ויליאם הרט

ויליאם הרט
William Hurt
	הרט, 2005
לידה	20 במרץ 1950; וושינגטון די. סי., ארצות הברית
פטירה	13 במרץ 2022 (בגיל 71); פורטלנד, ארצות הברית
שם לידה	William McChord Hurt
מדינה	ארצות הברית
השכלה	בית הספר ג'וליארד; אוניברסיטת טאפטס; בית ספר מידלסקס; PS 6; University of Nebraska Medical Center ;
תקופת פעילות	1977–2022 (כ־45 שנים)
בן או בת זוג	מרי בת' הרט (2 בדצמבר 1971 – 9 בדצמבר 1982); Heidi Henderson (1989 – 1992) סנדרין בונר (1992 – 1997); ; מרלי מטלין (1985 – 1986) ;
פרסים והוקרה	פרס באפט"א לשחקן הטוב ביותר (1986); חוג מבקרי הסרטים של לונדון לשחקן השנה (1986); פרס דוד דה דונטלו לשחקן זר (1986); פרס באפט"א לשחקן הטוב ביותר (1986); פרס אגודת מבקרי הקולנוע של לוס אנג'לס לשחקן המשנה הטוב ביותר (2005); פרס פסטיבל קאן לשחקן הטוב ביותר (1985); פרס מועצת המבקרים הלאומית לשחקן הטוב ביותר (1985); פרס אגודת מבקרי הקולנוע של לוס אנג'לס לשחקן הטוב ביותר (1985); פרס אוסקר לשחקן הטוב ביותר (24 במרץ 1986); פרס עולם התיאטרון (1978) ;
	פרופיל ב-IMDb

ויליאם הרט (באנגלית: William Hurt;‏ 20 במרץ 1950 – 13 במרץ 2022) היה שחקן קולנוע וטלוויזיה אמריקאי. הוא זוכה פרס אוסקר לשחקן הטוב ביותר על משחקו בסרט "נשיקת אשת העכביש" (1985), והיה מועמד פעמיים נוספות על הסרטים "ילדים חורגים לאלוהים" (1986) ו"משדרים חדשות" (1987). ב־2005 היה מועמד בפעם הרביעית, הפעם לפרס אוסקר לשחקן משנה על תפקידו בסרט "היסטוריה של אלימות".

ביוגרפיה

הרט נולד בוושינגטון לקלייר איזבל (לבית מקגיל), שעבדה בטיים אינק. (אנ'), ולאלפרד מק'ורד הרט, שעבד במחלקת המדינה. הוא חי עם אביו בלאהור, במוגדישו ובח'רטום. לאחר שהתגרשו הוריו נישאה אימו להנרי לוס השלישי (בנו של המו"ל הנרי לוס). בתקופת ילדותו למד הרט בבית ספר מידלסקס (אנ'). הוא נרשם לאוניברסיטת טאפטס ולמד פילוסופיה של הדת, אך מאוחר יותר שינה את דעתו ולמד משחק בבית הספר ג'וליארד לצד כריסטופר ריב.

קריירה

הרט החל לשחק בתיאטרון, בשנים 1977–1989, היה חבר בקבוצת התיאטרון "Circle Repertory Company". הוא זכה בפרס אובי על הופעת הבכורה שלו שם ב"חיים שלי" של קורין ג'קר, וזכה בפרס עולם התיאטרון לשנת 1978 על הופעותיו ב"חמישי ביולי", "יוליסס" ו"לולו". ב-1979 גילם הרט את "המלט".

בשנת 1977 שיחק במיני־סדרה The Best of Families לצידה של סיגורני ויבר. שמו עלה לתהילה בתחילת שנות ה־80 שכיכב בסרט "מצבים משתנים" (1980) של הבמאי קן ראסל, המבוסס בחלקו על מחקר שנערך בשנות ה־60 במכלי בידוד תחת השפעת סמים פסיכו-אקטיביים^[1]. ואחר כך שכיכב בתפקיד הראשי בסרט הבלשי" המתרחש במוסקבה, "גורקי פארק", בתפקיד ארקדי רנקו, חוקר משטרה צעיר החוקר מציאת שלוש הגופות המתגלות בפארק גורקי שבמוסקבה^[2].

