על אדונים ומשרתים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Upstairs Downstairs.png

על אדונים ומשרתים (באנגלית: Upstairs, Downstairs) היא סדרת טלוויזיה בריטית זוכת פרס באפט"א ופרס אמי, המספרת על יחסי אדונים ומשרתים בבית מגורים גדול בלונדון, בראשית המאה העשרים.

ראשיתה העלילה היא בתקופה האדוארדית והיא נמשכת לתקופת מלחמת העולם הראשונה ולאחריה עד תחילת שנות השלושים של המאה העשרים. היא מתארת את חייהם של המשרתים המתגוררים "למטה", ואת חיי האדונים החיים "למעלה", בקומות העליונות של הבית. הסדרה שודרה ב-ITV במשך חמש עונות משנת 1971 ועד 1975.

הסדרה מתארת חיי משפחה במעמד חברתי גבוה באנגליה על רקע האירועים בתחילת המאה העשרים. האירועים הגדולים זכו להבלטה בסדרה, אך גם שינויים קלים ומתמשכים באו בה לידי ביטוי. הסדרה מתעדת את השינויים החברתיים והטכנולוגיים שקרו בין השנים 1903 ועד 1930. חיי המשרתים הם חלק בלתי נפרד מהסיפור.

באוקטובר 2009 הכריזו ב-BBC על חידוש הסדרה, בפורמט של שני סרטים באורך של תשעים דקות. התסריט נכתב על ידי היידי תומס והעלילה מתרחשת בשנת 1936, שש שנים אחרי סיום העלילה המקורית. ג'ין מארש אמורה לגלם שוב את רוז באק, שחוזרת ל"איטון פלייס" כמנהלת משק הבית של משפחת הולנד, הבעלים החדשים של הבית .‏[1]

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרעיון המקורי של הסדרה היה של שתי השחקניות ג'ין מארש ואיילין אטקינס.‏[2] הן תכננו לעשות סדרה קומית בשם "Behind the Green Baize Door", על שתי משרתות, בגילומן של מארש ואטקינס, שעובדות בבית אחוזה כפרי, על רקע התקופה הוויקטוריאנית. הן הוסיפו 'אדונים' לסדרה, כיוון ש"משרתים צריכים לשרת מישהו" לפי דבריה של מארש.‏[3] בקיץ 1969 הן העלו את הרעיון בפני ג'ון הוקסוורת' וג'ון ויטני מחברת ההפקה Sagitta Productions.‏‏[2] השניים הפכו את הסדרה לדרמתית במקום קומית, שינו את תקופת ההתרחשות לתקופה האדוארדית, והעבירו את מקום ההתרחשות לבית גדול בעיר לונדון. הם גם שינו את השם ל-Below Stairs (מתחת למדרגות).

הסדרה הוצעה בהתחלה לחברת "גרנדה טלוויז'ן" שבמנצ'סטר, ונדחתה על ידם, כי דרמה תקופתית אחרת "A Family at War" הייתה אמורה לעלות לשידור בקרוב. סטלה ריצ'מן מחברת "לונדון ויקאנד טלויז'ן" (LWT), ראתה את הפוטנציאל הגלום בסדרה, וההזמנה לתוכנית הראשונה נעשתה באפריל 1970.‏[2]

בשלב זה החלו לפתח את הדמויות, כאשר אלפרד שונסי (Alfred Shaughnessy) החל לעבוד על התסריט הוא שינה את הדמויות כדי לעשותן יותר מציאותיות. בין השחקנים שנבחרו לשחק בסדרה היו ג'ורג' קול כרב המשרתים הדסון, והונור בלקמן בתפקיד ליידי מרג'ורי.‏[3]. איילין אטקינס שהייתה אמורה לגלם את אחת המשרתות לצדה של ג'ין מארש, הייתה מועסקת באותה תקופה בהצגת תיאטרון ופאולין קולינס נבחרה להחליף אותה. גורדון ג'קסון נבחר לתפקיד הדסון, כשהתברר שג'ורג' קול הלונדוני לא יתאים לשחק תפקיד של סקוטי.‏[2]. לתוכנית הוצעו שמות רבים ביניהם "צמד משרתות קטנות בעיר", "אולם המשרתים" ו-"הבית בכיכר איטון". לפני ההפקה הפרק הראשון הסדרה עדיין נקראה "איטון פלייס 165", כאשר ברגע האחרון הוחלף השם ל-"Upstairs, Downstairs" ("הקומות העליונות, הקומות התחתונות") כפי שהציע ג'ון הוקסוורת'.

