משה כחלון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
משה כחלון
Launch of 'British Club' for Holocaust survivors (6885473331).jpg
משה כחלון, 14 בפברואר 2012
שר האוצר
תאריך לידה 19 בנובמבר 1960 (בן 56)
תאריך לידה עברי כ"ט בחשוון ה'תשכ"א
ממשלות 32, 34
כנסות 1618, 20
סיעה הליכוד, כולנו
תפקידים בולטים

משה כחלוֹן (נולד ב-19 בנובמבר 1960, כ"ט בחשוון ה'תשכ"א) הוא שר האוצר, מייסד ויושב ראש מפלגת כולנו וחבר הכנסת בהפסקת חברות, מטעמה; כיהן כשר התקשורת וכשר הרווחה והשירותים החברתיים בממשלות ישראל והיה חבר הכנסת מטעם מפלגת הליכוד.

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כחלון נולד וגדל בשכונת גבעת אולגה שבחדרה. הוא בן למשפחה בת שבעה ילדים. הוריו, יהודה ומיסה כחלון עלו ארצה מטריפולי שבלוב[1]. למד בתיכון "עמל חדרה"[2]. ב־1978 התגייס לצה"ל, ושירת עד 1986 בחיל החימוש. בתפקידו האחרון בשירות הקבע היה מדריך ראשי במתקן אימונים עורף צפון, בדרגת רב סמל.

עם שחרורו מצה"ל ובמשך כ-15 שנה עסק בייבוא מוצרי רכב, עד לשנת 2001. במקביל, עסק בפעילות ציבורית בתחומים שונים. בשנים 19902001 היה חבר המועצה וההנהלה-המורחבת של "האגודה למען החייל".

השכלה אקדמית[עריכת קוד מקור | עריכה]

כחלון בעל תואר ראשון במדע המדינה ולימודים כלליים מאוניברסיטת חיפה, סיים לימודי משפטים במכללה האקדמית נתניה, ולמד שמאות רכב במסגרת לימודי חוץ בטכניון. באפריל ומאי 2013 למד באוניברסיטת הרווארד שבארצות הברית בתוכנית לניהול מתקדם שמטרתו "לבחון קונספטים ניהוליים מפרספקטיבה קפיטליסטית, שוק צרכני וסביבה כלכלית גלובלית".[3]

קריירה פוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחילת דרכו הפוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

את דרכו הפוליטית החל בסוף שנות ה־80 כשסייע לרמי דותן בהתמודדותו בבחירות לראשות עיריית חיפה. בעקבות מערכת בחירות זו הכיר את עוזי לנדאו, שמינה אותו לראש לשכתו (בשנים 2002-2001) במשרד לביטחון הפנים.[4]

חבר הכנסת[עריכת קוד מקור | עריכה]

בבחירות לכנסת השש עשרה נבחר לכנסת מטעם הליכוד, וכיהן כסגן יושב ראש הכנסת; נמנה עם המתנגדים לתוכנית ההתנתקות במפלגת הליכוד.

בשנת 2005, ערב ביצוע תוכנית ההתנתקות, הוצע לו על ידי ראש הממשלה אריאל שרון תפקיד השר לקליטת עלייה, אך כחלון סירב. בשנים 20052006 היה כחלון יו"ר אתו"ס - החברה לאמנות תרבות וספורט בחיפה.

בשנת 2006 בבחירות המקדימות לרשימת הליכוד לכנסת ה־17 דורג במקום הראשון, והוצב במקום השלישי ברשימת המפלגה לכנסת (המקום השני שוריין לסילבן שלום).

חקיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בכנסת ה־17 עמד בראש ועדת הכלכלה עד לאוקטובר 2007. בין החוקים שכחלון נמנה עם יוזמיהם:

עם עזיבת צחי הנגבי את הליכוד למפלגת קדימה, מונה כחלון על ידי יו"ר המפלגה, בנימין נתניהו, ליו"ר מרכז הליכוד. במאי 2008 נבחר רשמית לתפקיד כשגבר על גילה גמליאל בבחירות פנים-מפלגתיות.

