בית המקדש השלישי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
דגם בית המקדש השלישי לפי פירושו של המלבי"ם לספר יחזקאל, השטחים הבלעדיים של הכהנים בני צדוק מסומנים בצבע כחול

לפי המסורת היהודית, בית המקדש השלישי הוא בית המקדש העתיד להבנות בהר הבית. יסודו הוא בתיאור אידאלי בספר יחזקאל של מקדש שיקום במקום זה שנחרב בבית ראשון. מכיוון שהמקדש שנבנה על ידי העולים בשיבת ציון ("בית המקדש השני") לא נבנה במתכונתו, הרי שמתכונתו נותרה לגאולה השלמה המקוּוה, יחד עם התגשמות שאר חזונות הנביאים.

בניין בית המקדש השלישי מוזכר בפרקים האחרונים של ספר יחזקאל, במשנה, בתלמוד, במדרש, ובספרי הלכה, קבלה וחסידות. תפילת שמונה עשרה מסתיימת בבקשה: שייבנה בית-המקדש במהרה בימינו ותן חלקנו בתורתך (במקור - מסכת אבות, פרק ה', משנה כ: "יהי רצון מלפניך ה' אלהינו שתבנה עירך במהרה בימינו ותן חלקנו בתורתך").

הציפייה להקמת בית המקדש השלישי[עריכת קוד מקור | עריכה]

במקרא[עריכת קוד מקור | עריכה]

המושג "בית המקדש השלישי" אינו מופיע במקרא. עם זאת, נבואות רבות בתנ"ך מתייחסות אל הגאולה השלמה, קיבוץ הגלויות ו"אחרית הימים" כמערכת שבית המקדש נמצא במרכזה. כך, למשל, נבואת ישעיהו‏[1]:

Cquote2.svg

וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים נָכוֹן יִהְיֶה הַר בֵּית ה' בְּרֹאשׁ הֶהָרִים וְנִשָּׂא מִגְּבָעוֹת וְנָהֲרוּ אֵלָיו כָּל הַגּוֹיִם. וְהָלְכוּ עַמִּים רַבִּים וְאָמְרוּ לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל הַר ה' אֶל בֵּית אֱלֹהֵי יַעֲקֹב, וְיֹרֵנוּ מִדְּרָכָיו וְנֵלְכָה בְּאֹרְחֹתָיו, כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה וּדְבַר ה' מִירוּשָׁלִָם. וְשָׁפַט בֵּין הַגּוֹיִם וְהוֹכִיחַ לְעַמִּים רַבִּים, וְכִתְּתוּ חַרְבוֹתָם לְאִתִּים וַחֲנִיתוֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת, לֹא יִשָּׂא גוֹי אֶל גּוֹי חֶרֶב וְלֹא יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה.

Cquote3.svg

נבואות אלה, שנאמרו בימי בית המקדש הראשון ותקופת גלות בבל, עד תחילת ימי הבית השני, לא התממשו בימי בית שני. בדברי חז"ל מופיע ויכוח בשאלה, האם בית שני מראשיתו לא היה ראוי למימוש נבואות אלו, או שהיה בו פוטנציאל שלא התממש, בהיעדר שיתוף פעולה מספיק של עם ישראל‏[2]. מכל מקום, לאחר חורבן בית שני נתפרשו נבואות אלו כמכוונות לבית מקדש חדש שייבנה‏[3].

תיאור מפורט של בית מקדש עתידי, גדול ממדים, מופיע בספר יחזקאל (פרקים מ-מג). התיאור אינו ברור, בשל שימוש במונחים אדריכליים שמשמעותם עמומה (כגון "אתיקים"), והמפרשים חלוקים בכמה שאלות יסודיות בהבנתו. כותב על כך הרמב"ם[4]: "בניין העתיד להבנות, אף על פי שהוא כתוב ביחזקאל - אינו מפורש ומבואר"‏[5].

בהלכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

זווית אחרת ביחסה של תורת ישראל למקדש השלישי הוא ההיבט ההלכתי. הקמת בית מקדש היא מצוות עשה, הנמנית כאחת מתרי"ג המצוות שבתורה‏[6], על פי הכתוב בתורה‏[7]: "ועשו לי מקדש". ככזו, הרי היא מחויבת בכל זמן בו ניתן לקיימה‏[8]. מעבר לכך, הקמת המקדש וחידוש עבודתו קשורים לסדרה של מצוות, כגון הקרבת הקרבנות, עליה לרגל, ועוד‏[9]. ממילא, המצווה הכתובה בתורה לעשות מקדש מחייבת להקימו אם קיימים התנאים המאפשרים זאת (הרחבה להלן: בעת החדשה, ובערך: חידוש עבודת הקרבנות).