התוכנית סבלה מהפוליטיקה הפנימית בתחנת הטלוויזיה, בעיקר מהתנגדות מצד מחלקת המכירות שלא ראו את העניין והמשיכה שיש בדרמה תקופתית. קרוב לשנה נשארה התוכנית על המדף עד לשידור הראשון. בסופו של דבר כאשר לרשת הטלוויזיה היה מקום פנוי בלוח השידורים, בימי ראשון בשעה 10:15 בלילה, החליטו למלא את רצועת השידור בסדרה, ללא שידור קדימונים וללא ציפיות להצלחתה. אולם קהל הצופים הלך וגדל, והסדרה הייתה ללהיט.‏[2]

צוות השחקנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

האדונים
המשרתים

תקציר העלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

העלילה מתארת את חייהם של בני משפחת בלאמי העשירה, המתגוררים בשכונת בלגרביה האופנתית שבלונדון, ובמקביל את חיי המשרתים שלהם.

בראש הבית עומדים ליידי מרג'ורי (לבית טלבוט-קארי), בתו היפה והדעתנית של רוזן סאותוולד, ובעלה ריצ'רד בלאמי, חבר בית הנבחרים, שהוא בנו הצעיר של איש כמורה כפרי. הם נשאו על אף התנגדות הוריה, ומתגוררים בלונדון באיטון פלייס מס' 165 שזה אחד מבתיו של הרוזן. ריצ'רד הוא פוליטיקאי, וחלק מעלילות המשנה סובבות סביב השאיפות הפוליטיות שלו והעימותים הנובעים מרצונו להיות נאמן למצפונו, ובעת ובעונה אחת להיות נאמן לחמו ולמפלגה השמרנית הבריטית (הטורים).

לליידי מרג'ורי ולריצ'רד בלאמי יש שני ילדים, ג'יימס הבכור ואליזבת המרדנית, הנקראת מיס ליזי בפי המשרתים. בתחילת הסדרה בשנת 1903, ג'יימס הוא בתחילת שנות העשרים שלו ואליזבת בסוף שנות העשרה שלה. בשנת 1912 הופכת הייזל, אשתו של ג'יימס, להיות גבירת הבית. בשנה שאחר כך מצטרפת למשפחה ג'ורג'ינה בת חסותו של ריצ'רד.

הצוות המקורי של המשרתים כולל את מר אנגוס הדסון, רב המשרתים הסמכותי, גברת ברידג'יס הטבחית, רוז המעשית כמשרתת ראשית, אמילי המתוקה עוזרת במטבח, המשרת אלפרד האקסצנטרי, שרה השובבה עובדת כמשרתת לצידה של רוז, ופירס הרכב. הצוות כולל גם את מוד רוברטס, המשרתת האישית של ליידי מרג'ורי. במשך השנים מצטרפים לצוות אדוארד כמשרת וכנהג, ודייזי, שמתחתנת עם אדוארד, תומאס ווטקינס, הנהג שכובש את ליבה של שרה, וכן רובי, נערה קשת תפיסה עובדת כעוזרת מטבח.

בעונה הרביעית בפרק "עוד שנה", מציינת הייזל בלאמי שבבית מתגוררות שתי משפחות, האחת למעלה והשנייה למטה. ב"משפחה" של המשרתים מר הדסון וגברת ברידג'ס הם ההורים, רוז היא הבת הבכורה שאבדה את אהובה בחזית, אדוארד הוא הבן ודייזי אשתו, שנשארת עם המשפחה בעוד הוא יוצא להילחם, ורובי הבת הצעירה ביותר הזקוקה להגנה מתמדת.

