פסל החירות
| פסל החירות | |
|---|---|
 אתר מורשת עולמית |
|
 |
|
| מדינה |  ארצות הברית |
| האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 1984, לפי קריטריונים 1, 6 | |
 |
|
החירות מאירה את העולם (באנגלית: Liberty Enlightening the World), הידוע יותר כפסל החירות, הוא פסל רחב-ממדים הניצב באי החירות בניו יורק, ומהווה אחד מסמליה המובהקים ביותר של העיר, ושל ארצות הברית בכלל. עם השנים הפך הפסל לסמל ערכים הליברלים, כגון הזכות לחיים, חירות ורדיפה אחרי האושר.
הפסל ניתן כמתנה מממשלת צרפת לעם האמריקני ונחנך בשנת 1886. פסל החירות נמצא באי החירות (Liberty Island) שבנמל ניו יורק, כשלושה קילומטרים מדרום-מערב לקצה הדרומי של מנהטן. האי נקרא במקור האי בדלוז (Bedloe's Island), אך החל בתחילת המאה ה-20 כונה בכינוי הלא רשמי "אי החירות", שהוכר כשמו הרשמי ב-1956. בשנת 1924 הפסל הוכר כאנדרטה לאומית. בשנת 1984 הכריז ארגון אונסק"ו על הפסל כאתר מורשת עולמית.
תוכן עניינים |
תיאור [עריכה]
הפסל מסמל את אופייה של ארצות-הברית כחברת מהגרים אליה הגיעו אנשים מכל רחבי העולם. אלת החירות היא אישה הלבושה בגלימה רומאית אופיינית, הנושאת לראשה נזר בעל 7 חודים המזדקרים כקרני שמש לכל הכיוונים, ומייצגים את הקרנת החירות לשבע יבשות תבל. נועלת סנדלים ואחת מרגליה עומדת על שרשרת שבורה, כסמל לשיחרור מכבלי השיעבוד. ידה הימנית מורמת ואוחזת לפיד, המאירה את הדרך לבאים לארצות הברית, בידה השמאלית היא מחזיקה לוח הנושא את הכיתוב "JULY IV MDCCLXXVI" – תאריך הכרזת העצמאות של ארצות הברית (4 ביולי 1776) בספרות רומיות. הפסל בנוי משלד ברזל ופלדה בציפוי לוחות נחושת. בעבר בהקה הנחושת, אך עם השנים נוצרה עליה פטינה שהפכה את צבע הפסל לירוק עמום.
הפסל ניצב על כן מסיבי, שאינו חלק מתכנונו המקורי של יוצר הפסל, פרדריק אוגוסט ברתולדי. הכן, שהינו יצירה ארכיטקטונית בפני עצמה, הוא פרי תכנונו של האדריכל האמריקני ריצ'רד מוריס האנט ומומן בכספי תרומות של הציבור האמריקני, שהרוח החיה בגיוסן הייתה איל העיתונות ג'וזף פוליצר שאמר שכל מי שיתרום ייכתב בעיתונו ותרומתו תצויין, וכך נאספו מאה אלף דולר שנתרמו מקוראי העיתון שלו.
על קיר כן הפסל לוח ברונזה עליו חקוקות מילות השיר "הקולוסוס החדש" של המשוררת היהודייה-אמריקנית, אמה לזרוס, שנכתב לכבודו של הפסל ב-1883. המשוררת עבדה עם מהגרים יהודים מרוסיה שהגיעו לאמריקה באותה תקופה, ועבודתה העניקה לה השראה לכתיבת מילות השיר:
|
"Give me your tired, your poor, |
||
|
"הבי לי את בנייך היגעים, העניים, |
||
הגובה מהקרקע ועד לקצה הלפיד הוא 92.9 מטרים.
בדרך כלל פתוח האתר למבקרים שהגיעו במעבורת. בעבר יכלו המבקרים לטפס ל"כתר" שמספק תצפית רחבה על הנמל. לאחר פיגועי 11 בספטמבר 2001, ובשל אי בטיחות חלקו העליון של הפסל (מעל הבסיס), הוגבלה העלייה לבסיס הפסל בלבד (156 מדרגות). בבסיס יש מוזיאון, נגיש באמצעות מעלית, המציג את היסטוריית הפסל. בשנת 2009 איפשר שר הפנים האמריקאי פעם נוספת את העלייה ל"כתר" אומנם הכניסה לראשה של גברת החירות יהיה בתחילה מוגבל ל-30 מבקרים בלבד בשעה שייבחרו על ידי הגרלה. לכבוד חגיגות העצמאות ה-233 של ארצות הברית נמכרו כרטיסים לעלייה ל"כתר". הכרטיסים אזלו תוך שעה קלה.
בשנת 1986 עבר הפסל שיפוצים ב-70 מיליון דולר, והלפיד הוחלף בלפיד מזהב 24 קרט, הלפיד הקודם נמצא כיום באולם הכניסה.
