הרז'ה

הרז'ה
Hergé

לידה	22 במאי 1907 אטרבק, בלגיה
פטירה	3 במרץ 1983 (בגיל 75) וולואה-סן-למבר, בלגיה
שם לידה	Georges Remi
סגנון ציור	ligne claire
מדינה	בלגיה
שפת היצירות	צרפתית
מקום לימודים	Institut Saint-Boniface Parnasse בפסקה זו 3 רשומות נוספות שטרם תורגמו
בן או בת זוג	Germaine Kieckens (1932–1977) Fanny Rodwell (1977–1983)
פרסים והוקרה	קצין מסדר הכתר הבלגי (1978) פרס סן-מישל (1973)
http://tintin.com/herge

ז'ורז' פרוספר רמי (בצרפתית:Georges Prosper Remi; ‏22 במאי 1907 – 3 במרץ 1983), הנודע בשם העט הרז'ה (Hergé), הוא קומיקסאי בלגי, שנודע בעיקר בזכות סדרת ספריו הפופולרית "טינטין". אר (R) ז'ה (G) הם ראשי התיבות של שמו המלא בסדר הפוך (רמי ז'ורז').

הרז'ה נולד בבריסל, בירת בלגיה. הוא החל לפרסם ספרים מצוירים מגיל צעיר. את הספר הראשון בסדרה הרפתקאותיו של טינטין, טינטין בארץ הסובייטים, כתב וצייר בגיל 22. עד מותו כתב וצייר 23 ספרים בסדרת טינטין, והחל בכתיבתו של ספר נוסף. סגנון הציור הייחודי של הרז'ה, המתאפיין בקווים אחידים וריאליסטים מאוד למעט הפנים שמצוירות בקרטון, מכונה "הקו הנקי".

ביוגרפיה

ילדות ונעורים

ז'ורז' רמי נולד ב-1907 כבנם של אלקסיס רמי, עובד בבית מלאכה לטקסטיל וממוצא ואלוני, ושל אליזבט לבית דיפור, תופרת ממוצא פלמי. האב היה בנה של אישה בשם לאוני דווין (Dewigne) שילדה אותו ואת אחיו התאום מקשר עם גבר לא ידוע. ההשערה המקובלת היא שהסב הביולוגי היה אלקסיס קוזמנס (Coismans), נגר מבריסל שהתייצב לרשום את הילדים בעיריית אנדרלכט וששמו זהה לשמו של אחד הילדים, אביו של הרז'ה. שמועות אחרות ייחסו את הילדים לאציל, גסטון, רוזן ד'אראמבו דה דודזלה (Errembault de Dudzeele), שבמשק משפחתו הועסקה סבתו של הרז'ה. בסופו של דבר הסבתא לאוני התחתנה עם פועל דפוס בשם ז'ורז' רמי שהסכים לאמץ את הילדים.

ז'ורז' גדל באווירה קתולית שמרנית מאוד. את ארבע שנות בית הספר היסודי העביר הילד בשנות מלחמת העולם הראשונה כשבריסל נכבשה על ידי הגרמנים. לימים תיאר את ילדותו כ"אפורה מאוד". כילד מחונן בציור, נהג באותם הימים לצייר בשוליים של דפי ספרי הלימוד דמויות של חיילים גרמנים. זה לא הפריע לו להיות גם תלמיד מצטיין.

בשנת 1920, בהמלצת המעסיק של אביו, עבר ז'ורז' ללמוד בבית הספר הקתולי "סן בוניפאס" שבו כל יום לימודים התחיל עם תפילה והסגל כולו היה מורכב מכמרים. ההשפעה הדתית התחזקה גם כשהילד הצטרף לאיגוד הצופים של בלגיה, שלבש גם הוא צביון קתולי. הפעילות בצופים איפשרה לו לצאת תכופות למחנות קיץ בארצות שונות באירופה ולהשתתף במסעות רבים. טיולים אלה וגם המשמעת של הצופים השפיעו לימים על יצירתו.

תחילת הקריירה

בשנת 1926 החל הרז'ה לפרסם קומיקס בשם "הרפתקאותיו של טוטור" בעיתון Le Boy-Scout Belge. בתחילה הקומיקס כלל ציורים ומתחתם כיתוב (בשונה מהקומיקס המקובל בימינו), ורק מאוחר יותר החל הרז'ה לשלב בקומיקס מעט בועות דיבור.

