אילן פז

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אילן פז
IlanPaz2019.jpg
תא"ל מיל אילן פז 2019.
לידה 11 בפברואר 1960 (בן 59)
י"ג בשבט ה'תש"ך
חיפה, ישראל
כינוי "פיצי"
השתייכות Badge of the Israel Defense Forces.new.svg  צבא הגנה לישראל
תקופת שירות 19782005
דרגה תת-אלוף  תת-אלוף
תפקידים בשירות
מלחמות וקרבות
מלחמת לבנון  מלחמת לבנון
האינתיפאדה הראשונה
הלחימה ברצועת הביטחון
האינתיפאדה השנייה

אילן פז הוא קצין צה"ל בדימוס בדרגת תת-אלוף, שהחל את דרכו כקצין לוחם בשייטת 13 וכיהן כראש המנהל האזרחי.

ילדות ולימודים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פז גדל בחיפה הוא בנם של כרמלה ואורי פז מחיל הים. התחנך בביס תיכון עירוני ה' בכרמל.

בחיל הים[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם גיוסו לצה"ל ב-1978 התנדב פז לשייטת 13. הוא השלים את הכשרת מסלול הלוחם בקומנדו הימי ויצא לקורס קציני חי"ר. עם תום הקורס שב לשייטת 13 בה שימש כמפקד צוות לוחמים.
ביומה הראשון של מלחמת שלום הגליל השתתף כמפקד כח במבצע ההנחתה בשפך אל-אוואלי.

ספינת טילים - בשנת 1988 שימש כמפקד ספינת הטילים אח"י יפו (סער 4).

חזרה בשייטת 13 - בשנת 1989 חזר פז לשייטת 13 לתפקיד כמפל"ג הדרכה. בשנים 1993-1991 היה מפל"ג לוחמים. ובשנים 1995-1994 קיבל את תפקיד סגן מפקד השייטת[1]. במסגרת תפקידיו השתתף כמפקד כוח במספר רב של מבצעים מעבר לקווים בלבנון ובמדינות ערב שונות.

בצבא היבשה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1996 עבר פז לשמש כמפקד חטיבת מנשה, חטיבה מרחבית האחראית על מרחב ג'נין[2] והועלה לדרגת אל"ם. בתפקיד זה עסק בעת התרחשות מהומות מנהרת הכותל.

בשנים 2000-1999 שימש פז כמפקד מפקדת כוחות אוויר מיוחדים בחיל האוויר.

בתפקידו הבא שימש פז כמפקד חטיבת בנימין, האחראית על מרחב רמאללה[3], ופיקד עליה במהלך האינתיפאדה השנייה[4].
פז לחם במבצע חומת מגן[5] במהלך המבצע השתלט מחדש כוח דו חטיבתי -חטיבת בנימין וחטיבה 500- בפיקודו של פז, על העיר אל-בירה. ב-15 באפריל 2002, היה מפקד המבצע ללכידת מרואן ברגותי. לדבריו של פז ברגותי נעצר מתוך נקמה של ממשלת ישראל ואף אחד לא באמת מאמין שהשתתף בפועל בפיגוע.[6] ברגותי הורשע בין השאר בחמישה מעשי רצח.

בעקבות ועדת בדיקה בראשות אלוף איל בן ראובן, על התנהלות החטיבה בפיקודו בעת שצלף פלסטיני הרג עשרה אזרחים וחיילים בסמוך למחסום המשטרה הבריטית במרץ 2002, נרשמה לפז הערה פיקודית. שני כשלים:
א. על שלא וידא שהכח בשטח ביצע את הוראותיו הספציפיות בליל האירוע.
ב. ועל שמירת קשר לקויה עם משפחות החללים.


המנהל האזרחי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2002 מונה לראש המנהל האזרחי ביהודה ושומרון, החליף את תא"ל דב צדקה והועלה לדרגת תא"ל[7].
כראש המנהל האזרחי נקלע פז לעימות מתמשך עם הנהגת המתנחלים באיו״ש על רקע מאבקו על קיום החוק והתמודדותו במאחזים הבלתי חוקיים. בתקופת ביצוע תוכנית ההתנתקות הגיש תלונה במשטרה על איומים על חייו.[8]


באזרחות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2006 השתחרר פז מצה"ל. לאחר שחרורו הצטרף פז למועצה לשלום ולביטחון[9]. פז היה חבר במועצה הציבורית של הקרן החדשה לישראל ובשנת 2017 הפסיק להיות חבר בה[10].

