אובו המלך

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
עטיפת המהדורה הראשונה

אובו המלךצרפתית: Ubu Roi) הוא מחזה פרי עטו של אלפרד ז'ארי, שהוצג לראשונה ב-1896. הוא מבשרו של תיאטרון האבסורד והסוריאליזם. הוא אחד משלוש בורלסקות מסוגננות שבהן ז'ארי נוקט בסאטירה כדי לתאר את העוצמה, החמדנות והמנהגים הנלוזים – במיוחד של הנטייה הבורגנית מדושנת העונג להשתמש לרעה בסמכות שמולידה ההצלחה. אחריו יצאו לאור "אובו קרנן", "אובו באזיקים" ו"אובו על ההר". אף אחד מהם לא הוצג במהלך 34 שנות חייו של ז'ארי.

פיתוח המחזה[עריכת קוד מקור | עריכה]

"ראשיתו של אובו המקורי", כתבה ג'יין טיילור, "קיבלה מעמד של אגדה בתרבות התיאטרון הצרפתי." [1] ראשיתו של המחזה בבית הספר התיכון בעיר רן (שבחבל ברטאן), בו למד ז'ארי. מורהו לפיזיקה אבר, היה דמות נלעגת בעיני תלמידיו, מכיוון שהיה שמן מאוד, מכוער, מתנשא וחסר סמכות לחלוטין. ב-1888, כשהיה תלמיד בן חמש עשרה, ז'ארי קרא בעיון את "הפולנים", פארסה קצרה שמלגלגת על מר אבר, מורהו לפיזיקה, פרי עטם של חבריו הטובים, האחים שרל והנרי. הגרסה הראשונה של המחזה הייתה כשז'ארי והאחים מורן העלו בעליית הגג של מורן הצגת בובות בשם "הפולנים": שנתיים לאחר שז'ארי עבר להתגורר בפריז הוא פרסם בכתב עת ספרותי קטעים ממחזה תחת הכותרת "גיניול", בהם הופיע השם "אובו" לראשונה. [2] היה זה אחד מהמחזות הרבים שנוצרו סביב דמותו של אבא אובו. הוא אבד מזמן, כך שלא ניתן להתחקות אחר המקור הראשוני של "המלך אובו". ברם, ברור שז'ארי שיכתב והרחיב את המחזה במידה ניכרת, ועיצב את גיבורו הראשי באופן בו הוא ידוע כיום

אובו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ג'יין טיילור כתבה ש"הדמות המרכזית ידועה לשימצה בשל עיסוקה האינפנטילי בעולם. חייו של אובו סובבים סביב סיפוק תאוותיו." [3] המטפורה של ז'ארי לאדם המודרני, הוא אנטי גיבור – שמן, מכוער, וולגרי, גרגרן, יומרני, לא ישר, טיפש, רעבתני, אכזרי, פחדן ומרושע – שצמח מתוך אגדות של תלמיד על חייו הדמיוניים של המורה השנוא שבשלב מסוים היה עבד על ספינת משוטים טורקית, בשלב אחר בנורבגיה הקפואה ובשלב אחר מלך פולין. "המלך אובו" חוקר את נצלנותו הפוליטית, הצבאית והפלילית ומגיש עיבוד פרודי של מצבים ועלילות מתוך הדרמה השייקספירית, בכלל זה "מקבת'", "המלט" ו"ריצ'רד השלישי". בדומה למקבת', אובו – בעידודה של אשתו – רוצח את המלך שעזר לו ותופס את מקומו, ובשל כך מובס ונרצח בידי בנו. ז'ארי גם עיבד את רוח הרפאים של המלך המת ואת המרד של פורטינברס מתוך "המלט", את סירובו של בקינגהם לקבל גמול על שסייע לתפוס את השלטון מתוך "ריצ'רד השלישי" ואת הדוב מתוך "אגדת חורף". [4] טיילור כותבת: "הקהל הצופה במתקפות האינפנטיליות הללו נגרמת הנאה מיוחדת במינה. חלק ממנה נגרם בשל העובדה שבמצב הבורלסקי שז'ארי המציא, אין שום מקום למסקנות. בעוד אובו הוא חתרן בלתי נלאה בשאיפותיו הפוליטיות, ואכזרי ביחסיו האישיים, נראה שאין לו השפעה שניתן לאמוד אותה על הדמויות המאכלסות את העולם הפארסי שהוא יוצר סביב עצמו. בכך הוא פועל מתוך זעמנו ותשוקותינו הילדותיים ביותר, שבהם אנחנו מחפשים לספק את עצמנו בכל מחיר." [5] תואר השם "אובואיזם" (ubuesque) שגור בשפה הצרפתית ובשיח הפוליטי הצרפתי.

