קראסקו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
קראסקו
Cherasco
Cherasco-Stemma.png
שער בֵּ‏ל-וֶ‏רְדֶ‏ה
מדינה / טריטוריה Flag of Italy.svg  איטליה
מחוז Flag of Piedmont.svg  פיימונטה
נפה קונאו
שטח 81.2 קמ"ר
גובה 288 מטרים
אוכלוסייה
 ‑ בעיר
 ‑ צפיפות

7,624‏
94 נפש לקמ"ר
קואורדינטות 44°39′N 7°52′E / 44.650°N 7.867°E / 44.650; 7.867קואורדינטות: 44°39′N 7°52′E / 44.650°N 7.867°E / 44.650; 7.867
http://www.comune.bovezzo.bs.it

קראסקו (Cherasco) היא עיר בפרובינציית קונאו שבחבל פיימונטה, 50 ק"מ דרום-מזרח מטורינו ו-40 ק"מ צפון-מזרח לקונאו. אוכלוסייתה הגיעה בסוף 2004 ל-7,624 נפש. בעיר יש מוזיאון :ג'ובאני בטיסטה אדריאני" (Giovanni Battista Adriani) בארמון "סלמטוריס" (Salmatoris) , בו מוצגות תערכות אמנות חשובות. בעיר הייתה קהילה יהודית קטנה, יוצאת צרפת שעסקה בתעשיית המשי של העיר.

תולדות העיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

העיר הוקמה בשנת 1243 לפי יוזמתו של "מנפרדי לנצ'ה" (Manfredi Lancia) שהשתייך לצועריו של הנסיך לבית "אלרמיצ'י" (Aleramici). בתקופת האימפריה הרומית היה במקום מצודה בשם "קלרסקום" (Clerascum). לידו החליט הצוער לייסד עיר חדשה. מכל מקום, העיר עברה במהרה לשליטה של קארלו ד'אנג'ו (Carlo d'Angiò) לחסות של "גיבלינה" (ghibellina) יחד עם הערים אסטי, אלבה וקיירי. בשנת 1347 היא עברה לשליטת בית סבויה.

משנת 1559 עברה על העיר תקופה של פריחה. מסביב לעיר נבנתה חומה. כאשר היו מהומות בפיימונטה, העיר הזמינה את חצר הדוכס להתאכסן בה. אז גם נבנה ה"שער בלה-ורדה" הסמל של העיר. בשנת 1631 נחתם בעיר הסכם שלום בין נסיכות בית סבויה, "ג'וליו מזרינו" האימפריה הרומית הקדושה, מנטובה וספרד אליהם הצטרפו השליטים לבית "מונפראטו" ולבית גונזגה".

בשנת 1796 נפוליאון בונפרטה נכנס לעיר וחתם על שביתת נשק עם המפקד הפיימונטזי של העיר. שביתת הנשק כונתה " שביתת הנשק של קראסקו". בעקבותיה נחתם הסכם שלום בפריז.

צעדה במדים של סרדיניה

.

יהדות קראסקו[עריכת קוד מקור | עריכה]

במרכז העיר מצוי הגטו הקטן של העיר. גטו שלא מנה יותר מעשרים וחמש משפחות. מספר זה מקורו ממסמך בו נרשם כי בהתאם למכסה שהוטלה על העיר לאספקת שמיכות לצבא נפוליאון: כל משפחה התבקשה לתת שמיכה אחת. בספרים נרשם כי היהודים נתנו 25 שמיכות. הגטו נוסד בשנת 1730 והוא מצוי בין הרחובות : "מרקוני" ( Marconi) ו"ויטוריו אמנואלה". ברחוב האחרון, במספר 48, הייתה אחת הכניסות לגטו. מאזהמאה ה-16 יש יהודים בעיר. בשנת 1547 הגיע לעיר בנקאי בשם "דהבנדטי" (Debenedetti) והקימה בו מוסד למתן הלוואות. אחריו הגיעו פליטים מצרפת שמצאו בו מקום נוח לגור. הם עסקו בטקסטיל - בעיקר בתעשיית המשי - ובקרמיקה. מספרן הגיע ל-100.

בית הכנסת היהודי הוא בבעלות פרטית. אפשר לתאם את הביקור בו עם קהילת יהודי טורינו. בית הכנסת הוקם במקום זה בשנת 1797. יש להניח כי קודם היה במקום אחר. ארון הקודש והתיבה המתומנת הם מהמאה ה-18. בבית הכנסת עדין מפוזרים ספרי תפילה. ליד אולם התפילה יש חדרון קטן ובו ספסלים ושולחנות לימוד. החדרון שימש את ילדי הקהילה.

ערים תאומות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלו הן הערים התאומות של קראסקו:

התפתחות האוכלוסייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת ( על יהודי העיר)[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • יעקב פינקרפלד, בתי הכנסת באיטליה, מוסד ביאליק, ירושלים, תשי"ד

( באיטלקית)

  • In Piedmont Sixteen Synagogues, בהוצאת הקהילה היהודית בטורינו.
  • Annie Sacerdoti,Guida All'Italia Ebraica,Marietti, Casale Monferrato,1986