אוצרו של רקהם האדום

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-edit-clear.svg ערך זה זקוק לעריכה: ייתכן שהערך סובל מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
אוצרו של רקהם האדום
Le Trésor de Rackham le Rouge
טינטין-אוצרו של רקהם האדום.jpg
עטיפת הספר
מידע כללי
מאת ארז'ה
שפת המקור צרפתית
סוגה קומיקס
הוצאה
הוצאה Casterman
הוצאה בשפת המקור Casterman
שנת הוצאה 1944
מספר עמודים 62
סדרת ספרים טינטין
ספר קודם תעלומת ה"חד-קרן"
ספר הבא שבעת כדורי הבדולח
קישורים חיצוניים
מסת"ב 978-1-85596-429-7
הספרייה הלאומית 003668700, 002615963

אוצרו של רקהם האדוםצרפתית: Le Trésor de Rackham le Rouge) הוא הספר השנים עשר בסדרת הקומיקס "טינטין" אשר נכתב ואוייר על ידי הסופר והצייר הבלגי הרז'ה. רצועות הקומיקס של עלילת הספר הוצגו לראשונה במהלך שנת 1944 בצבע. בישראל יצא הספר בגרסה עברית במהלך שנת 2007.

ייחודו של הסיפור הוא במפגש הראשון בין טינטין לדמות מרכזית בסדרת הספרים - פרופסור קלקוּלוּס.

עלילת הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהרפתקה הקודמת, תעלומת ה"חד-קרן", טינטין והאדוק גילו 3 קלפים עתיקים, החושפים את מיקומה של ה"חד-קרן", ספינת מלחמה מהמאה ה-17 בפיקוד האב הקדמון של הקפטן, סר פראנסיס חמור-הים. סר פראנסיס חמור-הים נמלט מהספינה, תוך כדי קרב בין סר פרנאסיס חמור-הים, לשודד הים הארור רקהם האדום, על אוצרו. טינטין והאדוק חושבים שהאוצר שלו שקע ביחד עם ה"חד-קרן". הם שוכרים ספינת דיג בשם סיריוס כדי לחפש את האוצר, כאשר הצוות מתכונן למסע, גילו אותו העיתונאים ופרסמו זאת. טינטין והאדוק פוגשים בדירתם עשרות אנשים הטוענים שהם צאצאים של רקהם האדום, והם מתעקשים להצטרף למסע. האדוק מספר להם שהוא הצאצא של מי שהרג את "רקהם האדום", והם ברחו מהדירה. אחרי בריחתם, מגיע המדען קאתברט קלקולוס, כבד-שמיעה, המציע להם לבוא איתו ולראות משהו. אחרי דו-שיח ארוך, מסכים טינטין לכך. טינטין, האדוק, שלגי וקלקולוס הולכים למעבדתו של האחרון, שם הוא מראה להם דגם של צוללת קטנה ליחיד בצורת כריש, אשר מופעלת על ידי האדם היושב בתוכה. קלקולוס מציע להם אותה, כדי שיצללו עמה למעמקי הים, לחפש ולמצוא את ספינת החד-קרן, ללא הטרדה מכרישי האזור.

למחרת בבוקר, מגיע טינטין לנמל, ומתכונן לעלות ל"סיריוס". קלקולוס מגיע אף הוא, ומעוניין למסור להם את הצוללת שבנה. קפטן האדוק מסביר לו שאינם מעוניינים בה. בתחילת השייט מצטרפים אליהם הבלשים תומסון ותומפסון. במהלך השיט, מגלים טינטין והאדוק כי קלקולוס עלה על הספינה ביחד עם צוללתו, כשהיא מפורקת. טינטין חושב כי הצולת תוכל להועיל להם.

טינטין והאדוק מגיעים לנקודה שבה, לפי המצוין בקלפים שהשאיר פראנסיס חמור-הים, אבל אינם מגלים מאומה. טינטין מעלה את האפשרות שסר פרנסיס חמור-הים השתמש במפות צרפתיות, ושקו האורך 0° עובר בפריז, ולא בגריניץ'. האדוק מחשב את הכיוון הנכון ומשנה מסלול - ואכן הצוות מגיע לאי לא מיושב או ממוקם על המפה. הם עולים על האי ומגלים הוכחות לכך שסר פראנסיס אכן שהה עליו. בסופו של דבר טינטין משתמש בצוללת של פרופסור קלקוּלוּס, ומבין שהצוללת חשובה במציאת האוצר בשרידי ה"חד-קרן". ואכן, הוא מוצא בעזרתה את ה"חד-קרן" הטבועה. הוא משתמש בחליפת צלילה כדי לאסוף פריטים מעניינים ב"חד-קרן". לאחר זמן-מה טינטין מוצא דברים יקרי ערך וגם אספקה גדולה של רום ג'מייקאני עתיק ומשובח. אחרי זמן רב של חיפושים, טינטין והאדוק מתייאשים, וטינטין אומר כי לא ייתכן שסר פראנסיס השאיר את האוצר על האי - הרי לאחר מכן הלך משם. טינטין צולל וצולל בין שברי ה"חד-קרן" אך אינו מוצא מאומה, להוציא תיבה המכילה מסמכים עתיקים. האדוק כבר רצה לפרוש ולחזור הביתה. פרופסור קלקוּלוּס בחן את המסמכים והבין את המסר, לסר פרנסיס חמור-הים הייתה אחוזה גדולה בשם מרלינספייק (בעברית: דג-חרב), שהייתה בעבר שייכת לאחים בירד, ונמכרת במכירה פומבית. טינטין מתעקש שהאדוק ייקנה את האחוזה, אך להאדוק אין כסף בשביל כך. עם זאת, פרופסור קלקוּלוּס קיבל סכום כסף נכבד מהממשלה על ההמצאה שלו (הצוללת), והוא קונה להאדוק את האחוזה. לאחר הרכישה, טינטין והאדוק בודקים במרתפי הבית, המלאים בעתיקות, שהאחים בירד רכשו עם הזמן. הם מוצאים פסל של יוחנן הקדוש מחזיק צלב, טינטין פתאום צועק: "צלב הנשר!", כפי שהוא זוכר שכך נקרא יוחנן הקדוש, "הנשר של פאטמוס", לרגליו של הפסל נשר, וגלובוס. טינטין מאתר את האי שבו היה, סר פרנסיס האדוק, הוא נוגע בנקודה, ומגלה שהוא כפתור. הגלובוס נפתח, ושם נגלה האוצר של רקהם האדום. בסוף הספר מוזכר שהאדוק וטינטין פתחו מוזיאון לזכר הספינה "חד-קרן".

עיבוד קולנועי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]