איילת נחמיאס-ורבין
 | |||||
| לידה |
19 ביוני 1970 (בת 53) ט"ו בסיוון ה'תש"ל תל אביב-יפו, ישראל  | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| מדינה |
 ישראל | ||||
| השכלה | |||||
| עיסוק | עורכת דין, אשת עסקים, סגנית נשיא התאחדות התעשיינים | ||||
| מפלגה |
מפלגת העבודה הישראלית | ||||
| סיעה | המחנה הציוני (מטעם העבודה) | ||||
| בן זוג | עברי ורבין | ||||
|
www | |||||
| |||||
| פרסים והוקרה | |||||
|
פרס לח"כ יוצא מן הכלל של המכון הישראלי לדמוקרטיה (7 ביוני 2016) | |||||
  | |||||
איילת נחמיאס-וֶרבִּין (נולדה ב-19 ביוני 1970, ט"ו בסיוון ה'תש"ל) היא עורכת דין ופוליטיקאית ישראלית, מומחית בממשל תאגידי. כיהנה כחברת הכנסת העשרים מטעם מפלגת העבודה. בשנים 2021–2023 שימשה יושבת-ראש מכון היצוא הישראלי.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
נחמיאס-ורבין נולדה וגדלה בצפון הישן בתל אביב. סבה וסבתה מצד אביה, מאיר ורשל נחמיאס, נמלטו מסלוניקי שביוון בינואר 1933. בת דודתה היא השחקנית חני נחמיאס. מצד אמה, נחמה, נחמיאס-ורבין היא נכדתם של אברהם שטרן ושרה שטרן (שהייתה הבעלים של קפה תמר),[1] ונינה של אחד משבעת מייסדי נהלל, מיכאל קרסיק.[2][3]
נחמיאס-ורבין היא בוגרת לימודי משפטים באוניברסיטה העברית בירושלים ובעלת תואר שני במשפט מסחרי בתוכנית ברקלי באוניברסיטת תל אביב.[4]
נחמיאס-ורבין חברה במפלגת העבודה החל משנת 1991, מאז הייתה פעילה בתא אופק, תא הסטודנטים של מפלגת העבודה בקמפוס הר הצופים. בגיל 21 היא החלה את דרכה המקצועית במפלגה עם ראש ממשלת ישראל לשעבר יצחק רבין,[5] כשליוותה אותו טרם היבחרו לראשות הממשלה, ובהמשך כעוזרת ליועץ המשפטי במשרד ראש הממשלה.[6] ורבין נמנתה עם המעגל הקרוב לרבין עד להירצחו.[7] לאחר שסיימה סטאז' בעריכת דין, היא ייסדה את עמותת "שלום חבר" להנצחתו וכיהנה כמנכ"לית שלה.[8]
ב־2007 נפטר אביה, ויחד עם אחיה הם ירשו את מפעל "תבליט פלסטיק" העוסק בהשקיה וטכנולוגיית מים.[9] היא מונתה ליו"ר המפעל. בנוסף, כיהנה כדירקטורית בכמה חברות מובילות במשק הישראלי, לרבות ”זאפ גרופ”, קופות הגמל של "אל על", הרשות לפיתוח כלכלי של תל אביב, הקרן לנזקי טבע בחקלאות, "אפקון תעשיות" ודש קופות גמל.
במקביל פעלה להקמת הסניף הישראלי של ארגון הדירקטוריות הבין-לאומי, שמטרתו לקדם השתתפות נשים במוקדי קבלת החלטות. במשך השנים כיהנה כיושבת-ראש משותפת של הארגון, שם פעלה ורבין לקידומן של הנשים בדירקטוריונים,[10] ובמקביל עמדה בראש ארגון הדירקטוריות בישראל.[11] בשל מומחיותה כדירקטורית, שימשה כמרצה בתוכנית "להב פיתוח מנהלים" בפקולטה לניהול של אוניברסיטת תל אביב. כמו כן, הקימה את פורום נשות המילואימניקים, למען שוויון בנטל בין כל חלקי החברה הישראלית.