1903 - 1910[עריכת קוד מקור | עריכה]

העונה הראשונה והשנייה של הסדרה מתרחשות בשנים 1903 עד 1910, בתקופת מלכותו של אדוארד השביעי. שרה מופאט מבקשת לעבוד כמשרתת בבית בלאמי, כאשר היא מציגה עצמה כשייכת לאצולה הצרפתית. במהרה מתברר שהיא אנגליה אנאלפביתית שלא עבדה מעולם. היא מעוררת סקנדל כאשר היא מדגמנת עבור צייר בשם מר סקון, אשר מצייר דיוקן של ליידי מרג'ורי. הצייר מציג את הדיוקן של הליידי בתערוכה לצד תמונת עירום של שרה ושל רוז (כפי שהוא מדמיין אותה). מאוחר יותר כאשר משפחת בלאמי נופשים בסקוטלנד ובהיעדרו של הדסון, המשרתים מנצלים את ההזדמנות להתהולל ולהשתכר. הם נתפסים על ידי ג'יימס, אך הוא מבטיח לא לגלות את דבר ההתפרעות שלהם. ג'יימס ושרה מתחילים לנהל רומן, שבעקבותיו שרה נכנסת להיריון. שרה יולדת ולד מת, ביום שהמלך מתארח ב"איטון פלייס". בהמשך היא נשלחת לחיות באחוזת סאותוולד, וג'יימס מגורש להודו. הוא חוזר לאחר שנים אחדות עם ארוסתו פיליס, בתו של איש צבא ותיק. אך אחרי זמן מה הוא מחליט שהיא אינה מתאימה לו ומבטל את האירוסים.

בסביבות שנת 1905 חוזרת הבת אליזבת מגרמניה. היא אמורה להיות מוצגת לפני המלך ואשתו באירוע חברתי, אך אופיה המרדני והעיקש גורמים לה לברוח מן האירוע. בשיחה עם רוז היא לומדת על התלות ההדדית של כל דרי הבית. אליזבת מתאהבת בברון קלאוס פון רימר הגרמני, אשר מתברר שהוא מרגל שרוצה לנצל את אביה לקידום עסקה צבאית רווחית. אחרי שרוז תופסת את הברון מקיים יחסי מין עם המשרת אלפרד, השניים נמלטים לגרמניה. את אלפרד מחליף אדוארד בארנס, משרת צעיר ותמים, אשר אופיו הלא בוגר מכעיס את הדסון. אחת המשרתות, מרי סטוקס, נאנסת על ידי מיילס רדפורד, בנו של פוליטיקאי בעל השפעה. היא נכנסת להריון אך בני משפחת רדפורד אינם מוכנים להכיר באחריותם, למרות מאמציו של ריצ'רד בלאמי, מערכת המשפט אינה מועילה במקרה זה. מרי נאלצת לעזוב את הבית, עם מעט כסף שאספו עבורה המשרתים.

בקיץ 1906, ליידי מרג'ורי מוקסמת מחבר של בנה, קפטן צ'ארלס המונד, ומתפתח ביניהם רומן. מצפונה מציק לה והיא מנתקת את הקשר שביניהם. עם זאת, כמה שנים מאוחר יותר, לאחר מותו של המונד בהודו, משרתו האישי מנסה לסחוט את ליידי מרג'ורי, כשברשותו מכתבים שכתבה לקפטן המונד. השערוריה נמנעת כאשר תומאס ווטקינס, הנהג של המשפחה, ושרה שחזרה לעבוד בבית המשפחה, מצליחים להחזיר את המכתבים לליידי מרג'ורי.

בשנה שאחר כך (1907), מגיעים מדרום אפריקה מר ומרת ואן גרובן. המשרת שלהם ויליאם כובש את ליבה של אמילי, עוזרת הטבחית. אך גבירתו מתנגדת להמשך היחסים ביניהם, ואמילי תולה את עצמה. גברת ברידג'ס הנסערת ממותה של אמילי, גונבת תינוק שנמצא בעגלתו ליד אחת החנויות, ומסתירה אותו בחדרה. ריצ'רד בלאמי וליידי מרג'ורי דואגים להחזיר את התינוק להוריו, וגברת בריג'ס ניצלת ממאסר רק כאשר הדסון ערב לה, ומבטיח לשאת אותה לאישה אחרי שיפרשו מעבודתם כמשרתים. את אמילי מחליפה דוריס, אחריה מגיעה נלי, ולבסוף, רובי צעירה חרוצה אך איטית ומרגיזה את גברת ברידג'ס לעתים קרובות.