בתפילה ובפיוט[עריכת קוד מקור | עריכה]

כבר בימי גלות בבל, נשא דניאל תפילה אישית שחיבר לבניינו של בית המקדש השני: "יָשָׁב נָא אַפְּךָ וַחֲמָתְךָ מֵעִירְךָ יְרוּשָׁלִַם הַר קָדְשֶׁךָ... וְהָאֵר פָּנֶיךָ עַל מִקְדָּשְׁךָ הַשָּׁמֵם"‏[10]. לאחר חורבן הבית השני, התגבשו סדרי תפילה קבועים בסנהדרין הגדולה ביבנה על בניין בית המקדש השלישי. כך, למשל, בתפילת העמידה ("תפילת שמונה עשרה"), הנאמרת שלוש פעמים ביום: "ולירושלים עירך ברחמים תשוב ותשכון בתוכה כאשר דיברת", "והשב את העבודה לדביר ביתך". תפילת הלחש של היחיד מסתיימת במשפט: "יהי רצון... שיבנה בית המקדש במהרה בימינו". גם בברכת המזון: "רחם נא... על הבית הגדול והקדוש שנקרא שמך עליו". בימים בהם הוקרב במקדש קרבן מוסף, נקבע נוסח מיוחד לתפילה על חידוש הקרבנות: "ואת מוסף יום... נעשה ונקריב לפניך באהבה". בפרט ביום הכיפורים, נהוג בעדות ישראל השונות לומר בתפילת המוסף את "סדר העבודה" המפורט של הכהן הגדול ביום זה. על כך נאמר במדרש בראשית רבה‏[11]: "כל תפלתן של ישראל אינו אלא על בית המקדש. מרי! יתבני בית מקדשא! מרי! מתי יתבני בית מקדשא?"‏[12].

המוטיב של בניין בית המקדש נפוץ מאד בפיוט, ורבים מן הפיוטים שנתקבעו לשירה בסעודת השבת המשפחתית בכל העדות כוללים אזכורים של בית המקדש. כך, למשל, שורר דונש בן לברט (ספרד, המאה העשירית) "דרור יקרא": "דרוש נוי ואולמי, ואות ישע עשה עמי". ובשירו של רבי ישראל נג'ארה (עזה, המאה ה- 16): "למקדשך תוב ולקדש קודשין, אתר די ביה יחדון רוחין ונפשין".‏[13] פיוט נפוץ אחר (מהמאה ה- 14 לכל המאוחר, מחברו אינו ידוע): "יבנה המקדש, עיר ציון תמלא, ושם נשיר שיר חדש, וברננה נעלה". במיוחד התפרסם רבי יהודה הלוי בשירי געגועיו לציון, ובכלל זה חידוש המקדש. בשירו "דבריך במור" ביקר את העדפת הקברים בארץ על פני מקום המקדש: "הטוב שיהיו מתים זכורים, והארון והלוחות שכוחים? נשחר את מקום שחת ורימה, וניטוש את מקור חיי נצחים?... ואיך נהיה להר קדשו שכחים?".

מצוות ומנהגים כזכר למקדש[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר חורבן הבית השני נקבעו תקנות מיוחדות כזכר למקדש: נטילת לולב בחג הסוכות, נוהגת מן התורה שבעה ימים רק במקדש, ואילו מחוצה לו הרי היא נוהגת יום אחד בלבד. לאחר החורבן קבע רבן יוחנן בן זכאי שלולב ניטל שבעה ימים בכל מקום, "זכר למקדש"‏[14]. כמו כן נטילת ערבה בהושענא רבה נועדה להזכיר את נטילת הערבה במקדש, ומן התורה אין מצווה ליטול ערבה כלל מחוצה לו‏[15]. בליל הסדר אוכלים את המצה והמרור יחד ("כורך") זכר למקדש, כמנהגו של הלל הזקן שהיה כורך את קרבן הפסח עם מצה ומרור‏[16].

צורתו על פי תיאור יחזקאל[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחד הדברים הייחודיים העיקריים בבית המקדש השלישי, בהשוואה לקודמיו, הוא צורתו, המתוארת בפרוטרוט בספר יחזקאל. הוא מתואר כמתאים רק במתאריו הכלליים לבתי המקדש שלפניו (קיומו של קודש הקודשים, היכל ועזרה), אך מעבר לכך יש בו שוני גדול, גם בצורה וגם במידות הגדולות בהרבה, כי הוא מוסיף חצר חיצונה של מאה אמה מן הצפון ומאה אמה מן הדרום ואכן כל המקדש צורתו תהיה מרובעת.