חברת הכנסת[עריכת קוד מקור | עריכה]
.jpg)
בשנת 2012 התמודדה לראשונה בפריימריז של מפלגת העבודה[12] לקראת הבחירות לכנסת התשע עשרה והגיעה למקום ה־36 ברשימה הארצית (הבטחת ייצוג לאישה).[13] ב־2015 לקראת הבחירות לכנסת העשרים התמודדה ורבין בפריימריז של מפלגת העבודה[14] והוצבה במקום ה-22 ברשימת המחנה הציוני לכנסת, אשר שוריין לאישה ונבחרה לכנסת.[15][16] בשנת הכהונה הראשונה שלה בכנסת העניק לה המכון הישראלי לדמוקרטיה את אות הפרלמנטר המצטיין לשנת 2016.[17] חברה בוועדת החוץ וביטחון, שם היא חברה בוועדת המשנה לכוח אדם. יזמה וישבה בראש וועדת המשנה לבחינת משק האשראי בישראל. יזמה וחברה בוועדת החקירה הפרלמנטרית לבחינת משק האשראי בישראל, וכן חברה בוועדת הכלכלה, וועדת הכנסת והוועדה המיוחדת לזכויות הילד, ובוועדת המשנה לקידום עסקים קטנים ובינוניים.
במסגרת תפקידיה בכנסת פעלה נחמיאס ורבין לחיזוק התעשייה הישראלית, לחיזוק האחריות התאגידית בחברות ציבוריות וממשלתיות, להעסקת עובדים הוגנת לקידום ועידוד העסקת מבוגרים והעסקת בעלי מוגבלויות. בין היתר, היא הקימה ושימשה יושבת-ראש השדולה לקידום התעשייה בישראל, השדולה למען המשפחה הישראלית, שדולת "כחול לבן" ועוד. בין היתר, דרשה לתעדף תוצרת ישראלית בשיפוץ המתוכנן בטרמינל 3 בנמל התעופה בן-גוריון[18]
היא יזמה את השדולה לעידוד תרומת איברים, לאחר החלטת הוריה של ליאל בבלר לתרום את איברי ביתם שנהרגה בתאונת דרכים. כיהנה גם כראש שדולת הידידות ישראל-יוון. בינואר 2018, נסעה יחד עם נשיא מדינת ישראל, ראובן ריבלין, לטקס לרגל יום השואה הבינלאומי שנערך בפרלמנט היווני באתונה, וכן השתתפה עימו באירוע הנחת אבן הפינה של מוזיאון חדש לזכר השואה, אשר מוקם בסיוע ממשלת יוון בסלוניקי.[19]
ב-16 בינואר 2019 הודיעה שלא תתמודד בבחירות המקדימות במפלגת העבודה לשיבוץ מועמדיה לבחירות לכנסת ה-21.[20][21]
לאחר הכהונה בכנסת[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-2020 מונתה לסגנית-נשיא התאחדות התעשיינים[22] וליו"ר מיזם "JReady" של הסוכנות היהודית, רשת לסיוע לקהילות היהודיות בהתמודדות ומוכנות למצבי חירום.[23]
בשנים 2021–2023 שימשה כיו"ר מכון היצוא הישראלי. היא משמשת כיו"ר הקרן לנפגעי טרור של הסוכנות היהודית וכיו"ר הוועד המנהל של בית בן-גוריון בתל אביב.
בפברואר 2022 השתתפה בתוכנית הבישול של ערוץ 13 "המסעדה הבאה".
חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
נשואה לעברי ורבין, סא"ל במילואים מחיל השריון ובנו של משה ורבין, שכיהן כראש מועצת רמת השרון. לזוג שלושה ילדים והם מתגוררים בתל אביב.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של איילת נחמיאס-ורבין
איילת נחמיאס-ורבין, באתר הכנסת 
איילת נחמיאס-ורבין, ברשת החברתית פייסבוק
איילת נחמיאס-ורבין, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
איילת נחמיאס-ורבין, סרטונים בערוץ היוטיוב- איילת נחמיאס-ורבין, באתר כנסת פתוחה
- שירית אביטן כהן, איילת נחמיאס ורבין: "היום שמאלנים זו הקללה הכי פופולרית", בעיתון מקור ראשון, 9 באוגוסט 2020
- עמוד מרצה באתר להב פיתוח מנהלים
- דפנה לוי, ראיון אישי עם איילת נחמיאס ורבין בפודקסאט ״על החיים ועל המוות״, 11 בנובמבר 2022
.svg){kind=icon}
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ רון גרנות, דיבידנדים: איילת נחמיאס-ורבין חוגגת, באתר כלכליסט, 26 ביולי 2010
- ^ איילת נחמיאס-ורבין, די לתרגילי האקרובטיקה, באתר News1 מחלקה ראשונה, 19 במאי 2015
- ^
שרי מקובר-בליקוב, האמת המטרידה שלי, באתר "ידיעות אחרונות", 23 בינואר 2019
- ^ הבוגרים שלנו, באתר אוניברסטית תל אביב
- ^ מזל מועלם, (הקישור אינו פעיל, 4 במאי 2018)ח"כ נחמיאס ורבין: הרצוג צריך לקבוע מועד לפריימריז, באתר אל-מוניטור, 9 בספטמבר 2015
- ^ טליה לוין, ח"כ איילת נחמיאס ורבין: "יצחק רבין היה המצפן שלי", באתר מעריב אונליין, 15 באוקטובר 2017
- ^ אסי גל, נשות הלשכה של רבין: "הייתה לנו תחושה קשה שנכשלנו בהגנה עליו", באתר Xnet, 19 באוקטובר 2015
- ^ אריק בנדר, הכירו את המועמדת, באתר nrg, 28 באוקטובר 2012
- ^ עידו באום, הדירקטורית איילת נחמיאס-ורבין: לא כל בעלי השליטה מחפשים רק לחלוב את החברות, באתר TheMarker, 27 באוקטובר 2009
- ^ איילת נחמיאס-ורבין, אבירות השולחן, באתר סלונה, 9 במרץ 2011
- ^ עפרה אידלמן, קבוצת מיקוד של אשה אחת: איילת נחמיאס-ורבין נערכת לכנסת, באתר הארץ, 11 באפריל 2015
- ^
נעה בן ארצי בתמיכתה באיילת נחמיאס-ורבין, באתר יוטיוב, 25 בנובמבר 2012
- ^ תוצאות הבחירות המקדימות במפלגת העבודה (פריימריז), באתר מפלגת העבודה, 30 בנובמבר 2012
- ^ עמית סגל, חדשות 2, 60 שניות, זוז: איילת נחמיאס-ורבין, באתר מאקו, 5 בינואר 2015
- ^ עמרי נחמיאס, הכירו את המועמדים החדשים של מפלגת העבודה, באתר וואלה!, 12 בינואר 2015
- ^ מורן אזולאי, העבודה בחרה: יחימוביץ', שפיר ושמולי במקומות הראשונים, באתר ynet, 14 בינואר 2015
- ^ צבי זרחיה, השנה הראשונה שלי בכנסת: "הנושא החשוב באמת הוא ההקשבה לציבור", באתר TheMarker, 29 ביוני 2016
- ^ יובל אזולאי,, ח"כ נחמיאס ורבין: להעדיף חברות ישראליות בשיפוץ טרמינל 3, באתר גלובס, 14 באוקטובר 2018
- ^ איתמר אייכנר, אתונה, סגירת המעגל המרגשת של הח"כית ביוון, באתר ynet, 29 בינואר 2018
- ^ טל שניידר, ח"כ איילת נחמיאס-ורבין פורשת: "ביתי אינו אותו הבית", באתר גלובס, 16 בינואר 2019
- ^ ניר גונטז', "אבי גבאי? אני לא יודעת מה הוא. היה סלאלום אידיאולוגי קשה מדי", באתר הארץ, 16 בינואר 2019
- ^ נווית זומר, איילת נחמיאס ורבין מונתה לתפקיד סגנית נשיא התאחדות התעשיינים, באתר כלכליסט, 24 בפברואר 2020
- ^ יוני קמפינסקי, הסוכנות היהודית משיקה: רשת חירום יהודית, 16 בנובמבר 2020, באתר ערוץ 7
- רשימת חברי הכנסת
- משפחת ורבין
- בוגרות האוניברסיטה העברית בירושלים: משפטים
- בוגרי האוניברסיטה העברית בירושלים: משפטים
- עורכות דין ישראליות
- עורכי דין ישראלים
- דירקטוריות ישראליות
- דירקטורים ישראלים
- חברות הכנסת העשרים
- חברי הכנסת העשרים
- חברות הכנסת מטעם העבודה
- חברי הכנסת מטעם העבודה
- חברות הכנסת מטעם המחנה הציוני
- חברי הכנסת מטעם המחנה הציוני
- מייסדות עמותות ישראליות
- פוליטיקאים ישראלים שהשתתפו בתוכניות מציאות ישראליות
- ישראליות שנולדו ב-1970
- ישראלים שנולדו ב-1970