ריי אלן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ריי אלן
Ray Allen 2008-01-13.jpg
תאריך לידה 20 ביולי 1975 (בן 39)
מקום לידה מרסד שבקליפורניה
עמדה קלע
גובה 1.96 מטר
מספר 34
מכללה אוניברסיטת קונטיקט
דראפט בחירה מספר 5, 1996
מינסוטה טימברוולבס
קבוצות
1996-2003
2003-2007
2007 - 2012
2012 - 2014
מילווקי באקס
סיאטל סופרסוניקס
בוסטון סלטיקס
מיאמי היט
הישגים 10 הופעות במשחק האולסטאר
מנצח תחרות השלשות ב-2001
מאזן מדליות
מתחרה עבור Flag of the United States.svg ארצות הברית
המשחקים האולימפיים
זהב סידני 2000 כדורסל גברים

וולטר ריי אלןאנגלית: Walter Ray Allen; נולד ב-20 ביולי 1975 במרסד, קליפורניה) הוא כדורסלן אמריקאי המשחק בעמדת הקלע.

אלן מחזיק בשיא קליעות השלוש בקריירה עם 2,973 קליעות.‏[1] הוא נחשב גם לאחד מקלעי זריקות העונשין הטובים ביותר בליגת ה-NBA בכל הזמנים.‏[2][3] אלן נבחר עשר פעמים למשחק האולסטאר, ואף זכה כשחקן נבחרת ארצות הברית במדליית זהב באולימפיאדת סידני.

ראשית חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלן נולד כשלישי מבין חמישה ילדים, בבסיס חיל האוויר האמריקאי ליד העיר מרסד שבקליפורניה. כבן לאב המשרת בצבא נדד אלן בצעירותו בין בסיסים בארצות הברית, אנגליה וגרמניה. בבית הספר התיכון הוא למד בדרום קרולינה ואף הוביל את קבוצת הכדורסל של בית הספר לאליפות התיכונים של המדינה.

לאחר סיום לימודיו התיכוניים, החל אלן לשחק בקבוצת הכדורסל של אוניברסיטת קונטיקט שם שיתף פעולה עם הישראלי דורון שפר. בעונת ה"פרשמן" שלו רשם אלן ממוצעים מרשימים של 12.6 נקודות, 4.6 ריבאונדים ו-1.8 אסיסטים למשחק,‏[4] עזר לקבוצתו לזכות באליפות ה"ביג איסט", אך הפסיד את תואר "פרשמן השנה של ה'ביג איסט'" לשפר.

בעונת ה"סופמור" שלו הצטרף לקבוצת האוניברסיטה ישראלי נוסף, אורי כהן-מינץ. אלן שיפר את ממוצעיו כשרשם 21.1 נקודות, 6.8 ריבאונדים ו-2.3 אסיסטים למשחק, והוביל את קבוצתו לאליפות ה"ביג איסט" בפעם השנייה ברציפות ולרבע-גמר טורניר אליפות המכללות. עונתו השלישית והאחרונה של אלן במדי אוניברסיטת קונטיקט הייתה גם העונה המוצלחת ביותר מבחינתו. הוא נבחר לחמישיית השחקנים המצטיינת של המכללות, ולתואר "שחקן השנה של ה'ביג איסט'" כשרשם ממוצעים של 23.4 נקודות 6.5 ריבאונדים ו-3.3 אסיסטים בממוצע למשחק, והוביל את קונטיקט לאליפות ה"ביג איסט" בפעם השלישית ברציפות.

אלן חתם את קריירת המכללות שלו כשהוא מדורג שלישי בהיסטוריה של קונטיקט עם 1,922 נקודות אותן קלע, ומחזיק בשיא המכללה בקליעת זריקות לשלוש בעונה בודדת עם 115 קליעות. בשנת 2001 נבחר אלן לקפטן של "קבוצת המאה" של האוניברסיטה.