בנוסף צייר הרז'ה פרסומות של האגודה הקתולית לצעירים בלגיים, והפיק כריכה לספר "נשמת הים".

כמו כן אייר קומיקס בשם Quick &Fluqke בעיתון Le Petit Vingtième, על פי עלילה שכתב סופר אחר. הרז'ה רצה להפיק קומיקס משלו, ושאף להשתמש בטכניקות חדשות יותר, כגון שימוש גורף בבועות דיבור.

בשנת 1928 פגש הרז'ה את אשתו לעתיד, ז'רמן קיקנס. ב-20 ביולי 1932 הם התחתנו.

יצירת טינטין

ב-10 בינואר 1929 החל הרז'ה לפרסם בעיתון Le Petit Vingtième את הקומיקס טינטין בארץ הסובייטים, שעסק בטינטין, בלש צעיר הפותר תעלומות בעזרת כלבו הנאמן שלגי. הקומיקס זכה להצלחה מרובה והרז'ה המשיך את הסדרה עם ספר נוסף, טינטין בקונגו. ספר זה ספג ביקורת שלילית יותר משום שהביע דעות גזעניות. בדצמבר 1932 החל הרז'ה בפרסום הספר השלישי, הסיגרים של פרעה. במקביל נשכר הרז'ה להפקת איורים בהוצאת הספרים הצרפתית קסטרמן, ובסוף 1933 הם הציעו לו לקחת על עצמם את פרסום הרפתקאותיו של טינטין בספרים. הרז'ה קיבל את ההצעה.

בשנת 1934 עורך העיתון הוחלף, הרז'ה נקלע לבעיות בעבודתו וביקש להתפטר. רק לאחר שמשכורתו הועלתה ב-50% הסכים הרז'ה להמשיך לכתוב בעיתון.

הצלחה ופרסום

בשנת 1934 פגש הרז'ה את צ'אנג צ'ונגרן, סטודנט סיני בבריסל, השניים התיידדו וצ'אנג החל להעביר לו שיעורים בפילוסופיה טאואיסטית, אמנות סינית וקליגרפיה. מערכת היחסים השפיעה על יצירתו של הרז'ה, ששינה את השקפתו לגבי מעמד הקומיקס והחל לראות חשיבות בדיוק ואימות המידע שהוא מעביר. בספרו הרביעי הלוטוס הכחול השקיע הרז'ה מאמץ בייצוג מדויק של סין, והספר נחל הצלחה יוצאת דופן.

ספרו הבא, האוזן השבורה, הוא הראשון בסדרה בו הופיעו מדינות דמיוניות - סן תאודורוס ונובו ריקו, שתי רפובליקות המבוססות כנראה על בוליביה ופרגוואי. ספר זה גם הציג לראשונה את גנרל אלקזאר, שבהמשך מילא מקום חשוב בסדרה. אך בגלל האלימות שבספר ביקשו עורכי העיתון מהרז'ה לפרסם קומיקס נוסף שיתאים יותר לילדים. הרז'ה החל לצייר קומיקס בשם The Adventures of Jo, Zette, and Jocko, שעסק בשני ילדים והקוף שלהם, אך הוא לא אהב את הסדרה ואמר ש"הדמויות שעממו אותי נורא".

הקומיקס Jo, Zette, and Jocko The Adventures of מאת הרז'ה מתפרסם בעיתון Coeurs Vaillants.

בספר הבא, האי השחור, הופיע לראשונה אנטגוניסט קבוע בסדרה - ד"ר מולר, ובספר שרביטו של המלך אוטוקר הופיעו מדינות בדיוניות נוספות - סילדאביה ובורדוריה.

במאי 1939 עבר הרז'ה לדירה אחרת בבריסל. הוא גויס לצבא הבלגי והוצב באנטוורפן, משם המשיך לשלוח את פרקי הקומיקס, אך חלה בסינוסיטיס ושוחרר. בזכות העמדה שנקט לטובת סין בספרו הלוטוס הכחול הוזמן הרז'ה לסין עלי ידי אשתו של צ'יאנג קאי-שק, אך בשל המלחמה הביקור לא יצא לפועל.

