סטיב נאש

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
סטיב נאש
Steve Nash Lakers smiling 2013.jpg

נאש במדי לוס אנג'לס לייקרס, פברואר 2013

תאריך לידה 7 בפברואר 1974
מקום לידה יוהנסבורג שבדרום אפריקה
עמדה רכז
כינוי קפטן קנדה
מר MVP
גובה 1.91 מטר
מכללה סנטה קלרה
דראפט בחירה מספר 15, 1996
פיניקס סאנס
קבוצות
1996 - 1998
1998 - 2004
2004 - 2012
2012 -
פיניקס סאנס
דאלאס מאבריקס
פיניקס סאנס
לוס אנג'לס לייקרס
הישגים ‏MVP של העונה הסדירה
(2005, 2006)
5×מלך האסיסטים של ה-NBA
(2005 - 2007, 2010, 2011)
משחק האולסטאר
(2002, 2003, 2005 - 2008, 2010, 2012)
חמישיית העונה הראשונה
(2005 - 2007)
חמישיית העונה השנייה
(2008, 2010)
חמישיית העונה השלישית
(2002, 2003)
2×אלוף תחרות היכולות
(2005, 2010)
גביע האזרחות של ג. וולטר קנדי
(2007)
פרס ליאונל קונצ'ר
(2002, 2005, 2006)
פרס לו מארש (2005)

סטיבן "סטיב" ג'ון נאשאנגלית: Stephen "Steve" John Nash; נולד ב-7 בפברואר 1974 ביוהנסבורג, דרום אפריקה[1]) הוא כדורסלן קנדי המשחק בעמדת הרכז בקבוצת לוס אנג'לס לייקרס מליגת ה-NBA. הוא נחשב לאחד הספורטאים הקנדים הגדולים בכל הזמנים ולאחד הרכזים הטובים בתולדות הכדורסל.‏[2]

לאחר קריירת כדורסל מוצלחת בליגות התיכונים, קיבל נאש ב-1993 מלגת לימודים לאוניברסיטת סנטה קלרה והחל לשחק כדורסל בנבחרתה. בארבע עונותיו בסנטה קלרה, העפילה נבחרת האוניברסיטה שלוש פעמים לטורניר אליפות המכללות, כאשר נאש זכה פעמיים בתואר שחקן השנה של ליגת המחוז הדרום-מזרחי. את תקופת לימודיו בסנטה קלרה סיים כמוסר האסיסטים המוביל בכל תולדותיה של נבחרתה.

בדראפט ה-NBA לשנת 1996 נבחר נאש על ידי פיניקס סאנס במקום ה-15. תחילה הייתה השפעתו בפיניקס מועטת, וב-1998 הועבר לדאלאס מאבריקס. בעונתו השלישית בדאלאס נבחר לראשונה למשחק האולסטאר ונבחר לראשונה לאחת מחמישיות העונה. יחד עם דירק נוביצקי ומייקל פינלי, הוביל נאש את דאלאס לגמר המערב בעונה שלאחר מכן. בתום עונת 2003/2004 הסתיים חוזהו עם דאלאס, והוא חזר לפיניקס סאנס.

בעונת 2004/2005 הוביל נאש את פיניקס לגמר המערב ונבחר ל-MVP של העונה הסדירה. הוא זכה בתואר ה-MVP גם בעונת 2005/2006. בשנת 2006 נבחר על ידי ה-ESPN לרכז התשיעי בטיבו בכל הזמנים. בכמה עונות במהלך הקריירה שלו הוא הוביל את הליגה במספר האסיסטים שמסר ובאחוזי הקליעה מקן העונשין. כמו כן, הוא ממוקם במעלה הרשימות של שחקני ה-NBA המצטיינים בכל הזמנים, בקליעת שלשות, בקליעת זריקות עונשין, בסך האסיסטים ובמספר האסיסטים הממוצע למשחק.

ב-2006 הטיים מגזין דירג אותו כאחד ממאה האנשים המשפיעים ביותר בעולם. ב-28 בדצמבר 2007 זכה נאש לכבוד הגדול ביותר לאזרח קנדי, כאשר קיבל את אות מסדר קנדה,‏[3] וב-3 ביוני 2008 הוא קיבל כוכב בשדרת הכוכבים של קנדה.‏[4] ב-18 בספטמבר 2009 קיבל תואר דוקטור לשם כבוד במשפטים מטעם אוניברסיטת ויקטוריה, על הישגיו כספורטאי ועל פעילותו בתחום הצדקה, בין היתר דרך "קרן סטיב נאש" שהקים.‏[5]

ראשית חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נאש נולד בדרום אפריקה וגדל בויקטוריה, על האי ונקובר במדינת קולומביה הבריטית שבקנדה. בגיל 13 החל לשחק כדורסל[6] וכבר אז האמין שישחק בליגת ה-NBA ויהפוך לכוכב.‏[7]

בתחילה שיחק בתיכון מונט דאגלס סקונדארי, אך לאחר מספר שנים, החליטו הוריו להעבירו לתיכון סיינט מייקל, בו שיחק בנבחרות הכדורסל, הכדורגל והראגבי. בעונתו האחרונה בתיכון, כמעט העמיד ממוצעי טריפל דאבל עם 21.3 נקודות, 11.2 אסיסטים ו-9.1 כדורים חוזרים למשחק‏[8] והוביל את סיינט מייקל לאליפות אזורית כשהוא נבחר לשחקן המצטיין של הליגה.‏[9]

לאחר סיום לימודיו, שלח מאמנו של נאש בתיכון, לן הייד-ליי, מכתבים ללמעלה מ-30 אוניברסיטאות בארצות הברית, בבקשה לקבל את נאש אליהן, אך נדחה על ידי כולן.‏[7] בסופו של דבר הצליח נאש להתקבל לאוניברסיטת סנטה קלרה. לקראת עונת 1992/1993 קיבל מלגת לימודים וכבר בעונתו הראשונה במכללות הוביל את סנטה קלרה ברונקוס לאליפות המחוז המערבי (ליגת ה-WCC) ולהופעה ראשונה מזה חמש שנים, בטורניר אליפות המכללות, בו התמודדו בסיבוב הראשון נגד אוניברסיטת אריזונה[7]. במשחק עצמו הצטיין נאש והוביל את הברונקוס לניצחון, לאחר שקלע 6 זריקות עונשין ב-30 השניות האחרונות.‏[10] עם זאת הודחה סנטה קלרה בסיבוב הבא על ידי אוניברסיטת טמפל. בעונת 1993/1994, התקשו הברונקוס ונאש לשחזר את יכולתם בעונה הקודמת וסיימו את הליגה המחוזית במאזן של 7 הפסדים לעומת 5 ניצחונות בלבד‏[7]. בעונה שלאחר מכן, חזרה הקבוצה למסלול הניצחונות ובהובלת נאש שנבחר לשחקן העונה המחוזי, זכתה שוב באליפות המחוז המערבי‏[7]. למרות הצלחתם בליגה המחוזית לא הצליחו הברונקוס ונאש לעבור את הסיבוב הראשון של טורניר אליפות המכללות והודחו על ידי אוניברסיטת מיסיסיפי.‏[7] לאחר עונה זו, שקל נאש להירשם לדראפט ה-NBA לשנת 1995, אך החליט להישאר בסנטה קלרה עונה נוספת.‏[7]

בעונת 1995/1996, משך נאש תשומת לב רבה מכלי תקשורת בינלאומיים ומסקאוטים רבים של קבוצות ה-NBA. הוא הוביל את סנטה קלרה לאליפות המחוז המערבי ונבחר בפעם השנייה ברציפות ל-MVP של הליגה. בכך הפך לשחקנה הראשון של סנטה קלרה שעושה זאת מאז קורט ראמביס.‏[8] בסיבוב הראשון של טורניר אליפות המכללות, הוגרלו סנטה קלרה ונאש לשחק נגד אוניברסיטת מרילנד. במצב של שיויון 3 בניצחונות ביניהן, התייצבו הקבוצות למשחק שביעי מכריע, בו קלע נאש 28 נקודות והוביל את הברונקוס לניצחון בסדרה. למרות יכולתו המצוינת של נאש, הודחו הברונקוס כבר בסיבוב הבא על ידי אוניברסיטת קנזס. נאש שהציג יכולת מעולה לאורך כל העונה וקבע ממוצעים של 17 נקודות ו-6 אסיסטים למשחק,‏[11] נבחר לנבחרת האול-אמריקה על ידי סוכנות הידיעות האמריקאית וארגון כתבי הכדורסל של ארצות הברית.

