MIM-104 פטריוט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
MIM-104 פטריוט
Patriot missile launch b.jpg
מידע בסיסי
יצרן ריית'און
עלות יחידה 1 מיליון דולר אמריקני
פעילות מבצעית ראשונה מלחמת המפרץ
פלטפורמת שיגור פלטפורמת שיגור ייעודית הכוללת 4 טילים
(16 טילים ב-PAC3)
מאפיינים כלליים
הנעה מנוע רקטי דלק מוצק
משקל 900 ק"ג
ממדים
אורך 5.31 מטר
קוטר 410 מ"מ
מוטת כנפיים 920 מ"מ
ביצועים
מהירות 5.5 מאך
טווח 70 ק"מ ל-PAC1
140-70 ק"מ ל-PAC2
גובה טיסה 24,200 מטר
ראש קרב והנחיה
ראש קרבי 30 ק"ג
מרעום קרבה
הנחיה שליטת רדיו עם עקיבה חצי-אקטיבית של הטיל
משגר פטריוט שעליו ארבעה מכלי טילים. מאחד המכלים מבצבץ טיל פטריוט במוזיאון של מטווח White Sands
מכ"ם הפטריוט

MIM-104 פטריוט (MIM-104 Patriot) הנה מערכת נשק נגד מטוסים וטילים בליסטיים שיוצרה על ידי חברת ריית'און האמריקאית. במערך ההגנה האווירית בחיל האוויר הישראלי מכונה המערכת "יהלום". השם PATRIOT הוא למעשה ראשי תיבות של Phased Array TRacking to Intercept Of Target הודות לעקרון "מערך המופע" (Phased Array). כיוון שאנטנת המכ"ם היא מסוג Phased Array, הרי שהיא בנויה ממספר רב של אלמנטי שידור-קליטה כשלכל אחד ניתן להזין מופע (פאזה) שונה. דבר זה מאפשר להסיט את אלומת המכ"ם הן בשידור והן בקליטה לכיוון אחר בזמן אפסי, ולמעשה לסרוק את המרחב עליו אמון המכ"ם מבלי לבצע תנועה מכנית של האנטנה. בנוסף, לשיטה זו יתרונות בהתמודדות עם לוחמה אלקטרונית, למשל על ידי יצירת הגבר אפס בכיוון ממנו מגיע אות שמטרתו לחסום את המכ"ם וע"י כך להתגבר על החוסם עוד בשלב הקליטה.

הרעיון שעומד מאחורי מערכת הפטריוט עלה עוד בשנות השישים. פיתוח המערכת החל בשנת 1976 והיא הייתה מבצעית כנגד מטוסים החל משנת 1982, וכנגד טילים בליסטיים משנת 1988. לפרסום רב זכתה מערכת הפטריוט בימי מלחמת המפרץ, אז נעשה בה שימוש נרחב. במהלך המלחמה, מינואר ועד פברואר 1991, נפרסו סוללות פטריוט של צבא ארצות הברית בערב הסעודית ובישראל במטרה ליירט טילי סקאד עיראקיים, אולם היא נמצאה כלא יעילה מספיק, כיון שטיל הפטריוט התקשה בזיהוי ראש הקרב של טיל הסקאד.

סוג אחד של מערכת הפטריוט מצויד במשגרים ניידים מדגם M-901. משגרים אלו נגררים על ידי רכב ייעודי של חברת "אושקוש" בעל הנעה 8X8 המתאים לנסיעה בשטח. גרסה אחרת של המשגר מורכבת כיחידה אחת ומקורה בגרמניה, כאשר הרכב הנושא אותה הוא של חברת "מאן". כל משגר פטריוט מדגמי "PAC-1" ו- "PAC-2" יכול לשאת עד ארבעה טילים ומשגרי "PAC-3" עד 16 טילים (אך הם קטנים יותר). במשך השנים יוצרו גרסאות שונות לטילי הפטריוט. כך לדוגמה, נתוניו של דגם PAC 2 (גרסה משופרת עם יכולת התמודדות טובה יותר עם טילים בליסטיים): אורכו - 5.31 מטרים, משקלו 900 ק"ג והוא טס במהירות שמגיעה לשיא של 5.5 מאך. מרכז הבקרה: Engagement Control Station (מכונה בקיצור ECS) הוא נייד גם כן.

מערכת הפטריוט מסוגלת ליירט כלי טיס עוינים מטווח של כ-160 ק"מ וטילים מטווח של כ-60 ק"מ וכן מצוידת במערכת זע"ט (זיהוי עמית-טורף) לזיהוי מטרות ידידותיות ועוינות ואף במערכת למניעת שיגור טילים בשוגג לעבר מטרות ידידותיות. מכ"ם הפטריוט (המכונה Radar Set‏ - RS) מדגם AN/MPQ-53 מצויד באמצעי התמודדות כנגד לוחמה אלקטרונית (נ"לא או ECCM - Electronic Counter Counter Measures) מתקדמים.

גדוד סוללות פטריוט יכול לתקשר עם מרכז בקרה גדודי: Information Coordination Center (בראשי תיבת: ICC), אשר מסוגל להעביר מידע בין הסוללות (וסוללות נ"מ אחרות, כגון סוללות טילי הוק) ולהקצות להן מטרות ליירוט. כמו כן ביכולתו לתקשר עם סוללות נ"מ אחרות כגון סוללות ההוק.

מערכת הפטריוט נמכרה לישראל, גרמניה, ספרד, יפן, הולנד, יוון, פולין, טורקיה, בחריין, מצרים, כווית, דרום קוריאה, טיוואן, ערב הסעודית ובלגיה.

הפטריוט בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

את מערך הפטריוט בישראל מפעיל מערך ההגנה האווירית בצה"ל. הפטריוט הוצבו לראשונה באופן מבצעי בישראל במלחמת המפרץ[1]. במהלך הלחימה נורו עשרות טילי פטריוט נגד טילי הסקאד העיראקים, אך לא הצליחו ביירוט הטילים העיראקים. חלק לא ידוע ממטחי הפטריוט הצליחו אומנם ליירט את מטחי הטילים העיראקים אולם את נתוני היירוט מסרב עד היום צה"ל למסור.

כיום מוצבות סוללות הפטריוט בישראל בעת שיגרה ובעת מלחמה, למשל בעת מלחמת לבנון השנייה נפרסו מספר סוללת פטריוט סביב העיר חיפה.

בשנים האחרונות ביצעה ישראל מספר שדרוגים של המערכת על מנת להגדיל את יעילותה כנגד טילים, ואף שולבה בניסוי האחרון של הטיל "חץ 2" כמערכת גיבוי. בנובמבר 2009, במסגרת תרגיל 'ג'וניפר קוברה' 10, ביצעו צה"ל וצבא ארצות הברית ירי של 10 טילי פטריוט על אדמת ישראל ובמתקני שיגור על ספינות אמריקאיות.‏[2]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]