קריירת ה-NBA[עריכת קוד מקור | עריכה]

מילווקי באקס (1996-2003)[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלן התמודד בדראפט בשנת 1996 ונבחר בבחירה מספר 5 על ידי מינסוטה טימברוולבס, אך הועבר מיד בטרייד ביחד עם אנדרו לאנג למילווקי באקס בתמורה לסטפון מרבורי שנבחר באותה השנה בבחירה הרביעית. בעונת הרוקי שלו שותף אלן בכל 82 משחקי העונה הסדירה, ואף פתח בחמישייה בכולם למעט באחד. הוא רשם בעונה הסדירה ממוצעים של 13.4 נקודות, 4.0 ריבאונדים, 2.6 אסיסטים ו-0.9 חטיפות למשחק, ונבחר לחמישיית הרוקיז השנייה. את העונה הסדירה סיימה קבוצתו עם מאזן של 30 ניצחונות מול 52 הפסדים, וכשלה להעפיל למשחקי הפלייאוף.

בעונה השנייה, עונת 1997/1998, שיפר אלן את יכולתו האישית, ורשם ממוצע קליעה של 19.5 נקודות למשחק. מילווקי אמנם שיפרו את מאזן הניצחונות שלהם, עם 36 ניצחונות מול 46 הפסדים, אך מאזן זה הספיק רק למקום ה-12 בדירוג המזרח והקבוצה לא העפילה למשחקי הפלייאוף. בעונת 1998/1999, עונת שביתת השחקנים, הצליח אלן להעפיל לראשונה למשחקי הפלייאוף עם קבוצתו שסיימה במאזן חיובי של 28-22. מילווקי פגשה בסיבוב הראשון את אינדיאנה פייסרס של רג'י מילר, קבוצה שנחשבה לאחת מהמועמדות לאליפות באותה העונה, והודחה בסוויפ בשלושה משחקים.‏[5]

יכולתו של אלן המשיכה והשתפרה. בעונת 1999/2000 כבר רשם אלן 22.1 נקודות למשחק, ואף נבחר לראשונה למשחק האולסטאר של ה-NBA. מילווקי, שסיימה את העונה במאזן של 42-40 העפילה פעם נוספת למשחקי הפלייאוף, פגשה בפעם השנייה ברצף את אינדיאנה בסיבוב הראשון, והודחה בחמישה משחקים. עונת 2000/2001 הייתה עונתו המוצלחת ביותר של אלן במדי הבאקס. הוא נבחר למשחק האולסטאר בפעם השנייה, ואף זכה בתחרות השלשות המסורתית הנערכת כחלק מסוף-שבוע האולסטאר. אלן אף נבחר לחמישיית העונה השלישית, והוביל ביחד עם גלן רובינזון וסם קאסל את מילווקי עד לגמר המזרח, בו הפסידו לפילדלפיה 76' בשבעה משחקים.

סיאטל סופרסוניקס (2003-2007)[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלן נשאר במילווקי עד אמצע עונת 2002/2003, אז עבר בטרייד ביחד עם רונלד מוריי, קווין אולי ובחירת סיבוב ראשון בדראפט לסיאטל סופרסוניקס תמורת גארי פייטון ודזמונד מייסון שעברו לבאקס. ב-29 המשחקים הנותרים בהם שותף אלן עד לסיום העונה, רשם אלן שיאי קריירה כששותף ב-41.3 דקות ורשם 5.6 ריבאונדים, 5.9 אסיסטים ו-1.6 חטיפות למשחק, אך לא הצליח לעזור לקבוצתו להעפיל למשחקי הפלייאוף. לאחר עונת 2003/2004, שהייתה עונה מרובת פציעות עבורו, חזר אלן ליכולתו הטובה בעונת 2004/2005, הוביל את קבוצתו לסיבוב השני של משחקי הפלייאוף, ונבחר, ביחד עם חברו לקבוצה רשארד לואיס‎, לחמישיית העונה השנייה. בסיום העונה חתם אלן על הארכת חוזהו בקבוצה בחמש שנים נוספות תמורת סכום של 80 מיליון דולר.

