MIM-104 פטריוט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
MIM-104 פטריוט
Patriot missile launch b.jpg
מידע בסיסי
ייעוד טיל קרקע-אוויר
ארץ ייצור ארצות הבריתארצות הברית  ארצות הברית
יצרן ארצות הבריתארצות הברית ריית'און
עלות יחידה 1 מיליון דולר אמריקאי (PAC-2)
2-3 מיליון דולר אמריקאי (PAC-3)
פעילות מבצעית מלחמת המפרץ
כניסה לשירות 1981 עריכת הנתון בוויקינתונים
פלטפורמת שיגור פלטפורמת שיגור ייעודית M-901
משגר הכולל 4 טילי PAC-2 או 16 טילי PAC-3
מאפיינים כלליים
הנעה מנוע רקטי דלק מוצק
משקל 900 ק"ג
ממדים
אורך 5.31 מטר
קוטר 410 מ"מ
מוטת כנפיים 920 מ"מ
ביצועים
מהירות 5.5 מאך (1.87 ק"מ בשנייה)
טווח 70 ק"מ ל-PAC1
70–160 ק"מ ל-PAC2
גובה טיסה 24,200 מטר
ראש קרב והנחיה
ראש קרבי 30 ק"ג
מרעום קרבה
הנחיה שליטת רדיו עם עקיבה חצי-אקטיבית של הטיל
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

MIM-104 פטריוט (MIM-104 Patriot) היא מערכת נשק נגד מטוסים וטילים בליסטיים שיוצרה על ידי חברת ריית'און האמריקאית. במערך ההגנה האווירית בחיל האוויר הישראלי מכונה המערכת "יהלום". השם PATRIOT הוא למעשה ראשי תיבות של Phased Array Tracking Radar to Intercept On Target הודות לעקרון "מערך המופע" (Phased Array). כיוון שאנטנת המכ"ם היא מסוג Phased Array, הרי שהיא בנויה ממספר רב של אלמנטי שידור-קליטה כשלכל אחד ניתן להזין מופע (פאזה) שונה. דבר זה מאפשר להסיט את אלומת המכ"ם הן בשידור והן בקליטה לכיוון אחר בזמן אפסי, ולמעשה לסרוק את המרחב עליו אמון המכ"ם מבלי לבצע תנועה מכנית של האנטנה. בנוסף, לשיטה זו יתרונות בהתמודדות עם לוחמה אלקטרונית, למשל על ידי יצירת הגבר אפס בכיוון ממנו מגיע אות שמטרתו לחסום את המכ"ם וע"י כך להתגבר על החוסם עוד בשלב הקליטה.

הרעיון שעומד מאחורי מערכת הפטריוט עלה עוד בשנות ה-60. פיתוח המערכת החל בשנת 1976 והיא הייתה מבצעית כנגד מטוסים החל משנת 1982, וכנגד טילים בליסטיים משנת 1988. לפרסום רב זכתה מערכת הפטריוט בימי מלחמת המפרץ, אז נעשה בה שימוש נרחב. במהלך המלחמה, מינואר ועד פברואר 1991, נפרסו סוללות פטריוט של צבא ארצות הברית בערב הסעודית ובישראל במטרה ליירט טילי סקאד עיראקיים, אולם היא נמצאה כלא יעילה מספיק, כיוון שטיל הפטריוט התקשה בזיהוי ראש הקרב של טיל הסקאד ולעתים פגע בטיל, אך לא פוצץ אותו. מאז שודרגו טילי הפטריוט מספר פעמים, ואף שולבו במערכות הגנה רב-שכבתיות. בעתיד מתכננת חברת ריית'און האמריקאית לשלב במערכת הפטריוט את ה-Stunner, הטיל המיירט של מערכת קלע דוד שפותח בידי חברת רפאל - מערכות לחימה מתקדמות הישראלית, במיזם שנקרא PAAC-4.

מערכת הפטריוט נמכרה לישראל, גרמניה, ספרד, יפן, הולנד, יוון, פולין, טורקיה, בחריין, מצרים, כווית, קוריאה הדרומית, טאיוואן, ערב הסעודית ובלגיה.

