איל בן ראובן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
איל בן ראובן
בן ראובן ב-2007
בן ראובן ב-2007
לידה 22 במאי 1954 (בן 64)
קיבוץ נצר סרני, ישראל
השתייכות כנסת ישראל
תקופת שירות 19722007
דרגה אלוף  אלוף
תפקידים צבאיים
מלחמות וקרבות
מלחמת יום הכיפורים, מבצע ליטני, מלחמת לבנון הראשונה, האינתיפאדה הראשונה, האינתיפאדה השנייה, מלחמת לבנון השנייה
תפקידים אזרחיים

איל בן ראובן (נולד ב-22 במאי 1954) הוא חבר הכנסת מטעם מפלגת התנועה ברשימת המחנה הציוני. אלוף במילואים בצה"ל, שירת בחיל השריון כמפקד חטיבה, אוגדה וגיס, וכיהן כמפקד המכללות הצבאיות.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

איל בן ראובן נולד בקיבוץ נצר סרני ב-1954, בן יחיד ליוצאי הפלמ"ח. עם גיוסו לצה"ל בשנת 1972 שובץ בחיל השריון[1]. בשריון עבר הכשרה כלוחם וקורס מפקדי טנקים. בעיצומו של הקורס פרצה מלחמת יום הכיפורים, ובן ראובן לחם בגדוד 198 של חטיבה 460 בקרבות בחצי האי סיני. בסמוך למעוז "מפרקת" נתקע טנק הצנטוריון אותו נהג, אך הצוות נותר בו והמשיך להילחם בכוחות המצרים החוצים את התעלה. הטנק נפגע פגיעה ישירה, מפקד הטנק והתותחן נהרגו ואילו בן ראובן והטען-קשר הפצוע הצליחו לחלץ עצמם מהטנק הבוער. בסיום המלחמה עוטרו ההרוגים בעיטור המופת. בן ראובן המשיך בלחימה במסגרת גדוד 71 חטיבה 7, בפריצה ובלחימה בזירה הצפונית שברמת הגולן, עד לסיומה של המלחמה.

ב-1975 סיים קורס קציני שריון ושובץ לחטיבה 188 בה מילא את כל תפקידי הפיקוד עד למינויו למפקד החטיבה. במלחמת לבנון הראשונה פיקד על גדוד 71 של החטיבה, לחם עמו תחילה בגזרה המרכזית, ונתקל בכוחות הצבא הסורי, לאחר מכן המשיך הגדוד לגזרת החוף, השתתף בכיבוש צידון ובקרב על הכפר סיל. לאחר סיום פרק הלחימה הראשון, המשיך הגדוד בלחימה בגזרה המזרחית הן במרחב ביירות, והן בגזרת הבקע המזרחית שם לקח חלק ביום קרב "טרף", וחזר להמשך הלחימה לכיבוש שדה התעופה בביירות.

לאחר שמילא תפקיד סמח"ט 188 מונה למפקד קורס קציני שריון, ובהמשך למפקד חטיבת שריון במילואים 679. בסיום תפקידו, בן ראובן יצא ללימודי צבא במכללת המלחמה של צבא ארצות הברית. ב-1989 מונה למפקד חטיבה 401 וב-1991 מונה למפקד חטיבה 188. תקופתו בחטיבה התמקדה בהסבתה מטנקי שוט-צנטוריון ישנים לטנקי מרכבה סימן 3 מתקדמים. ב-1993 התמנה למפקד אוגדה במילואים 366 בפיקוד צפון, ובמקביל שימש כמפקד קורס מפקדי פלוגות, גדודים וחטיבות של צה"ל. ב-1995 מונה למפקד עוצבת הפלדה 162, אוגדה סדירה בפיקוד מרכז. ב-1997 עבר לתפקיד ראש חטיבת התכנון במפקדת חילות השדה, בתקופתו היה שותף להובלת שינויים במבנה צה"ל ובהקמת זרוע היבשה. לאחר הקמתה הפך לראש מטה הזרוע, תפקיד בו שימש עד שנת 2000.