הרט השתתף בארבעה סרטים של הבמאי והתסריטאי לורנס קסדן: "כחום הגוף" (1981, לצד קתלין טרנר), "החברים של אלכס" (1983), "תייר מזדמן" (1988) ו"אני מת עליך" (1990)^[3].

בשנת 1985 כיכב בסרט פורץ הדרך ""נשיקת אשת העכביש (סרט)", כאסיר הומוסקסואל שנשפט לשמונה שנות מאסר בגלל נטייתו המינית, בתקופת הדיקטטורה הצבאית בברזיל. הסרט הוא עיבוד קולנועי לרומן מאת הסופר הארגנטיני מנואל פויג משנת 1976^[4].

בשנת 1986 כיכב בסרט "ילדים חורגים לאלוהים", שבו גילם מורה בבית ספר לחירשים לצד השחקנית לקוית השמיעה מרלי מטלין^[5].

בשנת 1987 שיחק בתפקיד הראשי בסרט "משדרים חדשות", המתרחש בתחנת טלוויזיה ועוקב אחר יחסי העבודה והידידות בין מפקיה ראשית לשני מגישים^[6].

בשנת 2000 כיכב בסדרת הטלוויזיה "חולית" סדרת מדע בדיוני המבוססת על ספר באותו השם^[7].

בשנת 2004 כיכב בסרט "הפרפר הכחול", סיפורו של ילד חולה סרטן סופני, שרצונו האחרון הוא למצוא את פרפר המורפו הכחול החמקמק. הרט גילם את האנטומולוג אלן אוסבורן, שלוקח אותו לג'ונגלים של קוסטה ריקה כדי למצוא את הפרפר^[8].

בשנת 2005 כיכב במותחן "היסטוריה של אלימות", שבויים על ידי דייוויד קרוננברג ונכתב על ידי ג'וש אולסון, עיבוד קולנועי של ספר קומיקס באותו השם^[9].

ביוני 2007 ליהקו אותו Marvel Studios לגלם את גנרל תדאוס "ת'נדרבולט" רוס בסרט "הענק הירוק" משנת 2008, לצד אדוארד נורטון, ליב טיילר וטים רות'. הרט שב לגלם את הדמות גם בסרטים "קפטן אמריקה: מלחמת האזרחים" (2016), "הנוקמים: מלחמת האינסוף" (2018), "הנוקמים: סוף המשחק" (2019) ו"האלמנה השחורה" (2021).

בשנת 2008 שיחק לצד אילת זורר בסרט הפעולה שובר הקופות "שמונה צדדים לאמת", כנשיא ארצות הברית הנחטף במהלך ועידת פסגה בספרד^[10].

בשנת 2011 כיכב לצד איזבלה רוסליני בסרט "פריחה מאוחרת" של הבמאית הצרפתייה ז'ולי גברס, על בני זוג בשנות השישים לחייהם^[11].

בשנת 2016 שיחק בסרט "המרוץ", המבוסס על סיפורו של האצן האמריקאי ג'סי אוונס, שזכה ב-4 מדליות זהב באולימפיאדת ברלין (1936), שהתקיימה בגרמניה הנאצית^[12].

בשנת 2019 שיחק בסרט "המידה הגבוהה האחרונה" לצד סמואל ל. ג'קסון^[13].

מועמדויות ופרס האוסקר

הרט זכה בפרס אוסקר לשחקן הטוב ביותר על משחקו "נשיקת אשת העכביש" (1985, עם הבמאי הקטור בבנקו), שבו גילם אסיר הומוסקסואל. הוא היה מועמד שוב כשחקן ראשי בשנתיים הבאות על "ילדים חורגים לאלוהים" (1986) ועל "משדרים חדשות" (1987). ב־2005 היה מועמד לאוסקר כשחקן משנה על "היסטוריה של אלימות" על תפקיד בן חמש דקות.