מבנה והנדסה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מערכת הפטריוט מורכבת ממספר משגרי טילי קרקע-אוויר המקבלים מידע ממכ"ם מערך מופע ונשלטים על ידי מרכז הבקרה Engagement Control Station (מכונה בקיצור ECS). כל רכיבי המערכת ניידים וניתנים להובלה ולפרישה מהירה. במהלך השנים זכה הפטריוט לשדרוגים משמעותיים, הן בתוכנה והן בחומרה. כל שדרוג משמעותי כונה בלוק וסדרת שדרוגים משמעותיים מאוד כונתה PAC עם מספר סידורי, כאשר PAC זה ראשי תיבות של Patriot Advanced Capability. הדור הנפוץ כיום הוא PAC-2 משופר ולצידו PAC-3 הכולל טילים אחרים, קטנים יותר.

מערכת הפטריוט קיימת בשתי תצורות: נייחת (נגררת) וניידת. המשגר הנייח M-901 נגרר על ידי משאית M983 של חברת "אושקוש" בעלת הנעה 8X8 המתאימה לנסיעת שטח. המשגר הנייד מורכב כיחידה אחת מתוצרת גרמניה על גבי משאית KAT1 של חברת "מאן". כל משגר פטריוט מדגמי "PAC-1" ו-"PAC-2" נושא עד ארבעה טילים, ומשגרי "PAC-3" נושאים עד 16 טילים (אם כי קטנים יותר). במשך השנים יוצרו גרסאות שונות לטילי הפטריוט. כך לדוגמה, נתוני דגם PAC-2 (גרסה משופרת בעלת יכולת התמודדות טובה יותר עם טילים בליסטיים): אורכו - 5.31 מטרים, משקלו 900 ק"ג והוא טס במהירות המגיעה ל-5.5 מאך.

מערכת הפטריוט מסוגלת ליירט כלי טיס עוינים מטווח של כ-160 ק"מ וטילים מטווח של כ-60 ק"מ וכן מצוידת במערכת זע"ט (זיהוי עמית-טורף) לזיהוי מטרות ידידותיות ועוינות ואף במערכת למניעת שיגור טילים בשוגג לעבר מטרות ידידותיות. מכ"ם הפטריוט (המכונה Radar Set‏ - RS) מדגם AN/MPQ-53 מצויד באמצעי התמודדות כנגד לוחמה אלקטרונית (נ"לא או ECCM - Electronic Counter Counter Measures) מתקדמים. זהו מכ"ם מסוג מערך מופע (Phased Array). כיוון שאנטנת המכ"ם היא מסוג Phased Array, הרי שהיא בנויה ממספר רב של אלמנטי שידור-קליטה כשלכל אחד ניתן להזין מופע (פאזה) שונה. דבר זה מאפשר להסיט את אלומת המכ"ם הן בשידור והן בקליטה לכיוון אחר בזמן אפסי, ולמעשה לסרוק את המרחב עליו אמון המכ"ם מבלי לבצע תנועה מכנית של האנטנה. בנוסף, לשיטה זו יתרונות בהתמודדות עם לוחמה אלקטרונית, למשל על ידי יצירת הגבר אפס בכיוון ממנו מגיע אות שמטרתו לחסום את המכ"ם וע"י כך להתגבר על החוסם עוד בשלב הקליטה.

גדוד סוללות פטריוט יכול לתקשר עם מרכז בקרה גדודי: Information Coordination Center (בראשי תיבת: ICC), אשר מסוגל לשתף מידע עם סוללות פטריוט ונ"מ אחרות (כגון הוק), ולהקצות להן מטרות ליירוט.

הפטריוט בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

משגר טילי MIM-104D פטריוט של מערך ההגנה האווירית בתצוגה (יחד עם כיפת ברזל) לכבוד יום העצמאות, 2017
משגר טילי MIM-104D פטריוט של מערך ההגנה האווירית בתצוגה לכבוד יום העצמאות, 2017