לקראת הבחירות לכנסת ה־18 נבחר כחלון במקום החמישי בפריימריז בתנועת הליכוד, והוצב במקום השישי ברשימת התנועה לכנסת.

בתפקיד שר התקשורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחודש מרץ 2009 מונה כחלון לשר התקשורת בממשלת נתניהו השנייה. בינואר 2011 מונה גם לשר הרווחה, במקומו של יצחק הרצוג. בתקופת כהונתו כשר התקשורת קידם וביצע את רפורמת הסלולר, עליה הכריז קודמו בתפקיד, אריאל אטיאס.[10][11] הרפורמה כללה מתן רישיונות למפעילי רשתות סלולר וירטואליים ומתן זיכיון לכניסתו של מפעיל סלולרי נוסף, גולן טלקום. רגולציות נוספות שיישם בשוק הסלולר, כללו הגבלה של דמי הקישוריות בין רשתות שונות ל־7 אגורות לדקה,[12] הטלת איסור על חיוב הלקוחות בגין עזיבת תוכנית, הטלת איסור על החברות הסלולריות למכור מכשירי סלולר נעולים, שניתנים לשימוש רק עם כרטיסי ה־SIM של המוכרת, וחיובן לפתוח בחינם את המכשירים שכבר מכרו,[13] והטלת איסור על חיוב לקוחות ללא ידיעתם בגין הודעות תוכן. רפורמה זו הובילה להגברת התחרות בשוק ולירידה חדה במחירים.

בשוק האינטרנט אישר כחלון כניסת חברת תשתיות סיבים אופטיים שלישית, Unlimited, על בסיס התשתית של חברת החשמל, זאת בנוסף לבזק והוט.

ביוני 2011, על רקע מחאת הקוטג', אמר ראש הממשלה נתניהו בישיבת הממשלה: "כחלון עשה דברים גדולים, תהיו כחלונים ותמצאו פתרונות".[14] כחלון מצידו, לקראת הבחירות, תלה את הצלחת הרפורמות שקידם, בשיתוף הפעולה המלא של נתניהו, ואמר שהוא (כחלון) הלך בדרכו.[15]

בדצמבר 2011 קיבל את אות אביר איכות השלטון.[16]

פסק זמן מהפוליטיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

באוקטובר 2012 הודיע כחלון שהוא לוקח פסק זמן מהחיים הפוליטיים ולא יתמודד בבחירות המקדימות שיתקיימו בליכוד לקראת הבחירות לכנסת התשע עשרה;[17] בינואר 2013 הודיע שגם לא יכהן כשר בממשלה שתקום לאחר הבחירות; יומיים לפני מועד הבחירות הודיע עם ראש הממשלה בנימין נתניהו כי מינהל מקרקעי ישראל יועבר ממשרד השיכון למשרד ראש הממשלה וכחלון ימונה לתפקיד יו"ר המנהל, כדי שיפעל להוזלת מחירי הדיור;[18] המינוי נכלל במסגרת ההסכם הקואליציוני עם מפלגת יש עתיד,[19] אולם לבסוף נותר המנהל כפוף למשרד השיכון ועמד בראשו שר השיכון אורי אריאל ממפלגת הבית היהודי.[20]

במרץ 2013 הושבעה הממשלה החדשה והסתיימה כהונתו של כחלון כשר; בסוף 2013 הקים את "המרכז לרפורמות ולמנהיגות" במכללה האקדמית נתניה; פרסומי המכון עוסקים בכחלון ובהתבטאויותיו, והוא ממומן מתרומות של אנשי עסקים, שאת מרביתן גייס כחלון בעצמו.[21]

לקראת בחירות 2015[עריכת קוד מקור | עריכה]