חיים אישיים

הרט היה נשוי לשחקנית מרי בת' הרט (אנ') משנת 1971 עד 1982. מרומן שהחל בין הרט לסנדרה ג'נינגס (Sandra Jennings) ב־1981, שבעקבותיו התגרש ממרי בת' הרט, נולדה לו בת. השניים חיו יחד במדינת קרוליינה הדרומית בלא נישואין, אולם נפרדו מאוחר יותר^[14].

באמצע שנות ה־80 יצא עם השחקנית לקוית השמיעה מרלי מטלין במשך שנה, והם חיו יחד במשך שנתיים. ב־1986 שיחקו השניים יחד בסרט "ילדים חורגים לאלוהים". על משחקה בסרט זכתה מטלין בפרס האוסקר לתפקיד הראשי^[15]. בשנת 2009 כתבה מטלין באוטוביוגרפיה שלה ("I'll Scream Later") שחוותה אלימות ושימוש בסמים מצידו של הרט בתקופה שבה חיו יחד. הרט התנצל על כך בפומבי^[16].

בשנים 1989–1992 היה נשוי להיידי הנדרסון ולזוג שני בנים.

בשנים 1992–1997 חי בזוגיות עם השחקנית הצרפתייה סנדרין בונר (אנ'), ולשניים נולדה בת. הרט הלך לעולמו במרץ 2022, מסיבוכים של סרטן הערמונית^[3].

פילמוגרפיה

קולנוע

מצבים משתנים (1980)
כחום הגוף (1981)
החברים של אלכס (1983)
נשיקת אשת העכביש (1985)
ילדים חורגים לאלוהים (1986)
משדרים חדשות (1987)
תייר מזדמן (1988)
אליס (1990)
הדוקטור (1991)
עד סוף העולם (1991)
איש נפלא שלי (1993)
עישון (1995)
מייקל (1996)
ג'יין אייר (1996)
הצעה (1998)
עדת ראייה (1999)
ציפור נדירה עם מולי פרקר (2001)
"הפרפר הכחול" (2004)
מעיין הנצח (2002)
המלך (2005)
היסטוריה של אלימות (2005)
אוהיו היפה (2006)
עד קצה העולם (2007)
שמונה צדדים לאמת (2008)
הענק הירוק (2008)
רובין הוד (2010)
The River Why ‏(2010)
פריחה מאוחרת (2011)
גוף מארח (2013)
יום וליל (2013)
היעלמותה של אלינור ריגבי (2014)
המרוץ (2016)
גוליית (2016)
קפטן אמריקה: מלחמת האזרחים (2016)
הנוקמים: מלחמת האינסוף (2018)
עונת הניסים (אנ')‏ (2018)
הנוקמים: סוף המשחק (2019)
The Last Full Measure‏ (2019)
האלמנה השחורה (2021)
The King's Daughter‏ (2022)
The Fence‏ (TBA)

טלוויזיה

הטובים במשפחות (1977)
חולית (2001)
The Flamingo Rising‏ (2001) - סרט טלוויזיה של CBS
מרגל ראשי: הסיפור של רוברט הנסן (2002) - סרט טלוויזיה
Damages‏ (2009)
מובי דיק (2011)
גדולים מכדי להיכשל (2011) – סרט טלוויזיה של HBO
בוני וקלייד (2013)
Beowulf: Return to the Shieldlands ‏(2016)
גוליית (2019-2016)
קונדור (2020-2018)
Mythic Quest‏ (2021)
Pantheon‏ (2022–2023) - דיבוב

קישורים חיצוניים

ויליאם הרט, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
ויליאם הרט, באתר "אידיבי", מאגר הידע העברי לקולנוע ישראלי ועולמי
ויליאם הרט, באתר AllMovie (באנגלית)
ויליאם הרט, באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
ויליאם הרט, באתר Box Office Mojo (באנגלית)
ויליאם הרט, באתר Metacritic (באנגלית)
ויליאם הרט, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
ויליאם הרט, באתר MusicBrainz (באנגלית)
ויליאם הרט, באתר Discogs (באנגלית)
ויליאם הרט, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
ויליאם הרט, באתר "Find a Grave" (באנגלית)