בעונת 2005/2006 המשיך אלן לשפר את משחקו. הוא רשם באותה העונה 25.1 נקודות למשחק, הגיע לרף 15,000 הנקודות בקריירה ואף שבר את שיאו בן העשור של דניס סקוט כשקלע 269 שלשות בעונה אחת.‏[6][הסבר 1] הסופרסוניקס סיימו את העונה במאזן של 35 ניצחונות בלבד מול 47 הפסדים ולא העפילו למשחקי הפלייאוף. פתיחת עונת 2006/2007 הייתה הטובה ביותר של אלן בתקופתו בסיאטל מבחינת הסטטיסטיקה האישית. הוא רשם שיא קריירה של 26.4 נקודות למשחק, כולל שיא קליעה אישי למשחק בודד עם 54 נקודות בניצחון 122-114 בהארכה מול יוטה ג'אז. זמן קצר לאחר המשחק נגד יוטה נזקק אלן לניתוח בקרסולו אשר השבית אותו ממשחק לשארית העונה הסדירה. ללא הכוכב שלה סיימה סיאטל את העונה במאזן שלילי של 31-51, במקום האחרון בבית הצפון-מערבי, ולא העפילה למשחקי הפלייאוף.

בוסטון סלטיקס (2007 - 2012)[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלן במהלך משחק של הסלטיקס

בחודש יולי 2007 עבר אלן בטרייד ביחד עם גלן דייוויס שנבחר באותה השנה בבחירה מספר 35 של הדראפט לבוסטון סלטיקס תמורת דלונטה וסט, וולי שצ'רביאק והבחירה החמישית של אותה השנה ג'ף גרין. אלן פתח את עונת הבכורה שלו בסלטיקס בצורה טובה, ואף זומן, בשל פציעתו של קארון באטלר מהוושינגטון ויזארדס, על ידי דייוויד סטרן למשחק האולסטאר שנערך בניו אורלינס. אלן קלע במשחק 14 נקודות בזמן של שתי דקות וחצי ברבע האחרון, אך הפסיד את תואר השחקן המצטיין ללברון ג'יימס. אלן סיים את העונה הסדירה העם ממוצע של 17.4 נקודות, והעפיל עם הסלטיקס למשחקי הפלייאוף.

במשחקי הפלייאוף המשיך אלן לתרום לקבוצה כשרשם 15.6 נקודות למשחק. הוא עזר לקבוצתו לחלוף על פני אטלנטה הוקס, קליבלנד קאבלירס ודטרויט פיסטונס בדרך לסדרת הגמר של ה-NBA, שם פגשה קבוצתו את לוס אנג'לס לייקרס. גם בסדרת הגמר המשיך אלן והוכיח את מקומו בחמישייה הפותחת של בוסטון, כשהוא רושם 19 נקודות ו-9 ריבאונדים במשחק הרביעי, בדרך למהפך הגדול ביותר בתולדות סדרת הגמר, כשבוסטון חזרה מפיגור של 24 נקודות ברבע השני, לניצחון 97-91. הוא השווה את שיא השלשות במשחק בודד בסדרת הגמר עם 7 קליעות מחוץ לקשת בניצחון במשחק השישי של הסדרה, אשר בסיומו חגגה בוסטון את אליפות הליגה, ואת שיא השלשות בסדרת גמר (שיא שנשבר על ידי דני גרין בסדרת הגמר של 2013) עם 22 קליעות בששת המשחקים ב-52.4% מחוץ לקשת.‏[7] במהלך העונה נבחר אלן גם לאחד משחקניה המצטיינים של קבוצתו הקודמת, מילווקי, בכל הזמנים לרגל חגיגות 40 למועדון, אך הוא נאלץ להיעדר מהטקס בשל משחקה של בוסטון מול ניו אורלינס הורנטס.‏[8]