בשאיפה לפתרון הסוגיה הפלסטינית השתתף פז בכתיבת הנספח הביטחוני של יוזמת ז'נבה. יחד עם הישאם עבד אל ראזק,[א] גיבש תוכנית לשחרור אסירים פלסטינים כחלק מניהול המשא ומתן לשלום. כן כתב יחד עם הפרקליטה טליה ששון מסמך בנושא שמירת חוק וסדר ביהודה ושומרון. המשיך בכתיבת תוכניות נוספות כמתווה כולל או נקודתי ליעד השלום.

במסגרת משפט בארצות הברית, בו תבעו שש משפחות אמריקאיות את הבנק הערבי באשמת מימון טרור בתקופת האינתיפאדה השנייה. נתבקש על ידי עו"ד המייצג את הבנק להגיש חוות דעת. [ב][11]

פז ניהל במשך כשנתיים את "ביטיאיי - יוצאים מהקיפאון ישראל בע"מ (חל"צ)" ארגון של אנשי עסקים בכירים התומכים בפתרון שתי המדינות. בחודש יוני 2019 התפטר מהנהלת החברה אך ממשיך להיות פעיל בהתנדבות בארגוני שמאל. פז חבר בהנהלת יוזמת ז'נבה ומפקדים למען ביטחון ישראל. במאי 2019 הודיע כי היה מסרב לשרת במילואים לו היה נקרא לשירות.[12]

קורסים והשכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פז סיים קורס קציני חיל רגלים בבה״ד 1 בשנת 1982.
בהיותו כבר בדרגת רס"ן הצטרף לקורס חובלים וסיים במחזור ס' בשנת 1997.

פז בוגר תואר ראשון בלימודי מזרחנות וארץ ישראל באוניברסיטת חיפה בשנת 1994.
בוגר בית הספר הצבאי הגבוה הצרפתי "אקול מיליטר" (Ecole Militaire) בשנת 1999.

משפחה ומגורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פז נישא בשנת 1986 לאלונה ממשפחת איידלמן, ד"ר לרפואה, ולזוג ארבעה ילדים. בניו שירותו אף הם בחיל הים.

בשנת 2010 נישא פז בשנית לרותם ממשפחת כהן, ד"ר לביולוגיה ולזוג שתי בנות.

משפחת פז מתגוררת במושב כרם מהר"ל.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביאורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ השר לענייני אסירים ברשות הפלסטינית.
  2. ^ על כך קיבל יחד עם אורי שגיא ואבי קוסטליץ מהשב"כ מאמר תוכחה מעמוס גלבוע.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ עמוס הראלנטש בזמן, באתר הארץ, 16 באוגוסט 2005.
  2. ^ עמוס הראלברמאללה עדיין לא מוחקים רחובות, באתר הארץ, 29 באפריל 2001.
  3. ^ עפר שלח ורביב דרוקר, "בומרנג", הוצאת כתר, 2005, עמוד 115.
  4. ^ אמיר אורןקציני צה"ל כבר רוצים לצאת, באתר הארץ, 1 בנובמבר 2001.
  5. ^ רועי מנדל, "מבצע סבתא" במוקטעה, מעבר לקיר של ערפאת, ynet, ‏ 23.03.2012, כפי שהועלה באתר "יד לשריון".
  6. ^ אילן פז בטוויטר
  7. ^ פליקס פריש, תת אלוף הדליף לתקשורת - ולא יקודם, באתר ynet, 19 בספטמבר 2002.
  8. ^ אפרת וייס ורוני סופר, לקראת התנתקות: איומים על ראש המינהל האזרחי, באתר ynet, 14 בפברואר 2005
  9. ^ עמוס הראלקומבינה ישראלית טיפוסית, באתר הארץ, 26 ביוני 2010.
  10. ^ אתר הקרן החדשה לישראל.
  11. ^ מה מניע שלושה אנשי ביטחון..., עמוס גלבוע מעריב, 25 באוגוסט 2015.
  12. ^ מעריב אונליין, ‏בכיר לשעבר בצה"ל נגד חוק החסינות: "הייתי מחזיר את פנקס המילואים", באתר מעריב השבוע, 22 במאי 2019