לדלג לתוכן

אמיל יאנינגס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אמיל יאנינגס
Emil Jannings
יאנינגס עם אשתו, 1929
יאנינגס עם אשתו, 1929
יאנינגס עם אשתו, 1929
לידה 23 ביולי 1884
שווייץ
פטירה 2 בינואר 1950 (בגיל 65)
זלצבורג, אוסטריה
מקום קבורה Sankt Wolfgang im Salzkammergut - cemetery עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Theodor Friedrich Emil Janenz עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה גרמניה עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות 1914–1945 (כ־31 שנים) עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג
  • Lucie Höflich (19211923)
  • בפסקה זו 2 רשומות נוספות שטרם תורגמו עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
  • פרס אוסקר לשחקן הטוב ביותר (1929)
  • גביע וולפי לשחקן הטוב ביותר (1937)
  • Staatsschauspieler (1936)
  • מדליית גתה לאמנות ומדעים (1939)
  • כוכב בשדרת הכוכבים בהוליווד עריכת הנתון בוויקינתונים
פרופיל ב-IMDb
חתימה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
יאנינגס (שני מימין) עם שר התעמולה הנאצי גבלס (שלישי מימין), 1938

אמיל יאנינגסגרמנית: Emil Jannings; 23 ביולי 18842 בינואר 1950) היה שחקן קולנוע גרמני, האדם הראשון שזכה בפרס האוסקר לשחקן הטוב ביותר. יאנינגס התפרסם בזכות הופעתו בסרטים אילמים הוליוודיים רבים, והיה שחקן מפורסם גם בימי המשטר הנאצי. הופעתו בסרטי תעמולה נאציים הביאה להחרמתו ולקץ הקריירה שלו לאחר מלחמת העולם השנייה.

תולדות חייו

[עריכת קוד מקור | עריכה]

יאנינגס נולד בשווייץ לאם שהייתה גרמניה אתנית ילידת רוסיה ואב אמריקאי. בנעוריו עברה משפחתו לגרמניה והוא הופיע כשחקן תיאטרון בלייפציג ובברמן ולאחר מלחמת העולם הראשונה בלהקת התיאטרון של מקס ריינהרדט בברלין.

בשנות העשרים הפך לשחקן ראינוע בחברת הפקת הסרטים הגרמנית UFA. הוא שיחק את אותלו, את טרטיף, את לואי ה-15 בסרט "דו-בארי" של ארנסט לוביטש ואת מפיסטופלס בגרסת פרידריך וילהלם מורנאו ל"פאוסט". בשנת 1926 עבר להוליווד לפי הזמנת אולפני סרטי פרמאונט, שם השתכר 400,000 דולר לשנה וביתו הפך למרכז חברתי למהגרים מעריצים מגרמניה.[1] ב-1929 זכה בשני פרסי אוסקר לשחקן הטוב ביותר על תפקידיו בסרטים "דרך כל בשר"[2] ו"הפקודה האחרונה".[3]

עם כניסת הסרטים המדברים לא יכול היה יאנינגס להמשיך ולהופיע בארצות הברית מכיוון שלא ידע כמעט אנגלית ודיבורו לא היה מובן. הוא שב לגרמניה ואף שכנע את במאי "המלאך הכחול", יוזף פון שטרנברג, לשוב אף הוא לגרמניה מארצות הברית על מנת לביים סרט מדבר שבו יככב יאנינגס בתפקיד הראשי, למרות יחסים אישיים קשים וסבוכים בין שניהם, שכללו כמעט התעללות של פון שטרנברג ביאנינגס.[1] יאנינגס השלים את הסרט אך לא שב עוד לעבוד עם יוזף פון שטרנברג.

עם עליית הנאצים לשלטון היה יאנינגס, שנהנה מהחנופה שהרעיף עליו יוזף גבלס[1] לשחקן מוביל ב-UFA, שהפכה להיות מחלקה במשרד הרייך לתעמולה ולהשכלת העם שהפיקה סרטי תעמולה נאציים. עם כניסת בעלות הברית לברלין ב-1945 הציג יאנינגס בפני הוועדה לדה-נאציפיקציה את פסלון האוסקר שלו כניסיון להוכיח את עברו האמריקאי.

הוא הוחרם ופרש לזלצבורג, שם מת.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אמיל יאנינגס בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ 1 2 3 אוטו פרידריך, לפני המבול, ברלין 1933-1918, ירושלים: הוצאת כרמל, 2010 עמ' 252-253
  2. ^ "דרך כל בשר", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
  3. ^ "הפקודה האחרונה", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)


ערך זה הוא קצרמר בנושא קולנוע ובנושא שחקנים. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.