הצגת הבכורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

דברי ימי כתיבתם של המחזות "המלך אובו" ו"אובו קרנן", משתרעים על פני עשורים של שיכתוב ובמקרה של הראשון, מעולם לא באו לכלל סיום. [6] בזמן שז'ארי רצה ש"המלך אובו" יפורסם ויוצג, האחים מורן איבדו עניין במהתלות בית הספר, והנרי נתן לז'ארי רשות לעשות איתם ככל העולה על רוחו. צ'ארלס לעומת זאת, ניסה לימים לזקוף לזכותו קרדיט, אולם חלקו בגרסה המוקדמת של המחזה מעולם לא היה סוד. המחזה "אובו המלך" כפי שאנו מכירים אותו כיום, ראה אור לראשונה ביוני 1896. ז'ארי פגש באלפרד וואלט, שהיה עורך כתב העת "מרקור דה פראנס", ובאשתו ראשילד והציג בביתם את המחזה "המלך אובו" (Ubu Roi). ב-10 בדצמבר 1896 הוצג המחזה בתיאטרון דה ל'אוור בפריז, בבימויו של אורליאן לינייה-פו, מנהלו האמנותי של התיאטרון. כדי להעלות את המחזה שאלו את פירמין ג'מיי ולואיז פראנס, שני שחקנים מהקומדי פראנסז. האולם היה מלא. לפני ההצגה עלה ז'ארי לבמה, הודה לכל מי שעזר לו ואמר שעלילת המחזה מתרחשת בפולין, שבאותה שנה לא הייתה קיימת, כי היא חולקה בין האימפריה הרוסית לאימפריה האוסטרו-הונגרית. דוד זינדר כותב על הצגת הבכורה במבוא שכתב לתרגומו למחזה: "צעד פירמין ג'מיי, בלבוש נפוח, דמוי אגס, ובקול רם ובוטח, אמר את המילה הראשונה של המחזה: "חרתת!" (Merdre). המהומה שהתחוללה למשמע מלה אסורה זו, השתוללה ללא מעצורים למעלה מרבע שעה, וגם כשזו נרגעה, תמונה זו חזרה על עצמה משך כל ההצגה בכל פעם שמילה זו הושמעה שוב. גרסה זו של המחזה הוצגה פעמיים בלבד. המבקרים יצאו לקרבות עיתונאיים על דעותיהם לכאן ולכאן, ז'ארי בן ה-23 היה לשם דבר בחוגי האמנות של פריז." [7] [8] [9] [10]

עיבודים[עריכת קוד מקור | עריכה]

"המלך אובו" היה הבסיס לסרט המונפש של יאן לניצה Ubu et la Grande Gidouille ואחר-כך עובד לתוך המחזה של ג'יין טיילור Ubu and the Truth Commission ‏ (1998), מחזה ביקורתי על ועדת האמת והפיוס של ממשלת דרום אפריקה שנוצרה בתגובה למעשי הזוועה שבוצעו במהלך האפרטהייד. "המלך אובו" גם עובד לסרט Ubu Król ב-2003 בידי פיוטר שולקין, שהדגיש את טבעם הגרוטסקי של החיים הפוליטיים בפולין מיד לאחר נפילת הרפובליקה העממית הפולנית. בהשראת הקומדיה השחורה של השחיתות המתוארת ב"המלך אובו" פיתח ג’אנינה בראסקי את הסיפר האבסורד הפורטוריקני "הבננה של ארצות הברית" המשופע בגרוטסקות מופרזות בנוסח ה"פטפיזיקה" של ז'ארי, [11] בדבר נפילתה של האימפריה האמריקאית ושחרורה של פוארטו ריקו ג’אנינה בראסקי. [12]