בניית הפסל [עריכה]
יוצר הפסל, הפסל פרדריק אוגוסט ברתולדי, ביקר במצרים, והתרשם מפרויקט תעלת סואץ שעליו עבד ידידו המהנדס הצרפתי פרדיננד דה לספס. הוא דימה שתהיה משואה אדירה בכניסה לתעלה, ושרטט סקיצה של הפסל, המהווה גרסה של האלה הרומית ליברטאס. הוא יצר אותו בדמות של אישה הנושאת לפיד אור המופנה לעבר השמיים. ברתולדי הגיש את עבודתו לח'דיו איסמעיל פאשה בשנת 1867. לאחר מכן הכניס כמה תיקונים והגישה שוב בשנת 1869. בשתי הפעמים נדחה הפרויקט בשל הבעיות הפיננסיות שהיו למצרים באותה העת.
הפסל ניתן לארצות הברית כמתנה מצרפת. הענקת המתנה לעם האמריקאי נבעה בעיקרה ממניעים פוליטיים. הרפובליקנים הצרפתים, שחששו מעליית כוחם של יריביהם המלוכנים, רצו לבסס את הקשר והידידות עם הרפובליקה הגדולה מעבר לאוקיינוס.
במקור הוזמן הפסל לחגיגות יובל ה־100 של ארצות הברית (1876), אך עקב גודלו ומורכבותו הגיע לחגיגות היובל רק דגם חלקי שלו. על פי גרסה אחת, כמודל לדמות הפסל שימשה אימו של ברתולדי, שהייתה אישה חזקה ולמודת קשיים, וסימלה בעיניו את הדאגה הבלתי מתפשרת לעתיד ילדיה, כפי שראה בעיני רוחו את אמריקה. על פי גרסה אחרת, כמודל שימשה אשתו הצרפתייה של התעשיין האמריקני אייזיק סינגר (אבי מכונות התפירה), כמסמלת הקשר האמיץ בין העמים. לתכנון שלד הברזל והפלדה הנושא את הפסל נעזר ברתולדי במהנדס גוסטב אייפל, שלימים נודע כמתכנן מגדל אייפל בפריז.
בניית הפסל ארכה כ־10 שנים והתעכבה בעיקר בגלל העדר משאבים מהצד האמריקאי לממן הרכבת הפסל בעקבות המפולת בוול סטריט ב-20 בספטמבר 1873 אשר גרמה למיתון עמוק שנמשך שנים רבות. כעדות לחוסר היכולת של האמריקאים לממן הרכבת הפסל הוצבה הזרוע המניפה את הלפיד בכיכר מדיסון במשך שנים. הפסל הגיע לארצות הברית על גבי אונייה ב-17 ביוני 1885, כשהוא מפורק ל־350 חלקים. הוא נבנה מחדש במקומו הנוכחי במהלך 4 חודשים וטקס ההקדשה הרשמי נערך ב־28 באוקטובר 1886.
העתקים [עריכה]
 |
ערך מורחב – העתקים של פסל החירות |
- בפריז שבצרפת ניצב עותק מוקטן של הפסל, על אי קטן בלב נהר הסן החוצה את העיר. פסל זה נושא עיניו מערבה, אל עבר האוקיינוס האטלנטי ו"אחותו הגדולה" בארצות הברית.
- עותק נוסף הוצב בעיר בורדו בצרפת. פסל זה הוסר והותך בתקופת הכיבוש הנאצי במלחמת העולם השנייה. הוא שוחזר בשנת 2000, ולאחר פיגועי 11 בספטמבר התווסף לו לוח זיכרון לקרבנות הפיגועים. מאז שוב הושחת על ידי ונדליסטים אנטי-אמריקאים.
- בשנת 2004 הוצב עותק בעיר קולמאר בצרפת, עיר הולדתו של יוצר הפסל פרדריק אוגוסט ברתולדי, לציון 100 שנה למותו.
- במהלך המחאות בכיכר טיאנאנמן הציבו המפגינים במקום העתק של הפסל, שנהרס עם פריצת הצבא הסיני לכיכר.
- בבית המלון ניו יורק ניו יורק שבסטריפ שבלאס וגאס יש העתק של הפסל כחלק ממערכת ההעתקים של מבנים מפורסמים בניו יורק.
- בישראל נמצא העתק של הפסל בכפר עראבה ופסל המהווה פרשנות אמנותית על פסל החירות המקורי מוצב בירושלים, בסמוך לבנייני האומה.
עותקים מוקטנים נוספים פזורים ברחבי ארצות הברית, צרפת, ומספר ערים בעולם.
הערות שוליים [עריכה]
ראו גם [עריכה]
קישורים חיצוניים [עריכה]
 |
||
|---|---|---|
|