תקופת הכיבוש הגרמני

כשבלגיה נכבשה, ברחו הרז'ה ואשתו לצרפת, שם שהו יום אחד בפריז ולאחר מכן שישה שבועות באוברן. כשחזרו לבריסל גילה הרז'ה שביתו הפך למפקדה גרמנית, ושהגרמנים אסרו על Le Petit Vingtième, העיתון בו עבד הרז'ה עד אז, להמשיך להתפרסם. לכן החל הרז'ה לעבוד בעיתון Le Soir, שהוחרם מבעליו הקודמים והפך לעיתון בבעלות גרמנית שביטא את ההשקפות הנאציות ועודד אנטישמיות. הסיפור הראשון שהתפרסם בעיתון זה הוא "הסרטן בעל צבתות הזהב". ספר זה היווה נקודת מפנה בסדרה, משום שהציג לראשונה את דמותו של קפטן האדוק, שבהמשך הפך לדמות מרכזית בסדרה. הספר הבא היה "הכוכב המסתורי", שבהתאם להשקפת העיתון ביטא השקפות גזעניות ואנטישמיות.

בפברואר 1942 התבקש הרז'ה מהוצאת הספרים קסטרמן להוציא את ספריו מחדש בגרסה צבעונית. בשל מחסור בנייר, הספרים בגרסה החדשה היו צריכים להצטמצם לכדי 62 עמודים לכל היותר. הרז'ה הסכים, אך התעקש שהצבע יישאר משני לציור ולא ישמש להצללה. על מנת להתמודד עם עומס העבודה הנוסף, פנה הרז'ה לחבר שהכיר דרך ידידו ז'אן ואן מלבקיה, אדגר פ. ג'ייקובס, וביקש ממנו סיוע. כך, בין השנים 1942 ל-1947, עיבד הרז'ה את מרבית ספריו לגרסאות מחודשות.

בפברואר 1943 החל הרז'ה לפרסם את תעלומת החד-קרן, ולאחריו ספר ההמשך אוצרו של רקהם האדום. בסתיו 1943 החל לפתח יחד עם ג'ייקובס את העלילה לספר הבא, שבעת כדורי הבדולח.

אחרי המלחמה

ב-2 בספטמבר, לאחר שצבא ארצות הברית שחרר את בריסל מהכיבוש הגרמני, העיתון Le Soir הפסיק להתפרסם, והרז'ה נעצר באשמת "שיתוף פעולה" ושהה לילה אחד בכלא. ב-5 בספטמבר פוטר כל צוות העיתון, וב-8 בספטמבר הוכרז כי על כל עיתונאי שהשתתף בהפקת עיתון במהלך הכיבוש, נאסר כרגע לעסוק במקצועו. כך הפך הרז'ה למובטל. בזמנו הפנוי הוא עבד על צביעה וסידור מחדש של ספריו הקודמים.

בתקופה זו נערכו חקירות רבות נגד משתפי פעולה. סגן התובע הכללי, שטיפל בעניינו של הרז'ה, אמר כי "אני נוטה לסגור את התיק. אני חושב שזה ילעיג את מערכת המשפט, לרדוף אחרי מאייר ספרי ילדים תמים. מצד שני, הרז'ה עבד עבור Le Soir במהלך המלחמה, והאיורים שלו הם שגרמו לאנשים לקנות את העיתון".

במקביל, נאלץ הרז'ה להתמודד עם בעיות משפחתיות: אחיו חזר לבריסל ממחנה שבויים גרמני, ואמו התאשפזה בבית חולים פסיכיאטרי.

באוקטובר 1945 פנה אל הרז'ה ריימונד לבלנק, חבר לשעבר במחתרת הבלגית, שעסק בהקמת עיתון חדש לילדים. הוא הזמין את הרז'ה לעבוד במערכת העיתון החדש. הרז'ה הסכים, ולבלנק השיג עבורו אישור לעבוד. ב-22 בדצמבר 1945 נסגר התיק הפלילי של הרז'ה. עמיתיו מ-Le Soir הואשמו בשיתוף פעולה ורובם נידונו לעונשי מאסר ממושכים.