התייחסות בתרבות הפופולרית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ז'ואן מירו השתמש ב"המלך אובו" כנושאה של סידרה בת 50 הדפסי אבן שיצר בשנת 1940, המכונה בשם "סדרת ברצלונה". תמונות אלה יכולות להיות של "המלך אובו" אבל הן גם סאטירה על פרנסיסקו פרנקו והגנרלים שלו אחרי שהוא ניצח במלחמת האזרחים בספרד. [13] בספרה "שנות השישים של לינדה מקרטני: דיוקנה של תקופה", לינדה מקרטני כותבת שפול מקרטני קרא את מחזהו של ז'ארי כשכתב את המילים לשיר "Maxwell's Silver Hammer". להקת הרוק הניסויי Pere Ubu נקראת על שם הגיבור הראשי בספר. אלבומם משנת 2009 ‏"Long Live Père Ubu!", השיר "City Hobgoblins של להקת הפופ ממנצ'סטר The Fall, הוא עיבוד למחזהו של ז'ארי. הוא מכיל את השורה "המלך אובו הוא ביתו של הובגובלין", פרי עטו של מארק סמית. ללהקה הבריטית Coil יש שיר ששמו "אובו השחור" (Ubu Noir) באלבומם משנת 1984 Scatology, בהשראת דמותו של המלך אובו. באוקטובר 2012, עיבוד בשם "פרויקט אובו" (The Ubu Project), בבימויו של מייקל הברטי הוצג באוניברסיטת מדינת Kennesaw , בKennesaw, ג'ורג'יה.

תרגומים לעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אלפרד זארי, אובו המלך, תרגם והוסיף מבוא והערות: ד"ר דוד זינדר, הוצאת אור עם, תשמ"ז 1987.
  • אלפרד ז'ארי, המלך אובו : מחזה בחמש מערכות <שלושים ושלוש תמונות, עברית – עמוס קינן, תל אביב : מרכז ישראלי לדרמה, תשל"ו .

המחזה בתיאטרון המקצועי הישראלי[עריכת קוד מקור | עריכה]

1. תיאטרון משולש במעגל - הצגת בכורה: 1966 (הוצג בשפה האנגלית)

  • יוצרים: מתרגמת (מצרפתית לאנגלית) – ברברה רייט, במאי – פיליפ דיסקין, מעצב תלבושות – ארטור גולדרייך.
  • שחקנים: אבא אובו - ז'אק כהן, אמא אובו – פיית גליקמן, הקפיטן – אנתוני רובין, מרק קוהדלי.

2. תיאטרון הקאמרי – הצגת בכורה: 16 בינואר 1971

3. תיאטרון החאן – הצגת בכורה: 1984 (היה זה לקט מכתביו של ז'ארי נקרא "אבא אובו: קריקטורה פראית, על פי כתבי ז'אן ז'ארי")

ביבליוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Jarry, Alfred. Ubu Roi. Translated by David Ball as Ubu the King. Norton Anthology of Drama, 2010.
  • Jarry, Alfred. Ubu Roi. Translated by Beverly Keith and Gershon Legman. Dover Publications, 2003 in literature|2003.
  • Innes, Christopher. Avant Garde Theatre 1892-1992. London and New York: Routledge, 1993. 0415065186.
  • Taylor, Jane. Ubu and the Truth Commission. Cape Town: University of Cape Town Press, 2007.
  • Pile, Stephen, The Return of Heroic Failures, Harmondsworth, Penguin Books, 1988.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ טיילור 2007, עמ' 4-3.
  2. ^ אלפרד זארי, אובו המלך, הוצאת אור עם, תשמ"ז 1987, בתוך "מבוא" מאת ד"ר דוד זינדר, עמ' א-ב, ה.
  3. ^ טיילור 2007, עמ' 4-3.
  4. ^ אינס (1993, 24).
  5. ^ טיילור, 2007, עמ' 4-3.
  6. ^ המחזה השלישי בסדרה היה היחידי אותו כתב בשלמותו ז'ארי המבוגר.
  7. ^ אלפרד זארי, אובו המלך, הוצאת אור עם, תשמ"ז 1987, בתוך "מבוא" מאת ד"ר דוד זינדר, עמ' ה.-ז
  8. ^ מירית שם אור, ה"אנפן טריבל" וילד השעשועים, בעיתון דבר, 22 בינואר 1971
  9. ^ אורי קיסרי, פנטזיה של ריסון – הטיוטות שלי, בעיתון מעריב, 14 בנובמבר 1969
  10. ^ עדית זרטל, אלפרד ז'ארי – האיש שהמציא את הזעם, בעיתון דבר, 22 באוקטובר 1965
  11. ^ "הפטפיזיקה" – תפישת עולם אבסורדית שהגה ז'ארי ושלטה ביצירותיו. לפיה הפטפיזיקה אין שום כללים בעולם והמציאות מתרחש ומשתנה מרגע לרגע בהתאם לדמיונו של הצופה.
  12. ^ מה לקרוא כעת: ספרות מסוגות שונות, באתר World Litera ture Today
  13. ^ אדריאן סירי, ז'ואן מירו: קו מעודן, באתר הגארדיאן, 11 באפריל 2011