בעיה קשה שנתקלו בה כל הניגשים להבין כיצד אמור להיראות בית המקדש השלישי לפי יחזקאל, היא חוסר היכולת לפרש כהלכה את הפסוקים בספר העוסקים בו. מינוחים טכניים שאינם מוכרים לנו, ותיאורים עמומים של כמה וכמה מחלקיו, יוצרים ערפל סביב תמונתו המדויקת. עם זאת, גם תיאורים של בית המקדש הראשוןספר מלכים) ושל בית המקדש השנימסכת מידות) עוררו מחלוקות פרשניות לא מעטות, אך פחותות בעקרוניותן.

נראה שלדעת הרמב"ם, חוסר היכולת להבין את תיאורו של יחזקאל הוא זה אשר גרם לאנשי שיבת ציון לבנות את בית המקדש השני כפי שעשו ולא בצורת המקדש השלישי (משנה תורה, הלכות בית הבחירה א, ד):

Cquote2.svg

בניין שבנה שלמה, כבר מפורש במלכים; וכן בניין העתיד ליבנות - אף על פי שהוא כתוב ביחזקאל, אינו מפורש ומבואר. ואנשי בית שני, כשבנו בימי עזרא, בנוהו כבניין שלמה, ומעין דברים המפורשים ביחזקאל.

Cquote3.svg

אולם, המלבי"ם מפרש שבוני בית שני הבינו שרמה הרוחני של עם שיבת ציון לא הייתה בשלימותה ולכן מנעו מלבנות הבית כצורת יחזקאל, בניין שמסמן שלימות רוחנית גבוהה של העם - שלימות שישיגו עם ישראל רק לעתיד לבא.

החצר הפנימית[עריכת קוד מקור | עריכה]

היא חצר שלפני הבית (האולם, ההיכל וקודש הקודשים), גודלה מאה על מאה אמה, בה נמצא המזבח החיצון, בבית המקדש הראשון ובשני החצר נקראה העזרה.

החצר החיצונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מעקיפה את החצר הפנימית, וגודלה חמש מאות על חמש מאות אמה, בשונה מבית שני בה הייתה החצר החיצונה לפני הפנימית (ולא מסביב), בבית שני נקראה החצר עזרת נשים.

האתיקים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגר"א מפרש שמדובר בשלוש קירות תמך שהולכים מצפון לדרום על פני כל החצר החיצונה מ"הרצפות" וממשיך לתוך ה"צלעות" שמקיפות את ההיכל וקודש הקודשים.

השערים[עריכת קוד מקור | עריכה]

יחזקאל מתאר את שערי העזרות בגודל חמישים אמה על עשרים וחמש. כאשר יש בכל צד שלוש תאים בגודל שש אמות על שש. סכ"ה יש שש שערים כאלו שלוש לחצר הפנימית ושלוש לחיצונה (לכיוונים מזרח, צפון ודרום). לשיטת הגר"א וסיעתו התאים לאורך השער דהיינו תא מול תא שלוש פעמים. ולשיטת רש"י וסיעתו כל השישה בעובי החומה עצמה, ועוברים מאחד לשני.

לשכת הכהנים בני צדוק[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הכהנים בני צדוק

הנביא יחזקאל מנבא שבבית המקדש יכהנו הכהנים בני צדוק לכל ענייני הקרבת חלב ודם על המזבח. בבית המקדש תהיה לשכה מיוחדת לכהנים בני צדוק בחצר הפנימית של המקדש. שבניגוד לשאר הלשכות (שפתחם יהיה לכיוון דרום), לשכה זו תהיה פתוחה לכיוון צפון. בנוסף, גם שני לשכות הקרויות "לשכות העשרים" המשמשות בישול ואכילת בשר קודש של הקרבנות ומרכז לבישת בגדי הכהונה של בני צדוק תשמש לצרכיהם של בני צדוק.

