גבריאל רפפורט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
גבריאל רפפורט
גבריאל רפפורט.jpg
תאריך לידה 1924
מקום לידה עין חרוד, ארץ ישראל
תאריך פטירה 29 באוקטובר 2001 (בגיל 77 בערך)
מקום פטירה ישראלישראל תל אביב, ישראל
כינוי גברוש
השתייכות Palmach.jpg  פלמ"ח
IDF new.png  צבא הגנה לישראל
תקופת שירות 19411989 (לסירוגין)
דרגה אלוף משנה  אלוף משנה
תפקידים צבאיים
סגן מפקד פלוגה במלחמת העצמאות, מפקד פלוגה במלחמות סיני, ששת הימים ויום כיפור. מפקד כוחות חילוץ והצלה במבצע שלום הגליל. מקים יחידת החילוץ וההצלה הארצית.
מלחמות וקרבות
מלחמת העצמאות  מלחמת העצמאות
מלחמת סיני  מלחמת סיני
מלחמת ששת הימים  מלחמת ששת הימים
מלחמת יום הכיפורים  מלחמת יום הכיפורים
מלחמת לבנון הראשונה  מלחמת לבנון הראשונה
מצפה גברוש מעל קיבוץ בית אלפא
קורות חייו של גברוש במצפה גברוש

גבריאל רפפורט ("גברוש"), (עין חרוד, תרפ"ד 1924 - תל אביב, י"ב בחשוון תשס"ב 29 באוקטובר 2001) - לוחם ומפקד בפלמ"ח, טייס, מקים יחידת החילוץ וההצלה הארצית, איש קיבוץ בית אלפא.

שנים ראשונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בבית החולים במעין חרוד וגדל בקיבוץ בית אלפא. כבר מגיל צעיר ביותר למד לנהוג בטרקטור ולטפל בבעלי חיים. בשנת 1936, בגיל 12 בלבד הצטרף להגנה ולמד לתפעל נשק ולסייע בשמירה על הקיבוץ.

בשנת 1941 התגייס לפלמ"ח והיה בין המגויסים הראשונים. יצא לקורסי חבלה, מקלענים, ימאות, דאייה ומפקדי כיתות, בהמשך יצא גם לקורס טיס והיה טייס פייפר. שובץ כמפקד כיתה בפלוגה א' ברמת יוחנן, נעצר במהלך השבת השחורה ונכלא במחנה המעצר בלטרון. לאחר השחרור פיקד על הורדת מעפילים במסגרת הפלי"ם.

במלחמת העצמאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1947 שובץ כנהג משאית בשיירות לירושלים במסגרת הגדוד הרביעי ("הפורצים") בחטיבת הראל. במסגרת זו בנה משוריינים ממשאיות והיה סגן מפקד פלוגת המשוריינים.

השתתף בכל קרבות הגדוד הרביעי, ביניהם הקרבות על הקסטל, בית מחסיר, מנזר סן סימון ועוד. במהלך הלחימה מונה לסגנו של דוד אלעזר.

ביוני 1948 השתתף בגילוי דרך בורמה. ביום סייע בהעברת שיירות מזון ובלילה עבד כפועל על ציוד מכני הנדסי כדי להסדיר את הדרך.

בהפוגה הראשונה גויס לצה"ל ויצא לקורס קצינים. כמפקד פלוגה השתתף במבצע ההר ומבצע חורב.

לאחר מלחמת העצמאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1950 חזר גברוש לקיבוצו, בית אלפא, שם הקים את מחצבות בית אלפא וחפציבה.

במבצע סיני שולב בחטיבת המילואים (חטיבה 9), פיקד על הפלוגה שכבשה את ראס-נצראני, ונמנה עם הכוח שכבש את שארם א-שייח'. גם במלחמת ששת הימים היה בחטיבה 9, פעל בגיזרת יריחו ונתמנה למושל טובאס.

לאחר מלחמת ששת הימים השתמש בציוד הכבד שהיה ברשות מחצבות בית אלפא לסלילת כבישים ברמת הגולן.

ב-1973, במלחמת יום כיפור, התגייס בהתנדבות והוביל צוות שריון שהועמד תחת פיקודו של רפאל איתן בקרבות הבלימה ברמת הגולן.