באפריל 2014 הודיע כחלון על חזרה לפוליטיקה, אך שיתקשה לשוב לליכוד, שלטענתו זנח את ההיבט החברתי ואת הפרגמטיות המדינית בשל השתלטות של גופי ימין קיצוני; עוד טען כי התוצאות שהשיגה הממשלה ביוקר המחיה ובבריחת המוחות אינן טובות, ושעמדותיו ותמיכתו במחאה החברתית בישראל 2011 התנגשו עם עמדותיו של ראש הליכוד נתניהו.[22] ב־20 באוקטובר באותה שנה, הצהיר שיקים מפלגה חדשה לקראת הבחירות הבאות,[23] ולמחרת עזב רשמית את הליכוד;[24] בדצמבר, בעקבות הקדמת הבחירות, חתם על הסכם עודפים עם "ישראל ביתנו", ורשם את המפלגה שהקים, ששמה "כולנו בראשות משה כחלון",[25] בתום ספירת הקולות בבחירות, התברר שהמפלגה זכתה ב־10 מנדטים.

שר האוצר[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב־14 במאי 2015 מונה לשר האוצר. בנוסף מונה כחבר הקבינט המדיני-ביטחוני וכנציג הממשלה בוועדה לבחירת שופטים;

כחלון תומך בשימור כוחו של בג"ץ, ובהסכם הקואליציוני שערכה סיעתו עם הליכוד, כלל סעיף המביע את התנגדות המפלגה ל"פסקת ההתגברות" שנועדה לאפשר לכנסת, ברוב מיוחד ולפרק זמן מוגבל, לחוקק מחדש חוק שנפסל על ידי בג"ץ, פוטר אותה ממחויבות קואליציונית בעניינו, ובכך נמנע קידומו.[26] חקיקת חוקי יסוד חדשים או שינוי הקיימים הותנתה בהסכמת כל סיעות הקואליציה.[27] בדצמבר 2016, לקראת העלאת הצעת חוק ההסדרה לאישור בקריאה ראשונה בכנסת, נוסף לה לפי דרישת כחלון סעיף המחריג ממנה צווים שיפוטיים קיימים, ובכך נמנעה עקיפת פסק הדין המחייב את הרס המאחז עמונה. עם זאת, כאשר בג"ץ פסל את חוק מס ריבוי דירות שיזם כחלון, אמר כחלון: "אני מביע צער ואכזבה עמוקה מהחלטת בג"ץ".[28]

מספר שבועות לאחר מינויו הודיע שלא יעסוק בענייני משק הגז, בשל קשריו עם איש העסקים קובי מימון,[29] זאת, אף על פי שבראיון ששודר בערוץ 2 לפני הבחירות, אמר שקשריו עם איש העסקים לא ישפיעו על פעולותיו; משה כחלון ויואב גלנט (מס' 2 ברשימת כולנו) נמנעו מלהצביע בנימוק של ניגוד עניינים, אך כחלון עודד את סיעתו להצביע בעד המתווה.

בעקבות עודף בגביית המסים הביא כחלון להורדת שיעור מס ערך מוסף מ־18% ל־17%, החל מ־1 באוקטובר 2015. בתחילת 2017 הוטל, ביוזמתו של כחלון, מס ריבוי דירות. באוגוסט 2017 ביטל בג"ץ את המס, בנימוק שבהליך החקיקה נפל פגם יסודי.[30]

ב־27 בינואר 2016 הפסיק כחלון את חברותו בכנסת העשרים, במסגרת סעיף 42ג לחוק יסוד: הכנסת ("החוק הנורווגי הקטן") ובמקומו נכנס לכנסת אכרם חסון (שי באב"ד שהוצב לפניו ברשימה התפטר ממנה).

ב־5 ביוני אותה שנה מונה לממלא מקום השר להגנת הסביבה, במקום השר אבי גבאי שהתפטר כשבוע קודם.

ב-2 באוגוסט 2016 מונה לכהן גם כשר הכלכלה והתעשייה, וחדל לכהן כממלא מקום השר להגנת הסביבה. ב-23 בינואר 2017 החליף אותו ח"כ אלי כהן בתפקיד שר הכלכלה והתעשייה.