פרשנות לתיאור המקדש[עריכת קוד מקור | עריכה]

עד לימינו נכתבו פירושים רבים לצורת המקדש השלישי, ונבנו מודלים אדריכליים לכמה מהמרכזיים שבהם. כך ידועה שיטתו של רש"י, של הגר"א, של הרב יום טוב ליפמן הלר, ושל המלבי"ם -שראה את פירושם של שלשתם וחלק על דעתם באופן משמעותית‏[17] ושל הרב יוסף הלוי שניצלר‏[18]. ואילו לאחרונה נתפרסמו פירושם של רבינו חננאל, רבי אליעזר מבלגנצי[19] ורבי משה בן ששת[20]. ובימינו גם שיטתה של סדרת הפרשנות דעת מקרא, שאף לפיה נבנה מודל אדריכלי.

מקומו[עריכת קוד מקור | עריכה]

דגם חלוקת השטח מסביב בית המקדש השלישי לפי נבואתו של יחזקאל הנביא. לפי הנבואה, ירושלים החדשה תהיה ארבעים וחמשה מיל מדרום להר המוריה

על פי נבואת יחזקאל מקומו של בית המקדש השלישי הוא בהר הבית בירושלים, באותו הר אשר בו נצבו שני בתי המקדש הקודמים; אך עם זאת, לפי מידותיו המתוארות בספר יחזקאל, כדי לאפשר בניין בגודל זה במקום יצטרכו להיעשות שינויים טופולוגיים נרחבים במקום. לפי הפרשנות, העיר ירושלים (מה שנקרא היום בשם ירושלים) בתקופת המקדש השלישי תהיה בדרום המקדש, רחוקה ממנו מ"ה מיל, ואילו המקדש והר הבית ישארו במקומם.‏[21]

אופן בנייתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מצוות בניין המקדש בזמן הזה

על פי תפיסה עממית רווחת, בית המקדש השלישי ירד מן השמיים. לתפיסה זו מקורות מסוימים בכתבי הראשונים, שפירשו על פיה סוגיה בתלמוד, הדנה באפשרות שהמקדש ייבנה באופן פתאומי ומהיר, ובניגוד לכללים המקובלים בהלכה‏[22]. גם במקורות אגדיים שונים מתואר המקדש השלישי כנעשה בידי הקב"ה‏[23][24], ויש שהבינו מהם שהכוונה לעשייה בדרך ניסית ופלאית, ולא באמצעות בני אדם‏[25]. לעומת זאת, הרמב"ם‏[26] מתאר את המקדש השלישי כמקדש בנוי בידי אדם. לדעתו‏[27], מסכת מידות נכתבה במשנה כדי שבוני המקדש השלישי ידעו כיצד לעשותו. תפיסה זו נסמכת על פשוטם של פסוקי המקרא‏[28], וכמה מקורות בדברי חז"ל‏[29].

ישנם רבים (בהם גם חסידות חב"ד), המשלבים את שתי הדעות הללו, ואומרים שחלקו ירד משמים באופן נסי וחלקו יבנה על ידי המשיח. לפי דעת המהרש"א בחידושי-אגדות על מסכת מגילה, יחברו לבית המקדש השלישי כל בתי הכנסת בעולם, שבאופן נסי יתאספו למקום אחד ויצטרפו לבית המקדש שירד בנוי ומשוכלל מן השמים.

הרמח"ל בספרו משכני עליון אומר שבית המקדש השלישי אמור היה להבנות כעליית מדרגה מיד לאחר הבית הראשון, ואם הינו זוכים, לא היה צורך בחורבן אלא כעין מעבר משן חלב לשן בשר, היו עוברים מבית ראשון שנבנה בספירת החכמה לבית שלישי בספירת הכתר. נראה מדבריו כי הוא מיישב את שתי השיטות באומרו שבית המקדש החיצוני ייבנה בחומר וביהמ"ק הפנימי יירד מן השמיים.

הדעה המקובלת בספרות התורנית היא, שאין להסתמך על ירידת המקדש משמיים כנימוק המשחרר את בני האדם מן האחריות לבנותו‏[30]. לפיכך רבים (כגון הרב שלמה גורן, הרב נחום רבינוביץ', והרב ישראל אריאל ועוד) סבורים שאין להבנתו של רש"י את המציאות העתידית (שייתכן שהיא אפשרית אך לא מחויבת המציאות) כוח לשלול את חובת הבנייה ולעקור את המצווה. לדעתם, מינוי מלך לא עיכב אלא את בניית "בית הבחירה", המקדש שסימן את בחירת "המקום אשר יבחר ה'". מאז שהמקום נקבע אין צורך במלך ישראל, כפי שלא היה בעת בניין בית המקדש השני. ואלה דברי הרמב"ם:

"ועיקר הדברים, ככה הן: שהתורה הזאת אין חוקיה ומשפטיה משתנים לעולם, ולעולמי עולמים, ואין מוסיפין עליהן, ולא גורעין מהן; וכל המוסיף או גורע, או שגילה פנים בתורה והוציא הדברים של מצוות מפשוטן--הרי זה בוודאי רשע ואפיקורוס."

