אנשים פשוטים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אנשים פשוטים
OrdinaryPeople.jpg

כרזת הסרט
שם במקור: Ordinary People
בימוי: רוברט רדפורד
הפקה: רונלד ל. שווארי
תסריט: ג'ודית גסט (רומן)
אלווין סרג'נט (תסריט)
עריכה: ג'ף קאנו
שחקנים ראשיים: דונלד סאת'רלנד
מרי טיילר מור
טימותי האטון
ג'אד הירש
אליזבת' מק'גוברן
מוזיקה: מרווין המליש
צילום: ג'ון ביילי
חברת הפצה: פרמאונט
מדינה: ארצות הברית
הקרנת בכורה: Flag of the United States.svg 19 בספטמבר 1980
משך הקרנה: 124 דקות
שפת הסרט: אנגלית
תקציב: 6 מיליון$
הכנסות: $54,766,923
פרסים: פרס אוסקר
פרס גלובוס הזהב

אנשים פשוטיםאנגלית: Ordinary People) הוא סרט דרמה אמריקאי משנת 1980 אשר עלילתו עוסקת בהתפרקותה של משפחה מהמעמד הבינוני-גבוה בלייק פורסט, אילינוי, בעקבות מותו של בנם הבכור בתאונת שיט. אנשים פשוטים היה סרט הבכורה של רוברט רדפורד כבמאי, כשאת התסריט כתב אלווין סרג'נט בהתבסס על רומן בעל אותו שם מ-1976 אותו כתבה ג'ודית' גסט.

הסרט זכה לשבחים מהמבקרים וקצר הצלחה בקופות. כמו כן זכה אותה שנה בפרס אוסקר לסרט הטוב ביותר ובשלושה אוסקרים נוספים.

העלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הג'ארטים, משפחה אמידה, מנסים לשוב לחיים נורמליים אחרי ניסיון ההתאבדות של בנם בן העשרה, קונראד (טימותי האטון), שחזר לאחרונה הביתה אחרי שהות בת ארבעה חודשים בבית חולים פסיכיאטרי. מנוכר מחבריו ומשפחתו, קונראד עוזב את בית החולים, ובוחר לראות פסיכיאטר, ד"ר ברגר (ג'אד הירש) שמגלה שהילד היה מעורב בתאונת שיט שבה אחיו הבכור, באק, נהרג. באק היה טיפוס חברותי וספורטיבי יותר מקונראד, ועמד במרכז תשומת הלב של כולם. אביו של קונראד, קלווין, (דונלד סאת'רלנד), מנסה בלא הצלחה להתחבר עם בנו ששרד, וסובל מרגשות דיכאון, אשמה, וטראומה מתמשכת מהתאונה. אמו של קונראד, בת' (מרי טיילר מור) שנראה שאהבה את בנה הבכור, הולכת ומתרחקת מקונראד, מקובעת על הפגנת החזות המושלמת והנורמלית. דוגמה לכך ניתן לראות בסצנה בה היא שומעת במקרה שבעלה מספר לחברה במסיבה שבנם נפגש עם פסיכיאטר. אז, בדרכם הביתה במכוניתם, היא גוערת בו מכיוון שלדעה חשף משהו שצריך להיות פרטי.

כשקונראד עובר בשדה המוקשים של רגשותיו עם ד"ר ברגר ולומד כיצד לנסות לשלוט על רגשותיו פחות, הוא מתחיל לצאת עם ג'נין (אליזבת' מק'גוברן) נערה נחמדה ונטולת ממקהלת בית הספר. קונראד מתחיל להשיב לעצמו תחושת אופטימיות. אולם, התאבדותה של קארן (דינה מנוף), חברה מבית החולים, מאיימת להוריד אותו בחזרה לתהומות הדיכאון.

בינתיים, קונראד נאבק לתקשר ולבסס מחדש מערכת יחסים נורמלית עם הוריו וחבריו לבית הספר. הוא נקלע לריב אגרופים עם חבר שוטה מבית הספר בשל התגרות על עניין פעוט, ודוחה גישושים מחבר לשעבר שלו ושל אחיו מכיוון שהוא פותח את הפצעים של מותו של באק.