לאחר שקודם לדרגת אלוף, כיהן כמפקד גיס 479 האחראי לגזרת לבנון. בשנים 2004–2006 כיהן כמפקד המכללות הצבאיות[2]. לאחר מכן יצא לחופשת פרישה מצה"ל. עם פרוץ מלחמת לבנון השנייה היה בחופשת שחרור ושהה בסין. הוא הצטרף למערכה ארבעה ימים לאחר תחילתה ומונה למפקד הכוחות הקרקעיים ולסגנו של אלוף פיקוד צפון אודי אדם[3]. על תפקודם של הרמטכ"ל דן חלוץ והדרג המדיני במלחמה מתח בן ראובן ביקורת, הוא ציין שחלוץ לא האמין בכוח הקרקעי והיה עליו להתפטר מתפקידו כרמטכ"ל על רקע זה, והאשים את הדרג המדיני שלדבריו מנע ביצוע של מהלך קרקעי דרמטי שעשוי היה לשנות את פני המערכה[4]. בפברואר 2007 השתחרר מצה"ל. בשירות המילואים שירת כסגן מפקד פיקוד הצפון, עד לכניסתו לכנסת ה-20 ולהיותו חבר בועדת חוץ ובטחון.

לאחר שחרורו מצה"ל[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שחרורו ייסד בן ראובן חברה בתחום הייעוץ הביטחוני ופיתוחים טכנולוגיים. באוקטובר 2007 מונה למנכ"ל עמותת "לחופש נולד", שפעלה עד 2012 להשבת חיילי צה"ל השבויים והנעדרים. במקביל הצטרף להנהלה ולסגל האקדמי של המכון למנהיגות העתיד בשדרות. בשנת 2014 מונה לראש חטיבת היבשה בתעשייה האווירית[5].

בן ראובן היה פעיל במפלגת מרצ[6][7]. ב-2010 הביע תמיכה בהחזרת רמת הגולן במסגרת הסכם עם סוריה בנימוק שאין מדובר באזור בעל חשיבות אסטרטגית[4]. תומך ביציאה מרוב שטחי יהודה ושומרון גם אם לא ניתן להגיע להסכם[6].

לקראת הבחירות לכנסת העשרים שוריין על ידי ציפי לבני במקום ה-24 ברשימת המחנה הציוני[8], כנציג מפלגת התנועה, ונבחר כחבר הכנסת העשרים. משמש כחבר בוועדת החוץ והביטחון, בוועדה לענייני ביקורת המדינה, ובוועדת האתיקה של הכנסת.

בן ראובן הוא בעל תואר ראשון במדעי המדינה באוניברסיטת חיפה, ותואר שני בלימודי בטחון ואסטרטגיה באוניברסיטת ת"א. בוגר המכללה הבין-זרועית לפיקוד ולמטה ובית הספר למלחמה של צבא ארצות הברית בקרלייל שבפנסילבניה.

אב לשישה - שניים מהם מאשתו הראשונה, ממנה נפרד באמצע שנות ה-90, וארבעה נוספים מבת זוגו הנוכחית, יעל, בת מושב יודפת, אותה הכיר כששירתה כראש הלשכה שלו כשהיה מפקד אוגדה[1]. מתגורר ביודפת[9].

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 עמיר רפפורט, "להגיע למסיבה של הילד בגן. בפקודה", עיתון מעריב, 7 באפריל 2006
  2. ^ האלוף איל בן-ראובן מונה למפקד המכללות, באתר ערוץ עשר, 15 באפריל 2004 (במקור, מאתר "nana10").
  3. ^ עמוס הראל‏, מתיחות בין הרמטכ"ל לאלוף אייל בן ראובן, באתר וואלה! NEWS‏, 31 בדצמבר 2006
  4. ^ 4.0 4.1 רמי שני‏, "על חלוץ היה להתפטר לפני המלחמה בלבנון", באתר וואלה! NEWS‏, 13 בפברואר 2010
  5. ^ עמיר רפפורט, אייל בן ראובן מונה לראש מטה היבשה בתע"א, "ישראל דיפנס", 1 באפריל 2014
  6. ^ 6.0 6.1 דני קיפר, האלוף במילואים אייל בן ראובן מצטרף למר"צ, אתר עיתונות, 10 ביוני 2013
  7. ^ ועידת מרצ דנה בנושא המדיני, אתר מפלגת מרצ
  8. ^ מורן אזולאי, האלוף במיל' בן-ראובן ישובץ ברשימת המחנה הציוני, באתר ynet, 27 בינואר 2015
  9. ^ עמרי נחמיאס‏, האלוף במיל' אייל בן ראובן ישוריין במחנה הציוני, באתר וואלה! NEWS‏, 27 בינואר 2015