נושא מרכזי נוסף בתפקידו של כחלון כשר אוצר היה קידום התחרות במערכת הבנקאית, וזאת על ידי הקמת ועדת שטרום.

בנוסף, עקב רצונו לפתור את משבר הדיור, במסגרת ההסכם הקואליציוני דרש להכפיף למשרד האוצר את מנהל התכנון שהיה קודם לכן במשרד הפנים, וקיבל לאחריותו את רשות מקרקעי ישראל.

בתחילת 2017 היה כחלון השר היחיד שהתנגד ליוזמתו של ראש הממשלה, בנימין נתניהו, לסגור את תאגיד השידור הישראלי, אך לבסוף הסכים לביטול חטיבת החדשות של התאגיד, והקמת גוף חדשות נפרד על בסיס עובדי החדשות של רשות השידור.[31]

בעקבות עודף בגביית מסים בתחילת 2017 יזם כחלון את הגדלת נקודות הזיכוי להורים לילדים עד גיל 6 שנים, בהוראת שעה לשנתיים.[32]

במאי 2017 הועברו חלק מסמכויותיו של כחלון כשר אוצר הנוגעות לחוק התקשורת, לחוק משק הגז הטבעי ולחוק הנפט לשר אלי כהן.[33]

בשנים 2016 ו-2017 נמנע כחלון מלמסור לוועדת הכספים את המלצותיו בנוגע להעלאת גיל הפרישה לנשים, וכתוצאה מכך דחתה הוועדה את תחילתו של מהלך זה ביותר משנה.[34]

