אלכסיוס הרביעי, קיסר האימפריה הביזנטית
 | |
| לידה |
1182 קונסטנטינופול, האימפריה הביזנטית  |
|---|---|
| פטירה |
8 בפברואר 1204 (בגיל 22 בערך) קונסטנטינופול |
| מדינה |
האימפריה הביזנטית |
  | |
אלכסיוס הרביעי אנגלוס (ביוונית: Ἀλέξιος Ἄγγελος; בערך 1182 - פברואר 1204), היה קיסר ביזנטי מאוגוסט 1203 עד ינואר 1204. הוא נחשב באופן נרחב כאחד הקיסרים הביזנטים הגרועים ביותר על שקרא למסע הצלב הרביעי לעזור לו להשיג את השלטון, מה שהוביל בסופו של דבר לביזה של קונסטנטינופול.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ראשית חייו
[עריכת קוד מקור | עריכה]אלכסיוס נולד בערך בשנת 1182, והיה בנו של הקיסר איסאאקיוס השני אנגלוס ושל אשתו הראשונה, פלאיולוגינה לא ידועה, שהפכה לנזירה בשם אירנה. דודו מצד אביו היה קודמו הקיסר אלכסיוס השלישי אנגלוס.
נסיך בגלות
[עריכת קוד מקור | עריכה]אלכסיוס הצעיר נכלא בשנת 1195 כאשר אלכסיוס השלישי הדיח את איסאאקיוס השני בהפיכה. אביו היה בסופו של דבר עיוור, אבל אלכסיוס לא נפגע ברובו. בשנת 1201 הועסקו שני סוחרים פיזאניים כדי להבריח את אלכסיוס מקונסטנטינופול אל האימפריה הרומית הקדושה, שם מצא מקלט אצל גיסו פיליפ משוואביה [1] מלך גרמניה.
לפי התיאור מהתקופה של רוברט מקלארי, בזמן שאלכסיוס שהה בחצר שוואביה הוא נפגש עם המרקיז בוניפאס ממונפראט, בן דודו של פיליפ, שנבחר להוביל את מסע הצלב הרביעי, אך עזב זמנית את מסע הצלב במהלך המצור על זארה. בשנת 1202 כדי לבקר את פיליפ. בוניפאס ואלכסיוס דנו לכאורה בהפניית מסע הצלב לקונסטנטינופול כדי שאלכסיוס יוחזר לכס אביו. מונפראט חזר למסע הצלב בזמן שהוא חורף בזארה ולאחריו הגיעו תוך זמן קצר שליחיו של הנסיך אלכסיוס שהציעו לצלבנים 10,000 חיילים ביזנטיים לסייע בלחימה במסע הצלב, לשמור על 500 אבירים בארץ הקודש, שירות הצי הביזנטי (20 ספינות) בהעברת הצבא הצלבני למצרים, וכן כסף כדי לשלם את חובם של הצלבנים לרפובליקה של ונציה עם 200,000 מארק כסף. בנוסף, הוא הבטיח להעביר את הכנסייה היוונית-אורתודוקסית תחת סמכותו של האפיפיור. הוונציאנים ורוב המנהיגים היו בעד התוכנית; עם זאת, חלקם התנגדו, ואף היו עריקות, כולל סימון ממונפור. בשנת 1202 הגיע הצי לקונסטנטינופול. אלכסיוס הוצג מחוץ לחומות, אך האזרחים היו אדישים, שכן אלכסיוס השלישי, אף על פי שגזל את השלטון ולא היה לגיטימי בעיני המערב, היה קיסר מקובל על האזרחים הביזנטים.
קיסר
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-18 ביולי 1203, פתחו הצלבנים בהסתערות על העיר, ואלכסיוס השלישי ברח מיד לתראקיה. למחרת בבוקר הופתעו הצלבנים לגלות שהאזרחים שחררו את איסאאקיוס השני מהכלא והכריזו עליו כקיסר, למרות העובדה שהוא עוור כדי שלא יהיה כשיר לשלוט. הצלבנים לא יכלו לקבל זאת, ואילצו את איסאאקיוס השני להכריז על בנו אלכסיוס הרביעי כקיסר שותף.
למרות הבטחותיו הגדולות של אלכסיוס, איסאאקיוס, המנוסה והמעשי מבין השניים, ידע שלעולם לא ניתן יהיה להחזיר את חובם של הצלבנים מהאוצר הקיסרי. אולם, ככל הנראה, אלכסיוס לא הבין עד כמה הדלדלו המשאבים הכספיים של האימפריה במהלך חמישים השנים הקודמות. אלכסיוס אכן הצליח לגייס מחצית מהסכום שהובטח (100,000 מארק כסף), על ידי ניכוס אוצרות מהכנסייה ועל ידי החרמת רכוש אויביו. לאחר מכן הוא ניסה להביס את דודו אלכסיוס השלישי, שנשאר שולט על תראקיה. ביזה של כמה עיירות תראקיות סייעה במעט למצבו של אלכסיוס, אך בינתיים גברה העוינות בין הצלבנים הסוררים לבין תושבי קונסטנטינופול.
