עמנואל לוצאטי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
סמל מוזיאון לוצאטי בג'נובה

עמנואל לוצאטיאיטלקית: Emanuele Luzzati, עמנואלֶה לוצאטי; ‏ 3 ביוני 192126 בינואר 2007) היה אמן איטלקי רב-תחומי, אנימטור, מעצב תפאורה, צייר, בובנאי ומאייר ספרי ילדים. עבודותיו מצטיינות בצבעוניות רבה ונופך של אגדה.

תולדות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לוצאטי נולד בג'נובה, אביו היה יהודי. עם עליית מוסוליני לשלטון עברה משפחתו לשווייץ, שם למד לוצאטי בבית הספר לאמנות (École des Beaux Arts) בלוצרן.

בשנת 1947 שב לג'נובה וחבר לבמאי ולכותב אלסנדרו פרסן (Alessandro Fersen) ולשחקני תיאטרון יהודים, ליצירת תיאטרון, שהפך לימים לתיאטרון העירוני. התפאורות שעיצב היו צבעוניות ושאבו השראה מעולם הפנטזיה. במהלך שנות החמישים היה למעצב מוכר וביצע עבודות לתיאטרונים רבים באיטליה. ב-1960 ייסד עם אלדו טריונפו (Aldo Trionfo) קבוצת תיאטרון אוונגרדית, שתמכה במחזאות מקורית בתחומי תיאטרון האבסורד והגרוטסק, להם התאימו במיוחד עיצובי הבמה שלו. יחד עם הבמאי פרנקו אנריקז (Franco Enriquez), השחקנית ולריה מוריקוני (Valeria Moriconi) והשחקן גלאוקו מורי (Glauco Mauri) ייסד את "קבוצת הארבעה" (La Compagnia dei Quattro). הפקתה הראשונה של הקבוצה, "קרנפים" מאת אז'ן יונסקו עלתה ב-1961 וכן העלתה לראשונה באיטליה את המחזה "רוזנקרנץ וגילדנשטרן מתים".

באותה עת החל לשתף פעולה עם הצלם ובמאי הקולנוע ג'וליו ג'יאניני (Giulio Gianini) ליצירת סרטי אנימציה מבוססי ציורים ובובות. לאורך כשלושים שנה יצרו השנים עשרות סרטי אנימציה ייחודיים בהשראת אופרות ומעשיות. בין סרטיהם: "העורב הלקחן" לפי רוסיני (La Gazza Ladra; 1965), שהיה מועמד לפרס אוסקר לסרט המונפש הטוב ביותר, "האיטלקיה מאלג'יר" (1968), "פולצ'ינלה" (1973), שהיה מועמד אף הוא לפרס אוסקר, ו"חליל הקסם" לפי מוצארט (1978). כן יצרו השניים את הסרט "ירושלים", המגולל את סיפורה של העיר, לפי תסריט מאת מאיר שלו עם קריינות מאת יוסי בנאי ומוזיקה מאת יוני רכטר. הסרט מוצג מאז 1990 במוזיאון מגדל דוד.

לוצאטי הגיע לראשונה לפסטיבל האופרה של גלייבורן ב-1963 כאשר עיצב את התפאורה עובר הפקת האופרה "חליל הקסם" בבימויו של פרנקו אנריקז. בהמשך העלו השניים במסגרת הפסטיבל את הפקותיהם ל"מקבת'" של ג'וזפה ורדי (1965), "דון ג'ובאני" (1967), "החטיפה מן ההרמון", (1968) ו"כך עושות כולן" (1969) למוצארט. כן עיצב לוצאטי תפאורות עבור "חלום ליל קיץ" בהזמנת בית האופרה המלכותית, קובנט גארדן, ועבור האופרה של וינה, בית האופרה של שיקגו, פסטיבל הבלט של לונדון ובתי אופרה במולדותו איטליה.

לוצאטי אייר ספרי ילדים רבים באיטלקית וכן את ספרו של מאיר שלו "מבול, נחש ושתי תיבות"‏[1].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]