בשנת 1908 אליזבת מתחתנת עם משורר צעיר בשם לורנס קרברידג'. הוא נמנע מלקיים יחסי אישות עם אליזבת ונישואיהם לא ממומשים. לאליזבת יש רומן עם המו"ל של בעלה, היא נכנסת להריון ויולדת בת, לוסי אליזבת. היא מצטרפת לקבוצה של סופרג'יסטיות מיליטנטיות, המתקיפות את ביתו של פוליטיקאי חשוב, בסוף האירוע רוז מוצאת את עצמה בכלא, שלא באשמתה. מאוחר יותר נוצר קשר בין אליזבת לג'וליוס קארקין, גבר ארמני עשיר, אשר קונה לה חנות כובעים. מסתבר שקארקין מעוניין יותר לפלס לעצמו דרך לתוך החברה האנגלית, מאשר בחיבתה של אליזבת. הוא קונה את בית משפחת בלאמי ב"איטון פלייס", שהם נאלצים למכור אחרי מותו של אביה של מרג'ורי. קארקין נותן את שטר החכירה לאליזבת, והיא נותנת להוריה, אך הם נשארים חייבים לקארקין. ב-1910 אחרי שאליזבת נפרדת מקארקין ומתגרשת מבעלה הוא מהגרת לאמריקה. מאוחר יותר נאמר שהיא נשואה לאדם בשם דאנה.

המשרתת שרה ותומס ווטקינס, שהיה משרתו האישי של לורנס קרברידג', מתאהבים ובפרק "מפגש משפחתי" ("A Family Gathering") נודע שהם נשואים. אך זה עומד בניגוד לנאמר בסדרת הספין-אוף "תומאס ושרה" ‏[4].

1912 - 1914[עריכת קוד מקור | עריכה]

ליידי מרג'ורי, אחיה הוגו טאלבוט-קארי ואשתו הטרייה מריון וורסלי, נהרגים בטביעת הטיטניק. לפני מותה ליידי מרג'ורי נותנת למשרתת האישית שלה, רוברטס, קופסת תכשיטים ומילותיה האחרונות הם: "שמרי אותם עבורי". רוברטס, שניצלת מטביעה, מסרבת לתת לאיש לגעת בקופסה, כשהיא שומרת אותה בקנאות עבור ליידי מרג'ורי. הייזל פורסט, המזכירה של ריצ'רד, מצליחה לשכנע בעדינות את רוברטס לפתוח את הקופסה, ובכך להשלים עם מותה של גבירתה. רוברטס מתייפחת ואומרת שהיא ניסתה להציל את ליידי מרג'ורי, ובקשה לחזור עם סירת ההצלה לקחתה.

ריצ'רד שכר את שירותיה של הייזל להדפיס את הביוגרפיה שהוא עסוק בכתיבתה. עד מהרה ג'יימס והייזל מתאהבים ולבסוף מתחתנים. הייזל הופכת להיות בעלת הבית, וזמן מה הם מאושרים ביחד, אך הם מתרחקים זה מזו. הניכור ביניהם גדל כאשר הייזל מפילה את עוברה באביב 1914.

ג'ורג'ינה וורסלי בת ה-18 היא בתו החורגת של הוגו טאלבוט-קארי (אחיה של ליידי מרג'ורי). כעת היא יתומה, ובחג המולד 1913 היא מגיעה להתגורר עם משפחת בלאמי . היא גונבת אוכל מהמזווה, כדי לתת אותו לדייזי, המשרתת החדשה. היא נחרדת לגלות את העוני המחפיר שבו חיה משפחתה של דייזי.

רוז המומה לראות את אלפרד, המשרת לשעבר, מופיע לילה אחד בפתח הבית. הוא טוען שמעבידו פיטר אותו והוא כעת חסר בית. היא מסכימה להסתיר אותו במרתף, אך מאוחר יותר היא מזדעזעת לגלות שאלפרד רצח את מעבידו וכעת הוא נמלט מן המשטרה. אלפרד מחזיק את אדוארד כבן ערובה במרתף הפחם, אך הוא נתפס ונעצר. לבסוף הוא מוצא להורג בתליה. בשנה אחר כך רוז מתארסת לזמן קצר לחקלאי אוסטרלי בשם גרגורי וילמוט. בהתחלה היא מסכימה לעבור לחיות איתו באוסטרליה, אבל אחר כך היא מתחרטת, ומחליטה להישאר בסביבה המוכרת לה באיטון פלייס.