– הלכות מלכים,י"א: ז)

"ולעולם לא יתעסק אדם בדברי ההגדות, ולא יאריך בדברי מדרשות האמורים בעניינים אלו וכיוצא בהן; ולא ישימם עיקר --שאינן מביאין לא לידי אהבה, ולא לידי יראה."

– י"ב: ה

נסיונות מעשיים להקמת בית המקדש השלישי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעת העתיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – בית המקדש של יוליאנוס

על פי המסופר במדרש בראשית רבה (פרשה סד,י), שנים מספר לאחר החורבן יזם השלטון הרומי את בניין המקדש מחדש. היהודים החלו באיסוף כסף לצורך הבניין, ומן המדרש משתמע שאף החלה תנועת עליה ארצה. ברם, השומרונים התנגדו לבנייה, ובהשפעתם חזרו בהם הרומאים מיוזמה זו. הדבר גרם להתמרמרות רבה בקרב היהודים, עד כדי מחשבות על מרד. ככל הנראה, מדובר בתקופה בה הקים אדריאנוס קיסר את איליה קפיטולינה כעיר אלילית על חורבות ירושלים, והיה זה אחד המניעים למרד בר כוכבא.

יוזמה משמעותית יותר לבניין המקדש הגה הקיסר הרומי יוליאנוס, במאה הרביעית. הלה הצהיר בפני היהודים (בשנת 362): "אקומם בכל מרץ את היכל האל העליון". הקיסר פנה אל היהודים בקריאה "לחזור למולדתם ולהקים מחדש את המקדש ולחדש את השלטון כדרך אבותיהם"‏[31]. מתועדות תגובות של שמחה בקרב יהודים בעולם לנוכח היוזמה, אבל במקורות היהודיים אין זכר לפרשה, ולפיכך יש משערים שהייתה גם הסתייגות מן הרעיון, מסיבות שונות‏‏‏[32]. הבנייה החלה במימון הממשלה הרומית, וכבר החלו להרוס את יסודות היכל אדריינוס שעמד במקום המקדש. בינתיים יצא יוליאנוס לקרב נגד הפרסים, דבר ששיבש את התקדמות העבודה, ובנוסף לכך פקדה את האזור רעידת אדמה, שגרמה להפסקת הבנייה ב-27 במאי 363. ביוני באותה שנה מת יוליאנוס במלחמתו, ותוכניתו נגנזה באופן סופי.

בימי הביניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

רבי אשתורי הפרחי (בספר כפתור ופרח, פרק ששי) מספר על יוזמה של אחד מבעלי התוספות, רבי יחיאל מפריס, לחידוש עבודת המקדש: "רבינו יחיאל דפריש ז"ל אמר לבא לירושלם, והוא בשנת שבע עשרה לאלף הששי (לבריאת העולם. 1257 לספירה), ושיקריב קרבנות בזמן הזה". רבי אשתורי הפרחי מעלה את השאלה: "מה נעשה מטומאתנו, ואנא הכהן המיוחס", ומשיב שמותר לחדש את עבודת הקרבנות באופן חלקי גם בטומאה, על פי הכלל שטומאה דחויה בציבור. לא ידוע מה עשה רבי יחיאל מפריס להגשמת רעיונו.

בעת החדשה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרב צבי הירש קלישר (1795-1874), ממבשרי הציונות המדינית, כתב ספר בשם "דרישת ציון", ובו הקדיש מקום נרחב לבירור האפשרות לחידוש עבודת המקדש. הוא הציף לראשונה שורה של שאלות מעשיות העלולות להוות מכשול בפני חידוש העבודה, כמו: שאלת ייחוס הכהנים, איתור מקומו המדויק של המזבח, היכולת להקריב קרבנות בטומאה, ועוד. לדעתו, ניתן לתת מענה לכל השאלות הללו, ולפיכך קרא להתארגן להקמת בית המקדש, ובשלב ראשון - הקמת מזבח והקרבת קרבן פסח. הוא קיוה להשיג, באמצעות משה מונטיפיורי, רשות מהשלטון העות'מאני להקים מזבח בהר הבית. הרב קלישר ניהל התכתבות ענפה עם רבנים בולטים בדורו, בהם רבי עקיבא איגר והחתם סופר. הללו תמכו ברעיון באופן עקרוני, אך העירו על קשיים מעשיים והלכתיים שונים. מנגד, היו אישים כרבי שמשון רפאל הירש, ששללו עקרונית את המגמה לעסוק בפעילות מעשית לגאולת הארץ והקמת מקדש, וטענו כי אין לעסוק בכך באופן מעשי עד ביאת המשיח.

