איילת נחמיאס-ורבין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
איילת נחמיאס-ורבין
חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין.jpg
לידה 19 ביוני 1970 (בת 48)
ט"ו בסיוון ה'תש"ל
תל־אביב–יפו, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה האוניברסיטה העברית בירושלים, אוניברסיטת תל אביב עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק עורכת דין, אשת עסקים
מפלגה מפלגת העבודה הישראלית עריכת הנתון בוויקינתונים
סיעה המחנה הציוני (מטעם העבודה)
www.havoda.org.il?p=254
חברת כנסת
31 במרץ 2015 – מכהנת
(3 שנים ו-45 שבועות)
כנסות 20
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

איילת נחמיאס-וֶרבִּין (נולדה ב-19 ביוני 1970, ט"ו בסיוון ה'תש"ל) היא חברת הכנסת העשרים מטעם מפלגת העבודה . עורכת דין במקצועה.


קורות חייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נחמיאס ורבין נולדה וגדלה בשכונת שפירא בתל אביב. סבה וסבתה מצד אביה, מאיר ורשל נחמיאס, נמלטו מסלוניקי שביוון בינואר 1933, לאחר שסבה, שהיה פעיל ציוני בתנועת מכבי, חווה תקרית אנטישמית אלימה ברחוב.[1] בת דודתה היא השחקנית חני נחמיאס. מצד אמה נחמה, נחמיאס ורבין היא נכדתם של אברהם שטרן ושרה שטרן לבית קרסיק (שרה מקפה תמר),[2] ונינה לאחד משבעת מייסדי נהלל, מיכאל קרסיק.[3] היא חולקת את אותו אותו סבא רבא־רבא עם ח"כ בצלאל סמוטריץ' והם למעשה בני דודים מדרגה רביעית.[4]

נחמיאס ורבין היא בוגרת לימודי משפטים באוניברסיטה העברית בירושלים ובעלת תואר שני במשפט מסחרי בתוכנית ברקלי באוניברסיטת תל אביב.[5]

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חברת מפלגת העבודה החל משנת 1991, מאז הייתה פעילה בתא אופק, תא הסטודנטים של מפלגת העבודה בקמפוס הר הצופים. בגיל 21 היא החלה את דרכה המקצועית במפלגה עם ראש ממשלת ישראל לשעבר יצחק רבין,[6] כשליוותה אותו טרם היבחרו לראשות הממשלה, ובהמשך כעוזרת ליועץ המשפטי במשרד ראש הממשלה.[7] ורבין נמנתה עם המעגל הקרוב לרבין עד להירצחו.[8] לאחר שסיימה סטאז' בעריכת דין, היא ייסדה את עמותת "שלום חבר" להנצחתו וכיהנה כמנכ"לית שלה.[9]

ב–2007 נפטר אביה, ויחד עם אחיה הם ירשו את מפעל "תבליט פלסטיק" העוסק בהשקיה וטכנולוגיית מים.[10] היא מונתה ליו"ר המפעל ובמקביל עמדה בראש ארגון הדירקטוריות בישראל.[11] כיו"ר משותף של ארגון הדירקטוריות הבינלאומי בישראל פעלה ורבין לקידומן של הנשים בדירקטוריונים.[12] כמו כן, הקימה את פורום נשות מילואימניקים למען שוויון בנטל בין כל חלקי החברה הישראלית.

חברת כנסת[עריכת קוד מקור | עריכה]

נחמיאס-ורבין יחד עם יו"ר העבודה יצחק הרצוג ויו"ר קק"ל דני עטר, במפגש בסניף העבודה המקומי בפרדס חנה

בשנת 2012, התמודדה לראשונה בפריימריז של מפלגת העבודה[13] לקראת הבחירות לכנסת התשע עשרה והגיעה למקום ה־36 ברשימה הארצית (הבטחת ייצוג לאישה).[14] ב־2015 לקראת הבחירות לכנסת העשרים, התמודדה ורבין בפריימריז של מפלגת העבודה[15] והוצבה במקום ה-22 ברשימת המחנה הציוני לכנסת, אשר שוריין לאישה ונבחרה לכנסת.[16][17] בשנת הכהונה הראשונה שלה בכנסת, העניק לה המכון הישראלי לדמוקרטיה את אות הפרלמנטר המצטיין לשנת 2016.[18] חברה בוועדת חוץ וביטחון. יזמה וישבה בראש וועדת משנה לבחינת משק האשראי בישראל. חברה בוועדת החקירה הפרלמנטרית לבחינת משק האשראי בישראל.

