אורי סביר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אורי סביר
סביר, ינואר 1986
סביר, ינואר 1986
לידה 7 בינואר 1953
ירושלים, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 14 במאי 2022 (בגיל 69)
תל אביב-יפו, ישראל
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה האוניברסיטה העברית בירושלים עריכת הנתון בוויקינתונים
מפלגה מפלגת המרכז עריכת הנתון בוויקינתונים
סיעה מפלגת המרכז, ישראל אחת
חבר הכנסת
7 ביוני 19998 במרץ 2001
(שנה ו־39 שבועות)
כנסות 15
מנכ"ל משרד החוץ ה־16
19931996
(כ־3 שנים)
תחת שר החוץ שמעון פרס, אהוד ברק
תפקידים בולטים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

אוריאל (אורי) סביר (7 בינואר 195314 במאי 2022) היה דיפלומט, פובליציסט, ופוליטיקאי ישראלי. כיהן כמנכ"ל משרד החוץ וכחבר הכנסת בכנסת ה-15.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סביר נולד וגדל בירושלים. ביסודי למד בגימנסיה רחביה (סיים בשנת 1967) ובתיכון החל ללמוד בגימנסיה העברית רחביה, אך לא סיים את לימודיו שם, כי משפחתו נסעה לשליחות דיפלומטית לחו"ל. אביו, ליאו סביר, היה ממקימי שירות החוץ של מדינת ישראל, ושימש בין היתר כציר בשגרירות ישראל בגרמניה ושגריר ישראל בפינלנד[1].

אורי סביר היה בוגר האוניברסיטה העברית ביחסים בינלאומיים.

קריירה כדיפלומט ופוליטיקאי[עריכת קוד מקור | עריכה]

החל את דרכו בתפקידים שונים במשרד החוץ, ציר הסברה בשגרירות בקנדה, ואחר כך קצין העיתונות בקונסוליה בניו־יורק. בשנת 1984 מונה על ידי ראש הממשלה שמעון פרס לתפקיד יועצו לענייני תקשורת והיה חבר בפורום היועצים הבכירים של פרס[2]. במסגרת תפקידו, היה מעורב בארגון ביקור היסטורי של פרס במרוקו, ב-22 ביולי 1986, בו נפגש עם המלך חסן השני[3], וכוננו לראשונה יחסים דיפלומטיים בין המדינות[4]. כמו כן, היה מעורב בארגון "פסגת אלכסנדריה" בין פרס לנשיא מצרים חוסני מובארכ[5], ב-11 ו-12 בספטמבר 1986, בה חודשו היחסים בין המדינות[6], לאחר המשבר ביחסים בעקבות מלחמת לבנון הראשונה והמחלוקת על טאבה[7].

לאחר הרוטציה בממשלת האחדות בסוף 1986, המשיך סביר עם פרס כיועצו בתפקיד שר החוץ. בשנת 1988 מונה לקונסול ישראל בניו יורק[8]. בתפקיד הקונסול בניו יורק הפך לדמות מוכרת בתקשורת האמריקאית והבינלאומית, לאחר שנהג להתראיין תכופות - בעיקר בתקופת מלחמת המפרץ[9]. ב-1992 חזר לישראל ומונה לסמנכ"ל לענייני אירופה במשרד החוץ.

במרץ 1993 מונה על ידי שמעון פרס למנכ"ל משרד החוץ, בעת שכיהן כשר החוץ בממשלת יצחק רבין השנייה[10], הוא נכנס לתפקידו ב-1 במאי 1993[11]. במסגרת תפקידו היה מעורב במשא ומתן על הסכם אוסלו, הוא עמד בראש המשלחת של ישראל לשיחות, החל מהשיחות החשאיות בנורווגיה בתיווך טריה לארסן[12], דרך המשא ומתן להסדר הביניים ועד לפתיחת המשא ומתן להסדר הקבע. בנוסף, היה מעורב במגעים לקראת משא ומתן לשלום עם סוריה, בשילוב עם הסכם וחסות כלכלית של ערב הסעודית[13].

