איילת נחמיאס-ורבין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
איילת נחמיאס-וֶרבִּין
חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין.jpg
לידה 19 ביוני 1970 (בת 52)
ט"ו בסיוון ה'תש"ל
תל אביב-יפו, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראלישראל ישראל
השכלה
עיסוק עורכת דין, אשת עסקים, סגנית נשיא התאחדות התעשיינים
מפלגה מפלגת העבודה הישראלית עריכת הנתון בוויקינתונים
סיעה המחנה הציוני (מטעם העבודה)
בן זוג עברי ורבין
www.havoda.org.il?p=254
חברת הכנסת
31 במרץ 201530 באפריל 2019
(4 שנים ו־4 שבועות)
כנסות 20
פרסים והוקרה
פרס לח"כ יוצא מן הכלל של המכון הישראלי לדמוקרטיה (7 ביוני 2016) עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

איילת נחמיאס-וֶרבִּין (נולדה ב-19 ביוני 1970, ט"ו בסיוון ה'תש"ל) היא עורכת דין ופוליטיקאית ישראלית, מומחית בממשל תאגידי, המשמשת יושבת-ראש מכון היצוא. כיהנה כחברת הכנסת העשרים מטעם מפלגת העבודה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נחמיאס-ורבין נולדה וגדלה בצפון הישן בתל אביב. סבה וסבתה מצד אביה, מאיר ורשל נחמיאס, נמלטו מסלוניקי שביוון בינואר 1933. בת דודתה היא השחקנית חני נחמיאס. מצד אמה, נחמה, נחמיאס-ורבין היא נכדתם של אברהם שטרן ושרה שטרן (שהייתה הבעלים של קפה תמר),[1] ונינה לאחד משבעת מייסדי נהלל, מיכאל קרסיק.[2][3]. נחמיאס-ורבין היא בוגרת לימודי משפטים באוניברסיטה העברית בירושלים ובעלת תואר שני במשפט מסחרי בתוכנית ברקלי באוניברסיטת תל אביב.[4]

קריירה ופוליטיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

היא חברת מפלגת העבודה החל משנת 1991, מאז הייתה פעילה בתא אופק, תא הסטודנטים של מפלגת העבודה בקמפוס הר הצופים. בגיל 21 היא החלה את דרכה המקצועית במפלגה עם ראש ממשלת ישראל לשעבר יצחק רבין,[5] כשליוותה אותו טרם היבחרו לראשות הממשלה, ובהמשך כעוזרת ליועץ המשפטי במשרד ראש הממשלה.[6] ורבין נמנתה עם המעגל הקרוב לרבין עד להירצחו.[7] לאחר שסיימה סטאז' בעריכת דין, היא ייסדה את עמותת "שלום חבר" להנצחתו וכיהנה כמנכ"לית שלה.[8]

ב־2007 נפטר אביה, ויחד עם אחיה הם ירשו את מפעל "תבליט פלסטיק" העוסק בהשקיה וטכנולוגיית מים.[9] והיא מונתה ליו"ר המפעל. בנוסף, כיהנה כדירקטורית בכמה חברות מובילות במשק הישראלי, לרבות ”זאפ גרופ”, קופות הגמל של "אל על", הרשות לפיתוח כלכלי של תל אביב, הקרן לנזקי טבע בחקלאות, "אפקון תעשיות" ודש קופות גמל.

במקביל פעלה להקמת הסניף הישראלי של ארגון הדירקטוריות הבין-לאומי, שמטרתו לקדם השתתפות נשים במוקדי קבלת החלטות. במשך השנים כיהנה כיושבת-ראש משותפת של הארגון, שם פעלה ורבין לקידומן של הנשים בדירקטוריונים,[10] ובמקביל עמדה בראש ארגון הדירקטוריות בישראל.[11] בשל מומחיותה כדירקטורית, שימשה כמרצה בתוכנית "להב פיתוח מנהלים" בפקולטה לניהול של אוניברסיטת תל אביב. כמו כן, הקימה את פורום נשות המילואימניקים, למען שוויון בנטל בין כל חלקי החברה הישראלית.