הערות שוליים

^ אילן שאול, ‏צפייה חוזרת ב"מצבים משתנים" אחרי 40 שנה מערבבת את הקלפים במוח, באתר מעריב אונליין, 7 באפריל 2020
^ גורקי פארק, חדשות, 20 באפריל 1984
^ ¹ ² הניו יורק טיימס, השחקן זוכה האוסקר ויליאם הארט מת בגיל 71, באתר הארץ, 14 במרץ 2022
^ עודד סברדליק, איזון עדין - "נשיקת אשת העכביש" מאת: מנואל פואיג: תרגום: ענת חן; מודן ומוניטין, כותרת ראשית, 11 ביוני 1986
^ מאיר שניצר, אילוף הסוררת - "ילדים חורגים לאלוהים"; במאית: רנדה היינס, חדשות, 16 באפריל 1987
^ אמיר רותם, מתחת לשולחן המגיש - "משדרים חדשות״ (ארה״ב, 1987), במאי: ג'יימס ברוקס, שחקנים: ויליאם חרט, חולי האנטר, אלברט ברוקס, כל העיר, 20 במאי 1988
^ יצחק קריטי, המשכה וראשיתה של הסאגה המד"בית, באתר הארץ, 8 באוקטובר 2001
^ רויטרס, סרט חדש לויליאם הארט - "הפרפר הכחול", באתר הארץ, 25 במרץ 2002
^ אורי קליין, ההזיה שמאחורי הנורמליות, באתר הארץ, 7 בפברואר 2006
^ נירית אנדרמן ואיי.פי, סרט בהשתתפות אילת זורר בראש שוברי הקופות בארה"ב, באתר הארץ, 24 בפברואר 2008
^ נירית אנדרמן, סרטים חדשים, באתר הארץ, 27 באוקטובר 2011
^ אורי קליין, הסרט "המרוץ" מפספס את סיפורו של ג'סי אוונס, באתר הארץ, 13 ביוני 2016
^ Cath Clarke, The Last Full Measure review – half-hearted salute to an American hero, The Guardian, ‏4 באפריל 2020
^ By Lisa Anderson, THE ACCIDENTAL HUSBAND?, Chicago Tribune, ‏MAY 1989
^ ציפי שוחט, ילדים חורגים לאלוהים, באתר הארץ, 3 במרץ 2008
^ Cath Clarke, ‘Deaf is not a costume’: Marlee Matlin on surviving abuse and casting authentically, The Guardian, ‏6 Aug 2021

[1] אילן שאול, ‏צפייה חוזרת ב"מצבים משתנים" אחרי 40 שנה מערבבת את הקלפים במוח, באתר מעריב אונליין, 7 באפריל 2020

[2] גורקי פארק, חדשות, 20 באפריל 1984

[הניו_יורק_טיימס-3] ¹ ² הניו יורק טיימס, השחקן זוכה האוסקר ויליאם הארט מת בגיל 71, באתר הארץ, 14 במרץ 2022

[4] עודד סברדליק, איזון עדין - "נשיקת אשת העכביש" מאת: מנואל פואיג: תרגום: ענת חן; מודן ומוניטין, כותרת ראשית, 11 ביוני 1986

[5] מאיר שניצר, אילוף הסוררת - "ילדים חורגים לאלוהים"; במאית: רנדה היינס, חדשות, 16 באפריל 1987

[6] אמיר רותם, מתחת לשולחן המגיש - "משדרים חדשות״ (ארה״ב, 1987), במאי: ג'יימס ברוקס, שחקנים: ויליאם חרט, חולי האנטר, אלברט ברוקס, כל העיר, 20 במאי 1988

[7] יצחק קריטי, המשכה וראשיתה של הסאגה המד"בית, באתר הארץ, 8 באוקטובר 2001

[8] רויטרס, סרט חדש לויליאם הארט - "הפרפר הכחול", באתר הארץ, 25 במרץ 2002

[9] אורי קליין, ההזיה שמאחורי הנורמליות, באתר הארץ, 7 בפברואר 2006

[10] נירית אנדרמן ואיי.פי, סרט בהשתתפות אילת זורר בראש שוברי הקופות בארה"ב, באתר הארץ, 24 בפברואר 2008

