מסביב לעולם בשמונים יום (סרט, 1956)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מסביב לעולם בשמונים יום
56a.jpg
כרזת הסרט
שם במקור: Michael Todd's Around the World in 80 Days
בימוי: מייקל אנדרסון
ג'ון פארו
הפקה: מייקל טוד, קווין מקלורי וויליאם קמרון מנייס
תסריט: לפי ספרו של ז'ול ורן
ג'יימס פו, ג'ון פארו ו-ס.ג. פרלמן
עריכה: הוארד אפסטיין
שחקנים ראשיים: דייוויד ניבן
קנטינפלס
רוברט ניוטון
שירלי מקליין
מוזיקה: ויקטור יאנג
חברת הפצה: הנוכחי האחים וורנר
הקרנת בכורה: 17 באוקטובר 1956 בארצות הברית
משך הקרנה: 183 - 167 דקות
שפת הסרט: אנגלית
תקציב: $6,000,000
דף הסרט ב-IMDb

מסביב לעולם בשמונים יום (1956) (Around the World in Eighty Days)‏‏[1] הוא אחד הסרטים המצליחים מבין אלה המבוססים על ספריו של ז'ול ורן. התסריט של הסרט, שזכה בפרסים, בנוי על העלילה של הספר מסביב לעולם בשמונים יום. הסרט הופק על ידי מייקל טוד, אשר לראשונה השתמש בטכניקת צילום הקרויה: "70mm - Todd -AO ", המפיקה צילומי מסך רחב באיכות טובה.

המשתתפים הראשיים בסרט הם : דייוויד ניבן בתפקיד פיליאס פוג, הג'נטלמן האנגלי, קנטינפלס - פספרטו הפריזאי, רוברט ניוטון - בלש הסקוטלנד יארד ושירלי מקליין - אאודה, הנסיכה מהודו. עוד שחקנים מפורסמים נוטלים חלק בסרט, אם כי בתפקיד זעיר, שחקנים כמו: פרנק סינטרה, מרלן דיטריך, פרננדל וג'ון מיל. אורך הסרט משתנה: הגרסה הארוכה כוללת מבוא, המתאר את הגשמת חלומו של ז'ול ורן, מסרט המבוסס על ספרו של ז'ול ורן מהארץ לירח, הכולל צילומים בשחור לבן על האירוע האפשרי בתקופתו‏[2] וצילומים מההווה של שילוח החללית לירח. המבוא מסוכם במשפט הבא: אז נדרשו 80 יום להקיף את העולם, היום אפילו פחות ממחצית של 80 שעות. הגרסה הארוכה של הסרט כוללת בסיומה את נעימת הסרט במלואה. הסרט זכה בחמישה פרסי אוסקר ובעוד ששה פרסים נוספים והיה מועמד לעוד חמישה פרסים.

עלילת הסרט[עריכת קוד מקור | עריכה]

עלילת הסרט חופפת כמעט את העלילה כפי שהיא מתוארת בספר מסביב לעולם בשמונים יום. עורכי התסריט זכו בפרסים אחדים על פעלם בכתיבתו, לא מעט בשל ההיצמדות לרצף האירועים כמו בספר‏[3]. עם זאת נוספו לסרט סצנות אחדות, אשר מעשירות את העלילה ומוסיפות לה נופך של מתח והומור.

חלק ראשון: המסע להודו[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחילתו של הסרט הוא במצעד משמר המלכה מול ארמון המלוכה במרכז לונדון. מופיע מוכר עיתונים, המכריז בפומבי על כותרת היום: שוד גדול בבנק אנגליה. המבט עובר למועדון "ריפורם קלאב" שגיבור הסיפור, פיליאס פוג, חבר בו, ועוקב אחרי ההווי המיוחד של המועדון היוקרתי. אנו שבים לרחובות לונדון ומתגלה פספארטו הצרפתי, הרוכב באופנים עם שני גלגלים: גלגל גדול וגלגל קטן. הוא מגיע למשרד העוסק באיוש משרות. שם הוא פוגש בממתינים בתור, כאשר אחדים מהם מתנים את מר גורלם על יחסו של אדון בשם פיליאס פוג למשרתיו האישיים. פספארטו מאזין ומבקש לקבל את התפקיד. הוא מתייצב לעבודה בביתו של פוג ומציג עצמו בתור מורה התעמלות ומוקיון בקרקס לשעבר. הוא מספר לפוג כי ברח מצרפת בגלל נשים. פוג מרגיע אותו: בבית זה אין נשים. פיליאס פוג יוצא, כמידי יום, למועדון החברים שלו, ה"ריפורם-קלב" וכמו בספר, מתערב על 20,000 ליש"ט ויוצא לדרך מסביב לעולם.

