אמיל יאנינגס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אמיל יאנינגס
Bundesarchiv Bild 102-07770, Berlin, Rückkehr Emil Jannings aus Amerika.jpg
יאנינגס עם אשתו, 1929
תאריך לידה 23 ביולי 1884
מקום לידה שווייץ
תאריך פטירה 2 בינואר 1950 (בגיל 65)
מקום פטירה זלצבורג, אוסטריה
פרסים פרס אוסקר לשחקן הטוב ביותר
שפה מועדפת גרמנית
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
יאנינגס (שני מימין) עם שר התעמולה הנאצי גבלס (שלישי מימין), 1938

אמיל יאנינגס (בגרמנית: Emil Jannings; ‏23 ביולי 1884 - 2 בינואר 1950) היה שחקן קולנוע גרמני. הוא היה השחקן הראשון שזכה בפרס האוסקר לשחקן הטוב ביותר והאדם הראשון לו הוענק פסלון ה"אוסקר".

אמיל יאנינגס נחשב בזמנו לשחקן אופי גדול, והופיע לצידה של מרלן דיטריך בסרט "המלאך הכחול" ב-1930. בעוד שמרלן דיטריך עזבה את גרמניה, פנתה לדרך של התנגדות לנאצים והופיעה במלחמת העולם השנייה בפני חיילי בנות הברית, הפך אמיל יאנינגס לנאצי פעיל והופיע לפי בקשת שר התעמולה הנאצי יוזף גבלס בסרטי תעמולה אנטישמיים. לאחר כניעת גרמניה הוחרם ולא הופיע יותר בסרטים עד מותו.

תולדות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

יאנינגס נולד בשווייץ לאם שהייתה יהודיה גרמנית[דרוש מקור] ואב אמריקאי. בנעוריו עברה משפחתו לגרמניה והוא הופיע כשחקן תיאטרון בלייפציג ובברמן ולאחר מלחמת העולם הראשונה בלהקת התיאטרון של מקס ריינהרדט בברלין.

בשנות העשרים הפך לשחקן ראינוע בחברת הפקת הסרטים הגרמנית UFA. הוא שיחק את אותלו, וטרטיף, את לואי ה-15 בסרט "דו-בארי" של ארנסט לוביטש ואת מפיסטופלס בגירסת פרידריך וילהלם מורנאו ל"פאוסט". בשנת 1926 עבר להוליווד לפי הזמנת אולפני פרמאונט, שם השתכר 400,000 דולר לשנה וביתו הפך למרכז חברתי למהגרים מעריצים מגרמניה.[1] ב-1929 זכה בשני פרסי אוסקר לשחקן הטוב ביותר על תפקידיו בסרטים "דרך כל בשר"[2] ו"הפקודה האחרונה"[3].

עם כניסת הסרטים המדברים לא יכול היה יאנינגס להמשיך ולהופיע בארצות הברית מכיוון שלא ידע כמעט אנגלית ודיבורו לא היה מובן. הוא שב לגרמניה ואף שכנע את במאי "המלאך הכחול", יוזף פון שטרנברג, לשוב אף הוא לגרמניה מארצות הברית על מנת לביים סרט מדבר שבו יככב יאנינגס בתפקיד הראשי, למרות יחסים אישיים קשים וסבוכים בין שניהם, שכללו כמעט התעללות של פון שטרנברג ביאנינגס.[1] יאנינגס השלים את הסרט אך לא שב עוד לעבוד עם יוזף פון שטרנברג.

עם עליית הנאצים לשלטון היה יאנינגס, שנהנה מהחנופה שהרעיף עליו יוזף גבלס[1] לשחקן מוביל ב-UFA, שהפכה להיות מחלקה במשרד הרייך לתעמולה ולהשכלת העם שהפיקה סרטי תעמולה נאציים. עם כניסת בעלות הברית לברלין ב-1945 הציג יאנינגס בפני הוועדה לדה-נאציפיקציה את פסלון האוסקר שלו כניסיון להוכיח את עברו האמריקאי.

הוא הוחרם ופרש לזלצבורג, שם מת.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אמיל יאנינגס בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 אוטו פרידריך, לפני המבול, ברלין 1933-1918, ירושלים: הוצאת כרמל, 2010 עמ' 252-253
  2. ^ "דרך כל בשר", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
  3. ^ "הפקודה האחרונה", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
[הצגה]
1928‏-1940 אמיל יאנינגס (1928) • ורנר בקסטר (1929) • ג'ורג' ארליס (1930) • ליונל ברימור (1931) • פרדריק מארץ'/ואלאס בירי (1932) • צ'ארלס לוטון (1933) • קלארק גייבל (1934) • ויקטור מקלגלן (1935) • פול מוני (1936) • ספנסר טרייסי (1937) • ספנסר טרייסי (1938) • רוברט דונט (1940) • ג'יימס סטיוארט
1941‏-1960 גרי קופר (1941) • ג'יימס קאגני (1942) • פול לוקאס (1943) • בינג קרוסבי (1944) • ריי מילאנד (1945) • פרדריק מארץ' (1946) • רונלד קולמן (1947) • לורנס אוליבייה (1948) • ברודריק קרופורד (1949) • חוזה פרר (1950) • המפרי בוגרט (1951) • גרי קופר (1952) • ויליאם הולדן (1953) • מרלון ברנדו (1954) • ארנסט בורגניין (1955) • יול ברינר (1956) • אלק גינס (1957) • דייוויד ניבן (1958) • צ'רלטון הסטון (1959) • ברט לנקסטר (1960)
1961‏-1980 מקסימיליאן של (1961) • גרגורי פק (1962) • סידני פואטייה (1963) • רקס הריסון (1964) • לי מרווין (1965) • פול סקופילד (1966) • רוד סטייגר (1967) • קליף רוברטסון (1968) • ג'ון ויין (1969) • ג'ורג' סי. סקוט (1970) • ג'ין הקמן (1971) • מרלון ברנדו (1972) • ג'ק למון (1973) • ארט קרני (1974) • ג'ק ניקולסון (1975) • פיטר פינץ' (1976) • ריצ'רד דרייפוס (1977) • ג'ון ווייט (1978) • דסטין הופמן (1979) • רוברט דה נירו (1980)
1981‏-2000 הנרי פונדה (1981) • בן קינגסלי (1982) • רוברט דובאל (1983) • פ. מארי אברהם (1984) • ויליאם הרט (1985) • פול ניומן (1986) • מייקל דאגלס (1987) • דסטין הופמן (1988) • דניאל דיי לואיס (1989) • ג'רמי איירונס (1990) • אנתוני הופקינס (1991) • אל פצ'ינו (1992) • טום הנקס (1993) • טום הנקס (1994) • ניקולס קייג' (1995) • ג'פרי ראש (1996) • ג'ק ניקולסון (1997) • רוברטו בניני (1998) • קווין ספייסי (1999) • ראסל קרואו (2000)
2001-היום דנזל וושינגטון (2001) • אדריאן ברודי (2002) • שון פן (2003) • ג'יימי פוקס (2004) • פיליפ סימור הופמן (2005) • פורסט ויטאקר (2006) • דניאל דיי לואיס (2007) • שון פן (2008) • ג'ף ברידג'ס (2009) • קולין פירת' (2010) • ז'אן דוז'רדן (2011) • דניאל דיי לואיס (2012) • מתיו מקונוהיי (2013) • אדי רדמיין (2014) • לאונרדו דיקפריו (2015)
Film reel.svg ערך זה הוא קצרמר בנושא קולנוע. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=אמיל_יאנינגס&oldid=18954489"