סיימון ראסל ביל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
סיימון ראסל ביל
Simon Russell Beale
Simon Russell Beale.jpg
לידה 12 בינואר 1961 (בן 56)
פננג, מלזיה עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים פרס אוליבייה
מפקד במסדר האימפריה הבריטית עריכת הנתון בוויקינתונים
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

סיימון ראסל ביל CBEאנגלית: Simon Russell Beale; נולד ב-12 בינואר 1961) הוא שחקן, סופר והיסטוריון מוזיקה אנגלי.

ביל תואר באינדפנדנט כמי שהוא "שחקן התיאטרון הגדול בדורו".[1] הוא השתתף בסרט"אורלנדו" (1992), "אהבה כמוסה" (1995), "טיפוס חברתי" (2003), "דנקרק" (2004), "ים כחול עמוק" (2011) ובתפקיד פלסטף בעיבוד של ה-BBC למחזה "הנרי הרביעי" (2012). הוא מופיע בסדרת הדרמה של שואוטיים "פני דרדפול".

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביל נולד בפננג שבמלאיה הבריטית. הוא בנו של לוטננט ג'נרל סר פיטר ביל (אנ') ושל ג'וליה וינטר.[2] אביו שרת בחיל הרפואה והיה קצין רופא בדרגת "Surgeon-General". לכמה מבני משפחתו הייתה קריירה רפואית מצליחה.

הוא התחיל להימשך להופעות על הבמה בגיל שמונה, כששר במקהלה בקתדרלת סנט פול והיה תלמיד בבית הספר של הקתדרלה. לדבריו תפקידו הראשון היה היפוליטה ב"חלום ליל קיץ" כשלמד בבית הספר יסודי. הוא למד בקליפטון קולג' שם שיחק במחזה "רוזנקרנץ וגילדנשטרן מתים", מחזה שבו כיכב שנים אחר כך בתיאטרון הלאומי.

אחרי סיום לימודיו בקליפטון קולג' למד ב"גונביל וקאיוס קולג'" שבאוניברסיטת קיימברידג'. הוא המשיך ללמוד בבית ספר גילדהול למוזיקה ודרמה וסיים את לימודי התואר ב-1983.

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לראשונה משך את תשומת הלב של קהל צופי התיאטרון בסוף שנות השמונים של המאה העשרים, בסדרה של מופעים קומיים במחזות כמו "The Man of Mode" מאת ג'ורג' את'רג' (אנ') ובמחזה "Restoration" מאת אדוארד בונד עם הלהקה השייקספירית המלכותית (RSC). טווח התפקידים שלו התרחב בתחילת שנות התשעים כשהופיע בתפקידים כמו קונסטנטין במחזה "השחף" מאת צ'כוב, בתפקיד אוסוולד ב"רוחות" מאת איבסן, כפרדיננד במחזה "הדוכסית ממאלפי" ובתפקיד אדגר במחזה "המלך ליר". בינואר 1991 בטקס הראשון של הענקת פרסי איאן צ'ארלסון זכה לציון לשבח על הופעותיו בשנת 1990.

בהופעותיו עם הלהקה השייקספירית המלכותית עבד לראשונה עם הבמאי סם מנדס שביים אותו במחזה "טרוילוס וקרסידה" בתפקיד תרסיטס, בתפקיד ריצ'רד השלישי במחזה באותו שם, ובהופעה מרשימה בתפקיד אריאל במחזה "הסערה". במחזה זה התגלה קול הטנור המשובח שלו. עוד ביים אותו מנדס במחזה "אותלו" בתפקיד יאגו בתיאטרון המלכותי הלאומי ובהפקות שלו בדונמאר ורהאוס משנת 2002: "הדוד וניה" ו"הלילה השנים עשר" בו גילם את מלווליו. ב-2003 זכה ביל בפרס אוליבייה על תפקידו במחזה "הדוד וניה".

משנת 1995 ביל הוא חבר בתיאטרון הלאומי. בין תפקידיו היו מוסקה במחזה "השועל" מאת בן ג'ונסון לצדו של מייקל גמבון, ג'ורג' במחזה "Jumpers" מאת טום סטופארד, והתפקיד הראשי במחזה "Humble Boy" שנכתב במיוחד עבורו על ידי שארלוט ג'ונס.