הקמת מגזין טינטין

בשנת 1946 הקים הרז'ה יחד עם שותפים נוספים ותחת סמכותו של לבלנק את מגזין טינטין, שפרסם סיפורים מצוירים לילדים ונוער. בין שותפיו היו ז'אן ואן מלבקיה, אדגר פ. ג'ייקובס, פול קובליאר וז'אק לאודי. בתחילה מונה ואן מלבקיה לעורך הראשי של העיתון, אך הוא נאלץ לעשות זאת בסתר ותחת שמות בדויים, משום שעדיין חל עליו האיסור לעסוק בעיתונות בשל שיתוף פעולה. עבודתו נפסקה עם מעצרו בשנת 1947.

המגזין הראשון פורסם ב-26 בספטמבר 1946. מלבד הרפתקאותיו של טינטין, העיתון כלל גם את הקומיקס "בלייק ומורטימר" מאת אדגר פ. ג'ייקובס ואת הקומיקס "באק דני" מאת ז'אן מישל שרליה. בתקופה זו חווה הרז'ה משבר בנישואיו ונפרד מאשתו לעיתים קרובות.

הקמת אולפני הרז'ה

ב-6 באפריל 1950 הקים הרז'ה את אולפני הרז'ה, בתחילה עם שלושה עובדים בלבד, שעבדו יחד עם הרז'ה על הפרויקטים שלו. בהמשך צירף את בוב דה מור, ז'אק מרטין, רוג'ר ללופ ועוד, עד שבסופו של דבר העסיק חמישה עשר עובדים. בתחילת שנות ה-50 שוחררו מהכלא כמה מידידיו לשעבר שהורשעו בשיתוף פעולה עם גרמניה, והרז'ה עזר לחלקם למצוא עבודה או הלווה להם כסף, למורת רוחו של לבלנק.

במרץ 1950 החל הרז'ה לפרסם במגזין טינטין את הקומיקס הטיסה לירח, אך לקה בדיכאון קליני ויצא לחופשה בשווייץ. קוראים רבים שלחו מכתבים לעיתון ושאלו מדוע הקומיקס הפסיק להתפרסם, ונפוצה שמועה שהרז'ה מת. רק באפריל 1952, לאחר שנה וחצי, המשיך הקומיקס להתפרסם.

בינואר 1955 החלה צעירה בשם פאני ולמינק לעבוד באולפני הרז'ה, ובנובמבר פתח איתה הרז'ה ברומן מחוץ לנישואין. גם ז'רמיין אשתו החלה במערכת יחסים עם גבר אחר. במאי 1957 הוא חשף בפניה את מערכת היחסים שלו עם פאני, ומערכת היחסים בינו לבין ז'רמיין הסתיימה, אם כי בגלל מגבלות בירוקרטיים הם התגרשו באופן רשמי רק 17 שנים מאוחר יותר.

בספטמבר 1958 הסתכסך הרז'ה עם לבלנק, שהתרגז על היעדרויותיו הממושכות של הרז'ה וביקש להחליפו כעורך העיתון, אך לבסוף נשאר הרז'ה בתפקיד.

בשלב זה ההכרה בהרז'ה הייתה בשיאה. מגזין טינטין היה בשיאו מבחינה כלכלית, עם מכירות של 600,000 עותקים בשבוע, וגם ספרי הקומיקס נמכרו היטב ותורגמו לאנגלית ולספרדית. מאמרים וכתבות על אודותיו התפרסמו בעיתונים שונים, פול וונדרום כתב עליו ספר בשם Monde de Tintin ("עולמו של טינטין"), והופקו שני סרטי לייב אקשן, "טינטין וגיזת הזהב" ו"טינטין והתפוזים הכחולים".

בתחילת שנות ה-60 פיתח הרז'ה עניין באמנות מודרנית, במיוחד ביצירותיהם של קונסטנט פרמקי, יעקב סמיטס ולוצ'ו פונטנה, ואף צייר בעצמו מספר יצירות אמנות מודרנית.

זיקנה ומוות

הצלחתה של סדרת הקומיקס אסטריקס מאת רנה גוסיני העיקה אל הרז'ה, והוא חש שהיא מאפילה על הצלחתו של טינטין. בתקווה לחקות את הצלחתם של סרטי האנימציה על אסטריקס, הסכים הרז'ה להפקת שני סרטי אנימציה על טינטין. הראשון, טינטין ומקדש השמש, התבסס על הספר אסירי השמש, ואילו השני, טינטין ואגם הכרישים, היה סיפור מקורי שכתב מישל רגנייר.

