רוזנות טולוז

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
סמל האצולה של בית טולוז

רוזנות טולוזצרפתית:Comté de Toulouse), המכונה בשם זה על פי הגדולה בין עריה, השתרעה, לאחר תקופת הוויזיגותים, על כל שטח אקוויטניה (כיום בחבל אקיטן) ועל חלק גדול מספטימניה (כיום חבל לנגדוק-רוסיון שבדרום צרפת) וגבולה הגיע עד הרון.

מאז תקופת השושלת המרובינגית ישב רוזן או דוכס בעיר טולוז שהייתה בירת אקוויטניה. ב-767 כבש פפין הגוץ, שליט הפרנקים את טולוז מידי דוכס אקוויטניה, אך ב-788 נפל שורסון, רוזן טולוז בשבי הבסקים. קרל הגדול הפקיד את הגנת רוזנות טולוז בידי בן דודו, גיום דה ז'לון שהוכה בידי המורים ב-793. הוא פרש למנזר וב-806 הפך מישל בז'ון, בנו של ז'ראר רוזן פריז למרקיז טולוז. ב-834 הפך ברנאר, דוכס ספטימניה לדוכס טולוז.

ב-845 התמנה פפין השני המכונה פרדלון לרוזן טולוז על ידי שארל הקירח, מלך פרנקיה המערבית. עם מותו של פרדלון בערך ב- 852, ירש אחיו רמון את רוזנות טולוז, אך גורש ב-863 על ידי ברנאר דוכס ספטימניה. איג, בנו של רמון השיב לעצמו את רוזנות טולוז. בנו של איג, רמון השני ירש אותו - ואחריו נכדו, רמון השלישי פונס, שסיפח את ספטימניה לרוזנות טולוז והפך בין היתר לשליטם של האלביגנזים. ב-1037 נשא גיום טייפה, רוזן טולוז לאישה את אמה, בתו של רובו השני, רוזן ארל. כתוצאה מנישואים אלה רוזן טולוז זכה בתואר מרקיז פרובאנס.

ב-1094 מת גיום הרביעי, רוזן טולוז שהיה נכדו של גיום טייפה, במסע צלבנות לירושלים, ואחיו רמון ירש אותו בשם רמון הרביעי, רוזן טולוז. הוא היה ממנהיגי מסע הצלב הראשון וב- 15 ביולי 1099, כאשר ירושלים נפלה בידי הצלבנים, השתלט על מגדל דוד שבפתח העיר. הוא נפצע באופן אנוש כאשר תכנן להטיל מצור על עיר הנמל טריפולי (כיום בלבנון) ומת שם כתוצאה מפציעה זו ב- 28 בפברואר 1105. בנו ברטראן ייסד את רוזנות טריפולי ב-1109 והשאיר את רוזנות טולוז לאחיו אלפונס ז'וראדן שאיבד את ריבונותו בחלקים ניכרים של לנגדוק.

ב-1148 מת אלפונס ז'רואדון במסע הצלב השני לארץ ישראל ובנו רמון החמישי, רוזן טולוז השיב על כנו את שלטונו בערים קרקסון ומונפלייה, ועמד בפני התקפה מצד הנרי השני, מלך אנגליה הודות לעזרתו של לואי השביעי, מלך צרפת שהיה גיסו. בנו, רמון השישי, רוזן טולוז נישא לאחותו של ריצ'רד לב הארי, מלך אנגליה שהביאה לו כנדוניה את העיר אז'אן וסביבותיה ואת מחוזות ארמניאק ואסטראק. אך לא היה בכוחו להתגבר על הנטיות האוטונומיות של הויקונטים ששלטו במחוזות אלה, ובמיוחד על תושבי הערים כאשר המינות הקתרית החלה להיות לצנינים בעיני הכנסייה הקתולית.

ב-1207 נידה האפיפיור אינוקנטיוס השלישי את רמון השישי על שלא נקט בצעדים נגד המינות הקתרית. ב-1208 נפגש רמון השישי עם שליח האפיפיור, פייר דה קסטלנו שנרצח ביום המחרת. ב-1209 האפיפיור החליט לצאת למסע הצלב האלביגנזי נגד הקתרים. רמון השישי חיפש דרכים להשלים עם האפיפיור, הביע חרטה והכריז על הצטרפותו למסע הצלב, ונידויו בוטל. הצלבנים כיתרו את העיר בזייה והטילו עליה מצור. לאחר ניסיון הימלטות של התושבים, העיר נכבשה וכל תושביה נטבחו.

הצלבן סימון הרביעי דה מונפור כבש את ערי רוזנות טולוז בזו אחר זו, ובהן את קרקסון. ב-1213 בקרב מורה הוא התגבר על צבא רוזנות טולוז שחוזק בכוחותיו של פייטרו השני, מלך אראגון שנהרג בקרב זה. העיר טולוז נפלה בידי סימון דה מונפור ב-1215 והוא הפך לרוזן טולוז. רמון השישי נמלט לאנגליה, אך ב-1217 שב וכבש את טולוז ומאוחר יותר את קרקסון לפני שמת ב-1222. בנו רמון השביעי, רוזן טולוז המשיך במאבקו.

ב-1225 הציע לואי השמיני, מלך צרפת לאפיפיור הונוריוס השלישי לנשל מנחלותיו את רמון השביעי, שלא טרח לדכא את המינות הקתרית בדרום צרפת, תמורת הסכמתו של האפיפיור לספח את לנגדוק לנחלותיו של מלך צרפת. ב-1226 פתח לואי השמיני במסע צלב חדש נגד הקתרים בלנגדוק. רמון השביעי בחר בפשרה שלפיה לנגדוק התחתית סופחה לנחלותיו של לואי השמיני ואילו הוא עצמו המשיך להחזיק ברוזנות טולוז. על פי הסכם פשרה זה ז'אן, בתו של רמון השביעי נישאה לאלפונס דה פואטייה, בנו של לואי השמיני. היות שלזוג לא היו ילדים, אחרי מותו של אלפונס דה פואטייה ב-1271 סופחה רוזנות טולוז לנחלותיו של מלך צרפת.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]