אחרי מותה של ליידי מרג'ורי, כל הונה עובר לילדיה ג'יימס ואליזבת. ריצ'רד נאלץ למכור את שטר החכירה של הבית לבנו ג'יימס. הוא מצליח להרוויח כסף ממידע על מניה שקיבל מחברו במועדון הג'נטלמנים. אחר כך הוא מואשם שלא בצדק בשימוש במידע פנים. התערבותם של הייזל ושל הדסון מונעים פגיעה במוניטין ובקריירה שלו.

בסתיו 1913 ג'יימס מבקר באחוזה הכפרית של חבר ללימודים לורד "באני" ניוברי. במהלך הביקור אדוארד מסתבך כעד במשפט גירושים, כאשר הוא רואה את חבר בית הנבחרים, צ'ארלס גילמור, יוצא מחדרה של אשת הדוכס. על אדוארד מופעל לחץ לשנות את גירסתו ולשקר בעדותו, אך הוא מסרב לעשות זאת, לבסוף התיק נסגר בעקבות לחצים מצד ריצ'רד.

באוגוסט 1914 המשרתים יוצאים ליום חופשה ב'הרן ביי' שבקנט. הנאתם מהחופשה נפגמת, כאשר באותו יום מכריזה בריטניה על יציאה למלחמה נגד גרמניה.

1914 - 1918[עריכת קוד מקור | עריכה]

במלחמת העולם הראשונה ג'יימס מתגייס לצבא, הוא נפצע קשה בחפירות וחוזר להחלים בביתו. ג'ורג'ינה בת דודתו מטפלת בו. היא התנדבה לשמש כאחות ושרתה במלחמה בצרפת. בין המשרתים, אדוארד מתגייס ונלחם בחפירות, הדסון מתנדב כשוטר, רוז עובדת ככרטיסנית באוטובוס, ורובי עוזבת את הבית כדי לעבוד במפעל תחמושת. היא חוזרת לעבודתה כמשרתת אחרי הפיצוץ בסילברטאון (Silvertown explosion). להייזל יש פרשת אהבים קצרה עם סגן ג'ק דייסון, אשר כמוה עלה מהמעמד הבינוני. הוא נהרג כאשר ג'יימס נמצא בחופשה בבית. רוז נפגשת שוב עם גרגורי וילמוט, ולאחר שהתגברו על כמה מכשולים, היא מסכימה להינשא לו כשישוב מהמלחמה, ולנסוע אתו לאוסטרליה. למרבה הצער הוא נהרג, ורוז נשארת שבורת לב. בצוואתו הוא מוריש לה 1200 ליש"ט. אדוארד שסובל מהלם קרב מאושפז בבית חולים, הוא משוחח על כך עם ריצ'רד אשר מתייחס אליו כאל בנו.

ב-1918, עם סיום המלחמה, הייזל מתה בגיל 35, ממגפת שפעת עולמית. מאוחר יותר ריצ'רד מתחתן עם אלמנה צעירה בשם וירג'יניה המילטון, אשר בנה הבכור נהרג באביב 1918, בהיותו בן 17. לווירג'יניה יש שני ילדים נוספים, אליס בת העשר, וויליאם בן שש. ריצ'רד מציע לה נישואים בסוף 1918. ברשימת מקבלי התארים לשנת 1917, ריצ'רד בלאמי מקבל את התואר ויקונט בלאמי מהברשאם, ומתחיל לכהן בבית הלורדים.

1919 - 1930[עריכת קוד מקור | עריכה]

במשך כל התקופה מ-1903 ועד 1930, כל דיירי הבית גם למעלה וגם למטה עוברים הרפתקאות שונות ומשונות. ג'ורג'ינה וחבריה יוצאים נגד תקופת השפל והקשיים של מלחמת העולם הראשונה, על רקע שנות העשרים הסוערות. העליצות וההשתטות של החבורה מגיעה לקיצה בשני אירועים טרגייים. הראשון, אחד מחבריה של ג'ורג'ינה מאיים להתאבד אם היא לא תנשא לו, וכשהיא דוחה אותו הוא מתאבד בבית ב"איטון פלייס" בעוד שהחבורה חוגגת במסיבה פרועה בסגנון "שנות העשרים הסוערות". המקרה השני הוא כשג'ורג'ינה לקחה בלי רשות את המכונית של ריצ'רד, ונסעה השכם בבוקר למסיבה נוספת. היא גורמת לתאונה, ופוגעת בעובד בדרכו לעבודתו. בחקירת המקרה, כל חבריה נוטשים אותה, פרט לשניים: לליידי דולי העשירה והטיפשה, ולורד סטוקברידג' המשעמם וה"מרובע", הוא עומד לצידה ומעיד לטובתה למרות התנגדות משפחתו. הוא מאוהב מאד בג'ורג'ינה ועד מהרה גם היא מתאהבת בו. ג'יימס לא מצליח להתאושש מחוויות המלחמה, הוא מועמד לפרלמנט אך לא נבחר.