תחנתו הראשונה היא פריז. השחקן פרננדל, נהג כרכרה, מוביל אותם לסוכנות הנסיעה המפורסמת "תומאס קוק ובנו" (Thomas Cook and Son) המכונה היום "Thomas Cook AG", שם מתברר להם כי מפולת שלגים חוסמת את הכניסה למנהרה החצובה מתחת להרי האלפים ולכן הם מנועים מלנסוע לברינדיזי ברכבת. בעל משרד הנסיעות מציע לו לקנות כדור פורח. הכדור עולה לאוויר, עובר את נופי דרום צרפת ומגיע להרי הפירינאים, שפוג ופספארטו סבורים שהם הרי האלפים ומיד ינחתו בחוף הצרפתי. בפועל, הם נוחתים בעיר ספרדית במקום ביעד המתוכנן בחופי דרום צרפת, ליד העיר מרסיי, שם מצפה להם ספינה העומדת להפליג לסואץ. בעיר הנמל הספרדית, הוא מוצא כי יש רק ספינה אחת היכולה להפליג למרסיי והיא בבעלות עבדול חמיד, המבלה במועדון לילה, לכן הם יוצאים לביקור במועדון וצופים בריקודי פלמנקו. בעל הספינה מוכן לתת להם אותה בחינם בתנאי שפספארטו יילחם למחרת בזירה נגד שור במסגרת מלחמת שוורים. התנאי מתקבל ופספארטו מכניע את השור ללא שפיכת דמו, רק בעזרת היפנוזה. ההמון נושא את המטאדור החדש על הכתפיים ופוג ומשרתו מפליגים למרסיי.

העלילה חוזרת לאולם הימורים בלונדון. בשלב זה יחס ההימורים הוא 33 נגד 1 לרעת פוג. פוג מגיע לסואץ שבמצרים. בעיר ממתין לו ברציף הנמל פיקס, בלש הסקוטלנד יארד, החושד, בהתאם לתיאור הגנב שקיבל ולפי האינטואיציה שלו, שפוג הוא הגנב ששדד 55,000 ליש"ט מבנק אנגליה. הבלש משוחח עם פספארטו, המספר לו לתומו כי אדונו נושא בתיקו שטרות כסף חדשים של בנק אנגליה. פיקס מחליט כי עליו לעצור את פוג וממתין לקבלת פקודת מעצר ממשטרת לונדון. פוג ופספארטו, ופיקס בעקבותיהם, מתחילים במסע המשותף מסביב לעולם ומגיעים באוניה לבומביי שבהודו, שם מקווה פיקס לקבל את פקודת המעצר, אז יוכל לעצור את פוג ויזכה בפרס של 2,000 ליש"ט. צו המעצר אינו מגיע. בינתיים יוצא פספארטו לסיור בעיר וצופה בפרה האוכלת פרחים מדוכן למכירתם. הוא מנסה למנוע מהפרה לפגוע בפרחים הטריים ומצליח לגרש אותה. ואז, מתחיל מרוץ המוני של הודים אחרי האדם שחילל את הפרות, קודשי הודו, ולא איפשר להן לאכול כרצונן. הוא נס לתחנת הרכבת, כאשר הרכבת העומדת לחצות את חצי האי ההודי ובה פיליאס פוג, הממתין לו, מתחילה בנסיעה. זינוק לעבר דלת הקרון מציל אותו מההמון שרץ בעקבותיו.

פוג ופאספרטו נוסעים ברכבת בדרכם לעיר הנמל כלכותה שבמערב הודו. הרכבת נעצרת פתאום, כי המשך המסילה טרם נסלל. כמו בספר, הם קונים פיל וממשיכים את דרכם. קצין בריטי הנוסע עימם, מספר להם כי קיימת כת בשם "טאוגאה" (Thuggee) שהבריטים טרם הצליחו להפכם לבני תרבות והיא רוצחת ללא אבחנה: אנשים, נשים וילדים. הם סוגדים לקאלי אלת המוות. עתה הם צופים בדרך בתהלוכה של אנשי כת זו. כמו בספר, פספארטו מחלץ את אאודה, נסיכה הודית, אלמנת הרג'ה, משריפה על מוקד האש יחד עם גופת בעלה המת, והיא מצטרפת למסע מסביב לעולם.