בעונת 2008/2009 נבחר אלן בפעם השנייה ברציפות, והתשיעית בקריירה למשחק האולסטאר. הוא שימש כמחליפו של ג'מיר נלסון, ושיחק לצד חבריו לקבוצה קווין גארנט ופול פירס שנבחרו אף הם. הוא סיים את העונה עם ממוצע קליעה של 18.2 נקודות, ושיא קריירה של 95.2% מקו העונשין, תוך שהוא שובר את שיא המועדון של לארי בירד עם 72 קליעות רצופות ללא החטאה מהקו. במשחק הראשון של הסיבוב הראשון מול שיקגו בולס רשם אלן את אחד ממשחקיו החלשים בקריירה, כשקלע רק קליעה אחת מ-11 ניסיונות זריקה מהשדה, בהפסד קבוצתו. לעומת זאת במשחק העוקב, משחק מספר 2 בסדרה, קלע אלן 30 נקודות, כולל שלשת ניצחון, ובמשחק השישי בסדרה קלע 51 נקודות. בוסטון ניצחה את הסדרה בשבעה משחקים, אך הודחה בסיבוב השני בשבעה משחקים מול אורלנדו מג'יק.

עם פתיחת עונת 2009/2010 חצה אלן את רף 20,000 הנקודות בקריירה במשחק נגד וושינגטון ויזארדס. בסיום העונה, עזר אלן לקבוצתו להעפיל למשחקי הפלייאוף, ולדלג מעל מיאמי היט, קליבלנד קאבלירס ואורלנדו מג'יק בדרך לגמר ה-NBA, בו פגשה בוסטון את הלייקרס פעם נוספת. במשחק השני מול הלייקרס קבע אלן שיא ליגה חדש כשקלע 8 שלשות במשחק סדרת-גמר. הוא אף השווה את השיא של סקוטי פיפן וקווין סמית' כשקלע 7 מהן במחצית הראשונה.‏[9] במשחק העוקב זרק אלן 13 זריקות מהשדה, כאשר 8 מהן מעבר לקשת, והחטיא את כולן. בסיומה של הסדרה, הייתה זו הלייקרס אשר חגגה את האליפות כשניצחה את בוסטון בשבעה משחקים. בסיום העונה, עם תום חוזהו, חתם אלן לשנתיים נוספות בקבוצה תמורת סכום של 20 מיליון דולר[10].

בפברואר 2011, במשחק נגד הלייקרס, קלע אלן את השלשה מספר 2,561 ובכך עבר את רג'י מילר במספר הקליעות לשלוש הרב ביותר בקריירה ב-NBA‏‏[11]. אלן העמיד ממוצע של 16.5 נקודות בעונה הסדירה בשיאי קריירה של 49.1% קליעה מהשדה ו-44.4% מהשלוש. במשחקי הפלייאוף עזר אלן לקבוצתו להדיח בסוויפ את ניו יורק ניקס של כרמלו אנתוני ואמארה סטודמאייר בסיבוב הראשון, אך הקבוצה כשלה בסיבוב השני מול מיאמי היט של דווין וייד ולברון ג'יימס והודחה בחמישה משחקים. אלן קלע במשחקי הפלייאוף 18.9 נקודות למשחק ב-57.1% מקשת השלוש.

בעונת 2011/2012, והוא בן 37, שיפר אלן את שיא הקריירה באחוזי קליעה מחוץ לקשת השלוש אותו קבע בעונה הקודמת והעמיד אותו על 45.3%. במשחקי הפלייאוף העפיל אלן עם בוסטון עד לגמר המזרח בו הודחה מול מיאמי בשבעה משחקים.