הוריו של לורד סטוקברידג' שולחים אותו לטיול מסביב לעולם למשך שנה, כדי לוודא שאהבתו לג'ורג'ינה היא אמיתית. באוקטובר 1929 ג'יימס חוזר מביקור באמריקה אצל אליזבת אחותו. הוא התעשר על ידי השקעות בוול סטריט. רוז מפקידה בידיו את הכסף שהוריש לה גרגורי וילמוט, והוא משקיע אותו במניות. עם קריסת הבורסה, ג'יימס מפסיד את כל כספו כמו גם כספים רבים שלווה. הוא נכנס לדיכאון כשהוא חש את החרפה שהטיל משפחתו בכך שלקח כספים מהאנשים שהיו תלויים בו לפרנסתם. ג'יימס מתאבד בחדר בבית מלון.

הפרק האחרון בסדרה מתרחש בשנת 1930. ב-12 ביוני ג'ורג'ינה מתחתנת עם לורד סטוקברידג'. גם מר הדסון וגברת ברידג'ס מתחתנים, הם מחליטים לנהל בית הארחה סמוך לחוף-הים, ולוקחים איתם כעוזרת את רובי פינץ', עוזרת המטבח של גברת ברידג'ס. לורד בלאמי נשא את הנאום האחרון בבית הלורדים, הוא ואשתו וירג'יניה פורשים לווילה קטנה, כאשר הם לוקחים את רוז אתם כמשרתת. אדוארד ואשתו דייזי עולים בדרגה בעבודתם, כאשר הוא הופך להיות רב משרתים, והיא משרתת ראשית בבית הכפרי של המרקיז והמרקיזה סטוקברידג'.

בסצנה האחרונה, רוז עוברת בין החדרים הריקים של הבית ב"איטון פלייס" העומד כעת למכירה. היא שומעת את קולותיהם של ליידי מרג'ורי ומר הדסון ונזכרת באירועים רבים להם הייתה עדה במשך השנים. לבסוף היא שומעת את קולו של ג'יימס המדבר על מותו של גרגורי במלחמה. היא מבינה שזה הזמן לצאת מהדלת הראשית ולעזוב סופית את המקום.

פרקי הסדרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסדרה "על אדונים ומשרתים" רצה במשך חמש עונות החל מ-10 בדצמבר 1971 ועד 21 בדצמבר 1975. ארבע העונות הראשונות כללו 13 פרקים כל אחת, ואילו העונה האחרונה כללה 16 פרקים. בגלל מחלוקת על תוספות שכר עבור שימוש בציוד לצילום בצבע, ששה הפרקים הראשונים צולמו בשחור-לבן. כאשר נפתרה המחלוקת וחזרו לצלם בצבע, צילמו מחדש בצבע את הפרק הראשון בסדרה. לפרק זה הופקו שני סיומים שונים, כך שרשתות השידור יכלו להחליט אם לשדר את הפרקים בשחור-לבן או לא.

כותרות הפתיחה של כל פרק היו על רקע של איורים מתוך המגזין פאנץ', והאותיות עוצבו על ידי טרי גריפיתס. נעימת הנושא שהולחנה על ידי אלכסנדר פאריס נקראה "The Edwardians", וזכתה בפרס על שם איבור נובלו.‏[3]. חלק מנעימת הפתיחה שימש לשיר "מה נעשה עם הדוד ארתור" שמזמרת שרה באחת מהופעותיה על הבמה, את המילים לשיר כתב אלפרד שונסי. ב-1973 הקליטה פולין קולינס (שגילמה את דמותה של שרה) סינגל של השיר. נעימת הנושא שימשה גם כמארש בחתונה של אליזבת ולורנס בפרק 13 של העונה הראשונה.