חלק שני: המרוץ ללונדון[עריכת קוד מקור | עריכה]

חלקו השני של הסרט נפתח במבט למתרחש בלונדון במועדון ה"ריפורם קלאב". במועדון מתקבלת ידיעה על מעצרו של פיליאס פוג בהודו בשל אירוע עם נסיכה הודית. מוכרי העיתונים ברחובות לונדון מבשרים כי פוג עלה על ספינת קיטור והוא בדרך להונג קונג. ואכן, אנו צופים בו יושב בכיסא נוח על הסיפון ולידו הנסיכה אאודה. אאודה אינה מצליחה לעמוד על טיבו של מצילה: אדם בעל הרגלים קבועים, ג'נטלמן אנגלי. היא פונה לפספארטו ושואלת: היו לו נשים בחייו? הוא משיב, אולי אימו, אבל אני לא בטוח.

הם מגיעים להונג קונג ומגלים כי הדוד של אאודה, שאצלו ציפתה לקבל מקלט, פרש מעסקיו ונסע להולנד לגדל צבעונים. בעקבות זאת מחליטה אאודה להצטרף למסע מסביב לעולם. בינתיים עורכים פספארטו והבלש פיקס מסע קצר בעיר ברכיבה על בנות יענה. כמו בספר, פיקס מסמם את פספארטו, בניסיון לגרום לדחיית ההפלגה עד שתגיע פקודת המעצר. פספארטו נזרק על ידי המשטרה לאונייה המפליגה ליפן, ומגיע לבדו ליוקוהמה שביפן ללא מטען וכסף. רב החובל מזהיר אותו כי היפנים לא אוהבים אנשים עם כיס ריק. הוא משוטט בעיר היפנית, רעב וללא פרוטה בכיסו, צופה בתהלוכות אין ספור ושואל: האם כל כך הרבה משלחות יוצאות לאירופה. הוא מגיע לקרקס המודיע לציבור שזו ההופעה האחרונה שלו בטרם יפליג לארצות הברית. פספארטו, ליצן במקצועו, מצטרף ללהקה, כי כך לפחות יוכל לצאת מיפן.

בינתיים פיליאס פוג, אאודה והבלש פיקס, שאיחרו להגיע לאוניה היוצאת ליפן, שוכרים ספינת מפרש, עוברים ים סוער ומגיעים בזמן ליוקוהמה. נותר להם ערב פנוי בטרם ימשיכו בהפלגה לסן פרנסיסקו. הם נכנסים לבקר בקרקס האמריקאי, שם מזהה פוג את פספארטו והוא מצטרף לפטרונו. הם מגיעים לעולם החדש.

בלונדון מאשר משמר המלכה: "פוג באמריקה". בסן פרנסיסקו מקדמת אותם מערכת בחירות סוערת למשרת שופט שלום. הם מתכוננים לצאת לדרך ומצטיידים בנשק לקראת היתקלו‏ת אפשרית עם אינדיאנים במערב הפרוע.

הם עולים לרכבת החוצה את ארצות הברית מחוף אל חוף, עוברים את ערבות "המערב הפרוע" ואת הרי הרוקי. בסוף הם נעצרים ליד גשר העומד להתמוטט. נהג הקטר שותה מעט ויסקי, חולף על הגשר ב"מהירות המתאימה" ובתום המעבר הגשר קורס. פוג דורש לקיים דו-קרב ביריות עם בריון שניסה לחזר אחרי אאודה בסן פרנסיסקו ונמצא ברכבת. מבקר הרכבת מפנה להם את הקרון האחרון ומבקש לשמור על שלמות הריפוד. בטרם החל הדו-קרב, נשמעות יריות מכל עבר, אבל לא של משתתפי הדו-קרב, אלא של אינדיאנים התוקפים את הרכבת. נוסעי הרכבת יורים לכל עבר והודפים את "אדומי העור", אך פספארטו, שהתנדב לעצור את הקטר שנהגו נהרג, נעלם. הוא נופל בשבי האינדיאנים, המעלים אותו על המוקד. הצבא האמריקאי יוצא לחלץ אותו לצלילי וילהלם טל של רוסיני ונעימות מתוך הסימפוניה "מן העולם החדש" מאת דבוז'אק. פספארטו ניצל אך הרכבת המשיכה בדרכה לניו יורק והם נשארים בודדים בתחנת רכבת במערב הפרוע. פוג מגלה בתחנה קרונית עם מפרש רוח, שבעזרתה הם יוצאים לדרך ומגיעים לניו יורק כאשר האונייה לאנגליה הפליגה לפני חמש שעות.