נאש סיים את קריירת המכללות שלו כמלך האסיסטים של סנטה קלרה בכל הזמנים (510). בנוסף על הוא מוביל את סנטה קלרה גם באחוזים מקו העונשין (86.2%) ובקליעות וזריקות לשלוש נקוודת (656-263).‏[8] הוא מדורג שלישי ברשימת קלעי כל הזמנים של סנטרה קלרה (1,689) ומחזיק בשיא המכללה באחוזים מקו העונשין בעונה אחת (89.4%).‏[8] בספטמבר 2006, הצהירה סנטה קלרה כי בתור אות כבוד לנאש אף שחקן שלה לא ילבש את חולצה מספר 11. בכך הפך נאש לספורטאי הראשון בתולדות במכללה שזוכה לכבוד.‏[12]

קריירה ב-NBA[עריכת קוד מקור | עריכה]

פיניקס סאנס (1996-‏1998)[עריכת קוד מקור | עריכה]

נאש קיבל 10.5 דקות משחק בממוצע בעונת הרוקי שלו.

לאחר שסיים את לימודיו עם תואר במדעי החברה,‏[10] נאש נבחר במקום ה-15 על ידי פיניקס סאנס בדראפט ה-NBA לשנת 1996. עם ההודעה על בחירתו של נאש, פצחו אוהדי פיניקס בקריאות בוז וחוסר הסכמה על בחירת שחקן לא מוכר יחסית.‏[10] זאת מכיוון שנאש, אף שהציג יכולת טובה במיוחד בתקופתו במכללות, לא שיחק באחת מהמחוזות הבכירים ב-NCAA. בעונת הרוקי שלו, קיבל רק 10.5 דקות משחק בממוצע, אך בעונתו השנייה בליגה עלו דקות המשחק שקיבל ל-21.9 בממוצע והוא אף דורג במקום ה-13 מבין שחקני הליגה באחוזים לשלוש נקודות.‏[7] אף על פי כן, לא זכה לקביעות בפיניקס וחווה עליות ומורדת רבות בדקות המשחק שקיבל. בתקופתו בסנטה קלרה, נאש פגש והתיידד עם עוזר המאמן של קבוצת דאלאס מאבריקס, דוני נלסון, שעבד עבור גולדן סטייט ווריורס בתקופה זו. לאחר מעברו לדאלאס, הצליח נלסון לשכנע את אביו, דון נלסון, אז המאמן והמנכ"ל של דאלאס, לרכוש את כרטיס השחקן של נאש.‏[7] במהלך דראפט ה-NBA לשנת 1998, הועבר נאש לדאלאס מאבריקס בתמורה למרטין מוורספ, בובה וולס, בחירת הדראפט פאט גאריטי ובחירת דראפט עתידית בסיבוב הראשון (1999, #9 - שון מריון).‏[7]

דאלאס מאבריקס (1998-‏2004)[עריכת קוד מקור | עריכה]

כבר בעונתו הראשונה בדאלאס (עונת השביתה-המקוצרת 1998/1999), התבסס נאש כשחקן מוביל בקבוצה ופתח בחמישייה בכל 40 המשחקים בהם שותף. עד לסיום העונה קבע ממוצעים של 7.9 נקודות, 5.5 אסיסטים ו-2.9 כדורים חוזרים למשחק. עם זאת, דאלאס כשלה בניסיונה להעפיל לפלייאוף. עם פתיחת עונת 1999/2000 נפצע נאש בקרסול והושבת למשך חודשיים. עם חזרתו לפעילות, שיפר משמעותית את יכולתו ואף הציג שישה משחקי דאבל-דאבל בחודש האחרון של העונה.‏[8] בסך הכל סיים את העונה עם ממוצעים של 8.6 נקודות ו-4.9 אסיסטים למשחק. דאלאס, אותה הובילו בעונה זו דניס רודמן, דירק נוביצקי ומייקל פינלי, השתפרה משמעותית לעומת העונה הקודמת, אך עם זאת, שוב לא הצליחה להעפיל לפלייאוף.

בעונת 2000/2001, קבע נאש ממוצעים של 15.6 נקודות ו-7.3 אסיסטים למשחק, בעונת הפריצה שלו בליגה. כאשר נאש מרכז את המשחק בצורה מעולה, נוביצקי ופינלי מציגים יכולת שיא ושחקן הרכש ג'ואן האוורד משלים, דאלאס הצליחה להעפיל לפלייאוף מהמקום השישי בליגה והגיעה עד לחצי גמר המערב, שם הודחה על ידי סן אנטוניו ספרס. בעונת 2001/2002, קבע נאש ממוצעי שיא של 17.9 נקודות ו-7.7 אסיסטים. הוא נבחר לראשונה בקריירה להשתתף במשחק האולסטאר ונבחר לחמישיית העונה השלישית.‏[11][13] כאולסטאר, זכה נאש לתשומת לב רבה מגופי תקשורת והחל להתפרסם גם בקרב אוהדי הקבוצות האחרות. יחד עם נוביצקי ופינלי היה חלק מה"שלישייה הגדולה" של דאלאס.‏[14] גם בעונה זו הצליחה דאלאס להעפיל לפלייאוף, אך שוב הודחה בחצי גמר המערב, הפעם על ידי סקרמנטו קינגס.

בעונת 2002/2003, כמעט והעתיק את העונה הקודמת מבחינה אישית. הוא קבע 17.7 נקודות ו-7.3 אסיסטים למשחק, ושוב נבחר למשחק האולסטאר ולחמישיית העונה השלישית. נאש ונוביצקי הובילו את דאלאס ל-14 ניצחונות רצופים עם פתיחת העונה ולחלוקת המקום הראשון בליגה בסיום העונה הסדירה יחד עם סן אנטוניו ספרס, כאשר לשתי הקבוצות מאזן זהה של 60 ניצחונות לעומת 22 הפסדים בלבד. בפלייאוף הגיעה דאלאס עד לגמר המערב אך הודחה על ידי סן אנטוניו ספרס, שהמשיכה לגמר ה-NBA ולבסוף זכתה באליפות. בדרכה לגמר הדיחה דאלאס את פורטלנד טרייל בלייזרס וסקרמנטו קינגס. בעונת 2003/2004, בעקבות רכישתם של אנטואן ווקר ואנטואן ג'יימיסון וריבוי שחקני ההתקפה בדאלאס ירד נאש בכמות הנקודות שקלע לעומת העונה הקודמת. בעקבות זאת לא זומן למשחק האולסטאר ולא נבחר לאחת מחמישיות העונה, על אף שקבע שיאי קריירה באסיסטים למשחק (8.8) ובאחוזים מקו העונשין (91.6%). בפלייאוף, לא הצליחו נאש ודאלאס לעבור את הסיבוב הראשון והודחו שוב על ידי סקרמנטו קינגס.