חברת הכנסת[עריכת קוד מקור | עריכה]

נחמיאס-ורבין יחד עם יו"ר העבודה יצחק הרצוג ויו"ר קק"ל דני עטר, במפגש בסניף העבודה המקומי בפרדס חנה

בשנת 2012, התמודדה לראשונה בפריימריז של מפלגת העבודה[12] לקראת הבחירות לכנסת התשע עשרה והגיעה למקום ה־36 ברשימה הארצית (הבטחת ייצוג לאישה).[13] ב־2015 לקראת הבחירות לכנסת העשרים, התמודדה ורבין בפריימריז של מפלגת העבודה[14] והוצבה במקום ה-22 ברשימת המחנה הציוני לכנסת, אשר שוריין לאישה ונבחרה לכנסת.[15][16] בשנת הכהונה הראשונה שלה בכנסת, העניק לה המכון הישראלי לדמוקרטיה את אות הפרלמנטר המצטיין לשנת 2016.[17] חברה בוועדת החוץ וביטחון, שם היא חברה בוועדת המשנה לכוח אדם. יזמה וישבה בראש וועדת המשנה לבחינת משק האשראי בישראל. יזמה וחברה בוועדת החקירה הפרלמנטרית לבחינת משק האשראי בישראל, וכן חברה בוועדת הכלכלה, וועדת הכנסת והוועדה המיוחדת לזכויות הילד, ובוועדת המשנה לקידום עסקים קטנים ובינוניים.

במסגרת תפקידיה בכנסת פעלה נחמיאס ורבין רבות לחיזוק התעשייה הישראלית, לחיזוק האחריות התאגידית בחברות ציבוריות וממשלתיות, להעסקת עובדים הוגנת לקידום ועידוד העסקת מבוגרים והעסקת בעלי מוגבלויות. בין היתר, היא הקימה ויושבת-ראש השדולה לקידום התעשייה בישראל, השדולה למען המשפחה הישראלית, שדולת ”כחול לבן” ועוד. בין היתר, דרשה לתעדף תוצרת ישראלית בשיפוץ המתוכנן בטרמינל 3 בנמל התעופה בן-גוריון[18]

היא יזמה את השדולה לעידוד תרומת איברים, לאחר החלטת הוריה של ליאל בבלר לתרום את איברי ביתם שנהרגה בתאונת דרכים. כיהנה גם כראש שדולת הידידות ישראל-יוון. בינואר 2018, נסעה יחד עם נשיא מדינת ישראל, ראובן ריבלין, לטקס לרגל יום השואה הבינלאומי שנערך בפרלמנט היווני באתונה, וכן השתתפה עימו באירוע הנחת אבן הפינה של מוזיאון חדש לזכר השואה, אשר מוקם בסיוע ממשלת יוון בסלוניקי.[19]

ב-16 בינואר 2019 הודיעה שלא תתמודד בבחירות המקדימות במפלגת העבודה לשיבוץ מועמדיה לבחירות לכנסת ה-21.[20][21]

לאחר הכהונה בכנסת[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-2020 מונתה לסגנית-נשיא התאחדות התעשיינים[22] וליו"ר מיזם "JReady" של הסוכנות היהודית, רשת לסיוע לקהילות היהודיות בהתמודדות ומוכנות למצבי חירום[23].

בדצמבר 2021 החלה את תפקידה כיו"ר מכון היצוא הישראלי. היא משמשת גם כיו"ר הקרן לנפגעי טרור של הסוכנות היהודית וכיו"ר הוועד המנהל של בית בן-גוריון בתל אביב.

בפברואר 2022 הופיעה בתוכנית הבישול של ערוץ 13 "המסעדה הבאה".

