קשת וילסון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
קשת וילסון - מבט מדרום
קשת וילסון - מבט מצפון

קשת וילסון היא מבנה קשת קדום עשוי אבנים, הממוקם בצד הצפוני של רחבת הכותל המערבי בעיר העתיקה של ירושלים. קשת וילסון בנויה 23 נדבכים אחידים של אבנים מסותתות, ורוחבה 13.1 מטר. הקשת מהווה קטע מגשר וילסון שרשרת של קשתות היוצאות מרחבת הר הבית ומעליהן עובר רחוב השלשלת. הקשת נקראת על שם צ'ארלס וילסון, מהנדס וקצין בצבא הבריטי שהיה הראשון שחקר את הקשת באופן מדעי.

הדעה המקובלת היא שהקשת הקדומה הייתה חלק משרשרת של קשתות שיצרה גשר מחבר בין העיר העליונה והר הבית. יש הסבורים שאותו גשר קדום שימש כמעבר לעולי רגל מהעיר העליונה לבית המקדש ואחרים סבורים שהוא שימש כמעבר פרטי לכוהנים ולבני מעמד האצולה בירושלים.

עד מלחמת ששת הימים הייתה הקשת וסביבותיה מוזנחות ומלאות בסחף ופסולת. עם איחוד ירושלים ב־1967, השקיעה מדינת ישראל בשיפוץ, ניקיון וחקר ארכאולוגי של הקשת במסגרת חפירות מנהרות הכותל. בעזרת מימון של משרד הדתות ורשות העתיקות בוצעו עבודות שיפוץ וחפירה נרחבות. בין השאר, נחפרו חדרים תת-קרקעיים, גודרו הפירים, והוסבו אולמות תת-קרקעיים למקומות תפילה.

תיארוך הקשת[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחלל הקשת לא נערכו חפירות ארכאולוגיות מסודרות ולא ניתן לקבוע את תאריכה בוודאות. צ'ארלס וורן וצ'ארלס וילסון הציעו שהקשת הנוכחית נבנתה בתקופה הביזנטית, בימיו של קונסטנטינוס או יוסטיאנוס.‏[1] במהלך עבודתו הארכאולוגית, חפר וילסון שני פירים ומנהרות בקרבת בסמוך לאומנה המערבית של קשת וילסון וסמוך לכותל, שם זיהה מפולות של אבני קשת, הוא סבר שהקשת המקורית התמוטטה בעבר והקשת הנוכחית מאוחרת ממנה. הוא תיארך את הקשת המקורית למאות הב'-ג', ואילו את הקשת הנוכחית למאות ה'-ו'.‏[2] קלונר הציע שהקשת הנוכחית נבנתה בתקופה הרומית המאוחרת, ‏[3] ואילו בהט הציע שהקשת נבנתה בתקופה האומאית (תקופת בית אומיה)‏[4]. אלכסנדר און ושלומית וקסלר בדולח פרסמו ב-2010 מאמר ובו טענו כי הקשת הנוכחית היא הקשת המקורית מן התקופה ההרודיאנית‏[5].

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • עמוס קלונר, תיארוך רחוב הרוחב הדרומי (הדקומנוס הדרומי) של איליה קפיטולינה וקשת וילסון, חידושים בחקר ירושלים יא, 2006, (תשסו), עמ' 239-247
  • דן בהט, מה צ'ארלס וורן לא הכיר בקשת וילסון?, מחקרי עיר דוד וירושלים הקדומה 1, 2006, (תשסו), עמ' 87-95
  • אלכסנדר און, שלומית וקסלר-בדולח, גדעון אבני, גשר ווילסון לאור חפירות חדשות, חידושים בארכאולוגיה של ירושלים ב, עמ' 55-63
  • שלומית וקסלר בדולח , אלכסנדר און ורנטה רוזנטל־הגינבוטום, הקרדו המזרחי וגשר וילסון לאור חפירות חדשות – השרידים מימי הבית השני ומהתקופה הרומית, אדם ליד קשת רומית - מאמרים לכבודו של יורם צפריר, לאה די סגני, יזהר הירשפלד, רינה טלגם , יוסף פטריך (עורכים ), ירושלים, (2010), עמ' 135-159
  • אלכסנדר און ושלומית וקסלר-בדולח, קשת וילסון לאור חפירות חדשות ומחקרי עבר, חידושים בארכאולוגיה של ירושלים וסביבותיה ד, ירושלים, 2010, עמ' 84-100
  • סילביה מן, אתרי ירושלים, ספריית מעריב, 1976.
  • זאב וילנאי, אנציקלופדית וילנאי לירושלים, כרך ב', הוצאת אחיעבר, ירושלים,1993
  • האנציקלופדיה החדשה לחפירות ארכאולוגית בארץ ישראל, כרך ב', כרטא, ירושלים, 1992

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Ch. Wilson and Ch. Warren, Recovery of Jerusalem, London 1871, p. 79
  2. ^ Ch. Warren and C.R Conder, The survey of Western Palestine IIIm Jerusalem, London 1884,pp. 196-198
  3. ^ עמוס קלונר, תיארוך רחוב הרוחב הדרומי (הדקומנוס הדרומי) של איליה קפיטולינה וקשת וילסון, חידושים בחקר ירושלים יא, 2006, (תשסו), עמ' 239-24
  4. ^ דן בה"ט, מנהרות הכותל המערבי, קדמוניות 101-102, תשנ"ד, עמ' 38-48
  5. ^ אלכסנדר און ושלומית וקסלר-בדולח, קשת וילסון לאור חפירות חדשות ומחקרי עבר, חידושים בארכאולוגיה של ירושלים וסביבותיה ד, ירושלים, 2010, עמ' 84-100