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מתגורר בשכונת אחוזה בחיפה, נשוי ואב לשלושה ילדים. אחיו, קובי כחלון, שימש כסגן ראש עיריית ירושלים מטעם רשימתו של ראש העיר ניר ברקת בשנים 2008–2015.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ לי-אור אברבךכחלון הזדמנויות: ראיון עם שר התקשורת משה כחלון, באתר nrg‏, 19 בספטמבר 2009
  2. ^ כחלון מבקר בבית הספר בו למד בחדרה, באתר ynet‏, 10 במאי 2017
  3. ^ לירון שמם, משה כחלון, תעודת סטודנט כבר הוצאת?, באתר "mako",‏5 בנובמבר 2012
  4. ^ מגזין ממון, ידיעות אחרונות, 28 במאי 2009
  5. ^ Emblem of Israel.svg חוק הבנקאות (שירות ללקוח) (תיקון מס' 12), התשס"ז–2007, במאגר חוקי מדינת ישראל באתר הכנסת.
  6. ^ Emblem of Israel.svg חוק דם טבורי, התשס"ז–2007, במאגר חוקי מדינת ישראל באתר הכנסת.
  7. ^ Emblem of Israel.svg חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 74), התשס"ו–2005 , במאגר חוקי מדינת ישראל באתר הכנסת.
  8. ^ Emblem of Israel.svg חוק משק החשמל (תיקון מס' 6), התשס"ז–2007, במאגר חוקי מדינת ישראל באתר הכנסת.
  9. ^ Emblem of Israel.svg חוק הרשות הלאומית למורשת יהדות לוב, התשס"ז–2007, במאגר חוקי מדינת ישראל באתר הכנסת.
  10. ^ הודעת משרד התקשורת, משרד התקשורת פועל לכניסתם של מפעילים סלולרים נוספים, באתר משרד התקשורת, 6 בינואר 2009
  11. ^ אריאל אטיאס מציג: האתגרים של משה כחלון, באתר TheMarker
  12. ^ הודעת משרד התקשורת, דמי הקישוריות הסלולרית יירדו בצורה משמעותית, באתר משרד התקשורת, 31 בדצמבר 2010
  13. ^ הודעת משרד התקשורת, הרפורמה בענף התקשורת יוצאת לדרך, באתר משרד התקשורת, 29 בדצמבר 2010
  14. ^ יאיר אלטמן ואטילה שומפלבי, נתניהו על הקוטג': "תהיו כחלונים ותמצאו פתרון", באתר ynet, 19 ביוני 2011
  15. ^ לפי קטעים מוקלטים שהוצגו בדף הפייסבוק של הליכוד
  16. ^ משה כחלון, איתן ששינסקי ומירב ארלוזורוב נבחרו לאבירי איכות השלטון, באתר TheMarker
  17. ^ אטילה שומפלבי, פצצה פוליטית: משה כחלון לא יתמודד בפריימריז, באתר ynet, 14 באוקטובר 2012
    אטילה שומפלבי ומורן אזולאי, משה כחלון: עוזב את הכנסת, לא את הליכוד, באתר ynet, 15 באוקטובר 2012
  18. ^ פנחס וולף‏, מחטף בחירות? כחלון ימונה ליו"ר מועצת מנהל מקרקעי ישראל, באתר וואלה! NEWS‏, 20 בינואר 2013
  19. ^ ההסכם הקואליציוני עם יש עתיד - המסמך המלא, באתר כלכליסט, 15 במרץ 2013
  20. ^ מורן אזולאי ואטילה שומפלבי, נתניהו חזר בו, כחלון לא ימונה ליו"ר המנהל, באתר ynet, 4 ביוני 2013
  21. ^ שרון שפורר, נתי טוקר, כמה מרוויח כחלון במכון המחקר בנתניה, ומיהו הרכש החדש שלו מערוץ 2, באתר TheMarker‏, 15 בדצמבר 2014
    רשימת פרסומי המכון; "הרשימה של כחלון", הפלוג, 4 ביולי 2014
  22. ^ אמירה לם, כחלון חוזר: "הליכוד קיפל את הדגל החברתי", באתר ynet, 8 באפריל 2014
  23. ^ איתי בלומנטל, כחלון: אקים מפלגה שתטפל ביוקר המחיה, באתר ynet, 20 באוקטובר 2014
  24. ^ גיא עזרא, רשמית: כחלון עזב את הליכוד, 21 באוקטובר 2013, באתר סרוגים.
  25. ^ מורן אזולאי, הלוגו של "כולנו" וכחלון: שחור במרכז, באתר ynet, 10 בדצמבר 2014
    הודעה על הגשת בקשה לרישום מפלגה בפנקס המפלגות, י"פ 6941 מ-14 בדצמבר 2014
  26. ^ סעיף 37 להסכם
  27. ^ סעיף 34 להסכם
  28. ^ השר משה כחלון: מביע צער ואכזבה עמוקה, באתר כיכר השבת, 6 באוגוסט 2017
  29. ^ אורי תובל, כחלון משנה כיוון: לא אעסוק בנושא הגז בגלל חברותי עם קובי מימון, באתר כלכליסט, 26 במאי 2015
  30. ^ בג"ץ 10042/16 קווטינסקי צחי ואחרים נגד כנסת ישראל ואחרים, ניתן ב-6 באוגוסט 2017
  31. ^ עמרי מילמן, נתניהו וכחלון הודיעו רשמית: נאמץ את מתווה הפשרה - תוקם חברת חדשות נפרדת לתאגיד, באתר כלכליסט, 30 במרץ 2017;
    יוסי ורטרהתקף השיגעון של נתניהו: מי שצפה בו השבוע מהצד יצא מבועת, באתר הארץ, 31 במרץ 2017
  32. ^ עמרי מילמן, הצלחה לכחלון: הכנסת אישרה את הגדלת נקודות הזיכוי במס להורים עובדים, באתר כלכליסט, 10 במאי 2017
  33. ^ מזכירות הממשלה, העברת סמכויות שר האוצר הנוגעות לטיפול במשק הגז הטבעי ובתחום התקשורת, משרד ראש הממשלה
  34. ^ יהודה שרוני, ‏בנוגע להעלאת גיל הפרישה לנשים, כחלון מחליט שלא להחליט, באתר מעריב השבוע, 9 במאי 2017
    יועמ"ש ועדת הכספים: כחלון פועל בניגוד לחוק בעניין גיל הפרישה לנשים, באתר כלכליסט, 7 במאי 2017