מרדכי פרידמן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מרדכי (מורדי) פרידמן
מרדכי פרידמן.jpg
תמונה זאת מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
תאריך לידה 23 במרץ 1938
תאריך לידה עברי כ' באדר ב' תרצ"ח
מקום לידה ישראלישראל חיפה, ישראל
נהרג 6 ביוני 1967 (בגיל 29)
תאריך פטירה עברי כ"ז באייר תשכ"ז
מקום נפילה סמטת המוות, דרך שכם בירושלים
כינוי מורדי
השתייכות IDF new.png  צבא הגנה לישראל
דרגה סגן  סגן
תפקידים צבאיים
סגן מפקד פלוגה
מלחמות וקרבות
הקרב על ירושלים במלחמת ששת הימים
עיטורים
עיטור הגבורה עיטור הגבורה

מרדכי (מורדי) פרידמן (כ' באדר ב' תרצ"ח, 23 במרץ 1938 - כ"ז באייר תשכ"ז, 6 ביוני 1967) היה לוחם צה"ל שזכה בעיטור הגבורה על פועלו במלחמת ששת הימים.

קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

קברו של סגן מרדכי פרידמן בבית העלמין הצבאי בהר הרצל

פרידמן נולד בחיפה. אביו, דֹּב, היה דור שישי בארץ, ממשפחה חסידית וחלוצית ממקימי ענף-היין, שהקימה את "יקב פרידמן". אמו, צפורה, הייתה נכדה למשפחת מקוב, מחלוצי רחובות. הוא התחנך בבית הספר היסודי הדתי "יבנה", בהמשך בבית הספר הריאלי בחיפה ומשם עבר לפנימיית בית הספר התיכון בפרדס חנה, שם הכיר את רעייתו לעתיד, בת מושב גן השומרון.

באוגוסט 1957 התגייס לצה"ל והתנדב לחטיבת הצנחנים. היה חניך מצטיין בקורס מ"כים, נשלח לקורס קצינים והשתחרר משירות סדיר בדרגת סגן.

לאחר שחרורו החל ללמוד הנדסת מכונות בפקולטה להנדסת מכונות בטכניון בחיפה ולפרנסתו ולמימון לימודיו עבד בחופשות כמפעיל טרקטור בסדום. לאחר סיום לימודיו החל לעבוד כמהנדס תכנון ומהנדס תעשייה. במשך כל תקופת לימודיו ועבודתו שירת באופן קבוע כצנחן במילואים[1].

הקרב ב"סמטת המוות"[עריכת קוד מקור | עריכה]

"סמטת המוות" ליד דרך שכם, מיד לאחר הקרב. מקום נפילתו של מרדכי פרידמן

למלחמת ששת הימים יצא פרידמן כסגן מפקד פלוגה א' בגדוד 28 של חטיבה 55 שלחמה בירושלים.

חטיבה 55 תוכנה והוכנה לצנוח באל עריש ולהשתתף בקרבות בצפון סיני והמתינה להמראה בבסיס תל נוף, אך נוכח הצלחות חיל האויר ואוגדת טל בקרבות בסיני ובעקבות הפגזות הלגיון הירדני בירושלים, הוחלט ב-5 ביוני בשעה 14:30 להעביר את החטיבה לירושלים. לקראת הערב הגיעו החיילים לשכונת בית הכרם ולמרות החוסר בהכנה כלשהי ובמידע מודיעיני נקבעה שעת ה-ש' להפעלתם ל-02:00 אור ליום 6 ביוני.

לוחמי גדוד 28 היו הוותיקים והמנוסים בחטיבה ולחמו בה כבר מימי פעולות התגמול, לכן משימת הגדוד, בפיקודו של יוסי פרדקין, בשלב ההבקעה הייתה לשמש כעתודה חטיבתית ולאחריה לחדור דרך פירצה שיצר גדוד 71, להתקדם דרך רח' צלאח א-דין ולהשתלט על מוזיאון רוקפלר והצומת החולשת על שער האריות. בשלב ההיערכות של הגדוד נורו עליו פצצות מרגמה, שגרמו לנפגעים, לכן החליט המג"ד שלא להשתהות ולצאת מיד לביצוע המשימה[2].