מיאמי היט (2012 - 2014)[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביולי 2012 תם חוזהו של אלן בבוסטון, והוא הפך לשחקן חופשי. הוא סירב להצעתה של בוסטון סלטיקס לחתום על חוזה לשנתיים תמורת 12 מיליון דולר, ובחר לעבור למיאמי היט בה חתם על חוזה לשלוש שנים תמורת שלושה מיליון דולר לעונה.‏[12]

אלן השתלב במהרה במיאמי כשחקן העולה מהספסל בחמישייה השנייה. הוא תרם לאורך העונה 10.9 נקודות למשחק, וסייע למיאמי לסיים את העונה במאזן הטוב בליגה. במשחק השלישי של הסיבוב הראשון של משחקי הפלייאוף מול קבוצתו הראשונה בליגה, מילווקי באקס, קלע אלן את השלשה ה-322 בקריירה במשחקי הפלייאוף, ושבר את שיאו הקודם של רג'י מילר.‏[13] מיאמי העפילה עד לסדרת הגמר של הליגה, שם פגשה את סן אנטוניו ספרס. אל המשחק השישי בסדרה הגיעה מיאמי בפיגור של 3-2, קלע אלן שלשה כשעל השעון 5.2 שהשוותה את המשחק, ושלחה אותו להארכה. בהארכה, כשמיאמי ביתרון 100-101, חטף אלן כדור ממאנו ג'ינובילי, וסחט עבירה 1.9 שניות לסיום, קלע את שתי הזריקות החופשיות, וקבע את תוצאת הסיום 100-103. מיאמי ניצחה גם את המשחק השביעי, וזכתה באליפות השנייה ברציפות.

סטטיסטיקת קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נכון ל-1 ביולי 2014‏[14]‏‏[15]

בעונה הסדירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עונה קבוצה משחקים חמישייה דקות אחוזים מהשדה אחוזים משלוש אחוזים מהקו ריבאונדים אסיסטים חטיפות חסימות נקודות
1996/1997 מילווקי 82 81 30.9 0.430 0.393 0.823 4.0 2.6 0.9 0.1 13.4
1997/1998 מילווקי 82 82 40.1 0.428 0.364 0.875 4.9 4.3 1.4 0.2 19.5
1998/1999[א] מילווקי 50 50 34.4 0.450 0.356 0.903 4.2 3.6 1.1 0.1 17.1
1999/2000 מילווקי 82 82 37.4 0.455 0.423 0.887 4.4 3.8 1.3 0.2 22.1
2000/2001 מילווקי 82 82 38.2 0.480 0.433 0.888 5.2 4.6 1.5 0.2 22.0
2001/2002 מילווקי 69 67 36.6 0.462 0.434 0.873 4.5 3.9 1.3 0.3 21.8
2002/2003 מילווקי 47 46 35.8 0.437 0.395 0.913 4.6 3.5 1.2 0.2 21.3
2002/2003 סיאטל 29 29 41.3 0.441 0.351 0.920 5.6 5.9 1.6 0.1 24.5
2003/2004 סיאטל 56 56 38.4 0.440 0.392 0.904 5.1 4.8 1.3 0.2 23.0
2004/2005 סיאטל 78 78 39.3 0.428 0.376 0.883 4.4 3.7 1.1 0.1 23.9
2005/2006 סיאטל 78 78 38.7 0.454 0.412 0.903 4.3 3.7 1.4 0.2 25.1
2006/2007 סיאטל 55 55 40.3 0.438 0.372 0.903 4.5 4.1 1.5 0.2 26.4
2007/2008 בוסטון 73 73 35.9 0.445 0.398 0.907 3.7 3.1 0.9 0.2 17.4
2008/2009 בוסטון 79 79 36.4 0.480 0.409 0.952 3.5 2.8 0.9 0.2 18.2
2009/2010 בוסטון 80 80 35.2 0.477 0.363 0.913 3.2 2.6 0.8 0.3 16.3
2010/2011 בוסטון 80 80 36.1 0.491 0.444 0.881 3.4 2.7 1.0 0.2 16.5
2011/2012[ב] בוסטון 46 42 34.0 0.458 0.453 0.915 3.1 2.4 1.1 0.2 14.2
2012/2013 מיאמי 79 0 25.8 0.449 0.419 0.886 2.7 1.7 0.8 0.2 10.9
2013/2014 מיאמי 73 9 26.5 0.442 0.375 0.905 2.8 2.0 0.7 0.1 9.6
קריירה 1,300 1,149 35.6 0.452 0.400 0.894 4.1 3.4 1.1 0.2 18.9