לאחר עונת 2003/2004, הפך נאש לשחקן חופשי והחל לנהל משא ומתן עם בעליה של דאלאס, מארק קיובן על חתימת חוזה ארון טווח. קיובן ביקש לשמר את כספי הקבוצה כדי שיוכל להחתים את דירק נוביצקי עם סיום חוזהו ולכן לא רצה להסתכן בהחתמתה של נאש על חוזה ארוך טווח. הצעתו של קיובן בסופו של דבר הייתה חוזה לארבע שנים בשווי 9 מיליון דולר, עם אופציה לשנה נוספת. קבוצתו הקודמת של נאש, פיניקס סאנס הציעה לשחקן חוזה לשש שנים בשווי 63 מיליון דולר. נאש, שבתחילה הסתייג מעזיבה ניגש לקיובן וניסה לשכנעו להשלים את הפערים בין ההצעות, משלא הסכים, החליט השחקן לחתום בפיניקס לאחר שש עונות בדאלאס. לאחר שזכה בשני תוארי ‏MVP של העונה הסדירה בשתי העונות הבאות בפיניקס, התראיין קיובן בתוכנית המאוחרת עם דייוויד לטרמן ב-14 ביוני 2006 ואמר: "...אתה יודע שסטיב הוא אדם נפלא ואני אוהב אותו, אך למה הוא לא שיחק כמו MVP עבורנו?"‏[15].

החזרה לפיניקס (2004-‏2012)[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר חזרתו של נאש לפיניקס ב-2004, ניצחה הקבוצה 33 משחקים יותר מאשר בעונה הקודמת.
סטיב נאש זורק לסל במהלך משחק בין פיניקס סאנס לוושינגטון וויזארדס, 26 בינואר 2009.

בפיניקס חבר נאש לשלישיית הצעירים המבטיחה, שון מריון, ג'ו ג'ונסון ואמארה סטודמאייר. את העונה שלפני הגעתו סיימו פיניקס עם מאזן רע במיוחד של 53-29,‏[7] ובקבוצה התכוננו לעונה גרועה נוספת. מאמן הקבוצה מייק ד'אנטוני, הנחיל גישת משחק זריזה וכשרונית; הוא ביקש שחקנים אתלטיים שיכולים לצאת מהר להתקפות מתפרצות ולקלוע גם מטווחים רחוקים מהסל. הזדהותו של נאש עם שיטת המשחק האתלטית חיברה אותו באופן מצוין לשאר חבריו לקבוצה והוא הוביל את פיניקס למאזן הטוב בליגה (20-62) ולקליעה ממוצעת של למעלה מ-110 נקודות למשחק, הנתון הגבוה ביותר בליגה מזה עשור.‏[16] כתוצאה מכך, נאש מסר 11.5 אסיסטים בממוצע (ראשון בליגה) וקלע בלמעלה מ-50 אחוזי הצלחה מהשדה ולמעלה מ-43 אחוזי הצלחה מטווח השלוש בעונה הסדירה.‏[17] הוא זכה בתואר ה-MVP של העונה הסדירה לאחר שהקדים במספר ההצבעות את שאקיל אוניל.‏[18] בכך הפך לקנדי הראשון שזוכה בתואר ולרכז השלישי בהיסטוריה שמוכתר כ-MVP, לאחר שמג'יק ג'ונסון ובוב קוזי עשו זאת לפניו. בסיבוב הפלייאוף הראשון, פיניקס הדיחה את ממפיס גריזליס לאחר ארבע משחקים ובסיבוב השני הוגרלה לשחק נגד קבוצתו הקודמת של נאש, דאלאס מאבריקס. נאש הוביל את פיניקס לניצחון 2-4 בסדרה, ולראשונה מאז 1993 להעפלה לגמר המערב, שם הפסידו הסאנס לאלופה הנכנסת סן אנטוניו ספרס בחמישה משחקים.

בעונה הבאה, ספג סטודמאייר פציעת ברך חמורה וג'ונסון וקוונטין ריצ'רדסון הועברו בעסקה.‏[19] פיניקס לא ציפתה לשחזר את הישגיה ויכולתה מהעונה הקודמת, אך כאשר נאש מציג את אותה רמת משחק גבוהה, הגיעה הקבוצה למאזן מכובד של 28-54 וזכתה באליפות המחוזית. פיניקס הייתה שוב לקבוצה שקולעת את מספר הנקודות הגבוהה ביותר בממוצע עם שבעה שחקנים שקולעים למעלה מ-10 נקודות בממוצע,‏[19] ונאש נבחר לראשונה בקריירה לפתוח בחמישיית המערב במשחק האולסטאר לשנת 2006.‏[20] הוא קבע שיאי קריירה בנקודות (18.8), כדורים חוזרים (4.2), אחוזי קליעה מהשדה (51.2) ואחוזי קליעה מקן העונשין (92.1 - ראשון בליגה) ושוב הוביל את הליגה באסיסטים עם 10.5 בממוצע.‏[8] כמו כן, נבחר בפעם השנייה ברציפות ל-MVP של העונה הסדירה.‏[21] בסיבוב הראשון בפלייאוף, נאש ופיניקס חזרו מפיגור 3-1 נגד לוס אנג'לס לייקרס וניצחו בסדרה 3-4. בחצי גמר המערב הוגרלו להתמודד נגד לוס אנג'לס קליפרס, ושוב ניצחו בסדרה רק לאחר שבעה משחקים. למרות העונה המצוינת שעברה עליו, שוב נכשל נאש בהובלת פיניקס לגמר ה-NBA, לאחר שבפעם השנייה ברציפות הודחה הקבוצה בגמר המערב על ידי דאלאס מאבריקס.

גם עונת 2006/2007 הייתה מצוינת עבור נאש שקבע ממוצעים של 18.6 נקודות ושיא קריירה של 11.6 אסיסטים למשחק והפך לראשון מאז מג'יק ג'ונסון בעונת 1990/1991 שקובע למעלה מ-18 נקודות ו-11 אסיסטים בממוצע למשחק בעונה הסדירה.‏[22] הוא קיבל את מספר הקולות הגדול ביותר לחמישיית העונה, אליה נבחר יחד עם חברו לקבוצה סטודמאייר; השניים הפכו לחברים לקבוצה הראשונים שנבחרים יחד לחמישיית העונה מאז קובי בראיינט ושאקיל אוניל בעונת 2003/2004.‏[22] למרות זאת, לא נבחר ל-MVP של העונה הסדירה לאחר שסיים במקום השני בבחירות לתואר עם 44 הצבעות, אחרי חברו לשעבר בדאלאס דירק נוביצקי שקיבל 83 הצבעות.‏[23] בפלייאוף, הדיחה פיניקס את לוס אנג'לס לייקרס לאחר חמישה משחקים, אך לא הצליחה לעבור את סן אנטוניו ספרס בחצי גמר המערב והפסידה בסדרה 4-2.