פעילותו של הרב קלישר לא נשאה פירות מעשיים בשעתה, אולם כתביו שימשו כר פורה להתפתחות הדיון ההלכתי בסוגיית חידוש הקרבנות. דיון זה יצר סוגה שלמה בספרות הרבנית, בספרים כדוגמת "עבודה תמה" (שנכתב כתגובה חריפה לרב קלישר, ושלל את מסקנותיו מכל וכל), "עיר הקודש והמקדש" לרב יחיאל מיכל טוקצינסקי, "מקדש מלך" מאת רבה של ירושלים, הרב צבי פסח פרנק, ו"הר הקודש".

בתקופה מאוחרת יותר, החל החפץ חיים לעורר את לומדי התורה בדורו לעסוק בהרחבה בהלכות המקדש, כהכנה לבניין הבית השלישי. לשם כך כתב ספר בשם ליקוטי הלכות, המתמצת את פסקי ההלכה הנובעים מן התלמוד הבבלי בסדר קדשים, במתכונת ספרו של הרי"ף, שהתמקד רק בהלכות הנוהגות בזמן הגלות. החפץ חיים אף יסד ישיבה המיועדת ללימודי המקדש ועבודתו. במקביל, כתב הרב יחיאל מיכל הלוי אפשטיין את ספרו "ערוך השולחן העתיד", המסכם אף הוא את הלכות המקדש. ספרים אלה לא נכתבו על בסיס תוכנית סדורה לגשת לבניין המקדש, אלא מתוך הערכה שזמן הגאולה מתקרב, ויש להתכונן אליה גם מן ההיבט ההלכתי.

בית המקדש היה חלק גם מחזונם המדיני של אישים בציונות החילונית. כך בתיאורו של הרצל[33] את מדינת היהודים:

Cquote2.svg

בית המקדש הוקם מחדש כי הגיע הזמן לכך. הוא נבנה כבימים עברו, מאבני גזית שנחצבו במחצבות המקומיות והתקשו באוויר הצח. שוב עמדו העמודים, היצוקים נחושת, לפני קודש הקודשים של ישראל. העמוד השמאלי נקרא בועז והימני נקרא יכין. בחצר הקדמית עמדו מזבח אדיר עשוי נחושת וכיור המים הרחב המכונה 'ים-הנחושת', כמו בימים הרחוקים ההם, כששלמה המלך משל בארץ.

Cquote3.svg

כל זאת, לתפיסתו, לצד "היכל השלום" בירושלים, המשותף לבני כל העמים. חזונו האוטופי לא תורגם לכדי פעולה כלשהי של התנועה הציונית בכיוון זה. כעבור כארבעים שנה נוסחו הדברים באופן נחרץ יותר על ידי אברהם שטרן (יאיר), אשר בין "עיקרי התחיה" של ארגון הלח"י, אותם ניסח, קבע בסעיף האחרון: "הבית - בניין הבית השלישי, כסמל לתור הגאולה השלמה". בדרכו המשיכו הוגים בימין הרדיקלי מיוצאי הלח"י, כדוגמת שבתי בן דב וישראל אלדד, שבכתביהם שזרו את בית המקדש בתוכניתה של מדינת ישראל העתידית, על פי השקפתם.

לאחר מלחמת ששת הימים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעקבות כיבוש הר הבית במלחמת ששת הימים, החלו להתארגן תנועות קטנות להקמת בית מקדש, שהמפורסמות שבהן הן תנועת נאמני הר הבית ומכון המקדש. מכון המקדש שיחזר עשרות רבות מכלי המקדש במתכונתם ההלכתית, עשויים זהב כסף ונחושת, ובהם המנורה, השולחן, מזבח הזהב והכיור. לצד הכנת הכלים, עוסק המכון בחקר הלכות המקדש ובהסברה ברחבי הארץ והעולם. לפעילות זו השפעה ניכרת בעיקר בחוגי הציונות הדתית, ובהדרגה נושא המקדש תופס מקום בסדר היום החינוכי והציבורי.

התארגנויות אלו מתקיימות בצילה של מחלוקת רעיונית והלכתית על היכולת להקים מקדש בימינו, והדעה הרווחת בין רבנים בישראל, בעיקר בציבור החרדי, שאין אפשרות להקים מקדש עד ביאת המשיח. אחד ממוקדי המחלוקת הוא סוגיית הכניסה להר הבית.