בפלייאוף[עריכת קוד מקור | עריכה]

עונה קבוצה משחקים חמישייה דקות אחוזים מהשדה אחוזים משלוש אחוזים מהקו ריבאונדים אסיסטים חטיפות חסימות נקודות
1998/1999 מילווקי 3 3 40.0 0.532 0.474 0.615 7.3 4.3 1.0 0.3 22.3
1999/2000 מילווקי 5 5 37.2 0.444 0.385 0.909 6.6 2.6 1.6 0.0 22.0
2000/2001 מילווקי 18 18 42.7 0.477 0.479 0.919 4.1 6.0 1.3 0.6 25.1
2004/2005 סיאטל 11 11 39.5 0.474 0.378 0.889 4.3 3.9 1.3 0.4 26.5
2007/2008 בוסטון 26 26 38.0 0.428 0.396 0.913 3.8 2.7 0.9 0.3 15.6
2008/2009 בוסטון 14 14 40.4 0.403 0.350 0.948 3.9 2.6 1.1 0.4 18.3
2009/2010 בוסטון 24 24 38.5 0.431 0.386 0.863 3.3 2.6 0.9 0.1 16.1
2010/2011 בוסטון 9 9 40.1 0.523 0.571 0.960 3.8 2.4 1.2 0.1 18.9
2011/2012 בוסטון 18 10 34.2 0.395 0.304 0.711 4.1 1.0 0.9 0.1 10.7
2012/2013 מיאמי 23 0 24.9 0.430 0.406 0.870 2.8 1.3 0.5 0.1 10.2
2013/2014 מיאמי 20 1 26.4 0.413 0.388 0.919 3.4 1.6 0.7 0.2 9.3
קריירה 171 121 35.5 0.443 0.401 0.883 3.8 2.6 1.0 0.2 16.1
  1. ^ בשל שביתת שחקנים ב-NBA התקיימו בעונת 1998/1999 50 משחקים בלבד
  2. ^ בשל שביתת שחקנים ב-NBA התקיימו בעונת 2011/2012 66 משחקים בלבד

תארים והישגים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קבוצתיים

אליפות ה-NBA:

מדליית זהב אולימפית עם נבחרת ארצות הברית: 2000

אישיים

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביאורים והסברים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ השיא החזיק מעמד עד עונת 2012/2013 ונשבר על ידי סטפן קארי שקלע 272 שלשות.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ שיאני קליעות השלוש בקריירה, באתר basketball-reference.com
  2. ^ NBA & ABA Career Leaders and Records for Free Throw Pct באתר basketball-reference.com
  3. ^ NBA & ABA Career Leaders and Records for 3-Pt Field Goal Pct באתר basketball-reference.com
  4. ^ Ray Allen באתר basketball-reference.com
  5. ^ עד עונת 2002/03 הסיבוב הראשון התקיים בסדרת הטוב מחמישה משחקים, ומאותה עונה גם הסיבוב הראשון מתקיים בשיטת הטוב משבעה משחקים.
  6. ^ Single Season Leaders and Records for 3-Pt Field Goals באתר basketball-reboston.comference.com
  7. ^ סטטיסטיקת סדרת הגמר 2008
  8. ^ Allen left mark with Bucks באתר boston.com
  9. ^ Ray Allan bio page באתר NBA.com
  10. ^ Allen returns to Celtics for two years באתר ESPN.com
  11. ^ ריי אלן: "ראיתי את הקליעה הזו בהילוך איטי" באתר Sport5.co.il
  12. ^ Ray Allen, Rashard Lewis join Heat באתר ESPN
  13. ^ Ray Allen tops Reggie Miller's NBA playoffs 3-point mark
  14. ^ Ray Allen NBA.com
  15. ^ הדקות, הריבאונדים, האסיסטים, החטיפות, החסימות והנקודות הם בממוצע למשחק.