נאש שותף ב-81 משחקים במהלך העונה הסדירה של עונת 2007/2008. ב-31 בינואר 2008 זומן נאש למשחק האולסטאר בפעם השישית בקריירה שלו.‏[24] באמצע העונה הועבר שון מריון בעסקה למיאמי היט ולפיניקס הגיע שאקיל אוניל שזכה בארבע אליפויות NBA לפני כן. בעונה זו היה המחוז המערבי תחרותי במיוחד ועל אף יכולת נהדרת שהציגו נאש וחבריו לקבוצה, פיניקס עלתה לפלייאוף מהמקום השישי בלבד לאחד שסיימה את העונה הסדירה במאזן 27-55. בסיום העונה נבחר נאש לחמישיית העונה השנייה לעונה זו.‏[25] למרות צירופו של אוניל, שהגיע במטרה לסייע לנאש וסטודמאייר להוביל את פיניקס לגמר ה-NBA, הודחה הקבוצה כבר בסיבוב הראשון בפלייאוף על ידי סן אנטוניו, שהדיחה אותה שוב, בפעם השלישית בארבע השנים האחרונות. במהלך המשחק החמישי בסדרה כאשר סן אנטוניו ביתרון 1-3, איבד נאש שני כדורים מכריעים בשתי הדקות האחרונות של המשחק, שעד לאיבודים היה צמוד ביותר ולמעשה חרץ את גורל הסדרה.‏[26]

לקראת עונת 2008/2009 הוחלף המאמן ד'אנטוני בטרי פורטר, שבשונה מקודמו העדיף את שיטת הכדורסל ה"מסורתית". נאש וחבריו לפיניקס התקשו לשחק היטב תחת שיטת המשחק החדשה ואפילו העסקה שביצעה הקבוצה במהלך חודש דצמבר, בסגרתה הועברו רג'ה בל ובוריס דיאו לשארלוט בובקאטס תמורת ג'ייסון ריצ'רדסון[27] לא סייעה ליכולת הקבוצתית החלשה. לבסוף הוחלף פורטר באלווין גנטרי במהלך חודש פברואר, אך גם זה לא סייע לפיניקס. לראשונה מאז חזרתו של נאש, הקבוצה לא הצליחה להעפיל לפלייאוף.

את עונת 2009/2010, פתחו נאש ופיניקס בצורה מעולה ותשעה משחקים מפתיחת העונה עמדו על מאזן 1-8, כאשר נאש מציג שני משחקים של 20 אסיסטים.‏[28] ב-21 בינואר 2010, נבחר נאש לפתוח שוב בחמישיית נבחרת המערב במשחק האולסטאר, אך נבחרתו הפסידה במשחק לנבחרת המזרח.‏[29] בהובלתם של נאש וסטודמאייר דורגה פיניקס במקום הראשון בקליעת נקודות, עונה החמישית ברציפות, ושבה לפלייאוף לאחר שסיימה את העונה הסדירה במקום השלישי במערב עם מאזן 28-54. גם בפלייאוף המשיכה פיניקס ביכולת הקבוצתית הטובה ועם יכולת טובה של הצוות המסייע בדמותם של ריצ'רדסון וגרנט היל הוותיק, ניצחה את פורטלנד טרייל בלייזרס 2-4 בסיבוב הראשון והדיחה את סן אנטוניו ספרס בסוויפ בחצי גמר המערב. בגמר המערב, פגשה פיניקס את האלופה, לוס אנג'לס לייקרס. לאחר שני הפסדי חוץ, שבה פיניקס לביתה והשוותה את הסדרה ל-2-2, אך למרות זאת הפסידה בשני המשחקים הבאים ובסדרה כולה.

עונת 2010/2011 הייתה נקודת מפנה עבור פיניקס. בתחילת העונה עזבו את הקבוצה שניים משחקניה המובילים, אמארה סטודמאייר וליאנדרו ברבוסה. כמו כן, וינס קרטר, שהגיע לקבוצה במטרה להיות השחקן המוביל לצידו של נאש, הציג יכולת בינונית ופיניקס לא הצליחה להעפיל לפלייאוף לאחר שסיימה את העונה עם מאזן שלישי של 42-40. עבור נאש זו הייתה עונה אישית טובה. הוא השיג ממוצע של 14.7 נקודות ו-11.4 אסיסטים למשחק וזכה בפעם החמישית בקריירה בתואר מלך האסיסטים של ה-NBA.

גם העונה הבאה הייתה לא מוצלחת עבור פיניקס ששוב לא הצליחה להעפיל לפלייאוף עם מאזן עונתי של 33-33 (העונה קוצרה ל-66 משחקים בעקבות שביתת השחקנים). בפברואר 2012 נאש נבחר לשחק במשחק האולסטאר בפעם השמינית בקריירה. זו הייתה עונתו השמינית מאז חזרתו והאחרונה בפיניקס.

המעבר ללוס אנג'לס לייקרס (2012-הווה)[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעקבות כשלונו להגיע להישגים עם פיניקס החליט נאש לעבור לקבוצה אחרת וב-11 ביולי 2012 הצטרף ל"קבוצת החלומות" של לוס אנג'לס לייקרס שכללה את קובי בראיינט, פאו גאסול, דווייט האוורד ואנטואן ג'יימיסון. למרות הציפיות הגבוהות מהקבוצה, הלייקרס לא הצליחו להציג יכולת מרשימה ובמשך רוב העונה נמצאו במאזן שלילי, כולל שישה הפסדים רצופים בתחילת ינואר 2013. נאש, שנפצע במשחקו השני בלבד, החמיץ כחודשיים וגם כשחזר לשחק לא הצליח להשפיע במידה רבה על תוצאותיה של קבוצתו. ב-20 בפברואר 2013 נאש עקף את מג'יק ג'ונסון ועלה למקום הרביעי בטבלת שיאני האסיסטים של ה-NBA בכל הזמנים עם למעלה מ-10,000 אסיסטים לאורך הקריירה.

נבחרת לאומית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאזן מדליות
כדורסל
מתחרה עבור Flag of Canada.svg קנדה
אליפות אמריקה בכדורסל
כסף סן חואן 1999 כדורסל גברים
ארד נקואן 2001 כדורסל גברים

בשנת 1993, כששיחק בליגת המכללות, זומן נאש לראשונה לסגל נבחרת קנדה האולימפית והתחרה עימה במשחקים הקנדים ובאוניברסיאדה. הוא זכה עם הנבחרת במדליית הארד במשחקים הקנדים ובמדליית הכסף באוניברסיאדה, לאחר הפסד בגמר לנבחרת ארצות הברית, בה שיחקו שחקני NBA בכירים כגון מייקל פינלי ודיימון סטודמאייר.‏[7] בשנה שלאחר מכן הוביל את הנבחרת למקום השני באליפת אמריקה, כאשר רק הפסד גמר לארצות הברית מנע מקנדה לזכות במדליית הזהב.

נאש נבחר לתפקיד הקפטן של נבחרת קנדה הבוגרת לקראת אולימפיאדת סידני 2000.‏[30] הוא הוביל את קנדה למקום הראשון בבית המוקדם עם מאזן ניצחונות של 1-4 שכלל בין היתר ניצחון 75-83 על יוגוסלביה, משחק אותו סיים עם 26 נקודות, 8 כדורים חוזרים ו-8 אסיסטים. עם זאת, קנדה הודחה בשלב רבע הגמר לאחר הפסד לצרפת ונאש עזב את המגרש בדמעות. לאחר מכן ביטא את אכזבתו מהתוצאה ואמר: "זה כאב מאוד. אני מרגיש כאילו איכזבתי את כולם. היינו יכולים להגיע לגמר, אנחנו טובים מספיק."‏[31] אף על פי כן, הוא המשיך לקוות למדליה עתידית כשאמר: "אני מקווה שילדים [בקנדה] יקבלו השראה לשחק - זה מה שאני באמת רוצה."‏[31] ניצחון במשחק האחרון של הטורניר, משחק על מיקום נגד רוסיה, הציב את קנדה במקום השביעי. בעקבות משחקו באולימפיאדה, זכה נאש לפרסום רב ולמעמד כוכב בקנדה והוא אף דורג חמישי בהצבעות לפרס ליאונל קונצ'ר לשנת 2000, המחולק לספורטאי הקנדי של השנה.‏[32]

ב-2001 נאש הוביל את הנבחרת למדליה נוספת, כאשר זכה עימה בארד באליפות אמריקה שהתקיימה אותה השנה בארגנטינה. הוא הוביל את הנבחרת גם במוקדמות אולימפיאדת אתונה 2004, בטורניר ההעפלה מיבשת אמריקה שהתקיים בסן חואן שבפוארטו ריקו. הוא נבחר ל-MVP של הטורניר,‏[33] אך קנדה שסיימה רביעית בטורניר, החמיצה העפלה לאולימפיאדה. זו הייתה הפעם האחרונה בה שיחק נאש עבור קנדה. בדצמבר 2007 הוא הודיע על פרישתו מהנבחרת כשאמר: "אני לא עומד לשחק עבור נבחרת קנדה יותר."‏[34]

פרופיל כשחקן[עריכת קוד מקור | עריכה]

נאש ידוע ביכולות הכדרור והמסירה המצוינות שלו.