באוקטובר 1971 ערך העיתונאי נומה סאדול סדרת ראיונות עם הרז'ה, ובשנת 1975 פרסם אותם בסרט תיעודי בשם Tintin et moi (טינטין ואני). לאחר מכן הפיק גם הנרי רואן סרט תיעודי על הרז'ה בשם Moi, Tintin (אני, טינטין). סטיבן שפילברג ביקש מהרז'ה להפיק סרט על טינטין, והרז'ה הסכים (אך הדבר יצא לפועל רק שנים מאוחר יותר). במרץ 1977 הסתיימו באופן רשמי גירושיו של הרז'ה מז'רמיין, והוא נשא את פאני לאישה מספר שבועות לאחר מכן, בטקס קטן.

קברו של הרז'ה

בשנת 1979 אובחן הרז'ה כחולה במחלת מיאלופיברוזיס אידיופתית, והוא החל בטיפולי עירוי דם. לאחר חיפוש ארוך, נפגש הרז'ה שוב עם צ'אנג צ'ונגרן, במרץ 1981.

ב-25 בפברואר 1983 לקה הרז'ה בדום לב ואושפז במחלקת טיפול נמרץ, עד פטירתו ב-3 במרץ. בצוואתו הוריש את כל רכושו לפאני. בנוסף ביקש שאיש לא ימשיך את יצירתו הבלתי גמורה טינטין ואלף ארט.

פרסים והוקרה

לאורך השנים זכה הרז'ה בפרסים שונים, ביניהם:

• פרס אדמסון (1971)
• פרס פרי סן מישל (1972)
• קצין מסדר הכתר הבלגי (1978)
• פרס הארווי (1999)
• היכל התהילה של פרס אייזנר (2003)
• הדלאי למה השתמש בדמותו של טינטין לקמפיין הבינלאומי לפרס אור האמת של טיבט (2006)
• טינטין נבחר כמוטיב למטבע הנצחה בלגי של 20 יורו לכבוד יום הולדתו ה-100 של הרז'ה (2007)
• אסטרואיד בחגורת האסטרואידים נקרא על שמו של הרז'ה (1953)
  

  מוזיאון הרז'ה (למעלה-בשלבי בניה)

הרז'ה הוא הסופר הבלגי השני המתורגם ביותר, ומחבר הקומיקס בצרפתית השני המתורגם ביותר.

ביוני 2009 נפתח בעיר לוביין לה ניובה מוזיאון הרז'ה, המציג את יצירותיו וקורות חייו של הרז'ה.

מורשת והשפעה - הקו הנקי

הקו הנקי (ligne claire) הוא סגנון הציור שפיתח הרז'ה ובו השתמש בעיקר. הוא מתאפיין בעיקר בניגוד עז בין תווי הפנים הקרטוניים של הדמויות לבין סביבתן הריאליסטית. כמו כן הסגנון מתאפיין בקו בעובי אחיד, צבעים אחידים ללא הצללות, בועות דיבור מרובעות ואחידות בתבנית ריבועי הקומיקס. לדבריו של מומחה הקומיקס סקוט מקלאוד, השילוב של הרז'ה בין דמויות איקוניות מאוד ורקעים ריאליסטיים במידה יוצאת דופן מאפשר לקוראים להשתמש בדמות כבמסכה וכך להיכנס בבטחה לעולם הקומיקס.

סגנון זה השתרש והפך למאפיין וסימן מזהה של הקומיקס הפרנקו - בלגי בפרט, והשפיע רבות על תרבות הקומיקס העולמית בכלל.

בין הקומיקסאים שהושפעו מסגנונו של הרז'ה ניתן למנות את אדגר פ. ג'ייקובס, בוב דה מור, וילי ונדרסטין, ג'וסט סוארטה, אדי ורמולן, טד בנואה, רותו מודן,, אלי וגולד ועוד רבים.

קישורים חיצוניים

	ספר: הרז'ה וטינטין
אוסף של ערכים בנושא הזמינים להורדה כקובץ אחד.

מדיה וקבצים בנושא הרז'ה בוויקישיתוף

הרז'ה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

• הרז'ה וטינטין
• יעל (פרוינד) אברהם, עולם בעט ומכחול, מקור ראשון, מוסף "שבת", 1 במרץ 2012