משפחתה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נשואה לעברי ורבין, סא"ל במילואים מחיל השריון ובנו של משה ורבין, שכיהן כראש מועצת רמת השרון. לזוג שלושה ילדים והם מתגוררים בתל אביב.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ רון גרנות, דיבידנדים: איילת נחמיאס-ורבין חוגגת, באתר כלכליסט, 26 ביולי 2010
  2. ^ איילת נחמיאס-ורבין, די לתרגילי האקרובטיקה, באתר News1 מחלקה ראשונה‏, 19 במאי 2015
  3. ^ אתר למנויים בלבד שרי מקובר-בליקוב, האמת המטרידה שלי, באתר "ידיעות אחרונות", 23 בינואר 2019
  4. ^ הבוגרים שלנו, אוניברסטית תל אביב
  5. ^ מזל מועלם, (הקישור אינו פעיל, 4 במאי 2018)ח"כ נחמיאס ורבין: הרצוג צריך לקבוע מועד לפריימריז, באתר אל-מוניטור, 9 בספטמבר 2015
  6. ^ טליה לוין, ‏ח"כ איילת נחמיאס ורבין: "יצחק רבין היה המצפן שלי", באתר מעריב אונליין, 15 באוקטובר 2017
  7. ^ אסי גל, נשות הלשכה של רבין: "הייתה לנו תחושה קשה שנכשלנו בהגנה עליו", באתר Xnet‏, 19 באוקטובר 2015
  8. ^ אריק בנדר, הכירו את המועמדת, באתר nrg‏, 28 באוקטובר 2012
  9. ^ עידו באום, הדירקטורית איילת נחמיאס-ורבין: לא כל בעלי השליטה מחפשים רק לחלוב את החברות, באתר TheMarker‏, 27 באוקטובר 2009
  10. ^ איילת נחמיאס-ורבין, אבירות השולחן, סלונה, ‏9 במרץ 2011
  11. ^ אתר למנויים בלבד עפרה אידלמן, קבוצת מיקוד של אשה אחת: איילת נחמיאס-ורבין נערכת לכנסת, באתר הארץ, 11 באפריל 2015
  12. ^ סרטונים נעה בן ארצי בתמיכתה באיילת נחמיאס-ורבין, באתר יוטיוב,‏ 25 בנובמבר 2012
  13. ^ תוצאות הבחירות המקדימות במפלגת העבודה (פריימריז), מפלגת העבודה, ‏30 בנובמבר 2012
  14. ^ סרטונים עמית סגל, חדשות 2, ‏60 שניות, זוז: איילת נחמיאס-ורבין, באתר ‏מאקו‏‏, ‏5 בינואר 2015‏
  15. ^ עמרי נחמיאס‏, הכירו את המועמדים החדשים של מפלגת העבודה, באתר וואלה!‏, 12 בינואר 2015
  16. ^ מורן אזולאי, העבודה בחרה: יחימוביץ', שפיר ושמולי במקומות הראשונים, באתר ynet, 14 בינואר 2015
  17. ^ צבי זרחיה, השנה הראשונה שלי בכנסת: "הנושא החשוב באמת הוא ההקשבה לציבור", באתר TheMarker‏, 29 ביוני 2016
  18. ^ יובל אזולאי,, ‏ח"כ נחמיאס ורבין: להעדיף חברות ישראליות בשיפוץ טרמינל 3, באתר גלובס, 14 באוקטובר 2018
  19. ^ איתמר אייכנר, אתונה, סגירת המעגל המרגשת של הח"כית ביוון, באתר ynet, 29 בינואר 2018
  20. ^ טל שניידר, ‏ח"כ איילת נחמיאס-ורבין פורשת: "ביתי אינו אותו הבית", באתר גלובס, 16 בינואר 2019
  21. ^ אתר למנויים בלבד ניר גונטז', "אבי גבאי? אני לא יודעת מה הוא. היה סלאלום אידיאולוגי קשה מדי", באתר הארץ, 16 בינואר 2019
  22. ^ נווית זומר, איילת נחמיאס ורבין מונתה לתפקיד סגנית נשיא התאחדות התעשיינים, באתר כלכליסט, 24 בפברואר 2020
  23. ^ יוני קמפינסקי, הסוכנות היהודית משיקה: רשת חירום יהודית, 16 בנובמבר 2020, באתר ערוץ 7