ב-1997 גילם ביל בטלוויזיה את תפקיד קנת' וידמרפול בעיבוד הטלוויזיוני לסדרת הרומנים "A Dance to the Music of Time" מאת אנתוני פאוול (אנ'). על תפקיד זה זכה בשנת 1998 בפרס באפט"א לטלוויזיה לשחקן הטוב ביותר.

בשנת 1999 היה ביל חלק מהאנסבל של טרוור נאן, ושיחק במחזה "קנדיד" מאת ליאונרד ברנשטיין, במחזה "כסף" מאת אדוארד בולוור ליטון, ובמחזה "Summerfolk" מאת מקסים גורקי שהועלו בתיאטרון הלאומי. בסתיו 2006 גילם את דמותו של גלילאו גליליי בעיבוד של דייוויד הר למחזה "חיי גליליאו" מאת ברטולט ברכט, ואת פייס במחזה "האלכימאי". מדצמבר 2007 ועד מרץ 2008 הופיע בתפקיד בנדיק במחזה "מהומה רבה על לא דבר" בבימויו של ניקולס הייטנר (אנ'), ומפברואר ועד יולי 2008 שיחק בתפקיד אנדרו אנדרשאפט בהפקה של הייטנר למחזה "מייג'ור ברברה" מאת ג'ורג' ברנרד שו. אחר כך השתתף במחזות "A Slight Ache" ו-"Landscape" מאת הרולד פינטר.

בשנת 2000 גילם את המלט בהפקה של התיאטרון הלאומי בבימויו של ג'ון קאירד.[3] ב-2005 שיחק בתפקיד קסיוס במחזה "יוליוס קיסר" בבימויה של דבורה וורנר לצדו של רייף פיינס בתפקיד אנטוני. באותה שנה שיחק בתפקיד הראשי במחזה "מקבת'" בתיאטרון אלמיידה. ב-2007 חזר ושיחק בדמות המלך ארתור, תפקיד בו הופיע בשנת 2005 בברודוויי, במחזה המוזיקלי "ספאמלוט" המבוסס על הסרט של מונטי פייתון שהועלה בתיאטרון פאלאס שבלונדון.

הופעת הבכורה שלו כמנחה טלוויזיה הייתה ב-2008 כשהגיש את הסדרה "Sacred Music" בערוץ BBC Four יחד עם המנצח הארי כריסטופרס ועם אנסמבל השישה-עשר. התוכנית עסקה במוזיקה כנסייתית מערבית. באביב 2010 שודרה העונה השנייה של הסדרה.

באביב 2009 שיתפו פעולה שוב ביל וסם מנדס במחזות "אגדת חורף" ו"גן הדובדבנים", בהם גילם ביל את לאונטס ואת לופכין בהתאמה. המחזות הועלו ב-"Brooklyn Academy of Music" ואחר כך בתיאטרון האולד ויק.[4][5]

בשנים 2009 ו-2010 גילם ביל את דמותו של ג'ורג' סמיילי בעיבודים של רדיו ה-BBC לרומנים של ג'ון לה קארה שבהם מופיעה הדמות.[6]

ממרץ ועד יוני 2010 שיחק בתפקיד הרקורט קורטלי במחזה "London Assurance" בתיאטרון הלאומי. באוגוסט 2010 הופיע ביל בחידוש של הווסט אנד לקומדיה "מלכודת מוות" מאת איירה לוין. במרץ 2011 הופיע לראשונה עם הרויאל בלט בעיבוד ל"הרפתקאות אליס בארץ הפלאות". באוקטובר 2011 חזר להופיע בתיאטרון הלאומי בתפקיד יוסיף סטלין במחזה "Collaborators", עליו זכה ב-2012 בפרס אבנינג סטנדרד לשחקן הטוב ביותר.