בשנת 1999 נבחר לכנסת ה-15 מטעם מפלגת המרכז[14]. בפברואר 2001, פרש ביחד עם אמנון ליפקין-שחק ודליה רבין שהקימו את מפלגת "הדרך החדשה", אך שבוע אחר כך פרש מהחיים הפוליטיים ולא הצטרף יחד עם דליה רבין לממשלת שרון הראשונה[15].

פעילות למען השלום[עריכת קוד מקור | עריכה]

סביר היה ממקימי מרכז פרס לשלום ב-1996 ועד 1999 שימש כמנכ"ל המרכז[16]. לאחר שפרש מחברותו בכנסת ב-2001 כיהן כנשיא כבוד של המרכז.

בשנת 2001 הקים את פורום גלוקל (The Glocal Forum), יחד עם איש העסקים השוודי יאן סטנבק, ארגון בינלאומי בתחום שיתוף הפעולה בין ערים; במטרה לעודד את קידום השלום והפיתוח בינלאומי במגזר הלא ממשלתי. הארגון הדגיש את התפקיד המרכזי של ערים ביחסים בינלאומיים, ובחזון ה"גלוקליזציה". במאי 2004 הפיק הארגון קונצרט צדקה למען ילדים החיים באזורי עימות, שנערך ברומא והופק על ידי קווינסי ג'ונס[17].

בשנת 2011 הקים את מיזם "יאללה - מנהיגים צעירים", שמטרתו להפגיש צעירים במרחבי המזרח התיכון לפעילויות שונות, ולטפח דור חדש של פעילים למען השלום ושיתוף פעולה אזורי[18]. בין השאר המיזם הביא שישה צעירים מישראל, ומהרשות הפלסטינית להשתתף באימוני קבוצת הכדורגל ברצלונה[19], וארגן מחנה הקיץ במרכז הפיתוח של מיקרוסופט ישראל, בהשתתפות סטודנטים מצטיינים מהרשות הפלסטינית[20].

כתיבה ופובליציסטיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1998 פרסם את הספר "התהליך, מאחורי הקלעים של הכרעה היסטורית" המגולל את סיפור שיחות השלום, תחילה פורסם באנגלית ואחר כך בעברית. בשנת 2006 פרסם, בהוצאת "ידיעות אחרונות", את הספר "מר ישראלי בבחירות 2006". ספר היתולי על הבחירות שנערכו באותה השנה, באמצעות אוסף סיפורים קצרים המצביעים על רדידות הדיון הציבורי[21]. בשנת 2007 פרסם את הספר "קודם שלום: מודרניזציה של תהליכי שלום" (ידיעות ספרים). בשנת 2018 פרסם את הספר "העתיד על פי פרס" (ידיעות ספרים).

סביר כתב מאמרי פובליציסטיקה בעיתון "הארץ" ומאז 2015 ועד מותו, בעיתון "מעריב השבוע".

בשנת 2018, יצא לאקרנים סרטם התיעודי של מור לושי ודניאל סיון "יומני אוסלו", המבוסס בחלקו על יומנו האישי של סביר ואחרים[22]. הסרט היה מועמד לפרס אמי, בקטגוריית הסרט התיעודי ההיסטורי הטוב ביותר[23].

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

היה נשוי לעליזה, ששימשה כסמנכ"ל ומנהלת מחלקת חינוך לשלום ולתרבות במרכז פרס לשלום[24]. בתם, מיה סביר, היא סופרת[25].

סביר נפטר ב-14 במאי 2022 בגיל 69. נקבר בבית העלמין האזרחי מנוחה נכונה כפר סבא.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אורי סביר בוויקישיתוף