בדצמבר 1203 התפוצצה האלימות בין אזרחי קונסטנטינופול לצלבנים. המון זועם תפס ורצח באכזריות כל זר שיכלו לשים עליו יד, והצלבנים הרגישו שאלכסיוס לא מילא את הבטחותיו כלפיהם. אלקסיוס סירב לדרישותיהם, והוא מצוטט כאומר, "אני לא אעשה יותר ממה שעשיתי." בזמן שהיחסים עם הצלבנים הידרדרו, אלכסיוס הפך מאוד לא פופולרי בקרב האזרחים הרומיים ואצל אביו שלו. עיוור וכמעט חסר אונים, איסאאקיוס השני התרעם על הצורך לחלוק את כס המלכות עם בנו; הוא הפיץ שמועות על הסטייה המינית כביכול של אלכסיוס, בטענה שהוא חבר עם "'גברים מושחתים". כותב הכרוניקה ניקטאס כוניאטס דחה את אלכסיוס כ"ילדותי" וביקר את היכרותו עם הצלבנים ואת אורח חייו המפואר. בתחילת ינואר 1204, אלכסיוס הרביעי נקם בצלבנים כשהצית 17 ספינות מלאות בחומרים דליקים ושלח אותן נגד הצי הוונציאני, אך הניסיון נכשל.[2]
הדחה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בסוף ינואר 1204, התמרדה אוכלוסיית קונסטנטינופול וניסתה להכריז על קיסר יריב ניקולאוס קנאבוס שתפס מקלט בתוככי איה סופיה. אלכסיוס הרביעי ניסה להגיע לפיוס עם הצלבנים, והפקיד בידי איש החצר האנטי-מערבי אלכסיוס דוקאס מורזופלוס משימה להשיג תמיכה צלבנית. עם זאת, אלכסיוס דוקאס כלא את אלכסיוס הרביעי ואת אביו בליל ה-27 בינואר 1204. איסאאקיוס השני מת זמן קצר לאחר מכן, אולי מזקנה או מרעל, ואלכסיוס הרביעי נחנק (כנראה ב-8 בפברואר). אלכסיוס דוקאס הוכרז כקיסר אלכסיוס החמישי. במהלך שלטונו הקצר של אלכסיוס הרביעי, שטחי האימפריה לאורך חוף הים השחור הכריזו על עצמאות, מה שהוביל למדינת היורשת הביזנטית הידועה בשם האימפריה של טרפזונטס. המצב ההפכפך בקונסטנטינופול דאז הבטיח שלאימפריה לא היו משאבים או אמצעים לשמור על השליטה בטרפזונטס, מה שהביא להכרה דה פקטו בעצמאותה, למרות שהיא דה יורה נותרה נחלה אימפריאלית.
מסע הצלב הרביעי
[עריכת קוד מקור | עריכה]במרץ 1204, קונסטנטינופול הייתה בעיצומו של משבר ירושה. אלכסיוס הרביעי הדיח לאחרונה את הקיסר הקודם, איסאאקיוס השני. במקביל, החל להיווצר מסע צלב חדש במטרה לפתור את הבעיה בקונסטנטינופול. הביזנטים התחלקו בין שני פלגים; אחד שתמך במסע הצלב ואחד שיצא נגד מסע הצלב. אולם בסופו של דבר, לאחר הדחתו של אלכסיוס הרביעי, שהיה בעד מסע הצלב, לביזנטים עדיין לא היה את היכולת לשלם את חובם. הקיסר הנוכחי, אלכסיוס החמישי, ניסה לחזק את הגנת העיר עד שהגיעו הצלבנים, אך לבסוף העיר נכבשה. הכאוס שנגרם על ידי אירועים אלה הוביל בסופו של דבר להסכם הקמת האימפריה הלטינית שיימשך עד שנת 1261 לספירה.
מורשת
[עריכת קוד מקור | עריכה]אלכסיוס הרביעי ומעשיו הביאו את האימפריה למצב גרוע בהרבה ממה שהיה אי פעם בעבר. היא איבדה שטחים רבים והיא תמשיך לאבד שטחים נוספים בשל מאבק הכוחות ומסע הצלב שלאחר מכן. עד סוף מסע הצלב הרביעי, האימפריה הביזנטית הופחתה למעצמה אזורית. היא התאוששה במקצת, שכן בירתה קונסטנטינופול תוחזר בסופו של דבר בשנת 1261, כמעט שישה עשורים לאחר שלטונו הקצר של אלכסיוס. עם זאת, השלכותיו של מסע הצלב הרביעי היו בסופו של דבר גורם מפתח בנפילת האימפריה לידי האימפריה העות'מאנית מאתיים וחמישים שנה מאוחר יותר.
ניתן להתווכח אם אלכסיוס אשם ישירות בשקיעתה ובנפילתה של האימפריה הביזנטית או לא, אך בשל מספר גורמים, כמו שלטונו הקצר וגורמים חיצוניים מסוכנים לביטחונה של האימפריה, הוא חסר גם את הכספים וגם הניסיון הדרוש לטיפול נכון במצב. הוא חסר חינוך טיפוסי וחינוך למלוכה בשל מאסרו וגלותו, מה שכנראה תרמו לחוסר הניסיון שלו.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ פיליפ התחתן עם אירנה אנגלינה אחותו של אלכסיוס הרביעי.
- ^ Nicolle, David (2011). The Fourth Crusade 1202-04 - the Betrayal of Byzantium. Oxford: Osprey Publishing Ltd. p. 65. ISBN 978-1-84908-319-5.