בשתי העונות האחרונות של סדרת הריגול "ספוקס" של BBC One לוהק ביל לתפקיד שר הפנים ויליאם טאוורס.[7]

מיולי עד אוקטובר 2012 גילם ביל את התפקיד הראשי במחזה "טימון איש אתונה" בתיאטרון הלאומי. המחזה שודר באולמות הקולנוע ברחבי העולם ב-1 בנובמבר 2012. הוא כיכב בהפקה המחודשת של "Privates on Parade" מאת פיטר ניקולס בתיאטרון נואל קווארד מדצמבר 2012 ועד מרץ 2013.[8]

ב-2013 זכה ביל בפרס באפט"א לטלוויזיה לשחקן המשנה הטוב ביותר על תפקידו כפלסטף בסדרת "The Hollow Crown" של ה-BBC, סדרת סרטי טלוויזיה של המחזות ההיסטוריים של שייקספיר, "ריצ'רד השני", "הנרי הרביעי", ו"הנרי החמישי".[9]

ממאי ועד אוגוסט 2013 הופיע ביל לצדו של ג'ון סים במחזה "The Hothouse" מאת הרולד פינטר בטרפלגר סטודיוס בבימויו של ג'יימי לויד.

החל מינואר 2014 גילם את המלך ליר במחזה "המלך ליר" שהועלה בתיאטרון הלאומי כשהבמאי הוא שוב סם מנדס.

ממאי ועד יולי 2015 כיכב ביל במחזה "Temple" בדונמאר ורהאוס. בספטמבר ובאוקטובר 2015 שיחק בתפקיד סמואל פוט במחזה "Mr Foote's Other Leg" בתיאטרון המפסטד.[10]

ב-2014 מונה ביל לפרופסור בסנט קתרין קולג' שבאוניברסיטת אוקספורד.[11]

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביל היה בעבר נשיא אגודת אנתוני פאוול (אנ'), כהוקרה על גילום הדמות קנת' וידמרפול (אנ').[12][13]

ב-2006 כלל עיתון האינדפנדנט את ביל במקום ה-30 ברשימת הלהטב"ים המשפיעים ביותר בבריטניה (אנ').[14]

ביל הוא פטרון של הארגונים הבאים:

  • English Touring Theatre
  • South London Theatre
  • London Symphony Chorus
  • For Short Theatre Company

תפקידים בתיאטרון[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • קוסטנטין, "השחף", רויאל שייקספיר קומפני, תיאטרון רויאל שייקספיר, סטרטפורד-אפון-אייבון, אנגליה, 1991
  • אריאל, "הסערה", סטרטפורד, אנגליה, 1994
  • "הדוכסית ממאלפי", גרינוויץ' והווסט אנד, 1995
  • מוסקה, "השועל" (Volpone) מאת בן ג'ונסון, התיאטרון המלכותי הלאומי, לונדון, 1995
  • "רוזנקרנץ וגילדנשטרן מתים", התיאטרון המלכותי הלאומי, 1996
  • יאגו, "אותלו", התיאטרון המלכותי הלאומי, 1997–1998
  • אלפרד אוולין, "כסף", התיאטרון המלכותי הלאומי, 1999
  • "Battle Royal", התיאטרון המלכותי הלאומי, 1999–2000
  • המלט, במחזה "המלט", Brooklyn Academy of Music, ניו יורק, 2001
  • "Humble Boy" מאת שארלוט ג'ונס (אנ'), התיאטרון המלכותי הלאומי, 2001
  • התפקיד הראשי במחזה "הדוד וניה", דונמאר ורהאוס, לונדון, 2002, ואחר כך Brooklyn Academy of Music, ניו יורק, 2003
  • מלווליו, "הלילה השנים עשר", דונמאר ורהאוס, 2002
  • סר הרקורט קורטלי, "London Assurance", התיאטרון המלכותי הלאומי, 2010
  • יוסיף סטלין, "Collaborators", התיאטרון המלכותי הלאומי, 2011[15]
  • טימון, "טימון איש אתונה", התיאטרון המלכותי הלאומי, 2012
  • קפטן טרי דניס, "Privates on Parade", תיאטרון נואל קווארד, 2012–2013
  • דין, "Temple", דונמאר ורהאוס, 2015
  • סמואל פוט, "Mr. Foote's Other Leg", תיאטרון המפסטד, 2015

