בועז אפלבאום

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
בועז אפלבאום
בועז אפלבאום.jpg
לידה 11 בינואר 1946 (בן 76)
חיפה, פלשתינה (א"י) עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה האוניברסיטה העברית בירושלים עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

בועז אפלבאום (נולד ב-11 בינואר 1946, חיפה) הוא סופר, משורר, חוקר פוליטי ותסריטאי של סרטי עלילה וסרטים דוקומנטריים. שימש כראש לשכת ראש הממשלה שמעון פרס[1]; כיו"ר המכון הישראלי לקולנוע; וכיושב-ראש הדירקטוריון של המועצה להסדר ההימורים בספורט (הטוטו).

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אפלבאום נולד בחיפה. הוא בוגר אוניברסיטת חיפה בהיסטוריה כללית ומדע המדינה.[2] היה מראשי ארגון הסטודנטים הארצי של מפלגת העבודה ונודע[דרוש מקור] בתחילת שנות ה-70 בהתנגדותו ל'מסמך גלילי'. ראש-הממשלה, גולדה מאיר, ראתה בשל כך באפלבאום נטע זר במפלגה וכינתה אותו 'הקומוניסט', בהתחשב גם בהתגייסות אביו לבריגדות הבינלאומיות שלחמו ברודנות הפאשיסטית של הגנרל פרנסיסקו פרנקו.

באוגוסט 1974 מונה לעוזר לשר המסחר והתעשייה, חיים בר-לב.[3] בדצמבר 1976 מונה גם לממונה על עידוד הסרט הישראלי במשרד המסחר והתעשייה,[4] עד לכינונה של הממשלה החדשה ב-1977[5]. הוא הניח את היסודות להקמת 'הקרן לעידוד סרטי איכות',[6] שפתחה דף חדש בתעשיית הקולנוע בארץ. אחד הסרטים הראשונים שהקרן סייעה לו היה סרטו של חנוך לוין: 'פנטסיה על נושא רומנטי'.

בשנים 19781984 שימש אפלבאום כראש המטה של שמעון פרס, מנהיג האופוזיציה ויושב-ראש מפלגת העבודה. לאחר בחירות 1984, מונה לראש לשכת ראש-הממשלה[7]. בתפקידו זה יזם אפלבאום מהלכים מגוונים, שנועדו למתג את הממשלה – כאורגן יצירתי-אקטיביסטי של רפורמות וחידושים.[דרוש מקור] בין הנושאים שזכו לדחיפה ושינוי: הקמת הוועדה לבחינת מעמד הסופר בישראל, מהפך בפעילות קרן ראש-הממשלה ע"ש לוי אשכול לפרסי יצירה, הגדלת הכנסות הסופרים מהשאלת יצירותיהם בספריות, דאגה לאלמנות הסופרים והמשוררים שנקלעו לתנאי עוני, ייסוד קרן לתרגומי ספרות עברית לשפות לעז והענקת מעמד של פרויקט ממלכתי למוסד 'גנזים'.

הוא[דרוש מקור] הביא לידי כך שהמועצה המקומית הערבית, אום אל-פחם, שעברה אז את מכסת האוכלוסין של 25,000 אזרחים, הוכרזה לעיר בישראל, והייתה בכך לעיר הערבית השנייה בנוסף לנצרת.

בפברואר 1985 מונה ליו"ר המכון הישראלי לקולנוע.[8] במרץ 1988 פרש מתפקיד זה.[9]

באוגוסט 1989 מונה ליושב-ראש הדירקטוריון של המועצה להסדר ההימורים בספורט - 'הטוטו',[10] ושימש בתפקיד זה עד אוגוסט 1990.[11] הוא קידם מהלכים שמטרתם להפוך את המועצה לגוף מוביל לבניין הספורט בישראל. בין השינויים שיזם: החדרת ה'טוטו תיקו' לשוק ההימורים המורשים בארץ. אישור הכנסת לכך הושג בזכות יוזמתו להעברת חלק מהכנסות המשחק החדש, בהיקף של 8 מיליון ₪, להשלמת אצטדיון טדי בירושלים. הוא[דרוש מקור] גיבש לראשונה את התשתית המשפטית והארגונית להימורים על מרוץ סוסים בישראל, כשהמגמה הייתה לבסס את ההגרלות בתחילה על מרוצים בחו"ל. בעקבות ביקורת ציבורית קשה הוטל ב-2017, ביוזמת שר האוצר משה כחלון, איסור מוחלט על הימורים על מרוצי סוסים.