את מערך הפטריוט בישראל מפעיל מערך ההגנה האווירית בצה"ל, והכינוי שלו בצה"ל הוא "יהלום". הדגם הנוכחי של סוללות וטילי פטריוט הוא MIM-104D (PAC-2/GEM+).[1] כיום מוצבות בישראל מספר סוללות "יהלום" בעת שיגרה ובעת מלחמה (למשל בעת מלחמת לבנון השנייה נפרשו מספר סוללות פטריוט סביב העיר חיפה). ייעודו של הפטריוט הוא להפיל כלי טיס עוינים, הן מאוישים (כולל מטוסי קרב) והן בלתי-מאוישים), כמו גם לשמש כשכבת גיבוי במערך ההגנה הרב-שכבתי נגד טילים וליירט טילים לטווחים בינוניים-ארוכים במקביל למערכת קלע דוד וכגיבוי לחץ 2.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההחלטה לרכוש את סוללות הפטריוט התקבלה עוד לפני פלישת סדאם חוסיין לכוויית. מערכת הפטריוט נחשבה למערכת הנ"מ הטובה ביותר לטווחים רחוקים, ונבחנה גם יכולתה ליירוט טילי קרקע-קרקע. מספר חודשים לפני פרוץ מלחמת המפרץ הגיעו לישראל סוללות הפטריוט הראשונות. בעקבות הפלישה לכוויית, החליטה ארצות הברית להשתמש בחוק סיוע חירום למדינות-חוץ, ולספק לישראל סוללות פטריוט נוספות במחיר זול יחסית. ב-25 בנובמבר 1990 יצאה משלחת ממערך הנ"מ, שהתבססה בעיקר על אנשי סוללות ה-MIM-23 הוק, לבסיס הדרכת הנ"מ בפורט-בליס, כדי ללמוד את הפעלת הפטריוט. קורס מיוחד נערך גם לטכנאים ישראלים, כיוון שלפי תורת הלחימה האמריקאית, המפעיל הוא גם הטכנאי. בחיל-האוויר הישראלי קיימת חלוקה מסודרת לרמות שונות של התחזוקה, וצריך היה לאפיין את תפקידיהם של אנשי המערך הטכני בסוללות הפטריוט.

טילי פטריוט משוגרים מעל תל אביב על מנת ליירט טיל "סקאד" עיראקי בעת מלחמת המפרץ, 1991.
סוללת פטריוט אמריקאית בישראל, 1997.

קורס הטכנאים היה אמור לסיים את הכשרתו באפריל 1991 ובעלי שאר התפקידים היו אמורים לסיים את הכשרתם בסוף פברואר. אך עקב פרוץ מלחמת המפרץ בינואר 1991, ונפילת טילי הסקאד בישראל, חל שינוי בתוכניות. בסך-הכל הספיקה המשלחת הישראלית להשלים רק כחודשיים מתוך שלושת חודשי הקורס. הקורס של הטכנאים, לעומת זאת, נמשך חמישה חודשים, והם עדיין לא הגיעו לשלב בו יוכלו ליישם את הידע אותו רכשו. לפיכך, הכוח האמריקאי שנשלח לארץ כלל גם לוחמים וגם טכנאים. במקביל, סוללות פטריוט אמריקאיות שהיו מוצבות בגרמניה הועברו לארץ ונפרשו ברחבי גוש דן וחיפה. הסוללות נועדו לשמש תחליף זמני עד שהסוללות הישראליות, שכבר היו בארץ, יאויישו על ידי הצוותים הישראליים. בסוף ינואר קיבל מערך הנ"מ סוללות פטריוט נוספות, וזמן קצר לאחר מכן נפרשה גם סוללה הולנדית במרכז הארץ.

בארץ פעלו, אם כן, כמה סוגי סוללות: הסוללות האמריקאיות, הסוללות הישראליות וסוללה הולנדית. בסוללות האמריקאיות כל החיילים, כולל המפקדים, היו אמריקאים. בסוללה הישראלית המפקדים, הקצינים וחלק מהלוחמים היו ישראלים. שאר הצוות היה אמריקאי. הסוללה ההולנדית הייתה על טהרת ההולנדים בלבד. במהלך המלחמה היוו טילי הפטריוט את ההגנה היחידה מול טילי הסקאד העיראקיים. במהלך השנים שעברו מאז מלחמת המפרץ נערכו בפטריוט השבחות שונות, בעיקר בתחום התוכנה, לשיפור הדיוק בפגיעה בטק"ק.