כותבים רבים לקחו חלק בכתיבת פרקים לסדרה בהם: אלפרד שונסי, ג'ון הוקסוורת', פיי ולדון, טרנס בריידי, שרלוט בינגהם, ג'ון האריסון, ג'וליאן בונד, ריימונד באוורס, ג'רמי פול, רוזמרי אן סיסון, אנתוני סקין ואליזבת ג'יין האוורד.

ההפקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כל פרק ב"על אדונים ומשרתים" תוכנן ללוח זמנים של שבועיים. שבוע וחצי ראשונים הוקדשו לחזרות, ויומיים באולפן כאשר חצי יום הוקדש להקלטות.‏[2] צילומי החוץ נעשו באיטון פלייס 65, כשהוסף "1" למספר הבית. "על אדונים ומשרתים" היה אחד מההפקות הגדולות הראשונות של רשת LWT שנעשו בצבע.‏[2]

צילומי הפנים עבור העונה הראשונה והפרק "A Pair of Exiles" מהעונה השנייה הוקלטו באולפני LWT בוומבלי שבלונדון. הצילומים של שאר הפרקים של העונה השנייה והעונות הבאות הוקלטו ב"קנט האוס", האולפנים החדשים של החברה, המוכרים היום בשם "אולפני לונדון".

פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסדרה "על אדונים ומשרתים" הייתה מועמדת וזכתה בפרסים לאומיים ובינלאומיים רבים. הסדרה הייתה מועמדת לפרס באפט"א בקטגוריית "סדרת הדרמה הטובה ביותר" בין השנים מ-1972 ועד 1975. הסדרה זכתה בפרס ב-1972 וב-1974. ב-1973 פולין קולינס הייתה מועמדת לפרס השחקנית הטובה ביותר על תפקידה כשרה. וב-1975 גורדון ג'קסון היה מועמד לפרס השחקן הטוב ביותר על תפקידו כמר הדסון.‏[5]

בארצות הברית הסדרה זכתה בפרס אמי ובפרס גלובוס הזהב. בשנים 1974,‏ 1975 ו-1977 זכתה בפרס אמי כסדרת הדרמה הטובה ביותר. ב-1975 זכתה ג'ין מארש בפרס אמי לשחקנית הטובה ביותר בסדרת דרמה, וביל ביין זכה בפרס על הבימוי. בשנה שאחרי כן זכתה הסדרה באמי בקטגוריה "Outstanding Limited Series". גורדון ג'קסון זכה בקטגוריית שחקן המשנה הטוב ביותר, ואנג'לה באדלי הייתה מועמדת בקטגוריית שחקנית המשנה הטובה ביותר בסדרת דרמה. ב-1977 ז'קלין טונג הייתה מועמדת לפרס כשחקנית המשנה הטובה ביותר בסדרת דרמה.

ב-1975 זכתה הסדרה בפרס גלובוס הזהב כסדרת הדרמה הטובה ביותר והייתה מועמדת באותה קטגוריה גם ב-1978. ג'ין מארש הייתה מועמד לפרס השחקנית הטובה ביותר בדרמה בשנים 1976 ו-1977‏[5].

אלפרד שונסי העורך והתסריטאי, היה מועמד פעמיים לפרס אמי, עבור הפרקים "מיס פורסט" ו"עוד שנה". ג'ון הוקסוורת' שהיה המפיק וגם הכותב של חלק מפרקי הסדרה, היה מועמד אף הוא לפרס אמי על כתיבת הפרק "The Bolter". ב-1971 זכתה פיי ולדון בפרס של "גילדת הכותבים של אמריקה" על התסריט שכתבה לפרק הראשון של הסדרה.

סדרת ספין-אוף[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחרי שידור הפרק האחרון של "על אדונים ומשרתים" הועלו רעיונות רבים לסדרות ספין-אוף. אחד מהרעיונות היה שהלורד והליידי סטוקברידג' (שמתחתנים בפרק האחרון) יקנו את הבית באיטון פלייס. חברה אמריקאית בקשה להעלות סדרה שבה רוז ומר הדסון מהגרים לארצות הברית. המפיק והשחקן האמריקאי ג'ק ווב רצה שג'ין מארש וגורדון ג'קסון יגלמו את אותן הדמויות כמנהלי סוכנות תעסוקה בלוס אנג'לס. ‏[6] רעיון נוסף היה סדרה שבה מר הדסון יחד עם גברת ברידג'ס ורובי יפתחו בית הארחה על חוף הים. רעיון זה היה עשוי להתממש לולא נפטרה אנג'לה באדלי ב-26 בפברואר 1976.