לאורך השנים כתב אפלבאום שבעה ספרי שירה ופרוזה, פרסם מאות רשימות פובליציסטיות בעיתונים 'ידיעות אחרונות', 'דבר', 'חדשות' ו'מעריב' ושימש כמבקר תיאטרון וכמבקר ספרים בירחון 'מוניטין'. אחדים מפזמוניו של אפלבאום הולחנו: השירים 'חוט קרוע' ו'לא כל מי שכותב שירים הוא משורר' הולחנו בידי מתי כספי; 'תוגת הפרידה' הולחן בידי קובי אושרת; ו'אישה – הרי הבטחת' הולחן בידי בועז שרעבי. השירים מבוצעים על ידי 'הגבעטרון', יזהר כהן והמלחינים עצמם. אפלבאום היה אחד מהסופרים עימם ניסה בנימין גיבלי, ראש אמ"ן ו'הקצין הבכיר' בפרשת 'העסק הביש' להציג את גרסתו (אותה חיבר לבסוף עם אריה קרישק, בספר שנגנז;) ולאחר מותו של גיבלי, ב-2008, חשף אפלבאום, כביכול, כי גיבלי הודה במתן ההוראה להפעלת הרשת היהודית בקהיר. אפלבאום אף חיבר מחזה על הפרשה אך זה לא זכה להפקה כלשהי.

במסגרת פעילותו של אפלבאום בתחום העסקי שימש כדירקטור בחברות ציבוריות אחדות, לרוב כיושב-ראש ועדות הביקורת. בין החברות: 'מבני תעשייה ומלאכה' בע"מ, 'ספנקריט' בע"מ, 'מידאס' בע"מ, 'י. מושקוביץ' לייזום ולבנייה' בע"מ. מלבד זאת עסק אפלבאום בקידומם של פרויקטים תעשייתיים מחו"ל ובהחדרתם לישראל ובהם: היוזמה לנמל-הצף בעזה (בתיאום עם ראש-הממשלה יצחק רבין), מול אש"ף-תוניס ובסיוע קונצרן ההנדסה ההולנדי Ballast Nedam, שבבעלות משפחת המלוכה הסעודית. פעילויות עסקיות נוספות: החדרה לישראל של תאגיד המחזור הבריטי Etwoods[דרוש מקור] ושילוב מערכות הסינון בטנקי 'מרכבה' משל היצרן האמריקני המוביל בעולם Pall Corp[דרוש מקור].

בעקבות כתב אישום שהוגש נגדו הודה, במסגרת הסדר טיעון, במעשה מגונה, בכך שבאוקטובר 2004 נשק למארחת בבית קפה על שפתיה. השופטת נמנעה מהרשעתו, אך קבעה שיעמוד בפיקוח קצין מבחן במשך 24 חודשים, יעבור טיפול גמילה, יבצע עבודות שירות לתועלת הציבור בהיקף של 250 שעות ויפצה את המתלוננת בסך 5,000 ש"ח.[12]