ממאמריו

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ליאו סביר — שגריר ישראל בפינלנד, על המשמר, 5 ביולי 1968
  2. ^ אייל ארליך, צוות ראש־הממשלה, כותרת ראשית, 28 בנובמבר 1984
  3. ^ אילן כפיר, התנאי לנסיעה: המשך לתהליך, חדשות, 25 ביולי 1986
    דורון רוזנבלום, בחיפוש אחר אגדות, כותרת ראשית, 30 ביולי 1986
  4. ^ אילן כפיר, פאר לי-שחר וגיא בכור, זהו רגע היסטורי - פרס יציע יחסים דיפלומטיים, חדשות, 23 ביולי 1986
    אריה בנדר, "יחס חיובי לישראל הוא אינטרס חיוני של העם המרוקני", מעריב, 17 בדצמבר 1986
  5. ^ אילן כפיר ואבי גנאור, פיסגת פרס־מובראק באוגוסט, חדשות, 29 ביולי 1986
  6. ^ עידן חדש ביחסים בין ישראל למצרים, מעריב, 14 בספטמבר 1986
    אמנון לוי, פרס מלכד את שמיר בהודעה המשותפת, חדשות, 14 בספטמבר 1986
  7. ^ אילן כפיר, פאר לי שחר, משבר טאבה מאיים לפרק את הממשלה, חדשות, 12 באוגוסט 1985
  8. ^ יעקב אילון, עוד לא קבע פגישה עס הרבי מלובביץ׳, חדשות, 25 בנובמבר 1988
  9. ^ אבי רז, אפילו אורי סביר הפך בארה"ב לסלבריטי, מעריב, 25 בפברואר 1991
  10. ^ אמנון ברזילי, פרס הכריע: אורי סביר מונה למנכ"ל משרד החוץ, חדשות, 24 במרץ 1993
  11. ^ יוסי ורטר, צילום: אלכס ליבק, לא רצו אותו, חדשות, 2 באפריל 1993
  12. ^ דניאל בן סימון, הורגים את השליח, באתר הארץ, 25 באפריל 2002
  13. ^ חגי אטקס, ‏אורי סביר: ישראל וסוריה הסכימו כבר ב-1996 על שת"פ כלכלי בבניית תשתיות, באתר גלובס, 13 בדצמבר 1999
  14. ^ אורה קורן, ‏ראשי מפלגת המרכז מציגים הרשימה לכנסת, באתר גלובס, 17 במרץ 1999
  15. ^ יוסי ורטר, שחק וסביר פורשים מהפוליטיקה; תפקיד סגנית שר הביטחון הוצע לדליה רבין, באתר הארץ, 4 במרץ 2001
  16. ^ אלעזר לוין, ‏כרמי גילון התפטר מניהול אבנר; ימונה למנכ"ל מרכז פרס לשלום, באתר גלובס, 25 באוקטובר 1999
  17. ^ שגיא בן נון, קונצרט צדקה ברומא למען ילדים באזורי עימות, באתר הארץ, 5 במאי 2004
  18. ^ שרון סטון, ‏שרון סטון במכתב לאזרחי ישראל: "אפשר ומותר לחלום על מציאות אחרת", באתר מעריב אונליין, 28 ביוני 2015
  19. ^ ברצלונה תארח קבוצה ישראלית-פלסטינית משותפת, באתר ONE‏, 8 בספטמבר 2011
    הכי קרוב למסי: משלחת "יאללה" הגשימה חלום, באתר ONE‏, 14 בינואר 2012
  20. ^ סטודנטים פלסטינים השתתפו במחנה קיץ במרכז הפיתוח של מיקרוסופט בישראל, באתר "אנשים ומחשבים", 27 בספטמבר 2011
  21. ^ תום שגב, מר סביר ומר ישראלי, באתר הארץ, 27 במרץ 2006
  22. ^ שני ליטמן, "יומני אוסלו": בלי אף מלת ביקורת עניינית אחת, מימין או משמאל, באתר הארץ, 29 ביולי 2018
  23. ^ איתי שטרן, הסרט הישראלי "יומני אוסלו" מועמד לאמי, באתר הארץ, 26 ביולי 2019
  24. ^ אסתי סגל, ‏שמעון פרס מזמין - כולם מגיעים, באתר גלובס, 26 באוקטובר 2008
    אורי בלאו, הגירעון של בניין מרכז פרס לשלום עוד יקבור איתו את החזון, באתר הארץ, 13 באוגוסט 2009
  25. ^ תמר רותם, מיה סביר: תשוקה אל מה שנעלם, באתר הארץ, 25 באוקטובר 2009