נאש ידוע בהתמחותו בעשיית המשחק ובהחזקת הכדור וידוע ביכולת הקליעה יוצאת הדופן שלו. במשך שלוש שנים, הוביל את הליגה באסיסטים, כאשר הוא מוסר 11.5 בממוצע בעונת 2004/2005, 10.5 בממוצע בעונת 2005/2006 ו-11.6 בממוצע בעונת 2006/2007. כמו כן, זכה פעמיים בתחרות היכולות כחלק מסוף שבוע האולסטאר.‏[8] נכון לסיום עונת 2008/2009, הוא עומד על 90 אחוזי הצלחה בזריקות עונשין בקריירה (שני בהיסטוריית הליגה),‏[35] על 43.2 אחוזי הצלחה לשלוש נקודות בקריירה (חמישי בהיסטוריית הליגה)‏[36] ומדורג בין 15 הראשונים גם בסך אסיסטים, אסיסטים למשחק וקליעות לשלוש נקודות.‏[37][38][39] בנוסף הוא מדורג רביעי (החל מעונת 1986/1987) במשחקי דאבל-דאבל של נקודות ואסיסטים בעונה הסדירה.‏[40] בעונת 2005/2006 הוא הפך לרביעי בהיסטוריה שקולע למעלה מ-50 אחוזים מהשדה, למעלה מ-40 אחוזים לשלוש ולמעלה מ-90 אחוזים מהעונשין בעונה אחת, יחד עם לארי בירד, רג'י מילר ומארק פרייס.‏[19] הוא חזר על נתון זה גם בעונות 2007/2008 ו-2008/2009 והפך לשחקן הראשון בהיסטוריה שקולע באחוזים אלו בשלוש עונות שונות.‏[19]

כזוכה בשני תוארי MVP של העונה הסדירה, נאש הוא הרכז השני בהיסטוריה (יחד עם מג'יק ג'ונסון) שזכה בתואר פעמיים, הגארד השלישי שזכה בשני תארים רצופים (יחד עם ג'ונסון ומייקל ג'ורדן) והשחקן התשיעי בסך הכל שזכה בתואר ה-MVP ברציפות. ב-11 במאי 2006 דירג אותו ה-ESPN כרכז התשיעי בטיבו בכל הזמנים,‏[2] ובסקר שערך אתר nba.com בקרב המאמני ה-NBA, קיבל נאש 85 אחוזים מההצבעות לרכז הטוב בליגה כיום.‏[41] בסקר דומה שנערך בשנת 2009, דורג כמוסר הטוב ביותר, לבעל השליטה בכדור הטובה ביותר ולבעל חוכמת המשחק הטובה בליגה.‏[42] לאחר שהפסיד את תואר ה-MVP של העונה לשנת 2007 לדירק נוביצקי, אמר עליו סנטר בוסטון סלטיקס בעבר וחבר היכל התהילה, ביל ראסל: "אני חושב כי ברמה העולמית, הוא אחד מהאתלטים הטובים בעולם בכל הענפים...אני מעריץ גדול. שני תוארי ה-MVP בהם זכה בהחלט ראויים לו. חלק מהסיבה שהוא כל כך טוב וכל כך פעיל בזה הוא ששחקנים אוהבים לשחק איתו. הוא יוצר אטמוספירה בה הם מנצחים משחקים."‏[43]

כחלק מיכולותיו הרבות, נאש ידוע במיוחד במהלך הפיק-אנד-רול, אותו הוא ביצע באופן מעולה יחד עם נוביצקי בתקופתו בדאלאס ויחד עם אמארה סטודמאייר ושון מריון בתקופתו בפיניקס.‏[44] עם חזרתו של נאש לפיניקס ב-2004, השתפרה הקבוצה ממאזן 53-29 בעונת 2003/2004 למאזן 20-62 בעונת 2004/2005, כאשר נאש מוביל אותה לגמר המערב לראשונה מזה 11 שנים וזוכה בתואר ה-MVP הראשון שלו. הוא הוביל את פיניקס לגמר המערב גם בעונה שלאחר מכן. למרות פציעתם של כל שלושת הסנטרים של הקבוצה (סטודמאייר, קורט תומאס ובריאן גראנט), השתפרה פיניקס אף יותר ונאש היה אחראי לשבעה משחקני הקבוצה שקבעו שיא קריירה בנקודות.‏[19] כמו כן, בזכות פעילותו באזור הצבע, הובילה פיניקס את הליגה באחוזי קליעה מהשדה בין עונת 2005/2006 לעונת 2008/2009.

מחוץ לכדורסל[עריכת קוד מקור | עריכה]

חייו האישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחיו של נאש, מרטין, משחק בקבוצת הכדורגל ונקובר וייטקאפס ולזכותו 38 הופעות בנבחרת קנדה בכדורגל[1]. אחותו, ג'ואן, שימשה כקפטנית קבוצת הכדורגל של אוניברסיטת ויקטוריה למשך שלוש עונות ונבחרה פעם אחת לאולסטאר התיכונים של מערב קנדה.‏[10][45] ביוני 2005 נאש נשא לאישה את חברתו במשך שנים רבות, אלחנדרה אמארילה, אותה פגש לראשונה בשנת 2001 במנהטן. עוד לפני כן נולדו לשניים תאומות בשם לולה ובלה שנולדו ב-14 באוקטובר 2004.‏[8]

נאש סובל ממצב רפואי הנקרא ספונדילוליסטסיס הגורם למתיחות שרירים וכאבי גב. בשל מצבו, כאשר הוא לא משחק או יושב על הספסל, הוא שוכב על גבו כדי לשמור על שריריו מהתקשחות.‏[46]

חייו הציבוריים[עריכת קוד מקור | עריכה]

נאש בעל דעות פוליטיות ליברליות, הוא מגדיר עצמו כאזרח העולם ותמך בברק אובמה לנשיאות ארצות הברית (אף על פי שכאזרח קנדי לא היה בעל זכות הצבעה).‏[47] ב-2003 הביע את התנגדותו לפלישה לעיראק, למשחק האולסטאר באותה שנה, הופיע עם חולצה ועלייה הכיתוב "No war -- Shoot for peace" (בתרגום חופשי: לא למלחמה, קלעו (באנגלית גם תירו) למען השלום).‏[48]

נאש ידוע בבררנותו לגבי פרסום מוצרים ובהעדפתו לעבוד עם חברות בעלות אחריות חברתית. לאחר הזכייה בתואר ה-MVP הראשון שלו, פנו אליו חברות רבות בבקשה שיפרסם את מוצריהן, בין הבקשות ניתן היה למנות פרסום מחשבי MDG, שעוני ריימונד וייל, מים מינרליים ובקבוק מים קנדי.‏[49] בנוסף הוא עובד עבור חברת נייקי כבר שנים רבות.‏[50] כמו כמה מכוכבי ה-NBA, יאו מינג, כרמלו אנתוני וראז'ון רונדו, גם נאש מיוצג על ידי סוכן השחקנים ביל דאפי.‏[51]