בסצנה אחת טעונה רגשית, קונראד מתווכח עם אמו בעוד אביו מנסה לפשר ביניהם. ברגע שהוא אולי החושפני ביותר בסרט, קונראד מתעמת עם אמו על שמעולם לא באה לבית החולים הפסיכיאטרי לראות אותו. קונראד אמר לאימו: "את היית באה אם באק היה בבית החולים" ואילו אימו השיבה: "באק לעולם לא היה נכנס לבית החולים."

בנקודה זו קלווין מבין לעומקו את המצב שאליו המשפחה הגיעה: פחדיו של קונראד שאימו אינה אוהבת אותו מספיק מבוססים היטב.

בסופו של דבר, קונראד מצליח להפסיק להאשים את עצמו על מותו של באק, ונוכח לדעת בשברירותה של אמו כשד"ר ברגר מייעץ לו לקבל אותה כפי שהיא. קלווין, בסיוע העצה שקיבל במפגש הטיפולי עם ד"ר ברגר, ובעזרת אבחנותיו שלו עצמו (המגיעים לשיא כשקונראד מנסה בכנות להתנצל על התנהגותו, מחבק באהבה את אמו ואומר לה שהוא אוהב אותה, היא קופאת ואינה משיבה לו חיבוק או רגש כלשהו), לבסוף הוא מתחיל להבין עד כמה בת' מבודדת את עצמה, לא רק מקונראד, אלא גם מקלווין עצמו. קלווין מתעמת עם בת' לגבי רגשותיו החדשים, באומרו לה שהוא מטיל ספק באהבתה אליו, ותוהה אם היא מסוגלת בכלל לאהוב מישהו. כשבת' אורזת את מטלטליה על מנת לעזוב את הבית, העמדת הפנים שהיא מציגה כלפי העולם מתנפצת לרגע קט כשהיא פתאום מתייפחת, אבל היא נאבקת ומצליחה להשיב לעצמה את המסכה, ומוכיחה בלי להתכוון שקלווין צדק.

כשקונראד מתעורר לשמע מונית חולפת, הוא יורד במורד המדרגות ואביו מספר לו שאמו עזבה. תגובתו הראשונה של קונראד היא להאשים את עצמו. בתחילה קלווין נוזף בכעס בקונראד בגלל שהגיב כך, אולם אחר כך הוא מצטער שאיבד את עשתונותיו. קונראד אומר לו לא להתנצל, שאולי הוא זקוק לכך שאביו יוכיח אותו לעתים קרובות יותר, כפי שהוא נהג עם באק. הם משוחחים וממשיכים לנסות ולהתגבר על החששות העומדים לרועץ במערכת היחסים ביניהם. אולם עכשיו, שניהם מגיעים לדרגה כלשהי של הבנה בקשר לרגשותיה של בת' כלפיהם, האב ובנו מצליחים לבסוף באמת להתחבר זה עם זה, והם מתחבקים.

צוות השחקנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההפקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההתפתחות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הייתה זו עבודתו הראשונה של רוברט רדפורד כבמאי. הוא קרא את הרומן, הוקסם מהעלילה והאמין כי זהו הסרט איתו הוא צריך להתחיל את קריירת הבימוי שלו. אחרי שנפגש עם הסופרת, ג'ודית' גסט, הוא קנה את הזכויות על הרומן במטרה לעבד אותו לסרט. לאחר מכן, הוא חיפש מפיץ ונפגש עם אולפני פרמאונט, שהציעו להפיץ את הסרט ולממן את ההפקה בתקציב נמוך מאוד (6 מיליון דולר). הוא גייס גם המפיק שהיה מועמד לפרס אוסקר - רונלד ל. שווארי.

התסריט[עריכת קוד מקור | עריכה]

רדפורד שכר את אלווין סרג'נט על מנת לעבד את הרומן לתסריט. סרג'נט זכה באוסקר ב-1978 עבוד העיבוד של "ג'וליה" והיה מועמד לפני כן לאוסקר עבור עיבוד התסריט של "ירח של נייר". סרג'נט דאג לכך שהתסריט של "אנשים פשוטים" יהיה נאמן לרומן, אם כי הוא הגדיל מעט את ההתפתחות המועטה של הדמויות הקיימת ברומן.