ההנחה הרווחת בעולם היא שהקמת בית המקדש תביא בהכרח להחרבתה של כיפת הסלע. במשך השנים אף קמו מספר התארגנויות מחתרתיות שביקשו לפוצץ את כיפת הסלע. בשל כך, הפך הר הבית לסלע מחלוקת מרכזי בסכסוך הישראלי-ערבי. התנועה האסלאמית בישראל מרבה לפעול למניעת בניין המקדש ואף לשלילת הקשר היהודי-היסטורי להר-הבית‏‏[34].

על פי סקר של ynet בשיתוף עמותת גשר שנערך ביולי 2009 64% מהיהודים בישראל, ובתוכם אף חילוניים רבים, מצדדים בבניין בית המקדש‏‏‏[35].

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אייל בן-אליהו, להקים בניין חדש? הרב קוק, הרב הירשנזון והרצל על בניין המקדש וחידוש הקרבנות, קתדרה 128, תמוז תשס"ח
  • אוריאל צבי שונברג, אור אליהו ביאור מקדש יחזקאל ע"פ הגר"א ירושלים תשס"ה

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ישעיהו ב,ב-ד. מקורות נוספים, מני רבים: ישעיה נו,ז, ישעיה ס,ז, יחזקאל לז,כה-כח, זכריה יד,טז.
  2. ^ תלמוד בבלי יומא דף ט עמוד ב. ראו גם פירוש רש"י ליחזקאל מג,יא וספר הכוזרי לרבי יהודה הלוי, מאמר שני, אות כד.
  3. ^ בספר חגי ב,ט נאמר: "גדול יהיה כבוד הבית הזה האחרון מן הראשון". פסוק זה היה מושא לפולמוס יהודי-נוצרי, באשר משתמע ממנו שהבית השני ("הזה" - בימי חגי, ראשית ימי הבית השני) הוא ה"אחרון" ואין בלתו. התשובה המקובלת בפרשנים, ש"אחרון", ברוב הופעותיו במקרא, הוא: המאוחר יחסית, לאו דווקא המאוחר ביותר (דוגמאות: דברים כט,כא: "ואמר הדור האחרון, בניכם אשר יקומו מאחריכם". בראשית לג,ב. שמות ד,ח-ט). ראו שו"ת הרשב"א ח"ד סימן קפז; הסבר אחר באברבנאל, ספר משמיע ישועה, פרק יג.
  4. ^ משנה תורה, הלכות בית הבחירה, א,ד
  5. ^ ראו סיכום בעיות הפרשנות והתויית דרכים לפתרונן ב'דעת מקרא' ליחזקאל, עמ' שיז-שכד.
  6. ^ ספר המצוות לרמב"ם, מצות עשה כ. ספר החינוך, מצווה צה. הלכות בית הבחירה פרק א הלכה א.
  7. ^ שמות כה,ח
  8. ^ הקדמת ספר המצוות לרמב"ם, השורש השלישי
  9. ^ ראה פירוט במניין המצוות במשנה תורה לרמב"ם, בפתיחה לספרי 'עבודה' 'קרבנות' 'טהרה', ובמידה ידועה גם בספר 'זרעים'.
  10. ^ דניאל ט,טז-יז
  11. ^ פרשה יג,ב
  12. ^ תרגום: אדוני! יבנה בית המקדש! אדוני! מתי יבנה בית המקדש?
  13. ^ תרגום: למקדשך שוב ולקדש הקדשים, מקום שבו ישמחו רוחנו ונפשנו.
  14. ^ משנה סוכה פרק ג משנה יב
  15. ^ תלמוד בבלי מסכת סוכה דף מד עמוד א
  16. ^ תלמוד בבלי מסכת פסחים דף קטו עמוד א
  17. ^ לפי פירושו לספר יחזקאל מ-מג (שחלקים ממנו הושמט מרוב הדפוסים מפני תוקף קושיות שהטיל על הקודמים לו)
  18. ^ נדפס בלונדון בשנת ה'תקפ"ו (1825), פרטי הספר בגוגל בוקס
  19. ^ HebrewBooks.org Sefer Detail: פירוש-חלק ראשון - אלעזר מבלגנצי
  20. ^ פירוש הרב משה בן ששת לספר ירמיהו ויחזקאל
  21. ^ הרב אליעזר מבלגנצי לספר יחזקאל, המלבי"ם לספר יחזקאל, תחילת פרק מ