תרומות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2001, הקים נאש את קרן סטיב נאש. באמצעות מענקים לשירות הציבור וגופים ללא מטרות רווח, שואפת הקרן לטפח את בריאות הילדים על ידי מימון פרויקטים המספקים שירותים לילדים המושפעים מעוני, מחלות, התעללות, או הזנחה, וכן ליצור הזדמנות עבורם לחינוך, משחק, והעשרה. עיקר התמקדותה של הקרן היא ביישובים שונים בפיניקס, אריזונה ובקולומביה הבריטית שבקנדה.‏[1] הקרן זכתה בפרס סטיב פטרסון למצוינות פינלתרופיה בספורט לשנת 2008.‏[52] נאש הקים גם את קרן הזיכרון לג'ים ג'נינגס, שהוקמה לכבודו של חבר סגל מתנדב באוניברסיטת סנטה קלרה, אשר שימש את קבוצת הכדורסל במשך למעלה מ-20 שנה.‏[12]

נאש הוא גם נותן החסות של ליגת הכדורסל לנוער של סטיב נאש בקולומביה הבריטית, שבמהלך השנים צמחה ללמעלה מ-10,000 משתתפים.‏[8] הוא גם חבר בגולו-וולק, ארגון צדקה קנדי המעלה את המודעות ותורם כספים לילדים שנפגעו מהמלחמה בצפון אוגנדה. בספטמבר 2007, נאש ושחקן הסיני של יוסטון רוקטס, יאו מינג, אספו קבוצת שחקנים בכירים מ-NBA שישתתפו במשחק ראווה נגד הנבחרת הלאומית של סין. במהלך אירוע הצדקה נאספו על פי הדיווחים למעלה ב-2.5 מיליון דולר שנתרמו לילדים נזקקים בסין.‏[53] במאי 2006 נבחר נאש על ידי הטיים מגזין לאחד ממאה האנשים המשפיעים ביותר בעולם. במאמר שכתב כוכב פיניקס סאנס לשעבר, צ'ארלס בארקלי, הולל נאש בחוסר האנוכיות שלו על המגרש הכדורסל, ועל כך ששילם עבור הקמת מחלקת קרדיולוגיית ילדים חדשה בבית חולים בפארגוואי.‏[54]

כדורגל[עריכת קוד מקור | עריכה]

סטיב נאש במהלך המשחק "עימות בצ'יינהטאון".

בילדותו שיחק נאש כדורגל ובראיון שנערך עימו בשנת 2005 אף אמר כי היה יכול לשחק באופן מקצועי אם היה מתמקד במשחק ועד היום הוא ממשיך להתעניין בו.‏[55] כאשר דירק נוביצקי הגיע ל-NBA מגרמניה, הוא ונאש נעשו חברים קרובים, בין השאר משום שנהנו לראות כדורגל יחד. לנאש מספר חברים המפורסמים בכדורגל המקצועני, כגון אלסנדרו דל פיירו, תיירי הנרי, אוון הארגריבס, מאסימו אמברוסיני וסטיב מקמנמן.‏[56] במהלך פגרות הקיץ של ה-NBA הוא מתאמן בקבוצת ניו יורק רד בולס מה-MLS,‏[57] ופעם אחת אף ניסה לארגן משחק ראווה בסנטרל פארק בין הרד בולס לאחת הקבוצות המקומיות שלו.‏[58]

נאש, שאביו נולד במחוז טוטנהאם שבלונדון, הוא אוהד אדוק של קבוצת טוטנהאם הוטספר ואף הביע את רצונו להיות הבעלים של הקבוצה ביום מין הימים: "הייתי רוצה להיות הבעלים. זה משהו שאני יכול לעשות לשארית חיי אחרי שחלון הפופולריות הקטן שלי ימות" אמר בראיון לניו יורק טיימס[59] והוסיף "אני תומך נלהב במשך כל חיי. ההורים שלי מצפון לונדון אז זה לא כאילו אני איזה יינק שרוצה להרוויח מהכדורגל. לא אכפת לי מכסף. אני רק רוצה לראות את ההוטספר מנצחים ואם אני יכול לעזור זה נהדר." עם זאת, הודיע כי כל השתתפות מצידו בטוטנהאם תבוא אחרי סיום קריירת הכדורסל שלו ופגישתו עם יושב ראש הקבוצה דניאל לוי ומנהל הקבוצה בעבר דמאיין קומולי הייתה מקרית.‏[60]

נאש הצהיר בעבר כי ברצונו שעד שנת 2011 תשחק קבוצה מהעיר ונקובר בליגת ה-MLS. הצהרה שאותה קיים מאוחר יותר.‏[61] ביולי 2008, הצטרף לקבוצת הבעלים של מועדון הכדורגל ונקובר וייטקאפס מליגת ה-USL הראשונה ובמרץ 2009 נרשמה ונקובר באופן רשמי כאחת מקבוצות ה-MLS לעונת 2010/2011.‏[62][63]

נאש, יחד עם נשיא אתר Yahoo! לשעבר ויליד ויקטוריה שבקולומביה הבריטית, ג'ף מאלט, משקיעים רבות בפיתוח ליגת כדורגל נשים מקצוענית, אשר הוקמה בשנת 2007. נאש ציין את בנותיו התאומות ואת רצונו להוות עבורם מודל לחיקוי כסיבה לכך שיתמוך בליגה.‏[64] כמו כן, נאש אירגן את "עימות בצ'יינהטאון" ב-2008, משחק 8 נגד 8 שהתקיים בפארק שרה דלאנו רוזוולט, אשר כל הכנסותיו הולכות לתרומה. הוא הבקיע צמד שערים בניצחון קבוצתו 5-8. בין המשתתפים במשחק, ניתן היה למנות את תיירי הנרי, ג'ייסון קיד, בארון דייויס וחבריו בפיניקס סאנס, ראג'ה בל וליאנדרו ברבוסה.‏[65]

תחומי עניין אחרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

נאש, ויין גרצקי, ננסי גרין וקטריונה לימיי דואן השתתפו בהדלקת הקלחת האולימפית באולימפיאדת ונקובר (2010).

בשנת 2007, נאש כתב והפיק תוכנית באורך 81 דקות עבור נייק תחת הכותרת "Training Day". התוכנית בוימה על ידי לולה, בתו של ג'וליאן שנאבל, וזכתה לפופולריות כסרטון ויראלי ב-YouTube[66]. נאש גם הקים חברה להפקת סרטים יחד עם בן דודו, הקולנוען עזרא הולנד, ובכוונתה להפיק סרטים עצמאיים[66]. הסרט הראשון שהופק כך היה סרט מסחרי באורך 91 דקות בשם "איש שישים מיליון הדולר", שנוצר כדי לפרסם נעליים ידידותיות לסביבה של נייק. לאור בקשתו של נאש נעליים אלו מיוצרות מחומרים ממוחזרים. נאש נועל נעליים מסוג זה מאז פברואר 2008, אך נייק ייצרה רק 5,000 זוגות נעליים מסוג זה למכירה. הפרסומות עבור יום כדור הארץ 2008, שנפוצו באופן ויראלי, נכתבו על ידי נאש ועל ידי במאי הפרסומות דני ואיאה (Danny Vaia) ועזרא הולנד. בפרסומות הופיעו פרודיות על סצנת הפתיחה של סדרת הטלוויזיה האמריקאית, סטיב אוסטין, האיש השווה מיליונים, שצחקו על נאש על מקרים רבים שבהם הוא התנגש במישהו במגרש. אמארה סטודמאייר וראג'ה בל הופיעו בהופעות קמאו בפרסומות.[67][68][69]. במסגרת סדרת הסרטים התיעודיים "30 for‏ 30" של ערוץ ESPN, נאש והולנד גם השתתפו בבימוי הסרט התיעודי "Into the Wind", המספר על הספורטאי והפעיל הקנדי טרי פוקס.