הספין-אוף היחיד שעלה לשידור הייתה הסדרה "תומאס ושרה" ששודרה בשנת 1979, ובה מככבים פולין קולינס וג'ון אלדרטון המגלמים את הדמויות שגילמו בסדרה המקורית.

עיבודים של הסדרה לרומנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בכל עונה של "על אדונים ומשרתים" נעשה עיבוד לרומן שכלל פרטים נוספים, אך גם הושמטו בו חלק מהפרקים של הסדרה. כל הספרים יצאו לאור בהוצאת הספרים הבריטית "ספיר בוקס" (Sphere Books). העיבודים לרומן של העונה הראשונה, שנקרא "על אדונים ומשרתים, או סודות ממשק בית מהתקופה האדוארדית" נכתבו על ידי ג'ון הוקסוורת' ופורסמו בשנת 1972. הוקסוורת' כתב גם את הרומן על פי העונה השנייה, שיצא לאור ב-1973. את הרומן השלישי, "שנים של שינוי", כתבה הסופרת מולי הרדוויק, וכמו גם את הרומן של העונה הבאה, "המלחמה לסיום כל המלחמות", שפורסם ב-1975. על פי העונה החמישית שהייתה ארוכה יותר נכתבו שני ספרים על ידי מייקל הרדוויק.

בנוסף לעיבודים של הסדרה לרומנים, נכתבו ספרים שכללו ביוגרפיות של הדמויות העיקריות ובהן הקורות אותם לפני תחילת הסדרה. ב-1972 פורסם "סיפורה של רוז" מאת טרנס בריידי ושרלוט בינגהם. בשנה שאחר כך יצאו לאור "סיפורה של שרה" מאת מולי הרדוויק ו"יומנו של מר הדסון" מאת מייקל הרדוויק. עוד פורסמו הספרים "סיפורו של מר בלאמי" ו"סיפורה של גברת ברידג'ס" בשנים 1974 ו-1975 בהתאמה.

השפעת הסדרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סדרת הטלוויזיה "הדוכסית מרחוב דיוק" הייתה התשובה של ה-BBC ל"על אדונים ומשרתים". זאת דרמה תקופתית המתרחשת אף היא בתחילת המאה העשרים. חלק מהמפיקים והכותבים של "על אדונים ומשרתים" השתתפו ביצירת "הדוכסית מרחוב דיוק". גם נעימת הנושא של שתי הסדרות הולחנו על ידי אותו מלחין.

הסיטקום של ה-BBC משנת 1990 ‏You Rang, M'Lord?, עוסק בנושא דומה של אדונים ומשרתים. בשנות התשעים יצרו ג'ין מארש ואיילין אטקינס דרמה תקופתית מצליחה נוספת בשם "בית אליוט".

ב-1975 הופקה לפי הסדרה גרסה אמריקאית בשם "ביקון היל" שלא זכתה להצלחה ובוטלה אחרי שידור של 13 פרקים בלבד.

סדרת הדרמה "הארמון" משנת 2008 תוארה כגרסה מודרנית של "על אדונים ומשרתים", ובה מוצגים החיים בארמון של בני משפחה מלכותית בדויה ושל משרתיהם. ‏[7]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Upstairs Downstairs to be revived by BBC Press Office, BBC
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 2.4 2.5 2.6 "Inside UpDown - The Story of Upstairs, Downstairs", Kaleidoscope Publishing (2005). 
  3. ^ 3.0 3.1 3.2 Phillips, Steve (1997-2006). "www.updown.org.uk", Steve Phillips. 
  4. ^ Upstairs, Downstairs - Thomas & Sarah
  5. ^ 5.0 5.1 "BBC Guide", BBC (2005). 
  6. ^ Upstairs Downstairs returns to BBC - Telegraph
  7. ^ Conlan, Tara (2007-01-11). "ITV commissions Buckingham Palace drama", Media Guardian. אוחזר ב־ 2007-12-27.