שנות ה-70 וה-80 של המאה ה-20[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1976, על פי בקשה אישית של רפאל איתן, התגייס חזרה לצה"ל בשירות קבע ופיקד על סלילת כבישים בסיני. בין היתר, היה אחראי על סלילת "דרך זיוה" - דרך שחיברה את מנזר סנטה קתרינה לכביש החוף המזרחי של סיני, תוך מעבר בשטחים הרריים קשים ביותר. הציוד לפריצת "דרך זיוה" היו דחפורי ה-D9 של משרד הביטחון שנשארו ללא שימוש לאחר שעבדו בהקמת קו בר לב. צה"ל ומע"צ השלימו את עיקר פריצת הדרך לסנטה קתרינה תוך כדי הקפדה על סטנדרטים של כבישים אזרחיים. עובדה זאת עזרה למצרים כאשר השלימו את סלילת הדרך עם אספלט לאחר החזרת סיני. בקשר לתקופה זו נמתחה עליו ביקרת מצד חיל ההנדסה, כיוון שהעדיף לפעול בכוחות עצמו ועם אנשים שהביא, במקום לשתף פעולה עם החיל. גם הגבולות בין פעילותו האזרחית לתפקידו הצבאי לא היו מוגדרים היטב.

בשנת 1982 פיקד על מבצעים הנדסיים בלבנון, רובם מבצעי חילוץ טנקים, ביניהם חילוץ טנקי שלל. במסגרת זו סייע בפינוי ובחילוץ נפגעי אסון צור הראשון ואסון צור השני. מצויד בלקחי החילוצים פנה גברוש אל הרמטכ"ל, ידידו, משה לוי והציע לו להקים את יחידת החילוץ וההצלה הארצית. היחידה קמה ב-1984 ואיחדה תחתה את כל הגופים שעסקו בחילוץ והצלה עד אז. גברוש פיקד על היחידה עד 1989 ובמסגרת זו נסע להושיט סיוע למקסיקו, יוון, סן סלבדור, וארמניה בעקבות רעידות אדמה שפקדו מדינות אלו.

לאחר השחרור מצה"ל[עריכת קוד מקור | עריכה]

גבריאל רפפורט השתחרר מצה"ל ב-1989 בדרגת אלוף משנה ועבר להתגורר בתל אביב.

בי"ב בחשוון תשס"ב, יום הזיכרון השישי לרצח יצחק רבין, עלה גברוש לירושלים בקבוצה של ותיקי פלמ"ח. במעמד טקס הזיכרון קיבל התקף לב ונפטר.

בהספד שנשא לזכרו ישראל זמיר (חבר קיבוץ בית אלפא ובנו של יצחק בשביס-זינגר), אמר:

על גברוש אפשר לומר בביטחה, כי היה אחד הנועזים מבני דור תש"ח, מן הללו ש"נשאו את עמם עלי שכם".

בפולקלור ובספרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

גברוש הפך למזוהה ביותר עם דמות ה"צבר", אדם מחוספס אך עם לב זהב, אשר לא שם ליבו לחוקים ולבירוקרטיה שעה שהוא פועל למיטב הבנתו, לטובה. חיים גורי, אשר התחנך בנערותו בבית אלפא והתגייס יחד עמו לפלמ"ח, כינה את הצברים "גברושים".[1] הוא כתב בספרו "עם השירה והזמן", (הוצאת מוסד ביאליק והקיבוץ המאוחד): "כמה קינאתי אז ב'גברוש', למשל, שנולד ובשתי כפות ידיו מפתח שוודי ופרבלום. נציגם המובהק של ילדי העמק, כסיסמת 'הפועל' 'נפש בריאה בגוף בריא'"[2]

חברי בית אלפא מספרים כי "גברוש" הוא גבריאל בשירו של מתתיהו שלם "יוחנן וגבריאל".[3]

הנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מצפה גברוש הוקם על ידי קיבוץ בית אלפא יחד עם הקרן לשיקום מחצבות. מצפה הנוף ממוקם מעל בית אלפא, על מדרון הגלבוע, בגובה של כ-100 מטרים מעל העמק.

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

גברוש היה נשוי למלכה, ולהם חמישה ילדים. בתם הבכורה אראלה חזרה בתשובה ונישאה למיכאל בן חורין. בנו בועז נפטר בשנת 1987 בגיל 26.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ עוז אלמוג, הצבר - דיוקן, תל אביב, 1997, עמודים 249 - 250.
  2. ^ יעקב לזר, משורר הזמן, עיתון "הקיבוץ", 31 ביולי 2008
  3. ^ "יוחנן וגבריאל", אתר זמרשת