באולימפיאדת ונקובר נאש נשא את הלפיד האולימפי והדליק יחד עם ויין גרצקי וריק הנסן את לפיד המשחקים באצטדיון. בכך נאש הפך לשחקן ה-NBA הראשון בתולדות האולימפיאדה שעשה זאת[70].

סטטיסטיקות קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נכון ל-18 באפריל 2014‏‏[11][71][72].

ליגת ה-NCAA[עריכת קוד מקור | עריכה]

עונה קבוצה משחקים דקות אחוזים מהשדה אחוזים משלוש אחוזים מהקו ריבאונדים אסיסטים חטיפות חסימות נקודות
1992/1993 סנטה קלרה 31 24.0 0.424 0.408 0.825 2.5 2.2 0.8 0.1 8.1
1993/1994 סנטה קלרה 26 29.9 0.414 0.399 0.831 2.5 3.7 1.3 0.0 14.6
1994/1995 סנטה קלרה 27 33.4 0.444 0.454 0.879 3.8 6.4 1.8 0.1 20.9
1995/1996 סנטה קלרה 29 33.8 0.430 0.344 0.894 3.5 6.0 1.3 0.0 17.0
קריירה 113 30.1 0.430 0.401 0.867 3.1 4.5 1.3 0.1 14.9

ליגת ה-NBA[עריכת קוד מקור | עריכה]

עונה סדירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עונה קבוצה משחקים חמישייה דקות אחוזים מהשדה אחוזים משלוש אחוזים מהקו ריבאונדים אסיסטים חטיפות חסימות נקודות
1996/1997 פיניקס 65 2 10.5 0.423 0.418 0.824 1.0 2.1 0.3 0.0 3.3
1997/1998 פיניקס 76 9 21.9 0.459 0.415 0.860 2.1 3.4 0.8 0.1 9.1
1998/1999[א] דאלאס 40 40 31.7 0.363 0.374 0.826 2.9 5.5 0.9 0.1 7.9
1999/2000 דאלאס 56 27 27.4 0.477 0.403 0.882 2.2 4.9 0.7 0.1 8.6
2000/2001 דאלאס 70 70 34.1 0.487 0.406 0.895 3.2 7.3 1.0 0.1 15.6
2001/2002 דאלאס 82 82 34.6 0.483 0.455 0.887 3.1 7.7 0.6 0.1 17.9
2002/2003 דאלאס 82 82 33.1 0.465 0.413 0.909 2.9 7.3 1.0 0.1 17.7
2003/2004 דאלאס 78 78 33.5 0.470 0.405 0.916 3.0 8.8 0.9 0.1 14.5
2004/2005 פיניקס 75 75 34.3 0.502 0.431 0.887 3.3 11.5 1.0 0.1 15.5
2005/2006 פיניקס 79 79 35.4 0.512 0.439 0.921 4.2 10.5 0.8 0.2 18.8
2006/2007 פיניקס 76 76 35.3 0.532 0.455 0.899 3.5 11.6 0.8 0.1 18.6
2007/2008 פיניקס 81 81 34.3 0.504 0.470 0.906 3.5 11.1 0.6 0.1 16.9
2008/2009 פיניקס 74 74 33.6 0.503 0.439 0.933 3.0 9.7 0.7 0.1 15.7
2009/2010 פיניקס 81 81 32.8 0.507 0.426 0.938 3.3 11.0 0.5 0.2 16.5
2010/2011 פיניקס 75 75 33.3 0.492 0.395 0.912 3.5 11.4 0.6 0.0 14.7
2011/2012[ב] פיניקס 62 62 31.6 0.532 0.390 0.894 3.0 10.7 0.6 0.1 12.5
2012/2013 לייקרס 50 50 32.5 0.497 0.438 0.922 2.8 6.7 0.6 0.1 12.7
2013/2014 לייקרס 15 10 20.9 0.383 0.333 0.917 1.9 5.7 0.5 0.1 6.8
קריירה 1,217 1,052 31.3 0.490 0.428 0.904 3.0 8.5 0.7 0.1 14.3

פלייאוף[עריכת קוד מקור | עריכה]

עונה קבוצה משחקים חמישייה דקות אחוזים מהשדה אחוזים משלוש אחוזים מהקו ריבאונדים אסיסטים חטיפות חסימות נקודות
1996/1997 פיניקס 4 0 3.8 0.222 0.250 0.000 0.3 0.3 0.2 0.2 1.3
1997/1998 פיניקס 4 1 12.8 0.444 0.200 0.625 2.5 1.8 0.5 0.0 5.5
2000/2001 דאלאס 10 10 37.0 0.417 0.410 0.882 3.2 6.4 0.6 0.1 13.6
2001/2002 דאלאס 8 8 40.4 0.432 0.444 0.971 4.0 8.8 0.5 0.0 19.5
2002/2003 דאלאס 20 20 36.5 0.477 0.487 0.873 3.5 7.3 0.9 0.1 16.1
2003/2004 דאלאס 5 5 39.4 0.386 0.375 0.889 5.2 9.0 0.8 0.0 13.6
2004/2005 פיניקס 15 15 34.3 0.520 0.389 0.919 4.8 11.3 0.9 0.2 23.9
2005/2006 פיניקס 20 20 39.9 0.502 0.368 0.912 3.7 10.2 0.4 0.2 20.4
2006/2007 פיניקס 11 11 37.5 0.463 0.487 0.891 3.2 13.3 0.4 0.1 18.9
2007/2008 פיניקס 5 5 36.6 0.457 0.300 0.917 2.8 7.8 0.4 0.2 16.2
2009/2010 פיניקס 16 16 33.7 0.518 0.380 0.893 3.3 10.1 0.2 0.1 17.8
2012/2013 לייקרס 2 2 30.5 0.435 0.000 1.000 2.5 4.5 0.0 0.0 12.5
קריירה 120 113 35.7 0.473 0.406 0.900 3.5 8.8 0.6 0.1 17.3
  1. ^ בשל שביתת שחקנים ב-NBA התקיימו בעונת 1998/1999 50 משחקים בלבד
  2. ^ בשל שביתת שחקנים ב-NBA התקיימו בעונת 2011/2012 66 משחקים בלבד

תארים והישגים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קבוצתיים
אישיים