  22. ^ הגמרא במסכת סוכה דף מא עמוד א מציינת אפשרות שהמקדש יבנה בלילה, או ביום ט"ו בניסן, שהוא יום טוב. רש"י התקשה בדבר, שכן הדבר מנוגד להלכה שאין בונים את המקדש בלילה, או ביום טוב. ועל כך השיב: "הני מילי [תרגום: דברים אלו אמורים לגבי] בניין הבנוי בידי אדם, אבל מקדש העתיד שאנו מצפין בנוי ומשוכלל הוא יגלה ויבא משמים, שנאמר (שמות טו,יז) 'מקדש ה' כוננו ידיך'". לפירוש אחר לסוגיה עיין במאירי שם.
  23. ^ כגון בתלמוד הבבלי מסכת בבא קמא דף ס עמוד ב: "אמר הקדוש ברוך הוא: עלי לשלם את הבערה שהבערתי. אני היצתי אש בציון, שנאמר: 'ויצת אש בציון ותאכל יסודותיה', ואני עתיד לבנותה באש, שנאמר: 'ואני אהיה לה... חומת אש סביב ולכבוד אהיה בתוכה'".
  24. ^ מקור נוסף הוא הפסוק בירמיה לא' ג' ראו רש"י שם
  25. ^ ראב"ן, מסכת ראש השנה
  26. ^ הלכות מלכים פרק יא הלכה א
  27. ^ הקדמה לפירוש המשנה, מהדו' הרב יוסף קאפח, עמ' יז
  28. ^ יחזקאל מג,י-יא: "אַתָּה בֶן אָדָם הַגֵּד אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל אֶת הַבַּיִת... וּמָדְדוּ אֶת תָּכְנִית... וּמוֹצָאָיו וּמוֹבָאָיו וְכָל צוּרֹתָו וְאֵת כָּל חֻקֹּתָיו... הוֹדַע אוֹתָם וּכְתֹב לְעֵינֵיהֶם, וְיִשְׁמְרוּ אֶת כָּל צוּרָתוֹ וְאֶת כָּל חֻקֹּתָיו וְעָשׂוּ אוֹתָם". ובפירוש רש"י שם: "ילמדו ענייני המדות מפיך, שידעו לעשותם לעת קץ".
  29. ^ דוגמאות: תוספתא מסכת פסחים פרק ח הלכה ד, דנה באפשרות שבית המקדש השלישי ייבנה בין פסח לבין פסח שני, וזאת על ידי ש"ניתן להן לישראל לבנות בית הבחירה". תלמוד ירושלמי מסכת מגילה פרק א הלכה יא: "לכשיתעוררו הגלויות... ויבואו ויבנו בית הבחירה". תלמוד בבלי מסכת כתובות דף ה עמוד א: "במעשה ידיהם של צדיקים כתיב... מקדש ה' כוננו ידיך" (הפסוק עליו הסתמך רש"י בסוכה הנ"ל כמקור לירידת המקדש משמיים), ופירוש רש"י: "מקדש - מעשה ידי צדיקים הוא".
  30. ^ בספרים שיוזכרו להלן: בעת החדשה, גם אלה מהם הסוברים שאין אפשרות לבנות את המקדש בימינו, לא הועלתה טענה זו שאין צורך לבנות מקדש כי ממילא ירד משמיים. דעה אחרת נקוטה ביד הרב מרדכי אליהו (במאמרו: "מי יבנה את בית המקדש?", ספר 'בניין אריאל יאיר', הוצאת ישיבת הגולן, עמ' 279 והלאה), ולדעתו המקדש ירד מן השמיים, ומשתמע מדבריו שמכיוון שכך העיסוק האנושי בהקמתו מיותר.
  31. ^ הדברים מובאים על ידי ההיסטוריון בן התקופה, גרגוריוס איש נזיאנזוס
  32. ^ מיכאל אבי יונה, ‏בימי רומא וביזנטיון‏, פרק שביעי, עמ' 170-171.
  33. ^ אלטנוילנד, 1902. בתרגומה של מרים קראוס, הוצאת בבל, 1997, עמ' 267
  34. ^ ‏אחיה ראב"ד, השייח סלאח: נתניהו רוצה להקים את בית המקדש, 17.06.09, אתר ynet‏.
    ד"ר יוחאי סלע, ראאד סלאח והאסלאם הפאשיסטי, אתר מגזין המזרח-התיכון
  35. ^ סקר: 64% מהישראלים רוצים בית מקדש, 29.07.09, אתר ynet‏