במהלך הלחימה נורו עשרות טילי פטריוט נגד טילי הסקאד העיראקים, אך לא הצליחו ביירוט הטילים העיראקים עקב אי התאמה של מערכת ההנחיה בפטריוט למהירות העצומה של הסקאד. חלק לא ידוע ממטחי הפטריוט הצליחו אומנם ליירט את מטחי הטילים העיראקים אולם את נתוני היירוט מסרב צה"ל עד היום למסור.

בעשור האחרון ביצעה ישראל מספר שדרוגים של המערכת על מנת להגדיל את יעילותה כנגד טילים, ואף שולבה בניסוי האחרון של הטיל "חץ 2" כמערכת גיבוי. בנובמבר 2009, במסגרת תרגיל 'ג'וניפר קוברה' 10, ביצעו צה"ל וצבא ארצות הברית ירי של 10 טילי פטריוט על אדמת ישראל ובמתקני שיגור על ספינות אמריקאיות.[2]

במהלך מבצע צוק איתן, ב-14 ביולי 2014, יירט מערך ההגנה האווירית של צה"ל מעל אשדוד כלי טיס בלתי מאויש ששלח חמאס באמצעות טיל פטריוט.[3] ב-17 ביולי יירט מערך ההגנה האווירית כטב"ם נוסף של חמאס, גם הוא באמצעות טיל פטריוט.[4]

ב-31 באוגוסט 2014 יירט מערך ההגנה האווירית של צה"ל כלי טיס בלתי מאויש באזור קוניטרה באמצעות טיל פטריוט.[5]

ב-23 בספטמבר 2014 מערך ההגנה האווירית יירט והפיל מטוס קרב סורי מדגם סוחוי Su-24 שחדר לשטח ישראל, וזאת באמצעות טיל MIM-104D פטריוט.[6] זהו היירוט הראשון (בעולם) של מטוס אויב מאויש על ידי טיל זה.

ב-17 ביולי 2016 שוגרו 2 טילי פטריוט על ידי מערך ההגנה האווירית על מנת ליירט כלי טיס בלתי מאויש שחדר מכיוון סוריה אל רמת הגולן, היירוט כשל וכלי הטיס שב על עקבותיו.[7]

ב-27 באפריל 2017 מערך ההגנה האווירית שיגר טיל פטריוט שיירט כלי טיס בלתי מאויש שחדר מכיוון סוריה. הכטב"ם ככל הנראה שוגר לעבר ישראל בעקבות תקיפה שיוחסה לישראל יום קודם של נשק מתקדם שאוחסן בסמוך לשדה התעופה בדמשק.[8]

גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • S-300 - מערכת הגנה אווירית מתקדמת תוצרת רוסיה.
  • קלע דוד - מערכת ליירוט רקטות וטילים לטווח בינוני-ארוך. נקראה בעבר "שרביט קסמים".
  • ברק 8 - מערכת הגנה אווירית רב-משימתית לטווחים בינוניים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Israel completes upgrade of PAC missile defense, אתר World Tribune,‏ 2010.
  2. ^ גל גולדשטיין, ‏מדברים בשפה אחת, באתר חיל האוויר הישראלי
  3. ^ חיל האוויר יירט מזל"ט שחדר לישראל מהרצועה, וואלה, 14 ביולי 2014.
  4. ^ 12 רקטות יורטו במטח אחד; צה"ל יירט מזל"ט נוסף של חמאס, באתר כלכליסט, 17 ביולי 2014
  5. ^ מבזק בערוץ 7, 31 באוגוסט 2014
  6. ^ אלי לוי ואור הלר, סוללת פטריוט יירטה מטוס קרב סורי שחדר לישראל, באתר nana10‏, 23 בספטמבר 2014.
  7. ^ איציק טובול, טילי פטריוט שוגרו לעבר כטב"ם שחדר בצפון, לא זוהתה פגיעה, באתר חדשות 0404‏.
  8. ^ גיא ורון, כתב בצפון וניר דבורי ורוני דניאל, ‏סוללת פטריוט יירטה מל"ט מסוריה, באתר ‏mako‏‏, ‏27 באפריל 2017‏,
    יואב זיתון ואחיה ראב"ד, סוללת פטריוט יירטה מזל"ט שחדר מסוריה, באתר ynet, 27 באפריל 2017.