אורי סביר
סביר, ינואר 1986 | |||||||
לידה |
7 בינואר 1953 ירושלים, ישראל | ||||||
---|---|---|---|---|---|---|---|
פטירה |
14 במאי 2022 (בגיל 69) תל אביב-יפו, ישראל | ||||||
מדינה | ישראל | ||||||
השכלה | האוניברסיטה העברית בירושלים | ||||||
מפלגה | מפלגת המרכז | ||||||
סיעה | מפלגת המרכז, ישראל אחת | ||||||
| |||||||
| |||||||
| |||||||
אוריאל (אורי) סביר (7 בינואר 1953 – 14 במאי 2022) היה דיפלומט, פובליציסט, ופוליטיקאי ישראלי. כיהן כמנכ"ל משרד החוץ וכחבר הכנסת בכנסת ה-15.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]סביר נולד וגדל בירושלים. ביסודי למד בגימנסיה רחביה (סיים בשנת 1967) ובתיכון החל ללמוד בגימנסיה העברית רחביה, אך לא סיים את לימודיו שם, כי משפחתו נסעה לשליחות דיפלומטית לחו"ל. אביו, ליאו סביר, היה ממקימי שירות החוץ של מדינת ישראל, ושימש בין היתר כציר בשגרירות ישראל בגרמניה ושגריר ישראל בפינלנד[1].
אורי סביר היה בוגר האוניברסיטה העברית ביחסים בינלאומיים.
קריירה כדיפלומט ופוליטיקאי
[עריכת קוד מקור | עריכה]החל את דרכו בתפקידים שונים במשרד החוץ, ציר הסברה בשגרירות בקנדה, ואחר כך קצין העיתונות בקונסוליה בניו־יורק. בשנת 1984 מונה על ידי ראש הממשלה שמעון פרס לתפקיד יועצו לענייני תקשורת והיה חבר בפורום היועצים הבכירים של פרס[2]. במסגרת תפקידו, היה מעורב בארגון ביקור היסטורי של פרס במרוקו, ב-22 ביולי 1986, בו נפגש עם המלך חסן השני[3], וכוננו לראשונה יחסים דיפלומטיים בין המדינות[4]. כמו כן, היה מעורב בארגון "פסגת אלכסנדריה" בין פרס לנשיא מצרים חוסני מובארכ[5], ב-11 ו-12 בספטמבר 1986, בה חודשו היחסים בין המדינות[6], לאחר המשבר ביחסים בעקבות מלחמת לבנון הראשונה והמחלוקת על טאבה[7].
לאחר הרוטציה בממשלת האחדות בסוף 1986, המשיך סביר עם פרס כיועצו בתפקיד שר החוץ. בשנת 1988 מונה לקונסול ישראל בניו יורק[8]. בתפקיד הקונסול בניו יורק הפך לדמות מוכרת בתקשורת האמריקאית והבינלאומית, לאחר שנהג להתראיין תכופות - בעיקר בתקופת מלחמת המפרץ[9]. ב-1992 חזר לישראל ומונה לסמנכ"ל לענייני אירופה במשרד החוץ.
במרץ 1993 מונה על ידי שמעון פרס למנכ"ל משרד החוץ, בעת שכיהן כשר החוץ בממשלת יצחק רבין השנייה[10], הוא נכנס לתפקידו ב-1 במאי 1993[11]. במסגרת תפקידו היה מעורב במשא ומתן על הסכמי אוסלו, הוא עמד בראש המשלחת של ישראל לשיחות, החל מהשיחות החשאיות בנורווגיה בתיווך טריה לארסן[12], דרך המשא ומתן להסדר הביניים ועד לפתיחת המשא ומתן להסדר הקבע. בנוסף, היה מעורב במגעים לקראת משא ומתן לשלום עם סוריה, בשילוב עם הסכם וחסות כלכלית של ערב הסעודית[13].
בשנת 1999 נבחר לכנסת ה-15 מטעם מפלגת המרכז[14]. בפברואר 2001, פרש ביחד עם אמנון ליפקין-שחק ודליה רבין שהקימו את מפלגת "הדרך החדשה", אך שבוע אחר כך פרש מהחיים הפוליטיים ולא הצטרף יחד עם דליה רבין לממשלת שרון הראשונה[15].
פעילות למען השלום
[עריכת קוד מקור | עריכה]סביר היה ממקימי מרכז פרס לשלום ב-1996 ועד 1999 שימש כמנכ"ל המרכז[16]. לאחר שפרש מחברותו בכנסת ב-2001 כיהן כנשיא כבוד של המרכז.