פרסים ואותות כבוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

פילמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנה שם שם באנגלית תפקיד הערות
1988 A Very Peculiar Practice מארק סטיבס בפרק "Art and Illusion"
1992 אורלנדו Orlando רוזן מוריי
1992 Downtown Lagos מיני-סדרה
1993 The Mushroom Picker אנתוני מיני-סדרה
1995 אהבה כמוסה Persuasion צ'ארלס מאסגרוב
1996 המלט Hamlet קברן
1997 The Temptation of Franz Schubert פרנץ שוברט סרט טלוויזיה
1997 A Dance to the Music of Time קנת וידמרפול מיני-סדרה
1999 בלקאדר Blackadder: Back & Forth נפוליאון
1999 בעל אידאלי An Ideal Husband סר אדוארד
1999 אליס בארץ הפלאות Alice in Wonderland מלך הלבבות / איש חברה סרט טלוויזיה
2002 The Gathering לוק פרייזר
2003 טיפוס חברתי The Young Visiters נסיך ויילס
2004 דנקרק Dunkirk וינסטון צ'רצ'יל דוקו-דרמה
2006 John and Abigail Adams: America's First Power Couple ג'ון אדמס סדרת טלוויזיה
2010–2011 ספוקס Spooks שר הפנים סדרת טלוויזיה
2011 The Deep Blue Sea ויליאם קולייר
2011 השבוע שלי עם מרילין My Week with Marilyn מר קוטס-פרידי
2012 הנרי הרביעי, חלק ראשון וחלק שני Henry IV, Parts I & II פלסטף סרט טלוויזיה
פרס באפט"א לטלוויזיה לשחקן המשנה הטוב ביותר
2014 – פני דרדפול Penny Dreadful פרדיננד לייל סדרת טלוויזיה
2014 אל תוך היער Into the Woods אבי האופה
2016 האגדה של טרזן The Legend of Tarzan מר פרום

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Trowbridge, Simon. The Company: A Biographical Dictionary of the Royal Shakespeare Company. Oxford: Editions Albert Creed, 2010. ISBN 978-0-9559830-2-3.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא סיימון ראסל ביל בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ David Lister (22 בפברואר 2008). "Inside the World of Theatre's Most Reluctant Hero". The Independent (London). בדיקה אחרונה ב-27 בינואר 2009. 
  2. ^ "Biography". filmreference. 2008. בדיקה אחרונה ב-22 בינואר 2009. 
  3. ^ "Telegraph - Hamlet". The Daily Telegraph. 
  4. ^ Bradley, Ben (23 בפברואר 2009). "Alas, Poor Leontes (That Good King Has Not Been Himself of Late)". New York Times. בדיקה אחרונה ב-25 ביוני 2009. 
  5. ^ Spencer, Charles (10 ביוני 2009). "The Winter's Tale, The Cherry Orchard at the Old Vic, review". The Daily Telegraph (London). בדיקה אחרונה ב-25 ביוני 2009. Simon Russell Beale, for my money this country's greatest stage actor, stars in both shows 
  6. ^ "The Complete Smiley". BBC Radio 4. BBC. 19 במאי 2009. בדיקה אחרונה ב-21 במאי 2010. 
  7. ^ "BBC One – Spooks – Full Credits". BBC. 
  8. ^ "The West End revolution: Judi Dench, Jude Law, David Walliams and Daniel Radcliffe... for ֲ£10 a seat!". Daily Mail (London). 
  9. ^ "TV Baftas 2013: all the winners". The Guardian (London). 12 במאי 2013. בדיקה אחרונה ב-13 במאי 2013. 
  10. ^ http://www.whatsonstage.com/london-theatre/news/hampstead-theatre-russell-beale-david-hare_37821.html
  11. ^ "The Cameron Mackintosh Professor of Contemporary Theatre". ox.ac.uk. 
  12. ^ www.anthonypowell.org
  13. ^ Curtis, Nick (10 באוגוסט 2010). "Simon Russell Beale: Some people say that I’m a national treasure. I'd rather be a Bond villain". London Evening Standard. בדיקה אחרונה ב-15 בספטמבר 2014. 
  14. ^ Gay Power: The pink list, Sunday 2 July 2006
  15. ^ Spencer, Charles (2 בנובמבר 2001). "Collaborators, National Theatre, review". The Daily Telegraph (London). בדיקה אחרונה ב-9 בנובמבר 2011. 
  16. ^ www.warwick.ac.uk
  17. ^ "Conferment of Honorary Degrees and Presentation of Graduates". Open University. בדיקה אחרונה ב-12 בנובמבר 2010.