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 ביוגרפיה של נאש באתר הרשמי של השחקן
  2. ^ 2.0 2.1 עשרת הרכזים הטובים בכל הזמנים באתר ה-ESPN
  3. ^ כתבה באתר eastvalleytribune.com
  4. ^ כתבה באתר חדשות CTV
  5. ^ הידיעה על קבלת דרגת התואר של כבוד באתר timescolonist.com
  6. ^ הינואר המדהים שלי:סטיב נאש באתר nba.com
  7. ^ 7.00 7.01 7.02 7.03 7.04 7.05 7.06 7.07 7.08 7.09 7.10 7.11 דף הפרופיל של נאש באתר jockbio.com
  8. ^ 8.0 8.1 8.2 8.3 8.4 8.5 8.6 8.7 8.8 ביוגרפיה של נאש באתר nba.com
  9. ^ סטיב נאש - ה-MVP של ה-NBA‏ באתר smus.bc.ca
  10. ^ 10.0 10.1 10.2 10.3 כתבה באתר הרשמי של פיניקס סאנס
  11. ^ 11.0 11.1 11.2 סטטיסטיקות של נאש באתר basketball-reference.com
  12. ^ 12.0 12.1 כתבה באתר scu.edu
  13. ^ חלוקת התארים לעונת 2001-02 באגף ההיסטוריה של אתר nba.com
  14. ^ כתבה באתר allposters.com
  15. ^ כתבה באתר חדשות הבוקר של דאלאס
  16. ^ כתבה באתר הרשמי של פיניקס סאנס
  17. ^ כתבה באתר nba.com
  18. ^ הידיעה על זכייתו ש נאש בתואר ה-MVP לעונת 2004-05 באתר nba.com
  19. ^ 19.0 19.1 19.2 19.3 19.4 כתבה באתר הרשמי של פיניקס סאנס
  20. ^ סגל נבחרת המערב באולסטאר 2006 באתר nba.com
  21. ^ הידיעה על זכייתו של נאש בתואר ה-MVP לעונת 2005-06 באתר nba.com
  22. ^ 22.0 22.1 כתבה באתר ה-ESPN
  23. ^ הידיעה על זכייתו של נוביצקי בתואר ה-MVP לעונת 2006-07 באתר nba.com
  24. ^ פרסום נבחרות האולסטאר 2008 באתר nba.com
  25. ^ כתבה באתר nba.com
  26. ^ כתבה באתר nba.com
  27. ^ כתבה באתר nba.com
  28. ^ כתבה באתר nba.com
  29. ^ פרסום החמישיות של משחק האולסטאר 2010 באתר ה-ESPN
  30. ^ כתבה באתר ה-CBC
  31. ^ 31.0 31.1 כתבה באתר canoe.ca
  32. ^ ידיעה על זוכה פרס ליאונל קונצ'ר לשנת 2000 באתר ה-CBC
  33. ^ סיכום טורניר מוקדמות אמריקה לאולימפיאדת אתונה 2004 באתר insidehoops.com
  34. ^ ההודעה של נאש על פרישתו מהנבחרת באתר החדשות של נבחרת קנדה
  35. ^ מובילי ה-NBA באחוזים מהעונשין באתר nba.com
  36. ^ מובילי ה-NBA באחוזים לשלוש באתר nba.com
  37. ^ מובילי ה-NBA בסך אסיסטים באתר nba.com
  38. ^ מובילי ה-NBA באסיסטים למשחק באתר nba.com
  39. ^ מובילי ה-NBA בקליעות לשלוש נקודות באתר nba.com
  40. ^ מובילי ה-NBA בדאבל-דאבל מנקודות ואסיסטים באתר Basketball-Reference.com
  41. ^ כתבה באתר thestar.com
  42. ^ כתבה באתר nba.com
  43. ^ כתבה באתר iht.com
  44. ^ כתבה באתר 82games.com
  45. ^ כתבה באתר canoe.ca
  46. ^ כתבה באתר ספורטס אילוסטרייטד
  47. ^ What Obama means to me, האובזרבר, 1 בפברואר 2009
  48. ^ Steve speaks out, ספורטס אילוסטרייטד, 7 בפברואר 2003
  49. ^ כתבה באתר azcentral.com
  50. ^ כתבה באתר thestar.com
  51. ^ כתבה באתר bdasports.com
  52. ^ כתבה באתר הרשמי של פיניקס סאנס
  53. ^ כתבה באתר ספורטס ביזנס רדיו
  54. ^ כתבה באתר הטיים מגזין
  55. ^ כתבה באתר nba.com
  56. ^ כתבה באתר signonsandiego.com
  57. ^ הידיעה על צירופו של נאש לניו יורק רד בולס באתר ארצות הברית היום
  58. ^ כתבה באתר thisisamericansoccer.com
  59. ^ ראיונו של נאש לניו יורק טיימס-חלק א' באתר football.guardian.co.uk
  60. ^ ראיונו של נאש לניו יורק טיימס-חלק ב' באתר football.guardian.co.uk
  61. ^ Mallett, Peter, "Nash 'pretty amazing' on a soccer pitch", Globe and Mail, 24 July 2008.
  62. ^ הידיעה על צירופה של ונקובר ל-MLS באתר הרשמי של ונקובר וייטקאפס
  63. ^ הידיעה על חתימת החוזים הסופית בין ונקובר וה-MLS באתר הרשמי של ונקובר וייטקאפס
  64. ^ כתבה באתר ספורטס אילוסטרייטד
  65. ^ כתבה באתר ה-ESPN
  66. ^ 66.0 66.1 Coro, Paul, "Nash sees filmmaking in future", azcentral.com, 20 March 2008, accessed 21 March 2008.
  67. ^ Coro, Paul, "Nash makes another ad", azcentral.com, 23 April 2008, accessed 26 August 2008.‏
  68. ^ "Steve Nash Releases His Own Short Film on Earth Day to Promote New Sneaker", nba.com, 22 April 2008, accessed 26 August 2008.‏
  69. ^ "The Mill and Meathawk recycle Nash for Nike", the-mill.com, 30 April 2008, accessed 26 August 2008.‏
  70. ^ ‏Kerby, Trey, "NBA star Steve Nash makes Olympic history at the Opening Ceremony", sports.yahoo.com, 13 February 2010, accessed 14 February 2010.‏
  71. ^ סטטיסטיקות קריירה של נאש באתר nba.com
  72. ^ הדקות, הריבאונדים, האסיסטים, החטיפות, החסימות והנקודות הם בממוצע למשחק.
  73. ^ שיאני קבוצת פיניקס סאנס באתר Basketball-Reference.com
סטיב נאש
MVP של העונה הסדירה ב-NBA

1956: פטיט | 1957: קוזי | 1958: ראסל | 1959: פטיט | 1960: צ'מברליין | 1961: ראסל | 1962: ראסל | 1963: ראסל | 1964: רוברטסון | 1965: ראסל | 1966: צ'מברליין | 1967: צ'מברליין | 1968: צ'מברליין | 1969: אנסלד | 1970: ריד | 1971: עבדול-ג'באר | 1972: עבדול-ג'באר | 1973: קאונס | 1974: עבדול-ג'באר | 1975: מקאדו | 1976: עבדול-ג'באר | 1977: עבדול-ג'באר | 1978: וולטון | 1979: מלון | 1980: עבדול-ג'באר | 1981: אירווינג | 1982: מלון | 1983: מלון | 1984: בירד | 1985: בירד | 1986: בירד | 1987: ג'ונסון | 1988: ג'ורדן | 1989: ג'ונסון | 1990: ג'ונסון | 1991: ג'ורדן | 1992: ג'ורדן | 1993: בארקלי | 1994: אולאג'ואן | 1995: רובינסון | 1996: ג'ורדן | 1997: מלון | 1998: ג'ורדן | 1999: מלון | 2000: אוניל | 2001: אייברסון | 2002: דאנקן | 2003: דאנקן | 2004: גארנט | 2005: נאש | 2006: נאש | 2007: נוביצקי | 2008: בראיינט | 2009: ג'יימס | 2010: ג'יימס | 2011: דריק רוז | 2012: ג'יימס | 2013: ג'יימס

הקודם:
ג'ייסון קיד
מלך האסיסטים של ה-NBA
2005, 2006, 2007
הבא:
כריס פול
הקודם:
כריס פול
מלך האסיסטים של ה-NBA
2010, 2011
הבא:
ראז'ון רונדו