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • בית ספר לראשי-ממשלה – מחקר משווה המטפל ב-10 ראשי-ממשלה ישראליים: דוד בן-גוריון, משה שרת, לוי אשכול, גולדה מאיר, יצחק רבין, מנחם בגין, יצחק שמיר, שמעון פרס, בנימין נתניהו ואהוד ברק: ראשי הממשלה מתכנסים במועדון אקסקלוסיבי ואפלבאום מושיבם על ספתו של הדוקטור פרויד[13].
  • עובר אורח – ספר שירה הכולל בין את היתר את השירים: אלוהים איננו עוסק בכספים; אחר; לשוב לימי הרנסנאס; קודר עץ-התליה; גם הים צמא; תנו לי לטפס על עץ; גם מחר הכרח לחיות; לשרבט, לשרבט; הקוד היסודי וחוט קרוע. השיר בקובץ 'גם פגסוס בין הסוסים' זכה בפרס 'שירה על הדרך' ע"ש חיים נחמן ביאליק.
  • גוי של חב"ד – רומן דוקומנטרי, מסמך ראשון מסוגו המנסה לפענח את חידת המסתורין של חב"ד, היא סיפור התנצרותו של רבי משה שניאורי, בנו העילוי של מייסד החסידות, 'בעל התניא', שייעד אותו לרשתו סביב 1812[14].
  • גופה אחת פחות מדי – רומן מתח הנאחז ברמזים עובדתיים על הולדת בת ממזרה למאיר דיזנגוף, ראש-העיר המייסד של תל אביב, וכיצד היא נעלמת בהיותה כבר אשת-חברה מפורסמת, כשאין עקבות וראיות לפשע[15].
  • שקיעה אדומה בלש נוסטלגי בועז אפלבאום - רומן מתח[16][17].
  • הורדוס .Vs פלאביוס – מחקר היסטורי המנסה להפריך את התיזה של יוספוס פלאביוס, יוסף בן-מתתיהו, כאילו רצח הורדוס הגדול את שני בניו, שנולדו לו ממרים החשמונאית, אלכסנדרוס ואירסטובולוס. בשורה התחתונה מוכיח המחבר כי השניים הוגלו בידי אביהם – האחד לארמניה של אז, והשני לממלכה קטנה שבצפון הר-הלבנון בשם כלקיס. הספר הוכלל בביביליוגרפיה של החוג לארכאולוגיה באוניברסיטה העברית, בידי הדיקן, פרופסור אפרים שטרן.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מכּתביו:

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ שלומית לן, ‏הכבוד של שמעון, באתר גלובס, 2 באוקטובר 2003
  2. ^ טלילה בן-זכאי, מפגשים מן הסוג האישי, מעריב, 27 באפריל 1984
  3. ^ מינויים במשרד המסחר והתעשייה, על המשמר, 1 באוגוסט 1974
  4. ^ אפלבאום - ממונה על עידוד הסרט הישראלי, דבר, 22 בדצמבר 1976
  5. ^ טלילה בן-זכאי, זעקות ולחישות בקולנוע הישראלי, מעריב, 23 בדצמבר 1977
  6. ^ טלילה בן-זכאי, קרן עידוד לסרט הישראלי, מעריב, 15 בספטמבר 1977
  7. ^ אילן כפיר, כל אנשי פרס - ויש עוד מקומות פנויים, חדשות, 21 בספטמבר 1984
  8. ^ שבא סלהוב, בועז אפלבאום מבטיח מהפכה, חדשות, 12 בפברואר 1985
  9. ^ הילה גבריאל, ניסחתי הצעה, לא קיבלו, חדשות, 8 במרץ 1988;
    אדר אבישר, התפטרות מהסרטים, מעריב, 11 במרץ 1988, המשך
  10. ^ בועז אפלבאום, יו"ר מועצת ההימורים, חדשות, 9 באוגוסט 1989;
    צריך לנחש רק שבע, מעריב, 25 באוגוסט 1989
  11. ^ אבי פלד, "אחד האסונות של הספורט הישראלי הוא העובדה ששני שרי החינוך האחרונים רחוקים מהספורט", מעריב, 22 באוגוסט 1990
  12. ^ ת"פ (ת"א) 5905/05 מדינת ישראל נ' אפלבאום בועז, ניתן ב-23 בינואר 2007
  13. ^ הכותב והעובדות, באתר הארץ, 3 ביולי 2001
  14. ^ יאיר שלג, הבן האובד של חב"ד, באתר הארץ, 25 בדצמבר 2002
  15. ^ שירי לב-ארי, ספרים חדשים, באתר הארץ, 1 ביוני 2004
  16. ^ אורי דרומי, המוסיקה שלא עושה את הטון, באתר הארץ, 25 ביוני 2002
  17. ^ דוד שליט, ‏ידיים של קילר, באתר גלובס, 14 בפברואר 2002