צילום[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט צולם בלייק פורסט, אילינוי, שם הסיפור מתרחש וליד היילנד פארק. סצנת הגולף צולמה באפל ואלי, קליפורניה, וצילומי הפנים נעשו בפורט שרידן, אילינוי. קטעי בית הספר התיכון צולמו בבית הספר התיכון לייק פורסט, (כשסצינות הבריכה נעשו בקולג' לייק פורסט). הקניון היה נורת'ברוק קורט בנורת'ברוק, אילינוי. קטעי הסערה בהם אחיו של קונראד נהרג בוצעו באולפני פרמאונט. הסרט צולם ב-1.85:1 עם מסך של 35 מ"מ.

תגובות לסרט[עריכת קוד מקור | עריכה]

רוברט רדפורד וטימותי האטון זכו בפרס אוסקר על תפקידיהם. רדפורד בפרס אוסקר לבמאי הטוב ביותר והאטון בפרס אוסקר לשחקן המשנה הטוב ביותר. הסרט סימן את הפריצה בקריירה של מרי טיילר מור שהחלה בשני תפקידיה המפורסמים האחרים כלורה פטרי ב"The Dick Van Dyke Show" וכמארי ריצ'רדס ב"The Mary Tyler Moore Show". משחקה של מור קצר שבחים וזיכה אותה במועמדות לפרס אוסקר לשחקנית הטובה ביותר. הסרט גם זכה בפרס אוסקר לסרט הטוב ביותר לשנת 1980.

משחקו של ג'אד הירש כד"ר ברגר זכה לשבחים מרבים מהקהילה הפסיכיאטרית כאחת הפעמים הנדירות שהמקצוע שלהם נראה בצורה חיובית בסרטים,[1] אם כי יש המחשיבים את משחקו כחיובי יתר על המידה, כך שיצר דמות חד-ממדית. הירש היה גם מועמד לפרס האוסקר כשחקן המשנה הטוב ביותר, והפסיד אותו לעמיתו לסרט טימותי האטון. הופעתו של דונלד סאת'רלנד בסרט קצרה אף היא שבחים והוא היה מועמד לפרס גלובוס הזהב, עם זאת, הוא לא היה מועמד לפרס אוסקר כמו יתר כוכבי הסרט, מה שנחשב כיום לאחת ההתעלמויות המבזות ביותר בהיסטוריה של האוסקר. [2] אליזבת' מקגוברן החלה את קריירת המשחק שלה בהופיעה בסרט זה, היא קיבלה רשות מיוחדת להופיע בסרט בזמן שלמדה בג'וליארד. 1980 הייתה גם שנת הפריצה של אדם בולדווין, לו היה תפקיד מזערי בסרט.

הייתה זו גם הפעם הראשונה מתוך שתיים בהן הבמאי מרטין סקורסזה (שביים באותה שנה את "השור הזועם") הפסיד את פרס האוסקר לשחקן שביים את סרטו הראשון (הפעם השנייה הייתה עשר שנים אחרי כן כשקווין קוסטנר ביים את "רוקד עם זאבים").

אנשים פשוטים זכה לביקורות חיוביות מאוד מהמבקרים. מבקר נודע שהעניק לסרט ביקורת טובה היה רוג'ר איברט, שנתן לו ארבעה כוכבים, וכינה אותה "אחד מהסרטים הטובים ביותר של השנה, ככל הנראה של העשור" ולאחר מכן מיקם אותו במקום החמישי ברשימת הסרטים הטובים ביותר של שנת 1980.

היצירה "הקנון של פכלבל" שימשה כמוזיקת נושא ורקע, ונהנתה מגל של פופולאריות כתוצאה מכך. היא נותרה פופולרית מאז.

הסרט זכה להצלחה קופתית, וגרף הכנסות של 54 מיליון דולר בבתי הקולנוע ו-23 מיליון דולר בהשכרות וידאו.

זהו הסרט האחרון שזכה באוסקר בלי שהיה מועמד לפרס בקטגוריית העריכה.

פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

זכיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מועמדויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]