עלילת הסרט כוללת קטע שאיננו בספר. למועדון "ריפורם קלאב" מגיע מברק מניו יורק, כי פוג לא הספיק להפליג באונייה האמורה להגיע בזמן לליברפול, אין יותר הימורים לטובת פוג. הסקוטלנד יארד מפרסם כי פיליאס פוג מ"ריפורם קלאב" הוא הגנב מהבנק של אנגליה וכי פוג הפליג לוונצואלה עם הכסף שגנב, ועם מדינה זו אין לבריטניה הסכם הסגרה.

פוג וחבריו נמצאים על סיפון אוניית קיטור שמצאו. היא מפליגה במלוא עצמתה לחוף הבריטי. הפחם נגמר, פוג קונה את האונייה ושורף את גוף העץ שלה להפקת קיטור. היא נשארת בשלד הברזל ומנוע הקיטור בלבד. לצלילי ההמנון הלאומי של אנגליה האל נצור המלכה הם מגיעים לחוף בריטניה.

במולדת, כמו בספר, הבלש פיקס עוצר את פוג באשמת הגניבה. כעבור שעות אחדות מתנצל הבלש על הטעות, שכמוה לא עשה מעולם, ופוג משוחרר אך מאחר לרכבת ללונדון, בתחושה כי הפסיד בהתערבות. רק למחרת הוא חוזר לביתו ללונדון. בנסיבות משמחות, הוא מגלה, כפי שמתואר בספר, כי נותרו לו עוד 10 דקות לסיום ההתערבות. עוד שתי הפתעות בדרך ו-14 שניות לפני תום ההתערבות מגיע פוג למועדון - הניצחון שלו. בעקבותיו נכנסת למועדון הגברים, הנסיכה אאודה, הנוכחים זועקים שהם צופים ב"רוחו של קיסר"‏[4] שכן מעולם לא נכנסה אישה למועדון. הסרט מסתיים בהכרזה של הנוכחים במועדון: בזאת מסתיים עידן האימפריה הבריטית.

הפרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט היה מועמד לשמונה פרסי אוסקר בשנת 1957, וזכה בחמישה פרסים בקטגוריות הבאות:

  • סינמטוגרפיה (צילום סרטי קולנוע), צבעוני, הטוב ביותר - ליונל לונדון.
  • עריכת הסרט הטובה ביותר - גנה דוג'ארו ופאול ואזר ואקס.
  • המוזיקה הטובה שהובעה בתמונות דרמטיות וקומית‏[5] - ויקטור יאנג.
  • הצילום הטוב ביותר - מייקל טוד.
  • התסריט הטוב ביותר - ג'יימס פו, ג'ון פארו ו-ס.ג. פרלמן.

היה מועמד לפרסי אוסקר בקטגוריות הבאות:

  • הכנת התפאורה הצבעונית הטובה ביותר - ג'מס סוליבאן, קן אדם ורוס דואד.
  • עיצוב הבגדים – מילס ואיט.
  • הבמאי הטוב ביותר - מיכאל אנדרסון.

בפרסי "הארגון האמריקאי של במאים ומפיקי סרטים ותוכניות טלוויזיה" (Directors Guild of America, USA).

  • ההפקה הטובה ביותר של הצילומים - מיכאל אנדרסון.

בפרסי גלובוס הזהב (Golden Globes, USA) היו לסרט שלוש מועמדויות מהן הוא זכה בשתיים:

  • תמונות התנועה בדרמה - הטובות ביותר - מייקל טוד
  • האמן המוזיקלי והקומיקאי - קנטינפלאס.
  • מועמד בלבד: הבמאי - מיכאל אנדרסון

מועצת המבקרים הלאומית ( National Board of Review, USA)

  • הצילומים הטובים ביותר (NBR Award Best Picture) לשנת 1956

חוג מבקרי הקולנוע בניו יורק (New York Film Critics Circle Awards)

  • הסרט הטוב ביותר NYFCC Award Best Film לשנת 1956
  • התסריט הטוב ביותר - ס.ג. פרלמן

התאגדות התסריטאים של אמריקה (Writers Guild of America)

  • התסריט הטוב ביותר - גימס פואה, ג'ון פארו וס.ג. פרלמן

הנעימה החוזרת של הסרט: מילים - הרולד אדמסון ומנגינה -ויקטור יאנג, הייתה לפופולרית ובשנת 1957 אימץ אותה בינג קרוסבי.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ שם אלטרנטיבי: Michael Todd's Around the World in 80 Days
  2. ^ לא נמצא סרט בשחור לבן בשם זה במאגר IMDb
  3. ^ בסרטים הנוספים המבוססים על הספר החריגה מהעלילה של הספר בולטת לעין
  4. ^ לפי מחזהו של ויליאם שקספיר "יוליוס קיסר"
  5. ^ Best Music, Scoring of a Dramatic or Comedy Picture