הארטיסט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הארטיסט
הארטיסט.jpg

כרזת הסרט בישראל
שם במקור: The Artist או L'Artiste
בימוי: מישל הזנוויציוס
הפקה: תומאס לאנגמן
תסריט: מישל הזנוויציוס
שחקנים ראשיים: ז'אן דוז'רדן
ברניס בז'ו
חברת הפצה: האחים וורנר
מדינה: צרפת
הקרנת בכורה: 15 במאי 2011
משך הקרנה: 100 דקות
תקציב: 15 מיליון דולר
הכנסות: 133,432,856 דולר
פרסים: 5 פרסי אוסקר

הארטיסט (באנגלית: The Artist) הוא סרט קולנוע צרפתי מסוג דרמה קומית, זוכה פרס האוסקר לסרט הטוב ביותר. הסרט יצא לאקרנים ב-2011, בבימויו של מישל הזנוויציוס, ובכיכובם של ז'אן דוז'רדן וברניס בז'ו. הארטיסט הוא סרט אילם ברובו ומוצג בשחור לבן, הסרט מהווה מעין חיקוי לסרטי תקופת שלהי שנות ה-20 —ראשית שנות ה-30.

עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עלילת הסרט מתרחשת בהוליווד שבין 1927 ל-1932, תקופת המעבר שבין הסרט האילם לסרט המדבר. ג'ורג' וולנטין, כוכב ראינוע פוגש אישה צעירה בשם פפי מילר, בשעה שהוא מתראיין לעיתונאים לאחר הקרנת אחד מסרטיו. מילר מצטלמת איתו, ולמחרת שניהם מופיעים בכל העיתונים, כשהכותרת הראשית שואלת "מי הבחורה הזאת?" בהמשך, מילר הולכת לאודישן כרקדנית ופוגשת במקרה את וולנטין שמזמין אותה להשתתף לסרט שהוא משתתף בו, למרות התנגדותו של מנהל הסטודיו, אל צמר. בהמשך דורך כוכבה של מילר והיא מתחילה לככב בסרטים. שנתיים לאחר מכן צימר מכריז על סיום הפקת סרטי ראינוע. וולנטין לא מאמין שסרטי הראינוע יחלפו מן העולם ומשוכנע שסרטי קולנוע הם רק אופנה חולפת. הוא מחליט להפיק סרט משלו, בממונו המלא. הקרנת הסרט מתרחשת בדיוק ביום של נפילת הבורסה, 1929. הסיכוי היחיד של וולנטין לשרוד הוא שהסרט שלו יהפוך ללהיט. אך רק מעט אנשים מגיעים להקרנה, ורובם הולכים לסרט בו מופיעה פפי מילר. בדיוק אז אשתו דוריס מודיעה לו שעליו לפנות תוך שבוע את חפציו מהבית, וללכת. וולנטין עובר לדירה אחרת עם הכלב שלו. באותו זמן בדיוק הופכת פפי מילר לכוכבת קולנוע מפורסמת בהוליווד.

שתוי ומדוכא חוטף וולנטין התקפת זעם, הוא זורק את כל התקליטים של הסרטים בהם הוא השתתף, ומצית אותם. הודות לכלבו שמעורר את תשומת לבו של שוטר ברחוב, מצליחים להציל אותו מהשריפה, והוא מאושפז בבית חולים. פפי מילר מגיעה לבקרו ומבקשת שהוא יעבור להתאושש מהפציעות בביתה.

פפי מילר מאיימת על אל צימר, אתו היא עובדת, שאם בסרט הבא בו היא משתתפת לא ישתתף גם וולנטין, היא עוזבת. בינתיים, וולנטין מגלה שמילר קנתה את כל החפצים שלו שנמכרו במכירה פומבית לאחר שפשט את הרגל. הוא חוזר לדירה שלו, ומנסה להתאבד. ברגע האחרון מגיעה פפי והם מתפייסים. לפתע נזכרת פפי מילר בכשרון הריקוד של וולנטין ומשכנעת את צימר שהם יעשו מחזמר ביחד.

הסצנה האחרונה בסרט מציגה את הצילומים של הריקוד המשותף של מילר וולנטין. זוהי הסצנה היחידה שבה יש פסקול מלא בסרט. לאחר הריקוד המושלם אומר צימר, "קאט. מושלם. אפשר עוד פעם?" וולנטין עונה, "בשמחה".

ביקורות ופרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט קיבל ביקורות נלהבות וזכה למספר פרסים. דוז'רדן זכה בפרס השחקן הטוב ביותר לשנת 2011 בפסטיבל קאן. הסרט היה מועמד לששה פרסי גלובוס הזהב, וזכה בשלושה: הסרט הטוב ביותר והשחקן הראשי הטוב ביותר, שניהם בקטגוריה של קומדיה, והפסקול המקורי הטוב ביותר. כמו כן, הסרט מועמד ל-12 פרסי באפט"א. הסרט היה מועמד ל-10 פרסי אוסקר: לסרט הטוב ביותר, לבמאי הטוב ביותר, לשחקן הטוב ביותר (ז'אן דוז'רדן), לשחקנית המשנה הטובה ביותר (ברניס בז'ו), לתסריט המקורי, לעריכה הטובה ביותר, לצילום הטוב ביותר, לעיצוב התלבושות הטוב ביותר, לעיצוב האמנותי הטוב ביותר ולמוזיקה המקורית הטובה ביותר‏[1]. בטקס שהתקיים ב-26 בפברואר 2012 זכה הסרט בחמישה פרסי אוסקר, בראשם הפרס לסרט הטוב ביותר.

השפעות[עריכת קוד מקור | עריכה]

זהו סרט מחווה לסרט האילם של שנות ה-20 של המאה ה-20. הוא מושפע ממבנה התסריט של כמה סרטים באותה תקופה, כמו "כוכב חדש נולד", אורות הכרך, לדברי הבמאי[2], וגם מן הסרט שיר אשיר בגשם ממנו ינק רבים מהרעיונות, בנושא המעבר הכואב והקשה לשחקנים בסרט האילם, מהראינוע לסרט המדבר‏[3]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מידע:

ביקורות:

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]