בשנת 2001 הקים את הגלוקל פורום (The Glocal Forum), יחד עם איש העסקים השוודי יאן סטנבק, ארגון בינלאומי שפעל במטרה לעודד את קידום השלום והפיתוח הבינלאומי באמצעות שיתוף פעולה בין ערים והמגזר הלא ממשלתי. הארגון הדגיש את התפקיד המרכזי של ערים ביחסים בינלאומיים, ובחזון ה"גלוקליזציה". במאי 2004 הפיק הארגון קונצרט צדקה למען ילדים החיים באזורי עימות, שנערך ברומא והופק על ידי קווינסי ג'ונס[17].
בשנת 2011 הקים את מיזם "יאללה - מנהיגים צעירים", שמטרתו להפגיש צעירים במרחבי המזרח התיכון לפעילויות שונות, ולטפח דור חדש של פעילים למען השלום ושיתוף פעולה אזורי[18]. בין השאר המיזם הביא שישה צעירים מישראל, ומהרשות הפלסטינית להשתתף באימוני קבוצת הכדורגל ברצלונה[19], וארגן מחנה הקיץ במרכז הפיתוח של מיקרוסופט ישראל, בהשתתפות סטודנטים מצטיינים מהרשות הפלסטינית[20].
כתיבה ופובליציסטיקה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1998 פרסם את הספר "התהליך, מאחורי הקלעים של הכרעה היסטורית" המגולל את סיפור שיחות השלום, תחילה פורסם באנגלית ואחר כך בעברית. בשנת 2006 פרסם, בהוצאת "ידיעות אחרונות", את הספר "מר ישראלי בבחירות 2006". ספר היתולי על הבחירות שנערכו באותה השנה, באמצעות אוסף סיפורים קצרים המצביעים על רדידות הדיון הציבורי[21]. בשנת 2007 פרסם את הספר "קודם שלום: מודרניזציה של תהליכי שלום" (ידיעות ספרים). בשנת 2018 פרסם את הספר "העתיד על פי פרס" (ידיעות ספרים).
סביר כתב מאמרי פובליציסטיקה בעיתון "הארץ" ומאז 2015 ועד מותו, בעיתון "מעריב השבוע".
בשנת 2018 יצא לאקרנים סרטם התיעודי של מור לושי ודניאל סיון "יומני אוסלו", המבוסס בחלקו על יומנו האישי של סביר ואחרים[22]. הסרט היה מועמד לפרס אמי, בקטגוריית הסרט התיעודי ההיסטורי הטוב ביותר[23].
חיים אישיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]היה נשוי לעליזה, ששימשה כסמנכ"ל ומנהלת מחלקת חינוך לשלום ולתרבות במרכז פרס לשלום[24]. בתם, מיה סביר, היא סופרת[25].
סביר נפטר ב-14 במאי 2022 בגיל 69. נקבר בבית העלמין האזרחי מנוחה נכונה כפר סבא.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- מאמרי אורי סביר, באתר "מעריב אונליין"
- הספרים של אורי סביר, באתר "סימניה"
- אורי סביר, באתר הכנסת
- אורי סביר, באתר כנסת פתוחה
- יעל פז-מלמד, מקור בכיר, מעריב, 20 בספטמבר 1985
- יוסי ורטר, לא רצו אותו, חדשות, 2 באפריל 1993 - ריאיון עם כניסתו לתפקיד מנכ"ל משרד החוץ
- שרי מקובר־בליקוב, אדריכל הסכמי אוסלו:בודד בתשוקה לשלום, באתר nrg, 17 באוגוסט 2013
- עופר אדרת, מת אורי סביר, מאדריכלי הסכמי אוסלו ומנכ"ל משרד החוץ לשעבר, באתר הארץ, 14 במאי 2022
- אורי סביר (1953-2022), דף שער בספרייה הלאומית
ממאמריו
- אורי סביר, במקום הקווים המסוכנים, באתר הארץ, 9 במרץ 2009
- אורי סביר, פרס לא מביט לאחור, באתר הארץ, 2 באוגוסט 2014
- אורי סביר, יש פרטנר ברמאללה: מחמוד עבאס הוא איש שלום, לא בטוח שמחליפו יחשוב כמוהו, באתר מעריב אונליין, 16 במאי 2016