[11] נירית אנדרמן, סרטים חדשים, באתר הארץ, 27 באוקטובר 2011

[12] אורי קליין, הסרט "המרוץ" מפספס את סיפורו של ג'סי אוונס, באתר הארץ, 13 ביוני 2016

[13] Cath Clarke, The Last Full Measure review – half-hearted salute to an American hero, The Guardian, ‏4 באפריל 2020

[14] By Lisa Anderson, THE ACCIDENTAL HUSBAND?, Chicago Tribune, ‏MAY 1989

[15] ציפי שוחט, ילדים חורגים לאלוהים, באתר הארץ, 3 במרץ 2008

[16] Cath Clarke, ‘Deaf is not a costume’: Marlee Matlin on surviving abuse and casting authentically, The Guardian, ‏6 Aug 2021

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

פרס אוסקר לשחקן הטוב ביותר
1928–1940	אמיל יאנינגס (1928) • ורנר בקסטר (1929) • ג'ורג' ארליס (1930) • ליונל ברימור (1931) • פרדריק מארץ'/ואלאס בירי (1932) • צ'ארלס לוטון (1933) • קלארק גייבל (1934) • ויקטור מקלגלן (1935) • פול מוני (1936) • ספנסר טרייסי (1937) • ספנסר טרייסי (1938) • רוברט דונאט (1939) • ג'יימס סטיוארט (1940)
1941–1960	גרי קופר (1941) • ג'יימס קאגני (1942) • פול לוקאס (1943) • בינג קרוסבי (1944) • ריי מילאנד (1945) • פרדריק מארץ' (1946) • רונלד קולמן (1947) • לורנס אוליבייה (1948) • ברודריק קרופורד (1949) • חוזה פרר (1950) • המפרי בוגרט (1951) • גרי קופר (1952) • ויליאם הולדן (1953) • מרלון ברנדו (1954) • ארנסט בורגניין (1955) • יול ברינר (1956) • אלק גינס (1957) • דייוויד ניבן (1958) • צ'רלטון הסטון (1959) • ברט לנקסטר (1960)
1961–1980	מקסימיליאן של (1961) • גרגורי פק (1962) • סידני פואטייה (1963) • רקס הריסון (1964) • לי מרווין (1965) • פול סקופילד (1966) • רוד סטייגר (1967) • קליף רוברטסון (1968) • ג'ון ויין (1969) • ג'ורג' סי. סקוט (1970) • ג'ין הקמן (1971) • מרלון ברנדו (1972) • ג'ק למון (1973) • ארט קרני (1974) • ג'ק ניקולסון (1975) • פיטר פינץ' (1976) • ריצ'רד דרייפוס (1977) • ג'ון ווייט (1978) • דסטין הופמן (1979) • רוברט דה נירו (1980)
1981–2000	הנרי פונדה (1981) • בן קינגסלי (1982) • רוברט דובאל (1983) • פ. מארי אברהם (1984) • ויליאם הרט (1985) • פול ניומן (1986) • מייקל דאגלס (1987) • דסטין הופמן (1988) • דניאל דיי-לואיס (1989) • ג'רמי איירונס (1990) • אנתוני הופקינס (1991) • אל פצ'ינו (1992) • טום הנקס (1993) • טום הנקס (1994) • ניקולס קייג' (1995) • ג'פרי ראש (1996) • ג'ק ניקולסון (1997) • רוברטו בניני (1998) • קווין ספייסי (1999) • ראסל קרואו (2000)
2001–2020	דנזל וושינגטון (2001) • אדריאן ברודי (2002) • שון פן (2003) • ג'יימי פוקס (2004) • פיליפ סימור הופמן (2005) • פורסט ויטאקר (2006) • דניאל דיי-לואיס (2007) • שון פן (2008) • ג'ף ברידג'ס (2009) • קולין פירת' (2010) • ז'אן דוז'רדן (2011) • דניאל דיי-לואיס (2012) • מתיו מקונוהיי (2013) • אדי רדמיין (2014) • לאונרדו דיקפריו (2015) • קייסי אפלק (2016) • גארי אולדמן (2017) • ראמי מאלק (2018) • חואקין פיניקס (2019) • אנתוני הופקינס (2020)
2021–היום	ויל סמית' (2021) • ברנדן פרייזר (2022) • קיליאן מרפי (2023) • אדריאן ברודי (2024)

