דליה רבין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
דליה רבין
Dalia Rabin (cropped).jpg
לידה 19 במרץ 1950 (בת 72)
ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראלישראל ישראל
השכלה אוניברסיטת תל אביב עריכת הנתון בוויקינתונים
מפלגה מפלגת המרכז, הדרך החדשה, מפלגת העבודה הישראלית
סיעה מפלגת המרכז, הדרך החדשה, העבודה-מימד
חברת הכנסת
7 ביוני 199917 בפברואר 2003
(3 שנים ו־36 שבועות)
כנסות 15
תפקידים בולטים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

דליה רבין (נולדה ב־19 במרץ 1950) היא אישיות ציבורית ישראלית. כיהנה כחברת הכנסת בכנסת ה-15 מטעם מפלגת המרכז ומפלגת העבודה. בתם של יצחק ולאה רבין.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רבין, בתם של ראש ממשלת ישראל לשעבר יצחק רבין ורעייתו לאה רבין, גדלה בשכונת צהלה בתל אביב[1]. את לימודיה התיכוניים סיימה בתיכון חדש. עם סיום לימודיה, התגייסה לצה"ל ומילאה תפקידי מטה בסיירת מטכ"ל[2].

לאחר השירות הצבאי למדה משפטים באוניברסיטת תל אביב, וסיימה בשנת 1974. בשנת 1975 הוסמכה כעורכת-דין לאחר שנת התמחות במשרדו של עורך הדין דב ויסגלס.

בשנת 1980 הצטרפה לפרקליטות המדינה ובמשך ארבע עשרה שנים הייתה פרקליטה בפרקליטות מחוז תל אביב.

בשנת 1989 עברה ניתוח להחלפת מסתם בלבה[3].

בשנת 1994 הצטרפה למשרד עורכי הדין "מוריץ, וייסגלס, אלמגור". בשנת 1997 מונתה ליועצת משפטית של האגף לאיגוד מקצועי בהסתדרות[4], תפקיד בו החזיקה עד לשנת 1999[5].

בפברואר 1999, לקראת הבחירות לכנסת החמש עשרה ולראשות הממשלה הודיעה רבין על הצטרפותה למפלגת המרכז[6]. במאי 1999 נבחרה לכנסת ה-15 ושימשה כסגנית יו"ר הכנסת ולאחר מכן יו"ר ועדת האתיקה של הכנסת. לאחר הבחירות המיוחדות לראשות הממשלה, בפברואר 2001, התפרקה מפלגת המרכז ורבין הקימה סיעה עצמאית בשם "הדרך החדשה". במרץ 2001, עם הקמת הממשלה ה-29 בראשות אריאל שרון[7], מונתה לסגנית שר הביטחון[8]. באפריל 2001 הצטרפה למפלגת העבודה[9]. ביולי 2002, התפטרה מתפקיד סגנית שר הביטחון, עקב חילוקי דעות עם יושב ראש המפלגה ושר הביטחון בנימין בן אליעזר על המשך החברות בממשלת שרון[10].

רבין פרשה מהחיים הפוליטיים לאחר הבחירות לכנסת השש עשרה, בינואר 2003, והתמנתה ליושבת-ראש הוועד המנהל של "מרכז יצחק רבין"[11], וכן פעלה להקמת בית מרכז יצחק רבין בשדרות רוקח בתל אביב ואחראית מטעם מרכז רבין על ארגון העצרות השנתיות לזכרו של יצחק רבין.

בשנת 2005 חזרה לעבוד כעורכת דין, והצטרפה למשרד "אהרנסון, שר, אבולעפיה, אמודאי ושות'", כיועצת בתחום יחסי העבודה[12].

באמצע העשור השני של המאה ה-21, בנוסף לעיסוקיה במרכז יצחק רבין, היא משמשת כנשיאת "המשכן לבוררות ופתרון סכסוכים", חברה אותה הקימה. החברה היא מרכז בוררות, ובין הבוררים העובדים בה נמנים גם מנהל בית המשפט לשעבר השופט בדימוס בועז אוקון, פרופסור שמעון שטרית והשר לשעבר משה שחל. כמו כן, היא מכהנת כדירקטורית באקו"ם[13] ובאלביט מערכות[14].

משפחתה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במאי 1972 נישאה לאל"ם אברהם בן-ארצי, אותה הכירה במהלך שירותה הצבאי[15]. השניים התגרשו ב-1979[16]. בשנת 1987 נישאה בשנית לעורך דין אבי פילוסוף[17], והתגרשה ממנו ב-2004. היא אמם של יונתן בן ארצי ונעה רוטמן (בן ארצי)[18].

 
 
נחמיה רבין
1886–1971
 
 
 
רוזה כהן
1890–1937
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
רחל רבין יעקב
 
 
 
יצחק רבין
1922–1995
 
 
 
לאה רבין
1928–2000
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
אברהם בן-ארצי
1947–2010
 
דליה רבין
 
אבי פילוסוף
 
יובל רבין
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
יונתן בן-ארצי
 
נעה רוטמן
 
אלדד רוטמן
 


לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ לאה ענבל, צהלה: מנוחת הלוחמים, כותרת ראשית, 5 בינואר 1983
  2. ^ דליה רבין סיימה אתמול קורס טירוניות בצה"ל, מעריב, 2 בינואר 1969
  3. ^ בתו של רבין נותחה בלונדון, מעריב, 27 בנובמבר 1989
  4. ^ הדס מגן, ‏דליה רבין-פילוסוף עוברת לצד העובדים, באתר גלובס, 17 באפריל 1997
  5. ^ מיכל רוה, ‏אבי ניסנקורן - יועמ"ש של ההסתדרות במקום דליה רבין, באתר גלובס, 25 בפברואר 1999
  6. ^ דליה רבין ונחמה רונן בדרך למפלגת המרכז, באתר גלובס, 11 בפברואר 1999
    אורה קורן, ‏לא המצע רלוונטי, באתר גלובס, 28 במרץ 1999
  7. ^ שחר אילן, גדעון אלון, יוסי ורטר, ממשלת שרון תושבע היום בכנסת; תהיה הגדולה בתולדות ישראל, באתר הארץ, 6 במרץ 2001
  8. ^ יוסי ורטר, שחק וסביר פורשים מהפוליטיקה; תפקיד סגנית שר הביטחון הוצע לדליה רבין, באתר הארץ, 4 במרץ 2001
  9. ^ דליה רבין מצטרפת למפלגת העבודה, באתר הארץ, 16 באפריל 2001
  10. ^ יוסי ורטר, דליה רבין מתפטרת מתפקידה כסגנית שר הביטחון, באתר הארץ, 23 ביולי 2002
  11. ^ יובל יועז, בשש שנים צומצם תקציב מרכז רבין ביותר מ-50%, באתר הארץ, 1 בנובמבר 2003
  12. ^ תמרה לב, דליה רבין, בתו של ראש הממשלה המנוח יצחק רבין, חוזרת לעבוד כעורכת דין, באתר הארץ, 3 במאי 2005
  13. ^ חברי דירקטוריון אקו"ם
  14. ^ אלביט מערכות בע"מ - דירקטוריון, directors.dundb.co.il
  15. ^ תמר אבידר, רוג'רס שלח מתנה לרבין, מעריב, 24 במאי 1972
  16. ^ שוקי לבנון, בן ארצי מכחיש טענות אמו נגד משפחת רבין, חדשות, 12 ביוני 1992
  17. ^ מזל טוב, מעריב, 12 בפברואר 1987
  18. ^ מנחם שמואל, נכדה לרבין, מעריב, 21 במרץ 1977