים את הקמת המתחם בתוך שבע שנים. המסגד עצמו, אחד מהמפוארים בעולם, נבנה בהשראת כנסיית איה סופיה הביזנטית שבאיסטנבול. בהמשך בנה סינאן ברחבי האימפריה כמה מבנים עבור הווזיר הגדול רוסטם פאשה (Rüstem Pasha) (בעלה של מיחרימה סולטאנה, בתו של סולימאן). עיקר פעילותו היה בבניית מסגדי פאר ענקיים, מרובי כיפות וצריחים, ובכולם פתרונות מאלפים לקשיי יציבות וחולשה מבנית. סינאן הצליח להטות את כובד משקל הכיפות והתקרות אל הקירות החיצוניים, ובכך לצמצם ככל שניתן את הצורך בעמודי תמך פנימיים. כך יצר חללים עצומים בתוך המבנים שלו, המעוררים השתאות עד ימינו.

ב-1561, לאחר מותו של רוסטם פאשה, בנה סינאן מסגד על שמו למרגלות הסולימאניה. כן הקים לזכרו מצבת קבורה (תורבה), מעוטרת באריחי איזניק יפהפיים, בגינת מסגד שחזדה מחמט. לאלמנתו של רוסטם פאשה, מיחרימה סולטאנה, בנה סינאן את מיחרימה ג'אמע (Mihrimah Camii) בראש הגבעה הגבוהה ביותר באיסטנבול. מסגד זה ניצב על קשתות מוגבהות, והוא בולט למרחקים. בשנים שלאחר מכן הקים סינאן שורה של מסגדים נוספים ברחבי האימפריה, שרובם הגדול ניצבים עד היום.

בתקופה השלישית, הנחשבת לתקופת הזוהר של יצירתו, יצר סינאן מבנים אלגנטיים מאד, בעלי גימור מושלם וסימטריה. הוא הקפיד מאוד על יצירת מבוא מסוגנן ורחב למסגדים שבנה אז, והצליח להיפטר מעמודי תמך באזורים אלה, מבלי לערער את יציבות המבנה. מאמץ זה ניכר, למשל, במסגד סוקולו מחמט פאשה (Sokollu Mehmet Paşa) באיסטנבול, שנבנה בשנת 1572, או במסגד סלימיה באדירנה. סינאן העז אז להתנסות בבחינת יכולת הקירות לשאת משקל רב מאוד של תקרות וכיפות, ובכל זאת ליצור מרחב גדול. מבחינה זו הווה מסגד סלימיה באדרינה פריצת דרך, מפני שהוא המבנה הראשון שבו הצליח סינאן לבנות כיפה גדולה יותר מזו שבאיה סופיה. הצלחתו זו של סינאן הייתה לא רק מקצועית, אלא בעיקר דתית, והוא טען כי בכך "ניצח את הנוצרים".

אחרית ימיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

סינאן השלים את בניית מסגד סלימיה באדירנה בהיותו בן למעלה מ-80, גיל מאוחר במושגים של ימינו, ומופלג במושגים של אז. למרות גילו, הוא היה נמרץ ובריא, והמשיך בפעילות רבה עד מותו ב-1588, בהיותו בן 99. הוא נקבר בתוך תורבה שעיצב, לצד סולימאן המפואר ואשתו, מצפון למתחם סולימאניה באיסטנבול. לאחר מותו (ועד ימינו) נקרא הרחוב העובר בסמוך לתורבה על שמו.

במהלך חמישים שנות פעילותו בנה סינאן, כאמור, כמעט 500 מבנים, כ-200 מהם עדיין קיימים. לא ידוע על אדריכל אחר בכל ימי האימפריה העות'מאנית שהותיר אחריו מבנים כה רבים, והיווה פריצת דרך כמו סינאן. האדריכל האמריקני פרנק לויד רייט אמר תמיד: "אני האדריכל השני הכי טוב בעולם, אחרי סינאן." ממשלת טורקיה כיבדה את זכרו בהקמת אוניברסיטת מימאר סינאן לאמנות באיסטנבול.

המבנים של סינאן[עריכת קוד מקור | עריכה]

סיכום עבודתו של סינאן לאורך השנים מלמד כי הקים 94 מסגדים גדולים (ג'אמע), 52 מסגדים קטנים, 57 בתי ספר, 48 בתי מרחץ, 35 ארמונות ממשל (סאראיה), 17 מטבחים ציבוריים (בתי תמחוי), 10 ח'אנים, שמונה גשרים, שמונה אסמים ומחסני תבואה, שבע מדרסות, שש אמות מים ושלושה בתי חולים.

המבנים המרשימים ביותר (רשימה חלקית) הם:

  • מסגד אזאפקאפי סוקולו באיסטנבול
  • מסגד סלימיה באדירנה
  • מתחם סולימאניה באיסטנבול
  • מתחם קיליק עלי פאשה
  • מתחם מולא צ'לבי פאשה
  • מרחצאות האסקי באיסטנבול
  • מסגד שחזדה מחמט באיסטנבול
  • מתחם מירימה סולטאנה באיסטנבול
  • מסגד רוסטם פאשה באיסטנבול
  • מסגד עות'מאן שאה בטריקלה
  • מסגד סולימאניה בדמשק
  • גשר מהמט פשה סוקולוביץ' (לא ודאי)

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ לפי גרסאות אחרות למשפחה נולד למשפחחה יוונית נוצרית
  2. ^ במקורות אחרים נכתב שסינאן שוחרר משירות פעיל בהיותו בן 40, כלומר ב-1529
  3. ^ תמונת האסקי חורם
  4. ^ מתחם סולימאניה