זוכי פרס באפט"א לשחקן הטוב ביותר
1952–1967	רלף ריצ'רדסון (בריטי)/מרלון ברנדו (זר) (1952) • ג'ון גילגוד (בריטי)/מרלון ברנדו (זר) (1953) • קנת' מור (בריטי)/מרלון ברנדו (זר) (1954) • לורנס אוליבייה (בריטי)/ארנסט בורגניין (זר) (1955) • פיטר פינץ' (בריטי)/פרנסואה פרייה (זר) (1956) • אלק גינס (בריטי)/הנרי פונדה (זר) (1957) • טרוור הווארד (בריטי)/סידני פואטייה (זר) (1958) • פיטר סלרס (בריטי)/ג'ק למון (זר) (1959) • פיטר פינץ' (בריטי)/ג'ק למון (זר) (1960) • פיטר פינץ' (בריטי)/פול ניומן (זר) (1961) • פיטר או'טול (בריטי)/ברט לנקסטר (זר) (1962) • דירק בוגרד (בריטי)/מרצ'לו מסטרויאני (זר) (1963) • ריצ'רד אטנבורו (בריטי)/מרצ'לו מסטרויאני (זר) (1964) • דירק בוגרד (בריטי)/לי מרווין (זר) (1965) • ריצ'רד ברטון (בריטי)/רוד סטייגר (זר) (1966) • פול סקופילד (בריטי)/רוד סטייגר (זר) (1967)
1968–היום	• ספנסר טרייסי (1968) • דסטין הופמן (1969) • רוברט רדפורד (1970) • פיטר פינץ' (1971) • ג'ין הקמן (1972) • וולטר מתאו (1973) • ג'ק ניקולסון (1974) • אל פצ'ינו (1975) • ג'ק ניקולסון (1976) • פיטר פינץ' (1977) • ריצ'רד דרייפוס (1978) • ג'ק למון (1979) • ג'ון הרט (1980) • ברט לנקסטר (1981) • בן קינגסלי (1982) • מייקל קיין / דסטין הופמן (1983) • היינג נגור (1984) • ויליאם הרט (1985) • בוב הוסקינס (1986) • שון קונרי (1987) • ג'ון קליז (1988) • דניאל דיי-לואיס (1989) • פיליפ נוארה (1990) • אנתוני הופקינס (1991) • רוברט דאוני ג'וניור (1992) • אנתוני הופקינס (1993) • יו גרנט (1994) • נייג'ל הות'ורן (1995) • ג'פרי ראש (1996) • רוברט קרלייל (1997) • רוברטו בניני (1998) • קווין ספייסי (1999) • ג'יימי בל (2000) • ראסל קרואו (2001) • דניאל דיי-לואיס (2002) • ביל מארי (2003) • ג'יימי פוקס (2004) • פיליפ סימור הופמן (2005) פורסט ויטאקר (2006) • דניאל דיי-לואיס (2007) • מיקי רורק (2008) • קולין פירת' (2009) • קולין פירת' (2010) • ז'אן דוז'רדן (2011) • דניאל דיי-לואיס (2012) • צ'ואיטל אג'יופור (2013) • אדי רדמיין (2014) • לאונרדו דיקפריו (2015) • קייסי אפלק (2016) • גארי אולדמן (2017) • רמי מאלק (2018) • חואקין פיניקס (2019) • אנתוני הופקינס (2020) • ויל סמית' (2021) • אוסטין באטלר (2022) ‏•‏‏ אדריאן ברודי (2024)