ב-16 בינואר 2019 הודיעה שלא תתמודד בבחירות המקדימות במפלגת העבודה לשיבוץ מועמדיה לבחירות לכנסת ה-21.[19][20]

חיים פרטיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

נשואה לעברי ורבין, סא"ל במילואים מחיל השריון ובנו של משה ורבין, שכיהן כראש מועצת רמת השרון. הם הכירו כאשר הייתה בת 28.[4] לזוג שלושה ילדים,[21] אשר נולדו לאחר טיפולי פוריות קשים והריונות שכשלו בדרך.[4] מתגוררת בתל אביב.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ איתמר אייכנר, אתונה, סגירת המעגל המרגשת של הח"כית ביוון, באתר ynet, 29 בינואר 2018
  2. ^ רון גרנות, דיבידנדים: איילת נחמיאס-ורבין חוגגת, באתר כלכליסט, 26 ביולי 2010
  3. ^ איילת נחמיאס-ורבין, די לתרגילי האקרובטיקה, באתר News1 מחלקה ראשונה‏, 19 במאי 2015
  4. ^ 4.0 4.1 4.2 שרי מקובר-בליקוב, ‏האמת המטרידה שלי, באתר "ידיעות אחרונות", 23 בינואר 2019
  5. ^ הבוגרים שלנו, אוניברסטית תל אביב
  6. ^ מזל מועלם, (הקישור אינו פעיל, 4 במאי 2018)ח"כ נחמיאס ורבין: הרצוג צריך לקבוע מועד לפריימריז, באתר אל-מוניטור, 9 בספטמבר 2015
  7. ^ טליה לוין, ‏ח"כ איילת נחמיאס ורבין: "יצחק רבין היה המצפן שלי", באתר מעריב השבוע, 15 באוקטובר 2017
  8. ^ אסי גל, נשות הלשכה של רבין: "הייתה לנו תחושה קשה שנכשלנו בהגנה עליו", באתר Xnet‏, 19 באוקטובר 2015
  9. ^ אריק בנדר, הכירו את המועמדת, באתר nrg‏, 28 באוקטובר 2012
  10. ^ עידו באום, הדירקטורית איילת נחמיאס-ורבין: לא כל בעלי השליטה מחפשים רק לחלוב את החברות, באתר TheMarker‏, 27 באוקטובר 2009
  11. ^ עפרה אידלמן, קבוצת מיקוד של אשה אחת: איילת נחמיאס-ורבין נערכת לכנסת, באתר הארץ, 11 באפריל 2015
  12. ^ איילת נחמיאס-ורבין, אבירות השולחן, סלונה, ‏9 במרץ 2011
  13. ^ סרטונים נעה בן ארצי בתמיכתה באיילת נחמיאס-ורבין, באתר יוטיוב,‏ 25 בנובמבר 2012
  14. ^ תוצאות הבחירות המקדימות במפלגת העבודה (פריימריז), מפלגת העבודה, ‏30 בנובמבר 2012
  15. ^ סרטונים עמית סגל, חדשות 2, ‏60 שניות, זוז: איילת נחמיאס-ורבין, באתר ‏mako‏‏, ‏5 בינואר 2015‏
  16. ^ עמרי נחמיאס‏, הכירו את המועמדים החדשים של מפלגת העבודה, באתר וואלה! NEWS‏, 12 בינואר 2015
  17. ^ מורן אזולאי, העבודה בחרה: יחימוביץ', שפיר ושמולי במקומות הראשונים, באתר ynet, 14 בינואר 2015
  18. ^ צבי זרחיה, השנה הראשונה שלי בכנסת: "הנושא החשוב באמת הוא ההקשבה לציבור", באתר TheMarker‏, 29 ביוני 2016
  19. ^ טל שניידר, ‏ח"כ איילת נחמיאס-ורבין פורשת: "ביתי אינו אותו הבית", באתר גלובס, 16 בינואר 2019
  20. ^ ניר גונטז'"אבי גבאי? אני לא יודעת מה הוא. היה סלאלום אידיאולוגי קשה מדי", באתר הארץ, 16 בינואר 2019
  21. ^ ליאת רותם מלמד, "נשים משלמות מחיר כבד על טיפולי הפוריות", באתר ynet, 6 במרץ 2013
Stub Israelis.png ערך זה הוא קצרמר בנושא ישראלים. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.