בשעה 06:30 הייתה פלוגה א' מוכנה להמשך תנועה לכיוון שער הורדוס ומוזיאון רוקפלר, אך איש לא ידע שהם מתקדמים בדרך שכם ולא ברחוב צלאח א-דין. על הרחוב נורתה אש מכיוון חומות העיר העתיקה מדרום, לכן התקדם הכוח בצמוד לקירות משני עברי הכביש. פרידמן, כשאיתו חוליית מאג, התקדם מצד שמאל, צמוד לחומת מנזר סנט אטיין, ומימין, לאורך קירות הבתים, התקדמו אליעזר ("לייזרקה") רגב (רוגצ'בסקי), עופר פדה ויגאל ניר. רגב, שהיה חברו של פרידמן מזה שנים, היה סמל מחלקה, אך שימש בשלב זה כמפקד מחלקה, לאחר שהמ"מ נפגע כבר קודם לכן[3]. ליד עיקול בחומת המנזר, מול הסמטה, נפתחה אש על שתי החוליות, על החוליה הימנית מכיוון המנזר שבצד שמאל ועל החוליה השמאלית מתוך רחוב הכלדיים[4] (שכונה מאוחר יותר "סמטת המוות") שבצד ימין. נשלחה חוליה לטהר את חצר המנזר, אך היריות עדיין נמשכו. עופר פדה ירה אל הבית שמעבר לסמטה, אך נגמרה לו התחמושת. הוא זז לאחור ואז התפוצץ לידם רימון[5] ונורו כדורים מכיוון חומת המנזר. פדה נפצע מרסיס ורגב נפגע מכדור. ניר, שסבר שהאש נורתה מהסמטה, הכין רימון יד לזרוק לתוכה אך ררנ"ט פגע בידו וצרור כדורים פגע גם ברגלו. ניר, שנפל, קרא לחובש ובעוד זה בדרכו אליו רץ פרידמן לכניסה לסמטה, משך לאחור את רגב בראשו אל מחוץ לפתח הסמטה, לאחר מכן משך גם את פדה לאחור. רגב נפטר במקום, ניר ופדה היו פצועים. פרידמן ניסה להציץ לתוך הסמטה, אך צרור שנורה ממנה גרם לו להחזיר את ראשו. פרידמן לא השתהה, הוא הוציא רימון, שלף את הניצרה ובעודו מוציא מחצית מגופו לתוך הסמטה, כדי להשליך את הרימון, נפגע מצרור נוסף, שנורה מתוך הסמטה, ונהרג[6].

מאוחר יותר הגיע למקום טנק והשמיד את העמדה. בסיורים מעמיקים שנערכו אחרי המלחמה התברר שבתוך הסמטה הייתה עמדת בטון מבוצרת שהיוותה חלק ממערך חפירות ובונקרים של הקו העירוני הירדני.

פרידמן השאיר אחריו אישה - תרצה, בת - עינת ובן - אהרן. בתו עינת נישאה לנעם איזנמן, שנפל בפיגוע בקו 26 בירושלים[7][8].

עיטור[עריכת קוד מקור | עריכה]

על מעשה גבורתו קיבל פרידמן את עיטור הגבורה, עליו נכתב:

ביום 6 ביוני 1967 בקרב על שחרור ירושלים לחם סגן מרדכי פרידמן ז"ל כסמ"פ ביחידת צנחנים. במהלך הלחימה נעצרה יחידתו מול עמדה מבוצרת וכל ניסיון לשתקה הסתיים באבדות. סגן מרדכי פרידמן ז"ל, הסתער על העמדה בעצמו כדי לחסלה ובפעולה זו נפגע ונהרג.

הנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עופר פדה, שנפצע ב"סמטת המוות", מתאר את הקרב, ליד אנדרטת גדוד 28 יום ו', 12 במאי 2017
סיור "חוזרים לסמטה 1967-2017". יום ו', 12 במאי 2017

מרדכי פרידמן הונצח על אנדרטאות לזכר הנופלים. בטאונה של הסתדרות המהנדסים בישראל ("המהנדס") הוקדש לזכרו.

לקראת מלאת 50 שנה לשחרור ירושלים, לקרב ב"סמטת המוות" ולנפילתם של אליעזר ("לייזרקה") רגב (רוגצ'בסקי) ופרידמן, נערך ביום ו', 12 במאי 2017 סיור בסימן "חוזרים לסמטה 1967-2017", אשר אורגן על ידי בני משפחות הנופלים. הסיור נפתח במפגש בגבעת התחמושת בנוכחות בני המשפחות וחברים ועם לוחמי הצנחנים: שמעון כהנר (קצ׳ה), שהיה סמג"ד 28 במלחמה, אריה ויינר, יעקב ברנע (וקסי), עמוס גול, גבי גרביה, נחום גלבוע ועופר פדה, שנפצע בסמטה. עופר פדה הדריך את המשתתפים בסיור לאנדרטת גדוד 28[9] ולסמטת המוות, תוך תיאור מהלך הקרב. בתום הסיור נערכה אזכרה לנופלים בבית הקברות הצבאי בהר הרצל.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מרדכי פרידמן באתר העמותה להנחלת מורשת הצנחנים
  2. ^ חטיבה 55 באתר גבעת התחמושת
  3. ^ אלוף מוטה גור "דרך שכם" מערכות 203 ג' (כרך נ"ה), כסלו תש"ל - דצמבר 1969, הקריה תל אביב
  4. ^ 31°47′05″N 35°13′43″E / 31.78472°N 35.22861°E / 31.78472; 35.22861
  5. ^ לדעתו של עופר פדה, כפי שסיפר, זה היה ררנ"ט
  6. ^ אלוף מוטה גור "סמטת המוות" מערכות 208 ג' (כרך נ"ו), תמוז תש"ל - יולי 1970, הקריה תל אביב
  7. ^ סיון רהב-מאיר, שש, חדשות 2, ‏האם והבת איבדו את החצי השני שלהן, באתר ‏mako‏‏, ‏9 במאי 2011‏
  8. ^ ליאת רותם מלמד, "זה לא גורל. זאת מקריות", 27 באפריל 2009, ידיעות אחרונות, מוסף יום הזיכרון, עמודים 10-11
  9. ^ 31°47′08″N 35°13′43″E / 31.78556°N 35.22861°E / 31.78556; 35.22861