- אורי סביר, ממילים למעשים: אין פתרון לסוגיה הישראלית־פלסטינית ללא פתרון לירושלים, באתר מעריב אונליין, 29 במאי 2017
- אורי סביר, אנחנו הופכים בעצם ימים אלה למדינת אפרטהייד דו־לאומית, באתר מעריב אונליין, 23 באוקטובר 2017
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ ליאו סביר — שגריר ישראל בפינלנד, על המשמר, 5 ביולי 1968
- ^ אייל ארליך, צוות ראש־הממשלה, כותרת ראשית, 28 בנובמבר 1984
- ^ אילן כפיר, התנאי לנסיעה: המשך לתהליך, חדשות, 25 ביולי 1986
דורון רוזנבלום, בחיפוש אחר אגדות, כותרת ראשית, 30 ביולי 1986 - ^ אילן כפיר, פאר לי-שחר וגיא בכור, זהו רגע היסטורי - פרס יציע יחסים דיפלומטיים, חדשות, 23 ביולי 1986
אריה בנדר, "יחס חיובי לישראל הוא אינטרס חיוני של העם המרוקני", מעריב, 17 בדצמבר 1986 - ^ אילן כפיר ואבי גנאור, פיסגת פרס־מובראק באוגוסט, חדשות, 29 ביולי 1986
- ^ עידן חדש ביחסים בין ישראל למצרים, מעריב, 14 בספטמבר 1986
אמנון לוי, פרס מלכד את שמיר בהודעה המשותפת, חדשות, 14 בספטמבר 1986 - ^ אילן כפיר, פאר לי שחר, משבר טאבה מאיים לפרק את הממשלה, חדשות, 12 באוגוסט 1985
- ^ יעקב אילון, עוד לא קבע פגישה עס הרבי מלובביץ׳, חדשות, 25 בנובמבר 1988
- ^ אבי רז, אפילו אורי סביר הפך בארה"ב לסלבריטי, מעריב, 25 בפברואר 1991
- ^ אמנון ברזילי, פרס הכריע: אורי סביר מונה למנכ"ל משרד החוץ, חדשות, 24 במרץ 1993
- ^ יוסי ורטר, צילום: אלכס ליבק, לא רצו אותו, חדשות, 2 באפריל 1993
- ^ דניאל בן סימון, הורגים את השליח, באתר הארץ, 25 באפריל 2002
- ^ חגי אטקס, אורי סביר: ישראל וסוריה הסכימו כבר ב-1996 על שת"פ כלכלי בבניית תשתיות, באתר גלובס, 13 בדצמבר 1999
- ^ אורה קורן, ראשי מפלגת המרכז מציגים הרשימה לכנסת, באתר גלובס, 17 במרץ 1999
- ^ יוסי ורטר, שחק וסביר פורשים מהפוליטיקה; תפקיד סגנית שר הביטחון הוצע לדליה רבין, באתר הארץ, 4 במרץ 2001
- ^ אלעזר לוין, כרמי גילון התפטר מניהול אבנר; ימונה למנכ"ל מרכז פרס לשלום, באתר גלובס, 25 באוקטובר 1999
- ^ שגיא בן נון, קונצרט צדקה ברומא למען ילדים באזורי עימות, באתר הארץ, 5 במאי 2004
- ^ שרון סטון, שרון סטון במכתב לאזרחי ישראל: "אפשר ומותר לחלום על מציאות אחרת", באתר מעריב אונליין, 28 ביוני 2015
- ^ ברצלונה תארח קבוצה ישראלית-פלסטינית משותפת, באתר ONE, 8 בספטמבר 2011
הכי קרוב למסי: משלחת "יאללה" הגשימה חלום, באתר ONE, 14 בינואר 2012 - ^ סטודנטים פלסטינים השתתפו במחנה קיץ במרכז הפיתוח של מיקרוסופט בישראל, באתר "אנשים ומחשבים", 27 בספטמבר 2011
- ^ תום שגב, מר סביר ומר ישראלי, באתר הארץ, 27 במרץ 2006
- ^ שני ליטמן, "יומני אוסלו": בלי אף מלת ביקורת עניינית אחת, מימין או משמאל, באתר הארץ, 29 ביולי 2018
- ^ איתי שטרן, הסרט הישראלי "יומני אוסלו" מועמד לאמי, באתר הארץ, 26 ביולי 2019
- ^ אסתי סגל, שמעון פרס מזמין - כולם מגיעים, באתר גלובס, 26 באוקטובר 2008
אורי בלאו, הגירעון של בניין מרכז פרס לשלום עוד יקבור איתו את החזון, באתר הארץ, 13 באוגוסט 2009 - ^ תמר רותם, מיה סביר: תשוקה אל מה שנעלם, באתר הארץ, 25 באוקטובר 2009
מנכ"לי משרד החוץ | ||
---|---|---|
|